יום השואה: איינשטיין נלחם באנטישמיות כלפי יהודי מזרח אירופה בברלין

הפוגרומים ברוסיה דחפו את היהודים לגרמניה. הגירה זו עוררה כתגובת נגד את האנטישמיות הגרמנית, ואיינשטיין ניסה להלחם בהיבטי האנטישמיות הללו

האנדרטה לזכר השואה בברלין, מארס 2012. צילום: אבי בליזובסקי
האנדרטה לזכר השואה בברלין, מארס 2012. צילום: אבי בליזובסקי

בשנות ה-1920 היהודים לא יכלו להתגונן כנגד המתקפה של האנטישמיות המידבקת כמו מחלה על היהודים הגרמנים; אנטישמיות שהופיעה כאשר מלחמת העולם הראשונה הסתיימה. יהודי מזרח אירופה התחילו לזרום לתוך גרמניה מיד כאשר המלחמה הסתיימה; מה שהניעם מערבה היו הפוגרומים והרדיפות שהתעצמו עם הכאוס של המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים. אקסודוס זה סייע בהמרצת וגידול האוכלוסייה היהודית של ברלין מ-44,000 ב-1910 ל-173,000 יהודים ב-1925.

ה- Ostjuden כפי שהם נקראו או היהודים ממזרח אירופה אלה, לפתע יצרו נוכחות זרה בבירה הגרמנית, משיכה ומטרה למתקפות, והם התיישבו בשכונות המגורים העניות, הצפופות של החלק המזרחי של ברלין וככל שקהילתם גדלה הם הוקעו על ידי תושבי ברלין ועל ידי גורמים אנטישמיים כגרים בשכונה מסריחה, שרחובותיה חשוכים וקלסטרופוביים; לבושים בקפוטה שחורה ארוכה, ותוארו כזרים.

תיאור דמגוגי מזעזע דומה לזה בדיוק של יהודי מזרח אירופה יופיע מאוחר יותר אצל היטלר. האנטישמיות תמיד הייתה בגרמניה אבל עכשיו בהדרגה אחרי מלחמת העולם הראשונה היא נהפכה לתנועה פוליטית שסחפה עיר אחרי כפר. עם התמוטטות הכוח הצבאי הגרמני במלחמה, ניתן היה להדביק ליהודי תווית של פשעים מדויקים. היהודים הואשמו בכך שהם בוגדים כנגד הפטריוטים הגרמנים. המטרה של האנטישמי הייתה כמובן מדינת וייאמר, שנתפשה כשלטת על ידי היהודים וכקרובה יותר לסיבה מדוע גרמניה הפסידה במלחמה. כדאי לזכור בהקשר זה את התרמית הגדולה של 1918. את המלחמה בהפסקת אש סיימו הסוציאל דמוקרטים, למרות שגרמניה הפסידה במלחמה לפני שהקייזר וילהלם נפל, אבל עדיין לא גילו לעם אודות התבוסה; זאת כדי לגרום לעם לחשוב שאת התבוסה הובילו הסוציאל דמוקרטים ולא הלאומנים המיליטריסטים, יותר נכון הצבא שמייצג את דעותיהם, שנחל תבוסה במלחמה כמה חודשים קודם לכן – כפי שזה היה למעשה…

בין 1919 ל-1920 מה שהגרמנים כינו ה-Ostjuden יכלו להיעצר כמעט בלי סיבה. מספיק שיהודי כזה היה מחוסר עבודה וזו כבר הייתה עילה להחזיקו במחנה. גם חשדות לגבי מעשים חתרניים או כוונות כאלה, או אי יכולת לשלם מיסים, או כל דבר אחר ששוטר יכל לחלום עליו. ברגע שהוא נכלא, היהודי הזה היה לגמרי קורבן, לא מסוגל באמצעות שום פעולה או ערעור רשמי לשנות את מהלך האירועים.

עתה מגיעים לחלק היותר מזעזע בסיפור של היהודים ואולי ניתן לכנותו כסוג של הלקאה עצמית. ב-1921 הוקם האיגוד החדש של היהודים הגרמניים הלאומיים כדי להלחם ב"כל הכוחות ביהדות הגרמנית שחיפשו לחזק זהות יהודית לא גרמנית". בפגישתה הציבורית הראשונה של ההתארגנות הזו, הדובר הראשי "הדגיש את ההבדלים היסודיים בין היהודים המזרחיים… ליהודים המערביים המתבוללים". בהינתן הבדלים כאלה, הדובר אמר ש"כגרמני…[הוא]…יעדיף כללי הגירה נוקשים יותר" אפילו גרוע מזה.

מקרה שהיה: פרופסור גרמני-יהודי, שאמר – אחרי עליית הנאצים לשלטון כאשר התחילו ברדיפת היהודים הרשמית: "לא ניתן להאשים את היטלר על השקפותיו אודות היהודים". מדוע לא? היטלר היה אוסטרי, וחשיפה לאוסף המגוון של האימפריה האוסטרו-הונגרית של Ostjuden באופן טבעי נוטה להעלות בחילה ובוז. עניין זה הוא פשוט, אמר הפרופסור. "אילו הוא היה מכיר את היהודים הגרמנים היטב, אף פעם לא הייתה לו דעה עלובה כזו עלינו". פשוט לקרוא ולא להאמין. טיפשות זחוחה כזו הייתה יוצאת דופן ולא התמונה והדעה האוניברסאלית של הקהילה היהודית בברלין. אבל היא משקפת את השפלות וההתרפסות של היהודים המתבוללים. והיא מזעזעת ביותר.

אלברט איינשטיין, שחי באותה תקופה בברלין, חש מחויבות לפליטים היהודים ממזרח אירופה ופעל נגד העברתם למחנות. הוא חש קרבת דם, קשר של זהות, למרות שדתם הייתה זרה לו – לפחות בצורתה הגלויה המסורתית. כאשר הוא בקר בפלשתינה ב-1923 והוא ראה יהודים מתפללים בכותל, הוא חש מעין ריחוק לאלה ה"קודרים בני השבט שלי". הם "התפללו בקול רם, פניהם פנו לקיר, גופם התנודד קדימה ואחורה". הוא חשב זאת ל"מראה פתטי של האיש בעל העבר אבל ללא עתיד".

איינשטיין ראה בדתיות כמשהו טיפשי וכאמונה טפלה. ולמרות זאת, איינשטיין הבין שמבית אצלו בברלין האנטישמיות היא בעלייה, היא הייתה כמו מחלה מדבקת והתחילה להיות מאוד אלימה. והיהודים המזרח אירופאים אשר היו בברלין נהפכו למטרה הברורה להתעללויות הגרועות ביותר. ומזה איינשטיין היה מודאג. הוא לא סבל את זה בשקט. בהתחלה הוא הוקיע את התוכנית שהוכרזה ב-1919 לגרש את יהודי המזרח.

ב-1917 הצהרת בלפור קראה ליצירת מולדת ליהודים בפלשתינה, כאשר היא לראשונה נותנת לגיטימיות לאמביציות הלאומיות של התנועה הציונית.

ב-1921 איינשטיין התקשר בצורה ציבורית עם הציונים ומנהיגם, הכימאי האנגלי חיים ויצמן, תוך שהוא מצהיר על תמיכתו ביצירת מדינת יהודים עצמאית. "הסתה נגד פליטים אומללים אלה", הוא אמר, "שבדיוק הצילו את עצמם מהתופת באירופה המזרחית, הפכה לנשק פוליטי אפקטיבי, שכל דמגוג מנצלה בהצלחה". ההתנפלות על יהודים אלה "עוררה בי את הרגש הלאומי היהודי", שהובילני "לדרוש את שימור הלאומיות היהודית".

את המילים האלה אמר איינשטיין ה"אינטרנציונליסט" (דוגל בפילוסופיה בינלאומית) – שסלד בדרך כלל מלאומיות. איינשטיין היה צריך להתגבר על הסתירה בין הדגש הלאומי לנטייתו המושרשת לאינטרנציונליזם: בינלאומיות.

ההסבר שלו מאותו הזמן ניתן בדמות סיפור: "אני נגד לאומיות אבל אוהד את הציונות… כאשר לאדם יש שתי ידיים והוא תמיד אומר יש לי יד ימנית, אז הוא שוביניסט. אולם כאשר היד הימנית נעדרת, עליו לעשות כל שבכוחו כדי לפצות על הגפה החסרה. לכן, אני כבן אדם, מתנגד ללאומנות, אבל כיהודי אני תומך במאמצים היהודים-לאומיים של הציונים". וכך איינשטיין היה מוכן לדבר בשפת הלאומיות. וזה הראה עד כמה הוא חשב שהנסיבות בגרמניה באותם ימים של תחילת 1920 נהפכו מאיימות על היהודים (בייחוד המזרח אירופאים).

בסופו של דבר – וזה גם יתברר אחר כך, הציונות חיפשה בדיוק את מה שאיינשטיין לא אהב: היא קבעה את הצורך ליצור או לקבל שלטון עבור קבוצה אחת שהיא מוגדרת בצורה אתנית. היא הוקירה את מוסדות המדינה, עם כל הזכויות והפריבילגיות שאיינשטיין לעג להן. הוא ידע זאת והוא חרק שיניים בינתיים. עדיין כאשר הנאצים היו בשלטון ב-1938 איינשטיין אמר ש"קרובינו השבטיים" (היהודים) עלולים להזדקק למדינה. זאת למרות שהוא אמר בנאום בפני קהל ציוני בניו יורק ש"מודעותי לטבע היסודי של היהדות מתנגד לרעיון של מדינה יהודית בעלת גבולות, צבא, ומידה של כוח חולין". כי "אני חושש מהנזק הפנימי שהיהדות תעבור – בייחוד מההתפתחות של לאומיות צרה בתוך מעמדתו".

ב-30 לדצמבר, 1919 אינשטיין כתב ל-Berliner Tageblatt "בין קולות הציבור הגרמני שומעים בצורה הולכת וגוברת דרישות למידות משפטיות כנגד יהודי מזרח אירופה. טוענים שישנם 70,000 רוסים, כלומר יהודים מזרח אירופאים, בברלין לבד. וחושדים שיהודים מזרח אירופאים אלה הם ספסרים, סוחרי שוק שחור, בולשביקים, או גורמים שהם מתנגדים לעבודה. כל הטיעונים האלה קוראים לאמצעים המקיפים ביותר, כלומר, קיבוצם של כל המהגרים למחנות ריכוז או גירושם". אינשטיין זועזע ממצבם של יהודים אלה והוא כתב, שהמקרה של היהודים המזרח אירופאים במיוחד מעלה את החשד שהשיפוט בנוגע אליהם טבול באינסטינקטים אנטישמיים חזקים, ואלה משפיעים על הלך הרוח של האנשים ומסיטים אותם מהבעיות האמיתיות ומהסיבות האמיתיות של האסון הכללי.

איינשטיין זועזע מכך ששום גורם רשמי מטעם השלטונות לא חשף את "חוסר התוקף" של האשמות כנגד יהודי מזרח אירופה בברלין. בנוסף, הוא טען שאין 70,000 יהודים מזרח אירופאים בברלין כפי שטענו. יש אולי 15,000 יהודים שהיגרו מהמזרח מאז חתימת חוזה השלום בעוד שהרוב המכריע של היהודים בברלין הוא ממוצע גרמני. ואז מגיע משפט המחץ של איינשטיין: "כמעט ללא יוצא מהכלל הם [יהודי מזרח אירופה] נאלצו להימלט מהתנאים הזוועתיים בפולין ולחפש מקלט כאן [בברלין] עד אשר תינתן להם ההזדמנות להגר למקום אחר. הבה נקווה שמרביתם ימצאו מולדת כבנים חופשיים של העם היהודי בפלשתינה היהודית החדשה המוקמת". ואיינשטיין המשיך לכעוס על כי "המצפון הציבורי הוא כל כך אטום לנוכח התחנונים לאנושיות, שהוא אפילו לא מרגיש יותר את חוסר הצדק האיום שבו אנו מתבוננים כאן". לבסוף איינשטיין אמר, "החלמתה של גרמניה לא תושג על ידי שימוש בכוח כנגד חלק קטן וחסר ישע באוכלוסייה".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

69 תגובות

  1. שלום ערנסט,
    יש הרבה תיאוריות שענײנן רציונל. אתה אומר "מעצם הגדרתו", אך היות שאינך מביא את ההגדרה עצמה, אינני יודע איך להתײחס לזה.
    לא הבנתי איך הגעת למסקנה "זהו מדע" בסיום הפסקה הראשונה. אולי התכװנת להגיד "זה נובע מסיבות מדעיות" או משהו כגון זה?
    אני מניח שגם בפסקה השלישית התכװנת למשהו כבד משקל, אך לא הצלחתי להבין מהו.
    אתה אישית לא מאמין שהמושג "רציונל", עליו אתה מדבר, ישנו. מן הסתם אתה נמצא בעמדה טובה מזו שלי, כי אני אפילו לא מבין על מה מדובר.
    וברצינות: למרות שלא הבנתי אותך, הגבתי כאן כעת כי הפנית את הדברים במפורש אלײ. אך אינני מבטיח שאגיב גם להבא.

  2. יובל
    החשיבה מכל סוג שהו אינה יציבה או עקבית מעצם העובדה שמעורבים בתהליכיה חומרים שונים שאינם יציבים מעצם טבעו של החומר.ווכן חשופים כל הזמן להשפעות של כוחות חיצוניות ופנימיות. זה מדע.

    רציונל מעצם הגדרתו אמור להיות משוחרר מפעילות או מכוחות אקראיים, מצב זה יכול להתקיים
    רק בנשמה עצמאית המנותקת מהחומר.

    כל מכניזם שתלוי בחומר ובהשפעות אקראיות לא יכול באמנת, ליצור רציונל,אלא אם המכניזם נמצא במשהו רוחני לא גשמי לא חומרי וכך אינו נתון לאותה השפעה.הרציונל נבנה ומושפע רק מרעיונות מדעות ממידע מכל מה שלא ניתן לראות לגעת לחוש למדוד, ו

    אני אישית לא מאמין, שישנו רציונל.

  3. ערנסט, מה שאתה אומר מאד מענײן אך לא בטוח שהבנתי.
    לי נראה שאם יש רציונל שניתן להבינו או לגלותו, הרי מדובר במכניזם לוגי כמו תוכנת מחשב.

  4. ישראל

    אם אינני טועה הרי כל תורה שטוענת שיש בהתנהגות האדם והאנושות רציונל מסוים
    וניתן להבינו לגלותו, מתבססת על קיומה של ישות רוחנית עצמאית כלשהי באדם, כמו הנפש.

  5. יובל.

    אין לי כל כוונה להיכנס לדיון סוקרטי ארוך בנושא הפסיכומכניקה, במיוחד עם מי שכבר פסק שהיא "עורבא פרח" עוד לפני שידע מה היא בכלל. הספיק לי הדיון עם ר.ח.

    אם תרצה לערוך דיון (קצר!) לפי התנאים שלי (אני הוא זה ששואל את השאלות המנחות, ומסיים כשנראה לי שהגיע הזמן לכך), ממתינות לך שאלות בכתבה מצויינת וכמעט לא מוגבת שעוסקת בנושאי פסיכולוגיה:

    http://www.hayadan.org.il/epygentics-sciam-170412/#comment-336399

    ערנסט.

    נראה לי שרוב חלשי הראיה היו מברכים על הטכנולוגיה (משקפיים) ומתעניינים מעט מאוד במדע שמאחוריה (אופטיקה). העיקר שזה עובד.

    אותו הדבר לגבי פסיכוטכנולוגיה.

    ובעניין הגירושים – לפני המצאת המשקפיים, מעטים היו הזוגות שהגיעו בכלל לגיל שבו ניתן לבדוק את תאוריית הקמטים.. פופר לא מאשר את מבחן ההפרכה לתאוריה שלך.

  6. שפירא

    לגבי המשקפיים ,
    חדות ראייתו של האדם נחלשת מטבעה, עם הופעת הקמטים על עורו, בתקופת ההזדקנות,
    ולכן המצאת המשקפיים, היינה הגורם המרכזי לגירושים.

  7. שאלתי, אבל הוא התחמק בטענה שאני חוזר כמו תוכי על דברים של אחרים. הוא אומר שאת השאלות האלה אתה כבר שאלת. אז אנסה לענות במקומו, אם זה בסדר מצדך.
    את ניר להב אינני מכיר. הדבר היחיד שיש לי ממנו זו תגובה לסיפור שלך בו מוזכרת פ"מ. אם אין בו התײחסות בעקיפין לנשוא הדיון, הרי שיש בידי רק סיפור אחד, וזה אפילו פחות ממה שקיװיתי…
    לפני מספר שבועות ניסיתי לחשב את קצב התרוקנות אולם הרצאות מסוײם דרך שתי דלתות סמוכות בהתאם לנתונים הבאים: 1) רק אחת משתי הדלתות פתוחה ומצדה החיצוני עומדים סטודנטים הממתינים להיכנס לאולם להרצאה הבאה וחוסמים ליוצאים את הדרך. 2) אחת הדלתות פתוחה והדרך ממנה החוצה פנויה. 3) שתי הדלתות פתוחות. במקרה הראשון האולם יתרוקן במהירות מסױמת. במקרה השני הוא יתרוקן יותר לאט. חישבתי ומצאתי שאם שתי הדלתות תהײנה פתוחות ולא יעמוד שום סטודנט חוסם, האולם יתרוקן באותו קצב בו היה מתרוקן במקרה הראשון (דלת אחת פתוחה והדרך ממנה החוצה אינה חלקה). הגורם לזה הוא שהסטודנטים היוצאים מאחת הדלתות אינם ממשיכים בקו ישר אלא כל אחד פונה לכיװן אחר וחלקם חוסמים את הדרך לאלה שעדײן בפנים. זה הזכיר לי ניסוי פיסיקלי מסױם על התאבכות אור שעובר דרך חריץ אחד או שנײם. כמו כן, ל"זרימת" הסטודנטים החוצה יש מאפײנים של צמיגות (כמו מים, שמן או דבש). אם תקליק על השם שלי תוכל לצפות בסרטון ביוטיוב שמראה כיצד להתנהגות חברתית יש מאפײנים פיסיקלײם. מה שאני מתכװן להגיד בכל הסיפור הזה הוא שברור בהחלט שיש מקום לקשר בין פיסיקה וסוציולוגיה (או פסיכולוגיה, אם תרצה). אך את זה אני מסײג משום שלכל "חלקיק" חײתי ישנן תכונות שלא בהכרח נמצאות בחלקיקים מעולם הפיסיקה. בקרב האנושות, מיגװן התכונות שאין בנמצא מקבילות להן בפיסיקה הינו גדול מאד (בצע, אגו, סקס, סכיזופרניה, ועוד ועוד).

    על מהירות האור אשמח להרחיב במסגרת הגדרת מושג הזמן שהתחלתי בה לפני עידן או שנײם.

  8. כן.
    כלומר לא.
    ז"א אולי.
    אני מתכוון שלמה שלא תשאל את הבורא הכל יכול עימו אתה עורך שיחות נפש?

    בהזדמנות שאל אותו שתי שאלות, שמעניינות גם אותי:

    1. האם יכול, הכל יכול, את מהירות האור לכפול?

    2. מתי התייחס אי פעם ניר להב לפסיכומכניקה?

  9. ישראל,
    כל החומר שיש לי על מדע הפסיכומכניקה מתמצה בשני סיפורים שנכתבו בגלילאו. האחד סיפור פרי מקלדתך והשני תגובה של ניר להב. אני מקװה שאתה מסכים איתי שזה לא הרבה.
    מעבר לזה שאתה ואסימוב ע"ה מספרים סיפורים יפים ובמידה דומה של ריתוק (great minds think alike). אשמח לראות גם פיתוחים מסודרים. מאסימוב כבר לא אוכל לקבל הסבר, אבל אתה עדײן חי ותוסס.
    הענײן שלי בתחום הזה הוא יותר רציני ממה שאני מצליח לשדר. אני סבור, כמוך, שלהתנהגות ההמון יש מאפײנים דומים להתנהגות של פלואידים במצבי תנועה וצבירה מסױמים. אך כדי לײחס ליצורים בתחום אחד תכונות הלקוחות מיצורים בתחום אחר (למשל אנטרופיה של חברה אנושית) צריך להסביר מעט יותר. האינך סבור כי יש צדק מסױם בדברײ?

  10. אחרי שהתװכחתי יום שלם עם חברים על השאלה אם אלהים קײם או לא, ואחרי שקײמנו משאל מקיף שתוצאותיו לא נטו לשום כיװן, החלטתי ללכת אל המקור, לשאול את פי הסוס – כמו שאומרים.
    "אלהים!", אמרתי בדחילו ורחימו, "אמור לי בבקשה, האם אתה קײם או לא קײם".
    "כן!", ענה לי דקודשא בריך הוא.
    "תודה", עניתי בשמחה מסױיגת, אך מיד התעשתתי: "מה כן? כן קײם או כן לא קײם? ברשותך, אשאל יותר ממוקד. האם אתה קײם?".
    "לא!", ענה הבריך "אני לא קײם".
    "יופי!", שמחתי לקבל אישוש לדעתי המוצקה ופניתי ללכת. אבל פתאום תפשתי שמשהו כאן לא כשורה.
    "רגע, סליחה, אז איך אתה מדבר איתי אם אתה לא קײם?".
    "ואתה, כאילו, קײם בעצמך?" השיב לי הברוך הוא בשאלה.
    "אני חושב, משמע אני קײם", עניתי מהמותן.
    "לצטט את דה-קארט גם אני יודע", אמר ריבון העולמים, "ואפילו בלטינית. אבל האם הוא, דקרט, קיים?".
    "טכנית, לא", עניתי בבושת פנים, "הוא חטף הצטננות ומת. אבל פעם, בעבר, הוא התקײם ואפילו חשב שהוא קײם".
    "הוא חשב את עצמו לדעת!", צחוקו של אל-שיחי הרעים בחלל. הצטרפתי לצחוקו, מתוך נימוס.
    "ריבױנושל", פניתי אליו בשם החיבה שהכרתי, "תגיד לי בבקשה. האם אתה יהודי?".
    "למה אתה שואל?", ענה לי ריבױנושל בשאלה.
    "פשוט, כי יהודים תמיד עונים בשאלה על שאלה, אז חשבתי שאולי, אתה יודע..", עניתי במבוכה גדולה.
    כנראה שהוא התחיל לרחם עלי, כי פתאום הוא דיבר אלײ כמו אל ילד קטן. הוא שאל: "אתה יודע איך מבדילים בין יהודי לבין גוי?" ובלי לחכות לתשובה המשיך, "לפי המילה. כלומר לפי מה שאין. אבל אני לא רק שאין לי מילה, אני כולי אינני".
    מה אגיד לכם? התעײפתי. כל מה שהבנתי זה שגם אם הוא קײם וגם אם לא, אין לו מילה.

  11. לא יודע מה קרה – תגובה נשלחה לבד. נמשיך.

    אח"כ על רכוש.

    ועל כוח.

    ועל ידע.

    אך תמיד יהיה מאבק. אם תחפור עמוק, תראה שהסיבה הבסיסית (לדעתי) היא החוק השני של התרמודינמיקה: מערכת אינה יכולה להקטין את אי הסדר שלה בכוחות עצמה.

    אם הנושא מעניין אותך, נוכל להמשיך בתגובות חופשיות. זה באמת לא קשור לאיינשטיין.

  12. יובל

    כשאני הולך לעבודה אני משתדל ליידע במידה ויש ממתינים לתגובה כחלק מדו שיח עכשווי, וכבר היו דברים מעולם.

    האם יש לך מהלכים אצל המייסד של המדע הזה?"

    איזה אינטרס יש למייסד המדע הזה לדון איתך? איזה אינטרס יש לקצר רואי הנהנה כל יום מן התועלת שבמשקפיים לדון עם מי שמטיל ספק במדע האופטיקה, וכל מטרתו היא להוכיח את אי קיומו של מדע זה? (מבלי שכמובן טרח ללמוד אותו קודם).

    הבור פוסק ברוב פשטות
    כל שאינו מבין – הוא שטות.

    ערנסט.

    קין הרג את הבל בגלל קנאה. האל קיבל את מנחת הבל ודחה את זו שלו.

    הילדים בגן יריבו על צעצועים.

    בביה"ס על הבנות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן