הבקטריולוג והאימונולוג היהודי-רוסי שפיתח חיסונים לכולרה ולדבר, הוביל מאבק במגפות בהודו, ופעל לשימור הזהות היהודית (אם כי המליץ לישיבות שתרם להן ללמד מקצוע מעשי את התלמידים) לצד פילנתרופיה ענפה
ולדימיר חבקין (ולדמאר האפקין, ובשנותיו המאוחרות מרדכי-זאב חבקין), בקטריולוג, אימונולוג ואפידמיולוג רוסי-צרפתי דגול, נולד ב-15 במרץ 1860 באודסה, למשפחה של מורה בבית ספר יהודי ממשלתי ואשתו, בתו של מורה לעברית שעבד באותו בית ספר. הוא למד בחדר, ובשנת 1879 סיים את לימודיו בגימנסיה בברדיאנסק (אז האימפריה הרוסית). בשנת 1884 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת נובורוסייסק הקיסרית באודסה (דוקטור למדעים), שם מורו היה איליה מנצ'יקוב, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה (1908), שאמו הייתה יהודייה.
במהלך שנותיו כסטודנט, הצטרף חבקין למעגל של נרודניקים מהפכניים (נרוד הוא המילה הרוסית לעם, לאומה), בגין כך הוא הודח פעמיים מהאוניברסיטה וישב במעצר. עם זאת, לאחר שהנרודניקים פנו לטרור, הוא נטש את הפעילות הפוליטית. בשנת 1881, במהלך הפרעות האנטי-היהודיות באודסה, בזמן שלקח חלק בהגנה העצמית היהודית, נפצע חבקין.
כיהודי, לחבקין לא הייתה הזדמנות לערוך מחקר מדעי ברוסיה. הנהלת האוניברסיטה, ששאפה לפלס את דרכו של הסטודנט המוכשר לקריירה המדעית, הציעה לחבקין להתנצר לאורתודוקסיה, אבל הוא דחה את ההצעה הזו. בגין ההגבלה האנטישמית האוסרת על יהודי להיות פרופסור ברוסיה, נאלץ חבקין להגר לשווייץ בשנת 1888. שם הוא החל לעבוד באוניברסיטת ג'נבה כפרופסור חבר לפיזיולוגיה. בשנת 1889, הוא הצטרף למורו מצ'ניקוב וללואי פסטר בפריז, במכון פסטר שהוקם לאחרונה. בקרוב קיבל חבקין בלוזאן את המשרה של פרופסור-חבר באוניברסיטה המקומית. המוקד העיקרי של עבודתו היה הגנה על גוף האדם מפני מחלות זיהומיות באמצעות סרומים וחיסונים. עד 1892, יצר חבקין את החיסון הראשון האפקטיבי נגד כולרה, והוכיח את בטיחותו לבני אדם על גופו.
באותה תקופה, הרפואה הייתה חסרת אונים מול הכולרה. הממשלה הבריטית אפשרה לחבקין שימוש בחיסון בהודו, שם התפשטה מגפת הכולרה, שגבתה מאות אלפי חיים. בשנת 1893, הקים חבקין את ייצור החיסון נגד כולרה והשתתף בחיסון של למעלה מ-42,000 אנשים. כתוצאה מכך, שיעור התמותה מכולרה ירד בעשרות מונים.
בשנת 1896 פרצה מגפת דבר בבומביי וסביבותיה. חבקין יצר במהירות את החיסון הראשון והיעיל נגד המגפה, והוכיח את בטיחותו תחילה על גופו, ולאחר מכן במשך כמה שנים השתתף ישירות בחיסון האוכלוסייה. המעבדה הקטנה נגד המגפה שהקים חבקין בבומביי הפכה מאוחר יותר למרכז המחקר הגדול ביותר בדרום ובדרום-מזרח אסיה לבקטריולוגיה ואפידמיולוגיה, ומאז 1925 היא נקראת מכון חבקין.
בשנת 1897, המלכה ויקטוריה העניקה לחבקין אחד העיטורים היוקרתיים ביותר של האימפריה הבריטית, העיטור המפואר של האימפריה ההודית. לכבודו נערכה קבלת פנים בלונדון, בה השתתפו אנשי מקצוע רפואיים מובילים מבריטניה. הכירורג המפורסם ג'וזף ליסטר נשא נאום לכבוד חבקין. בהוקרת תודה לחבקין על כל הטוב שעשה עבור הודו וכך גם עבור בריטניה הגדולה, ציין ליסטר כי מכל הדברים הנאלחים בעולם, הנאלח ביותר היה האנטישמיות. בשנת 1904, חזר חבקין לשווייץ.
בשנת 1915, במשרד המלחמה האנגלי, פיקח חבקין על חיסונים לחיילים בריטיים שנשלחו לחזית של מלחמת העולם הראשונה. הוא הוציא את כספו, שהפך להון גדול הודות לשכרו הגבוה, למטרות פילנתרופיות, עזר בעילום שם לחברות צדקה ולאנשים נזקקים. הרופא היהודי והציוני הידוע הלל יפה כתב עליו: "איני זוכר אדם עם נשמה צנועה, מעודנת ומפותחת יותר, נאמן כל כך לעקרונותיו."
בפריז, חי חבקין במשך 15 שנים. במהלך התקופה הזאת, הוא הפך לאדם דתי מאוד וכתב מאמר להגנת היהדות האורתודוקסית, שבו טען כי אורח החיים הדתי הוא הדרך היחידה לשמר את העם היהודי. במאמר זה, ישנה ההערה הבאה: "תמיד, בכל מה שעשיתי, הבנתי שהעול של האחריות שנשא עמי מוטל על כתפיי. מחשבה זו הייתה כוכב המנחה שלי לאורך כל חיי."
בשנת 1917 הוכרזה הצהרת בלפור, על הקמת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. חבקין, שהכיר היטב את המדיניות הקולוניאלית הבריטית מחייו בהודו, טען כי היהודים צפויים להתאכזב מהמדיניות הבריטית. תחזיותיו הפסימיות התגשמו.
בשנת 1920, הפך חבקין לחבר בוועד המרכזי של הברית העולמית של היהודים, הארגון היהודי הבינלאומי הראשון שנוסד בשנת 1860, אשר רדף מטרות פילנתרופיות וחינוכיות. בתפקיד זה, נלחם חבקין נגד נטיות ההתבוללות של היהודים והגן על זכויות האזרח של היהודים במדינות מזרח אירופה. מטעמה של הברית וארגון פילנתרופי נוסף – החברה היהודית להתיישבות – נסע חבקין לרוסיה, פולין וליטא. שם הוא התקרב לקהילות היהודיות במדינות אלו וזכה לפופולריות.
מאז 1928, חבקין חי באופן קבוע בלוזאן. בשנת 1929, הוא ביקר בברלין. שם, הוא ביקר במשרד של אגודת עזרה, שהוקמה על ידי יהודים גרמנים ב-1884 כדי לקדם את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, ודיווח כי הפקיד כסף בבנק בלוזאן, אשר לאחר מותו יהפוך לקרן לסיוע חומרי לישיבות נזקקות במזרח אירופה.
ולדימר חבקין מת בלוזאן ב-28 באוקטובר 1930. לאחר מותו, הבנק הודיע לעזרה כי בחשבון של קרן התמיכה בישיבות יש 1,568,852 פרנק שווייצרי. בצוואתו הוסיף חבקין כי הוא תורם את הכסף "לקרן לתמיכה בלימוד היהדות בישיבות ובבתי ספר דתיים יסודיים (תלמוד-תורה) בפולין, גליציה, רומניה, ליטא וארצות אחרות במזרח אירופה." הוא הוסיף: "אני רואה חובה להדגיש שסיוע כספי זה […] אינו יכול לשמש כאמצעי ללחוץ על ישיבות לשנות את הסדר או התוכן של לימודיהם בשום אופן. לדוגמה, אני אישית מאמין שנושאים בתחום המדעים הטבעיים, כמו פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, גיאולוגיה וקוסמוגרפיה, הם תוספת מועילה לתוכנית הלימודים העיקרית של הישיבות. בעת יציאתם מחומות הישיבה, התלמידים, בזכות היכרותם עם תחומים אלה, לא יתעוורו, כפי שלפעמים קורה, מהישגי המדע החילוני ולא יזלזלו […] בחשיבות הרבה של הידע שנרכש בישיבה. […]. יהיה טוב ומועיל אם תלמידי הישיבה ילמדו מקצוע כלשהו, כמו תיקון שעונים או צורפות, או מקצוע מעשי אחר, כפי שהיה נהוג בימים עברו בברכת חז"ל. בעתיד, זה יהיה אמצעי להתפרנס מעבודתו של האדם עצמו, ולהימנע מצורך ועוני."
חבקין לא היה רק לוחם אמיץ ויעיל נגד המגפות של מחלות נוראות ונגד התבוללות היהודים, אלא גם תרם להתפתחות הרציונלית של העם היהודי.
עוד בנושא באתר הידען:
