מחקריו החלוציים של פאול ארליך, זוכה פרס נובל, הובילו לפיתוח תרופות מהפכניות, כולל "כדור הקסם" נגד עגבת, והשפיעו על מדעי הרפואה, האימונולוגיה והכימותרפיה. הוא גם נלחם נגד חיידקים מסוג אחר – חיידקי האנטישמיות, התגאה ביהדותו והפך לציוני
פאול ארליך ביצע עבודות מחקר חלוציות בכימיה, רפואה, פיזיולוגיה, היסטולוגיה, בקטריולוגיה, המטולוגיה ואונקולוגיה והפך למייסד האימונולוגיה והפרמקולוגיה ולזוכה פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה על עבודתו באימונולוגיה (1908). הוא המציא את התרופה היעילה הראשונה נגד עגבת.
ארליך נולד בשנת 1854 בעיירה שלזיה שטרהלן (כיום פולין). הוא היה הילד הרביעי (והבן היחיד) במשפחה יהודית אמידה. אביו היה בעל פונדק ומזקקה שקיבל אותם בירושה מאביו; אמו הייתה עקרת בית. הוא חונך לפי המסורת היהודית. את השכלתו התיכונית קיבל פאול בגימנסיית ברסלאו. את חופשות בית הספר הוא בילה בהקמת מעבדה בבית הוריו. הוא התחנן בפני רוקח מוכר להביא לו ריאגנטים כימיים עבור ניסויו. את התפקיד המכריע בבחירת מקצועו שיחק בן דודה של אמו קרל וייגרט, פתולוג מפורסם, מהראשונים שהשתמשו בצבעי אנילין לייצור תכשירים מיקרוסקופיים של רקמות שונות בגוף. עבור פאול הצבעים הפכו לאובייקט ולכלי המחקר החשובים ביותר. הוא למד רפואה באוניברסיטאות ברסלאו, שטרסבורג ופרייבורג.
ממעבדה במזקקה של אביו ועד לפרס נובל לרפואה
בשנת 1878, באוניברסיטת לייפציג, הגן ארליך על עבודת הדוקטורט שלו בנושא לקראת תיאוריה ופרקטיקה של צביעה היסטולוגית. עבודה זו הייתה אחת התוצאות של התעניינותו הגדולה בצבעי אנילין. באותה שנה הוא הפך לעוזר של פרופסור פרידריך פרירס, קלינאי גרמני ידוע, במרפאה של ברלין, מה שנתן לו כל הזדמנות להמשיך לעבוד על הצבעים הללו ולצבוע איתם רקמות.
בשנת 1883 נשא ארליך לאישה את הדוויג פינקוס, איתה נולדו להם שתי בנות.
בשנת 1887 קיבל ארליך את התואר privat-docent בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ברלין. מאוחר יותר הוא הפך לרופא בכיר בבית החולים Charité בברלין. הוא השתתף בפגישה של האגודה הפיזיולוגית של ברלין ב-24 במרץ 1882, שבה דיווח רוברט קוך, חתן פרס נובל, על גילוי חיידק, הגורם לשחפת. "זו הייתה החוויה המרגשת ביותר בחיי המדעיים", אמר ארליך שנים רבות לאחר מכן. ב-1888 הוא חלה בשחפת במהלך ניסוי מעבדה בגלל התלהבותו כחוקר ונסע למצרים לטיפול. האקלים האפריקאי החם והיבש עזר לעצור את התקדמות המחלה, ופחות משנתיים לאחר מכן חזר ארליך לגרמניה. ב-1890 הזמין קוך, מנהל המכון החדש למחלות זיהומיות, את ארליך להיות אחד מעוזריו ולהתחיל באימונולוגיה. באותה שנה הוא הועסק כפרופסור נספח באוניברסיטת ברלין.
בסוף 1896 נוסד המכון המלכותי הפרוסי לסרום בשטגליץ ליד ברלין, וארליך מונה למנהלו. ב-1899 הפך ארליך למנהל המכון המלכותי החדש לתרפיה ניסויית בפרנקפורט.
בשנת 1908 זכה ארליך בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה ביחד עם אלי מטשניקוף.
בשנת 1910 פיתח פאול ארליך תרכובת 606 (המספר 606 הראה שהוא הצליח לאחר 605 ניסויים לא מוצלחים) – Salvarsan, שהייתה יעילה בטיפול בעגבת והרסה ספירושטים של מספר מחלות טרופיות. עבודה זו הניחה את יסודות הכימותרפיה. התרופה שלו נשארה כלי לטיפול העיקרי בעגבת עד המצאת הפניצילין. יום אחד בשנת 1910, הופיע ארליך בקונגרס מדעי בקניגסברג והתקבל בתשואות סוערות. הוא דיווח כיצד מצא לבסוף את "כדור הקסם" נגד עגבת. ארליך חלם להמציא "כדורי קסם", קרי, תרופה מושלמת לריפוי מחלה ללא סכנה לתופעות לוואי. "נלמד לירות בחיידקים עם כדורי קסם." – אהב לומר ארליך.
בשנת 1911 קיבל ארליך את הדרגה הגבוהה ביותר שהייתה מעניקה המדינה הפרוסית "יועץ סתרים פעיל" Wirklicher Geheimer Rat, עם הפרדיקט של Exzellenz. ארליך היה חבר כבוד של יותר מ-80 אקדמיות, דוקטור כבוד של חמש אוניברסיטאות, בעל פרסים ומדליות רבות של האגודות לכימיה ולרפואה של המדינות השונות.
פאול ארליך התגאה ביהדותו ובציונות
כל חייו גילה ארליך עניין ביהדות, הוא היה חבר בחברות ציוניות. בשנת 1913, כשנפגש חיים ויצמן עם הברון אדמונד דה רוטשילד, כדי לדון בתוכניות להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים, התעקש הברון שויצמן ישיג את "תמיכתם של כמה מדענים יהודים גדולים, של פאול ארליך, למשל". ויצמן נפגש עם ארליך ושכנע אותו לתמוך בהקמת האוניברסיטה העברית. בטקס בשנת 1918 בפסגת הר הצופים, כאשר הונחו שתים עשרה אבני יסוד לאוניברסיטה, המסמלות את שבטי ישראל , קבע ויצמן כי "חכמי בבל וירושלים, הרמב"ם והגאון מווילנה, מלטש העדשות של אמסטרדם [ברוך שפינוזה] וקארל מארקס, היינריך היינה ופאול ארליך, הם חלק מהחוליות בשרשרת הארוכה והבלתי פוסקת של הפיתוח האינטלקטואלית." ארליך הוריש כסף רב למכון נורדאו, קודמו של האוניברסיטה העברית.
פאול ארליך ניצח את חיידקי העגבת. "כדור הקסם" שלו נגד חיידקי האנטישמיות הייתה הציונות.
כשהיה ארליך בשיא תהילת העולם, הציעו לו להיות אציל, אך הוא סירב כי לא רצה להמיר את דתו. להצעה זו השיב: "אני יהודי ואין מילה אחרת. […] הקדשנו את חיינו למדע, לא למצוד אחר תארים". בהספד שלו הודה "הטיימס" הלונדוני בהישגו של ארליך במציאת הדרכים החדשות אל הלא נודע, וכתב: "כל העולם חייב לו".
עוד בנושא באתר הידען:עוד בנושא באתר הידען:
- אלכס גורדון – יליד קייב, קיבל השכלה באוניברסיטת קייב, במכון לפיזיקה של האקדמיה למדעים של אוקראינה הסובייטית ובטכניון חיפה, דוקטור לפיזיקה. עלה לישראל ב-1979 עם אשתו ובנו.
שירת ביחידה קרבית של צה"ל. פרופסור מן המניין לפיזיקה (אמריטוס) בפקולטה למדעי הטבע של אוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית לחינוך "אורנים". מחברם של עשרה ספרים וכ-900 פרסומים ב-93 כתבי עת ב-17 מדינות בשש שפות: רוסית, עברית, אנגלית, צרפתית, אוקראינית וגרמנית. שני הספרים האחרונים פורסמו ב-2023 ו-2024 בהוצאת ספרים "כרמל".
