איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים, לצד אייזיק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך מילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום עולמי ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות תורת היחסות אותה פיתח
פרופסור אשר יהלום, אוניברסיטת אריאל בשומרון
מבוא
אלברט איינשטיין (בגרמנית: Albert Einstein 14 במרץ 1879 – 18 באפריל 1955) היה פיזיקאי יהודי-גרמני, מגדולי המדענים בכל הזמנים. כפילוסוף ופילוסוף של המדע היה מחסידיה של הפילוסופיה של שפינוזה שגרסה אחדות בין הטבע והאל.
איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים, לצד אייזיק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך מילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום עולמי ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות תורת היחסות אותה פיתח (תורת היחסות הפרטית ותורת היחסות הכללית), אשר שינתה את מה שהיה ידוע עד אז על מהותם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח הכבידה. כן נודע בזכות תרומותיו לתחומי מכניקת הקוונטים והמכניקה הסטטיסטית ולהסברת האפקט הפוטואלקטרי. בגין תרומתו הייחודית בנושא האחרון זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1921.
מלבד חלקו המכריע בפיתוח תחומי המדע, התבטא ופעל גם בנושאים אקטואליים והיה סוציאליסט וציוני נלהב. בין השאר הוא פעל יחד עם ידידו חיים ויצמן לאסוף תרומות למען הציונות במסעות בארצות הברית ואף פעל נמרצות להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים, וכיהן כיו”ר המועצה האקדמית שלה. ב-1932, טרם עליית הנאצים לשלטון ובשל התגברות האנטישמיות בגרמניה ובפרט תנועת הפיזיקה הגרמנית שיצאה נגד איינשטיין, עבר להתגורר וללמד בארצות הברית. אף שהגדיר את עצמו פציפיסט, איינשטיין חתם על מכתב איינשטיין-סילארד שנכתב לנשיא רוזוולט ועודדו לקדם פיתוח של נשק גרעיני בארצות הברית לפני שגרמניה הנאצית תגיע ליכולת זו. עם זאת לאחר הטלת פצצת האטום בהירושימה ונגסאקי, היה איינשטיין מן הדוברים הראשיים שקראו להחרמת הנשק הגרעיני, ואף הקים את “ועדת החירום של מדעני האטום” למטרה זו.
איינשטיין דחה את הצעתו של דוד בן-גוריון לכהן כנשיא המדינה לאחר פטירת ויצמן, יחד עם זאת בצוואתו ציווה להוריש לאוניברסיטה העברית את כל כתביו.
תולדות חייו
איינשטיין נולד ב-14 במרץ 1879 בעיר אולם, שהייתה במחוז וירטמברג שבקיסרות הגרמנית (כיום מדינת באדן-וירטמברג), למשפחה יהודית – אימו פאולינה לבית קוך, ואביו הרמן שהיה בעל מפעל אלקטרוכימי קטן שכשל בעסקיו (משפחת איינשטיין הייתה משפחה יהודית מתבוללת שעשה שימוש בשמות גרמניים ויש לחזור מספר דורות אחורה בעץ המשפחה כדי למצוא שם שמות יהודיים). שישה שבועות לאחר לידתו, עברה משפחתו להתגורר במינכן שבבוואריה בשל עסקי האב. בגיל חמש חלה, וכדי לשמח את לבו התקין עבורו אביו מצפן פשוט. כבר אז, כך סיפר כעבור שנים, החל לחקור את צפונות חוקי הטבע. בסתיו של 1885 החל ללמוד בבית ספר עממי קתולי, כילד יהודי יחיד בכיתתו, והחל גם ללמוד לנגן בכינור, במקביל הוא קיבל חינוך יהודי בביתו.
בגימנסיה הצטיין בלימודי מתמטיקה ופיזיקה, אך לא במקצועות אחרים, משום שכפו עליו לדקדק בהם בשיטות שלא היו לרוחו, בפרט בלטינית. מורהו ללטינית התנבא כי “צמח זה לעולם לא יעשה קמח”. לימים סיפר איינשטיין, שהיה זה נס של ממש שמשטר החינוך לא הצליח לעקור כליל את סקרנותו. ב-1895 עקרה משפחתו למילאנו, ולאחר שהות קצרה, עבר איינשטיין ללמוד בבית הספר הקנטונלי באראו שבשווייץ. ב-1896 ויתר על האזרחות הגרמנית שלו בשל תיעובו את המנטליות המיליטריסטית הגרמנית. באותו הזמן גם החל בפיתוח ניסויים מחשבתיים בהם דמיין סיטואציות שונות ואת השלכותיהן הפיזיקליות.
את לימודי התואר האקדמי סיים כבוגר המכון הטכנולוגי של ציריך ETH(בין 1896–1900). אחד ממרציו, הרמן מינקובסקי, שסלד מאדישותו המופגנת של איינשטיין, כינהו “כלב עצלן” (לימים חזר בו מהאמירה, והיה מתומכי רעיון תורת היחסות בראשיתה ושיחק תפקיד מכריע בעיצוב תפיסת המרחב-זמן הנובעת מתורת היחסות). עם קבלתו אזרחות שווייצרית ב-1901, החל איינשטיין לעבוד במשרד הפטנטים הממשלתי בברן הבירה, מ-1902 ועד 1908, בתחילה – כמומחה טכני מדרג שלישי. ב-1906 הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו מאוניברסיטת ציריך, והועלה במשרד הפטנטים לדרגת מומחה טכני מדרג שני. ב-1909 התמודד על משרת פרופסור לפיזיקה באוניברסיטה מול ידידו פרידריך אדלר אשר התקבל למשרה, אך ויתר עליה לטובת איינשטיין.
בהיות איינשטיין סטודנט שנה ב’ בלימודי המתמטיקה והפיזיקה, שמע על תוצאות ניסוי מייקלסון-מורלי, בו הוכח כי מהירות האור לא משתנה, למרות השינוי בתנועה היחסית של כדור הארץ כלפי ה”אתר” – התווך הדמיוני שבו, כפי שהניחו אז, רוטטים ומתקדמים הגלים האלקטרומגנטיים על פי הדעה הרווחת באותם ימים בקרב הקהילה המדעית, אחד הגורמים שהביאו את איינשטיין לפתח את תורת היחסות הפרטית היה אי-יכולתם של מייקלסון ומורלי למדוד שינויים במהירות האור ביחס לתנועת כדור הארץ בתוך ה”אתר”. גורם נוסף היה ההבדל במשוואות מקסוול (משוואות האלקטרומגנטיות אותן פיתח מקסוול באמצע המאה התשע עשרה) עבור שני צופים הנעים במהירות קבועה אחד ביחס לשני (שסתר את ההשקפה שחוקי הטבע אינם תלויים בצופה). בפני איינשטיין היו שתי ברירות להתאים את תורת האלקטרומגנטיות לתכונות הסימטריה של המכניקה הקלאסית או להתאים את המכניקה הקלאסית לתכונות הסימטריה של משוואות מקסוול, איינשטיין בחר באפשרות השנייה, וכך נולדה תורת היחסות הפרטית אותה הציג במאמרו מ-1905. בשנים 1902–1905 התכנסה סביב איינשטיין חבורת למידה אותה כינה “אקדמיה אולימפיה”, שמנתה מספר מכרים קרובים, ונכחה בה גם אשתו הראשונה מילבה מאריץ’. חבורה זו עסקה בבירור סוגיות מגוונות מעולם הפילוסופיה, המתמטיקה והפיזיקה, ביניהן העיסוק בגאומטריה הלא אוקלידית של רימן, וכן בהגותם הפילוסופית של שפינוזה ושל ארנסט מאך. במידה רבה שמשו הדיונים בחבורה זו כבסיס תפיסתי ופילוסופי, עליו נבנו פריצות דרך שונות של איינשטיין בשנים הבאות.
שנת הפלאות
בשנת 1905 (שנת הפלאות – Annus Mirabilis) פרסם איינשטיין ארבעה מאמרים בשנתון הפיזיקה (Annalen der Physik), כתב העת המדעי החשוב ביותר לפיזיקה באותו זמן. מאמרים אלה נחשבים לאבני יסוד בפיזיקה המודרנית, ששינו את התפיסות שהיו מקובלות עד אז לגבי הקשרים שבין מרחב, זמן וחומר:
- “על התנועה הנדרשת מהתורה הקינטית המולקולרית של החום ושל חלקיקים קטנים השוהים על פניו של נוזל במנוחה” (Über die von der molekularkinetischen Theorie der Wärme geforderte Bewegung von in ruhenden Flüssigkeiten suspendierten Teilchen) – מאמר זה הסביר את תנועת הגזים וחלקיקי האבק הצפים בנוזל, תופעה הידועה בשם תנועה בראונית. המאמר היווה תרומה חשובה לתחום הפיזיקלי של מכניקה סטטיסטית וחיזק את האמונה אודות קיומם של אטומים, כשבאותה תקופה רבים ראו בהם פיקציה תאורטית גרידא.
- • “על נקודת מבט היוריסטית בייצור והעברה של אור” (Über einen die Erzeugung und Verwandlung des Lichtes betreffenden heuristischen Gesichtspunkt) – במאמר זה הציג איינשטיין את הקוונטיזציה של האור (כלומר, של קרינה אלקטרומגנטית) וחלוקתו למנות אנרגיה בדידות, המתנהגות כמו חלקיקים – בניגוד לתאוריה הגלית של האור, ששלטה באותם ימים (אך בהתאם לתפיסתו המקורית של ניוטון את מהות האור). איינשטיין הסיק זאת בין השאר על בסיס מאמרו של מקס פלאנק בנושא קרינת גוף שחור, מקס פלאנק הפך לפתרונו של איינשטיין במדע הגרמני. על אף שהיה זה חלק משני במאמר, עיקר פרסומו בא לו מכך שהסביר את האפקט הפוטואלקטרי שהתגלה בניסוי פרנק-הרץ, שבו מתכת פולטת אלקטרונים רק כאשר מוקרן עליה אור מעל לתדירות סף מסוימת. איינשטיין הסביר זאת באמצעות הטענה כי אנרגיית האור באה במנות בדידות, “קוונטות”, שנישאות על ידי פוטונים – חלקיקי אנרגיה אלקטרומגנטית חסרי מסה – ושהאנרגיה שכל פוטון נושא פרופורציונית לתדירותו. יחד עם המאמר של מקס פלאנק המתייחס לקרינת גוף שחור, מאמר זה היווה את היסוד למכניקת הקוונטים ולתפיסת הדואליות גל-חלקיק של האור. על מאמר זה הוענק לאיינשטיין פרס נובל לפיזיקה בשנת 1921.
- “על האלקטרודינמיקה של גופים נעים” (Zur Elektrodynamik bewegter Körper) – במאמר זה הציג איינשטיין את תורת היחסות הפרטית. עד אז הייתה מקובלת בפיזיקה התאורטית רק תורת המכניקה של ניוטון, על פיה הזמן מתקדם באופן שווה בכל נקודה ביקום. ברם, ניסויים שנערכו במאה ה-19 גילו כי התנהגות האור שונה מהתחזיות המקובלות, והתאוריה ששלטה עד אז בפיזיקה החלה מתערערת. כפי שנרמז בכותרת המאמר, מטרתה הראשונה של תורת היחסות הייתה לפתור את הסתירה שבתורה האלקטרומגנטית, ליתר דיוק זו שנובעת מכוח לורנץ שם יש התייחסות למהירות של החלקיק, כאשר לא ברור בדיוק באיזו מהירות מדובר (כלומר, ביחס לאיזו מערכת היא נמדדת). יוצא מכך, שבמערכות ייחוס שונות – על החלקיק פועל כוח מגנטי שונה והוא יפתח תאוצה שונה. עוד לפני איינשטיין, פיזיקאי הולנדי בשם לורנץ פיתח טרנספורמציות בין מערכות ייחוס שפותרות את הבעיה, אך הן “נתפרו” אמפירית במיוחד לבעיה זו. גישתו של איינשטיין הייתה הרבה יותר רדיקלית: הוא הגדיר מחדש מהו זמן ומהו מרחב, באמצעות שני פוסטולטים: האחד, העדר השינוי של מהירות האור ביחס לצופים שונים הנעים במהירות קבועה אחד ביחס לשני, כלומר: כל צופה, בכל מערכת ייחוס, ימדוד מהירות אור קבועה: cגם אם הוא מתקדם אל עבר מקור האור וגם אם הוא מתרחק ממנו; השני, שמירת כל חוקי הפיזיקה תחת כל מערכות הייחוס האינרציאליות. איינשטיין הראה כיצד אפשר לגזור את טרנספורמציית לורנץ הקושרת ביחד את המרחב והזמן (את הצגתו של מרחב-הזמן כמרחב בעל 4-ממדים ביצע מורהו של איינשטיין, המתמטיקאי היהודי הרמן מינקובסקי). תורת היחסות הפרטית הייתה מהפכנית משום ששינתה את כל התפיסות שהיו קיימות לגבי זמן ומרחב. דוגמאות: שני אירועים שקורים בו-זמנית (סימולטנית) במערכת אחת, אינם בהכרח קורים בו-זמנית במערכת ייחוס אחרת; התארכות הזמן והתקצרות האורך של גוף נע, עבור צופים שונים ועוד.
- “האם האינרציה של גוף תלויה בתכולת האנרגיה שלו?” (Ist die Trägheit eines Körpers von seinem Energiegehalt abhängig?) – במאמר זה ביסס איינשטיין את השקילות שבין מסה לאנרגיה כמסקנה של תורת היחסות הפרטית, וקבע בכך, למעשה, שחוק שימור המסה וחוק שימור האנרגיה הם שני צדדים של אותו מטבע. הסיכום הפופולרי והקצר ביותר של מאמר זה הוא המשוואה הנודעת E=mc² (אנרגיה שווה למכפלת המסה בריבוע-מהירות-האור).
הנוסחה שימושית בהבנת תהליכים גרעיניים שונים ובהם ביקוע האורניום והיתוך המימן, שניהם קשורים להפקת אנרגיה גרעינית ולנשק אטומי.
ב-30 באפריל 1905 הציג איינשטיין באוניברסיטת ציריך את עבודת הדוקטורט שלו, “קביעה מחודשת של הממדים המולקולריים” (Eine neue Bestimmung der Moleküldimensionen), שנכתבה בהנחייתו של אלפרד קליינר. ב-15 בינואר 1906 הוענק לו תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם סנאט האוניברסיטה.
בשנים שלאחר מכן ניסה איינשטיין לקבל מישרה אקדמית אך למרות הישגיו הוא סורב. במוזיאון של העיר ברן שבערך מחצית ממנו מוקדש לחייו ופועלו של איינשטיין, נמצא מכתב סירוב לבקשתו של איינשטיין להתמנות למורה מהחוץ באוניברסיטת ברן ונושא תאריך מ 1907, כלומר שנתיים לאחר פרסום תורת היחסות הפרטית.
ב-1909 התמנה איינשטיין לפרופסור חבר לפיזיקה עיונית באוניברסיטת ציריך. ב-1911 התמנה לפרופסור גם באוניברסיטת קארל בפראג. ב-1912 שב לבית הספר הפוליטכני הגבוה של ציריך, הפעם כפרופסור מן המניין. ב-1914 מונה למנהל המכון לפיזיקה על שם הקיסר וילהלם באוניברסיטת הומבולדט בברלין (תודות להתערבותו של מקס פלאנק). עם הצטרפותו לאוניברסיטה שב לגרמניה והתגורר בברלין. אז גם נבחר לחבר באקדמיה הפרוסית הממלכתית למדעים וניתנה לו שכר ללא חובת הוראה כלשהי, וזאת כדי שיוכל להקדיש את כל זמנו ומרצו למחקר. בשנים אלה איינשטיין נעשה שוב אזרח גרמני.
תורת היחסות הכללית
איינשטיין גם הסיק וגזר שעקמומיות המרחב בנקודה מסוימת עומדת ביחס ישיר לצפיפות המסה והאנרגיה בנקודה זו. את התוצאות שלו הוא ביטא בשפה המתמטית אותה פיתח המתמטיקאי רימן.
לתורת היחסות הכללית של איינשטיין היו מספר ניבויים שונים מאלה של המכניקה הקלאסית ותורת הכבידה של ניוטון. כמה מהם:
• התפשטותו של שדה כבידה במרחב איננה מיידית, אלא מוגבלת למהירות האור[1].
• מסה מעוותת ומעקמת את המרחב, כך שהגיאודזה (המסלול הקצר ביותר בין שתי נקודות) בין כל שתי נקודות עקומה גם היא, והכבידה אינה אלא כוח מדומה הנגרם מהשאיפה של כל גוף לנוע במסלול הקצר ביותר האפשרי לו במרחב-זמן עקום.
• מסקנה מהרעיון הקודם היא שמידת הסטייה של קרן אור ממסלול ישר בהשפעת מסה נתונה תהיה כפולה מהצפוי על פי חוקי ניוטון, תוך גרימת “עידוש כבידתי” (Gravitational Lensing באנגלית) חזק יותר[2].
• תיקונים ביחס למסלול התיאורטי של כוכב חמה (מרקורי), שעד לאותו זמן היה שונה ממה שהתקבל בתצפיות[3].
השקפותיו הפילוסופיות
הסוגייה של דטרמיניזם (כלומר האם הכל נקבע מראש?) ומדע, שבמסגרתה איינשטיין אף התייחס לאלוהים, העלתה את השאלה לגבי עמדתו לגבי אמונתו. תלמידו משה ימר חקר את עמדותיו של איינשטיין בנושא זה וריכזן בספר “איינשטיין והדת”.
במכתב של איינשטיין לרב הרברט גולדשטיין ב-1929 אמר: ”אני מאמין באלוהי שפינוזה, המגלה את עצמו בהרמוניה ובחוקים של הטבע, ולא באלוהים המעסיק את עצמו בגורל ובמעשים של בני האדם”. כשנשאל האם הוא פנתאיסט, השיב: ”איני אתאיסט. איני יודע האם אני יכול להגדיר עצמי כפנתאיסט. הבעיה הכרוכה בכך עצומה מידי עבור מוחותינו המוגבלים. האם יורשה לי להשיב במשל? השכל האנושי, מאומן ככל שיהיה, אינו יכול לתפוס את היקום. אנו בעמדה של ילד קטן, הנכנס לספרייה ענקית שקירותיה מכוסים עד התקרה בספרים בשפות שונות רבות. הילד יודע שבהכרח מישהו כתב את הספרים הללו. הוא אינו יודע מי או כיצד. הוא אינו מבין את השפות שבהן הם כתובים. הילד מבחין בתוכנית ברורה בסידור הספרים – סדר מסתורי, שאת טבעו אינו יכול להבין, אלא בקושי לחשוד בו. זוהי, לפי הנראה לי, גישתו של השכל האנושי, ולו הדגול והמתורבת ביותר, כלפי אלוהים. אנו רואים יקום מסודר באופן נפלא, הפועל לפי חוקים מסוימים, אבל אנו בקושי מבינים אותם. מוחותינו המוגבלים אינם מסוגלים לתפוש את הכוח המסתורי שמניע את צבירי הכוכבים. אני מוקסם מהפנתאיזם של שפינוזה. עוד יותר מכך אני מעריץ את תרומתו למחשבה המודרנית. שפינוזה הוא גדול הפילוסופים המודרניים, כיוון שהוא הפילוסוף הראשון שהתייחס לנפש ולגוף כישות אחת, לא כשני דברים נפרדים.”
ב-1930 פרסם מאמר בניו יורק טיימס שכותרתו “דת ומדע” ובו דן בשלושה סגנונות דת. אצל האדם הפרימיטיבי, ”היה זה בעיקר הפחד שעורר רעיונות דתיים – פחד מרעב, מחיות טרף, מחולי וממוות”. מאחר שההבנה האנושית של הקשרים הסיבתיים הייתה עדיין בלתי מפותחת, ברא המוח ישויות על טבעיות שלהן סגדו על ידי הקרבת קורבנות ומתן מנחות. לשלב הראשון הזה בהתפתחות הדת קרא איינשטיין “הדת של הפחד”. השלב הבא בהתפתחות הדת, לשיטתו של איינשטיין, הוא “התפיסה החברתית או המוסרית של אלוהים”, שנובעת מן “הכמיהה להנחיה, לאהבה ולתמיכה”. אלוהים הוא גורם שגומל ומעניש, מנחם בעת מצוקה ומשמר את נשמות המתים. התנ”ך והברית החדשה מספקים לאיינשטיין דוגמה ראויה להערצה של מעבר מדת הפחד לבכורתה ההדרגתית של דת המוסר, שעודנה צמודה לתפיסה אנתרופומורפית (מאנישה) של אלוהים. השלב השלישי של החוויה הדתית, שאיינשטיין קורא לו “הרגש הדתי הקוסמי”, הוא ”מצב שקשה מאוד לתארו באופן בהיר… למי שחסר אותו לגמרי, בעיקר מפני שאין שום תפיסה אנתרופומורפית של אלוהים שמתאימה לו”. איינשטיין החשיב את עצמו לדתי במובן השלישי מבניהם, או במילותיו: ”הדת שלי מורכבת מהערצה כנועה, לרוח עילאית הבלתי מוגבלת, המגלה את עצמה בפרטים קלי הדעת, שאנו מסוגלים לתפוש במוחותינו השבריריים והחלושים. השכנוע העמוק הזה בנוכחותו של כוח תבוני עליון, המתגלה ביקום שאינו ניתן להבנה, הוא אידיאל האל שלי”.
איינשטיין סלד מכך שמנסים לשייך אותו למחנה זה או אחר בנושאים שבאמונה. לא למחנה האתאיסטי: ”יכולים לקרוא לי אגנוסטיקן, אך אני לא שותף לרוח הלוחמת של האתאיסטים, שהתלהבותם נובעת בעיקר מהפעולה הכואבת של שחרור מכבלי ההטפה הדתית שקיבלו בנעוריהם”, וכן תקף: ”…יש עדיין אנשים שאומרים שאין אלוהים, אך מה שבאמת מכעיס אותי הוא שאותם אנשים מצטטים אותי על מנת לתמוך בעמדתם”, אך גם לא חסך את שבטו ממצדדי ההשגחה שניסו לשייכו למחנם: ”מה שקראת על אמונתי הדתית היה, כמובן, שקר – שקר שחוזרים עליו באופן שיטתי. אינני מאמין באלוהות פרסונלית ומעולם לא הכחשתי זאת, אלא הבעתי זאת בבהירות. אם יש בי משהו שניתן לכנותו דתי, זוהי הערצה בלתי מוגבלת למבנה העולם ככל שהמדע שלנו יכול לגלותו.”
אישיותו
איינשטיין היה אדם צנוע בהליכותיו והסתפק במועט. את פרסומו הרב ניצל כדי לקדם מטרות ציבוריות כמו שלום בין עמים ואחווה בין הבריות. הוא ניחן בחוש הומור דק והיה חביב על שומעיו. למרות מורכבותה של תורתו, ידע להבהירה בדוגמאות שוות לכל נפש. התאוריות שהעלה ערערו לחלוטין את הפיזיקה המסורתית בכל הקשור למסות זעירות מאוד או לתנועה במהירות גבוהה מאוד. הוא הביא למהפכה של ממש במחקר המדעי, ושינה מן היסוד את תפיסת העולם של האנושות כולה. עד יומו האחרון האמין בקיומה של תורה מקיפה אחת שתכיל בתוכה את כל חוקי היסוד השולטים בטבע, מן האלקטרון ועד היקום עצמו – התאוריה של הכול, אולם בסופו של דבר לא הצליח לגבש תאוריה זו. גם בשנותיו האחרונות לא הפסיק לעסוק במחקר פיזיקלי, ואת מאמרו האחרון פרסם עם עוזרת המחקר שלו ברוריה קאופמן, בינואר 1955.
[1] Asher Yahalom “Lorentz Symmetry Group, Retardation, Intergalactic Mass Depletion and Mechanisms Leading to Galactic Rotation Curves” Symmetry 2020, 12(10), 1693; https://doi.org/10.3390/sym12101693 https://arxiv.org/abs/2012.04490
[2] Yahalom, A. Lensing Effects in Retarded Gravity. Symmetry 2021, 13, 1062. https://doi.org/10.3390/sym13061062 . https://arxiv.org/abs/2108.04683 .
[3] Yahalom, A. The Weak Field Approximation of General Relativity and the Problem of Precession of the Perihelion for Mercury. Symmetry 2023, 15, 39. https://doi.org/10.3390/sym15010039
עוד בנושא באתר הידען:
- להגות ולהיות לבן-חורין – קרל סייגן על איינשטיין
- הפרק מקורות הגאונות מתוך “הטעות הגדולה של איינשטיין – חייו של גאון לא מושלם” מאת דייוויד בּוֹדאניס
- מה יש לתלמוד לומר על איינשטיין?
- לשמר את איינשטיין
- איינשטיין – הבעל, האב והמאהב
- לחיצת יד אחת עד לאלברט איינשטיין: סיפורם של פרופסור נתן רוזן והמדענים היהודים בברית המועצות
45 תגובות
התגובות מומתנות.
ישראל
אתה לא יכול לדעת את המיקום המדוייק של פוטון. זה דומה קצת למצב שאתה מצר קרן לייזר – ככל שאתה מצר אותו, הוא מתפזר יותר. תעביר פוטון בודד דרך חור מאד קטן – הוא ינוע בכיוון אקראי אחרי שיעבור.
איך יש לך סבלנות למטומטם הזה???
הוי עצבר אל תלך! אנחנו מנסים לארגן בשבילך חזרה על ניסוי ההיקפן עיי הטכניון כפי שביקשת ודרשת כל השנים, ואינך צריך לעשות דבר או לשלם, אז לאן אתה נעלם ברגע גולת הכותרת של חייך?
לא בסדר.
לילה טוב
https://nivbook.co.il/product/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A7%D7%A1%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%9B%D7%A0%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA/
א.עצבר
הו הבנתי, אז כשכתבת שיש לך הוכחה התכוונת הוכחה על סמך האקסיומה החדשה שקבעת..
שומר פתאים השם..
ומדוע אינך עונה על השאלה בקשר לסטודנט מהטכניון? זו הדרך הפשוטה והבטוחה שהטכניון יחזור על הניסוי שלך ברוב דרמה. אז מה הבעיה עצבריהו?
אין צורך להוכיח את הכלל של עצבר, כמו שאין צורך להוכיח את הכלל המפורסם האומר:
למרחק הכי קצר בין שתי נקודות, יש צורה של קו ישר.
שטות היא לנסות לספק הוכחה לכללים אלו, או לתת להם ביסוס אמפירי .
את הכללים האלה אפשר רק לנסות להפריך, ומעולם הם לא הופרכו.
אם כלל מאלה יופרד, הוא מיד יתבטל.
פרמה קבע את הכלל : אין משוואות מסוג אאא + בבב = גגג
את הכלל הזה אי אפשר להוכיח, ואפשר רק לנסות להפריכו על ידי הצגת מספרים א , ב, נ
מספרי א ב ג אלה לא הוצגו מעולם.
הכלל של עצבר מונע מהמתמטיקה לפעול בתחום הגיאומטרי של מעגלים, והוא משאיר לה את התחום של משולשים הבנויים מקטעי קו ישר –
הכלל של עצבר מעביר את המעגלים לתחום הפיזיקלי העוסק במדידות, ולא פלא שהמתמטיקאים לא מרוצים מהסידור הזה, ומהרעיון שפאי משתנה בתחום צר בין 3.1415 ל 3.164
התחום הזה יצר מהפכה במדעים המדויקים גיאומטריה ופיזיקה, ומהפכה זו ניתנת להוכחה גיאומטרית של ציורים, ולהוכחה מכנית בעזרת ההיקפן.
א.עצבר
@ישראל שפירא
הפרק השלישי במאמר שבו הוא מפתח את פקטור לורנץ.
Xi = Tau *c
המשוואה הזו רשומה מתחת לשורה הבאה: “For a ray of light emitted at thr time tau = 0 in the direction of the increasing”.
תעתיק לF3 ותמצא את המשוואה.
שתי המשוואות הבאות:
Tau = phi(v)*beta*(t-vx/c^2)
Xi = phi*beta*(x-vt)
אותן תמצא מתחת למשפט הבא: “Substituing for x’ its value, we obtain”.
פשוט תציב x=1,v=0, t=0, שזו הצבה תקפה לחלוטין.
דרך אגב זו עוד הטענה החלשה. הטענה החזקה באמת זה שאיינשטיין אומר שמהירות האור הנמדדת היא c-v!!
“אבל, הקרן נעה באופן יחסי לנקודת ההתחלה של k
, כאשר היא נמדדת מהמערכת הנייחת, עם מהירות c−v”
מהירות האור בכל מערכת ייחוס בתנועה יחסית לכל עצם צריכה להיות c.
זו אינה הוכחה עצבריהו, זו קביעה שרירותית שלך ללא שום ביסוס גיאומטרי או אמפירי.
אם אתה באמת רוצה את הדרמה בניסוי ההיקפן עיי הטכניון, מדוע שלא תעשה מה שהצעתי, בקש מסטודנט מהטכניון לבצע את הניסוי שלך עם יותר סיבובים. אם אתה צודק, הוא יספר לפרופסור שלו והטכניון ישמח לבצע את הניסוי כפי שביקשת.
האם יש בכך פחות דרמה? או שאולי הדרמה היחידה שאתה באמת מבקש היא שאנשים יתייחסו אל השטויות שלך?
ביקשת אורך רדיוס ואורך מיתר –
משמע שביקשת את אורך המיתר הגדול ביותר, (נניח 170 מ”מ , ואורך של מיתר קטן ממנו ( נניח 33 מ”מ)
הכלל של עצבר תקף תמיד – אי אפשר לחשב את אורכה של קשת, על פי אורך מילימטרי של המיתר שלה.
א.עצבר
עצבריהו, האם זו עוד אחת מקביעותיך השרירותיות כמו זו שהיקום נע במהירות 12c? תן לי אורך רדיוס ואורך מיתר ואומר לך בדיוק מהו אורך הקשת של המיתר..
תוכל אולי לשכנע את חבריך לחדר במוסד אך אל תצפה מהטכניון להתייחס לשטויות שלך.
ניסים
לפוטון ירוק במערכת ייחוס מסויימת יש אורך גל מסויים וייחודי.
כלל מדהים שמונע מהמתמטיקה לעסוק במעגלים
כלל זה נתגלה על ידי עצבר, והוא אומר:
אי אפשר לחשב את אורכה של קשת, על פי אורך מילימטרי של המיתר שלה.
כדי להוכיח את הכלל המדהים נצייר כמה מעגלים, ונוסיף לכולם מיתר באורך של 25 מ”מ. מהציורים הפשוטים האלה מתגלה עובדה ברורה , שבכל מעגל- אורך הקשת הוא אחר. מעובדה זו ניתן להסיק כמה מסקנות.
מסקנה א:
למיתר שאורכו 25 מ”מ אפשר להתאים אינסוף קשתות, וכל קשת תהיה בעלת אורך מילימטרי אחר. הקשת הקצרה ביותר ( שאורכה 25 מ”מ פלוס טיפה ) תופיע במעגל שקוטרו לדוגמה 1000 מ”מ ,והקשת הארוכה ביותר תופיע במעגל שקוטרו 25 מ”מ.
מסקנה ב :
מכיוון שלכל אורך מילימטרי של מיתר, אפשר להתאים אינסוף קשתות, הדרך היחידה המאפשרת להשיג את אורכה המילימטרי של קשת על פי אורך מילימטרי של מיתר, היא על ידי הצעדים הבאים.
צריך לצייר מיתר בעל אורך נבחר ( נניח 18 מ”מ) במעגל שקוטרו יותר גדול מ 18 מ”מ ( נניח 45 מ”מ) ,וכך תופיע בציור קשת בעלת מיתר, שאורכו 18 מ”מ.
אין כל דרך לחשב את האורך של קשת זו, והדרך היחידה היא למדוד את אורכה בעזרת סרגל פשוט, כאשר ברור שזו אינה מדידה מדויקת.
אם היינו מציירים את המיתר הזה שאורכו 18 מ”מ במעגל שקוטרו 100 מ”מ, היינו מקבלים קשת באורך קטן מאורך הקשת הקודמת, וכמובן היינו צריכים למדוד את אורכה עם סרגל.
מסתבר שהכלל המדהים של עצבר פועל תמיד,
אי אפשר לחשב את אורכה של קשת על פי האורך המילימטרי של המיתר שלה, והדרך היחידה היא למדוד את אורכה בעזרת סרגל פשוט.
היות וקוטר של מעגל הוא המיתר הארוך ביותר, חובה להתייחס אליו כאל כל מיתר, וגם את אורך הקשת של מיתר זה נצטרך למדוד עם סרגל.
מכאן תבוא המסקנה הקשה הבאה.
אין כל אפשרות לחשב את האורך של מחצית היקף המעגל על פי האורך המילימטרי של קוטרו, ונצטרך למדוד את אורך מחצית ההיקף בעזרת סרגל פשוט.
ומכאן אל המסקנה הקשה מכולן.
אין כל אפשרות לחשב את האורך של היקף המעגל על פי האורך המילימטרי של קוטרו, ונצטרך למדוד את אורך ההיקף בעזרת סרגל פשוט.
מסתבר עתה שהמתמטיקה מסוגלת לפעול בתחום הגיאומטרי של משולשים, ואינה מסוגלת לפעול בתחום הגיאומטרי של מעגלים.
התחום הגיאומטרי של משולשים שייך למתמטיקה ולחישובים שלה, ואילו התחום
הגיאומטרי של מעגלים שייך לפיזיקה ולמדידות שלה.
מחקר המעגלים של עצבר, הוא ממש מחקר פיזיקלי.
לצורך מחקר זה נבנה מכשיר מכני מדויק, שקבע על ידי ניסוי,
שיחס הקטרים של שני מעגלים נבחרים (לא שווה ) ליחס ההיקפים שלהם.
מתוצאה זו נבעה מסקנה שקבעה, כי לכל קוטר מילימטרי D של מעגל, חייב להיות מספר PI מיוחד, ומיד נפתחה הדרך לחישוב היקף המעגל על פי קוטרו המילימטרי.
היקף מעגל על פי קוטרו המילימטרי לא חושב מעולם, עד שהופיעה נוסחת עצבר.
בנוסחה זו יש לרשום קוטר מעגל D במילימטרים, כאשר D גדול מ 0.001 מ”מ , והנוסחה תספק את אורך ההיקף C במילימטרים.
כך מחשבת נוסחת עצבר את C על פי D
C שווה ל D כפול [ 3.1416 פלוס שורש של ( 0.0000003 חלקי D )
נוסחת עצבר מציגה גיאומטריה חדשה של מעגלים שאינה מוכרת למדע.
א.עצבר
ישראל
פוטון בודד שאתה יודע את מיקומו אינו מונוכרומטי. כלומר – אין לא תנע מסויים. בכלל – סינוס הוא אינסופי, וברגע שאתה קובע התחלה (או סוף) אז אתה מקבל wave packet (פירוק פורייה…)
זה לא דיוק השעון – זה המיקום שלו..
אתה מפספס את הפואנטה. לפוטון במערכת ייחוס ספציפית יש אורך גל ספציפי בין אם מדדנו אותו או לא. מקבל?
ואם הוא יצא מהפנס ברגע t אז המרחק שלו מהפנס הוא ct מקבל?
לכן קיבלנו שלפוטון באותה מערכת בנקודה x יש גם מיקום וגם תנע מוגדרים, בין אם מדדנו אותם או לא. מקבל?
ישראל
איך אתה בונה שעון בעל דיוק מאד גבוה? בסוף יש משהו שמתנדד ויש לו רזולוציה סופית.
ואיך אתה מודד צבע של פוטון בדיוק מאד גבוה??
עצבר הסתכלתי בהוכחה הגיאומטרית שלך לפאיי משתנה. היא מבוססת אני מאמין על ההנחה שאי אפשר לדעת את אורכה של קשת על פי אורך המיתר שלה. בגיאומטריה אוקלידית זה דווקא כן אפשרי, אז איפה ההוכחה?
אין בעיה למדוד את מיקומו של השעון אליו מגיע הפוטון בכל רמת דיוק רצויה, ולכן אי הוודאות בתנע שלו, דהיינו אורך הגל, גדל עד אינסוף.
אבל אנו הרי יודעים את אורך גל הפוטון, זה פשוט פונקציה של הצבע שלו אותו אנו יודעים בכל רמת דיוק רצויה.
ישראל
הנסויי הוא מחשבתי … עקרון אי-הודאות לא חל על הניסוי הזה, כי העקרון מדבר על עצם הדיוק של מדידה בפועל
איפה ההוכחה, דבילון?
הכנסו לפורום מתמטיקה של תפוז, פרסמתי זה עתה את ההוכחה הגיאומטרית לפאי משתנה.
את ההוכחה המכנית המופיעה בניסוי ההיקפן, אתם כבר מכירים.
א.עצבר
לנושא פאי משתנה יש שתי הוכחות, הוכחה מכנית המופיעה בניסוי ההיקפן, והוכחה גיאומטרית המופיעה בציורים פשוטים הנמצאים בעמודים 116 117 בספר שלי. .
ההוכחה הגיאומטרית מבוססת על הרעיון, שקו ישר המופיע בין שתי נקודות, הוא הקו הקצר ביותר.
אם נמתח קו “טיפה עקום” בין שתי הנקודות האלה, אורכו יהיה טיפה גדול מאורך הקו הישר המופיע בין שתי הנקודות.
ההוכחה הגיאומטרית לנושא פאי משתנה פשוטה וברורה אבל אין בה דרמה.
הדרמה מופיעה בניסוי המכני, כאשר כל הצופים בניסוי מחכים לראות, אם המחוג הגדול ישלים סיבוב שלם “פלוס טיפה”
כאשר אמרתי שאפשר לוותר על ניסוי ההיקפן, הסתמכתי על ההוכחה הגיאומטרית הפשוטה והנפלאה , המופיעה בעמודים 116 117 בספר “מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
2000 שנים המתמטיקה טועה ומטעה בנושא פאי קבוע , והיא עוד לא אזרה אומץ ויושרה להגיד – טעינו
אני מתפלא שעיתון מדעי מכובד כמו הידען מפרסם כל מיני שטויות על חומר אפל וחורים שחורים, ואינו אומר דבר לגבי “החור השחור ” של המתמטיקה – ששמו פאי קבוע.
המתמטיקה שניסתה לטפל בנושא פאי עיכבה את הופעת הגיאומטריה העצברית, במשך 2000 שנים.
אבל את האמת אי אפשר להסתיר, וניסוי ההיקפן שנערך בשנת 2017, גילה את הרעיון שפאי משתנה בין 3.1415 ל 3.164
א.עצבר
אנטי איינשטיין
אשמח אם תוכל לעבור על מאמר היחסות משוואה משוואה ולהראות מדוע אחד שווה אפס.
עצבר
האם תוכל להביא את אותה הוכחה מתמטית פשוטה לפאיי משתנה? בבקשה בלי הפניות, פשוט תביא את ההוכחה.
דווקא הבנתי מזמן עצבר שהכל פה מבוסס על דרמה ודאאואין. אין לך שום קשר למדע.
אז למה הטכניון צריך את הדרמה שלך? תירשם לקורס דרמה או שלך לפסיכולוג.
ההוכחה הגיאומטרית לרעיון פאי המשתנה, מופיעה בעמודים 116 117 של הספר שלי.
https://nivbook.co.il/product/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A7%D7%A1%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%9B%D7%A0%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA/
א.עצבר
עוד לא הבנת ישראל שפירא, שניסוי ההיקפן בא להציג דרמה.
הרי אין אדם שיאמין שניסוי מכני יגלה אמת מתמטית, שהמתמטיקה בכוחות עצמה לא מסוגלת לגלות.
גם אין אף מתמטיקאי או פיזיקאי, שיאמין.
אף אחד לא מאמין, מכיוון ש 2000 שנים התרגלנו לשמוע על קבוע מתמטי פלאי, ושמו פאי.
מי יעיז לפקפק ברעיון העתיק של פאי קבוע ?
איזה מתמטיקאי יאמין , שניסוי מכני מגלה שפאי משתנה ?
אז הכנתי לכל אלה הפוסלים ניסוי מכני, הוכחה גיאומטרית נפלאה ופשוטה, המסוגלת לשכנע כל אדם.
אחריה הטכניון ישמח לחזור על ניסוי ההיקפן,
א.עצבר
אבי או מישהו, אני בקליפורניה אבל אם תוכלו למצוא איזה סטודנט לפיזיקה או הנדסה שיערוך עבור עצבר את ניסוי ההיקפן שלו עם 1000 סיבובים עם הציוד שברשות עצבר ולדווח למוסד שלו על תוצאות הניסוי, אז סחבק מוכן לשלם את כמה מאות השקלים שייבקש הסטודנט.
במידה והניסוי מראה באמת פאיי משתנה, אז אין ספק שהמוסד האקדמי, הטכניון לדוגמה, יערוך את הניסוי שנית כפי שדורש עצבר.
(בסוד אלחש לכם שאיני מסכן אגורה. עצבר לעולם לא יסכים לסידור ההגיוני הזה בגלל שהוא יודע שכל הניסוי שלו הוא חרטה ברטה).
אינך צריך למדוד במדוייק. היחסות מושתתת על ניסוי מחשבתי, והניסוי המחשבתי הזה מנוגד לעיקרון אי הוודאת בתורת הקוואנטים שעדיין לא הייתה קיימת ב1905.
כדי לראות זאת, חשוב על שתי רכבות באורך שניית אור בתנועה יחסית במסילות מקבילות. כאשר אחוריהן מתלכדים, נפלט פוטון מאחת מהן לכיוון החרטום. לפוטון ייקח שניה בדיוק להגיע לחרטום כל רכבת על פי שעוניה המסונכרנים ביניהן אך לא זו עם זו.
אך בגלל התנועה היחסית ביניהן, רכבת א׳ התקדמה כבר יחסית לב׳, ולכן מכייוון שהפוטון מגיע לחרטום א׳ בזמן שניה על פי שעוניה, אז כשהוא מגיע לחרטום ב׳ בזמן שניה על פי שעון ב׳ אז מתחייב שהזמן הוא פחות משניה בקרון א׳ הנמצא מול חרטום ב׳, מכייוון שיש לו עדיין מרחק מסויים עוד לעבור כדי להגיע לחרטום א׳.
על זה מבוסס רעיון התארכות הזמנים ביחסות, ראה מאמר היחסות המקורי של איינשטיין:
http://hermes.ffn.ub.es/luisnavarro/nuevo_maletin/Einstein_1905_relativity.pdf
אך זה מחייב שלפוטון מיקום מדוייק אפילו בקירוב כשהוא מגיע לחרטום ב׳ וקרון א׳ באותו הרגע בדיוק, בניגוד לעיקרון אי הוודאות.
מהסתירה הזו נובעות כל ההתנגשויות העתידיות בין היחסות והקוואנטים, ע״ע אפ״ר.
הזדמנות פז להציג את ניסוי ההיקפן
כל מדידה המחפשת שוויון מושלם – נדונה מראש לכישלון
מדידה לא מסוגלת לקבוע בוודאות מצב של שוויון מושלם.
מדידה מסוגלת לקבוע בוודאות מצב של אי שוויון.
ניסוי ההיקפן קבע בוודאות – יחס הקטרים של שני מעגלים ( לא שווה ) ליחס ההיקפים שלהם.
התוצאה הדרמתית – פאי אינו שווה בכל המעגלים.
א.עצבר
https://youtu.be/u2vamaSj-mw
ישראל
מדידת הנתונים של פוטון אינה מדוייקת. כדי למדוד תדר – אתה לא יכול לדייק במיקום (כי אתה צריך מכשיר בגודל סופי). אתה לא יכול למדוד זמן בצורה מדוייקת (לכל שעון יש רזולוציה סופית).
וגם מיקום אתה לא יכול למדוד במדוייק.
זמן מודדים עם שעון ואת התדר עם מד תדר. תדר של פוטון במערכת אינרציאלית ספציפית מתאים לצבע מסויים הניתן למדידה.
על פי איינשטיין, קרן אור או פוטון בודד בעל אורך גל מסויים מגיעים לשעון מסויים במערכת אינרציאלית מסויימת ברגע מסויים ומובהק. מכאן נגזרת התארכות הזמנים.
ישראל
מה זאת אומרת זמן? ואיך אנחנו מודדים את התדר של פוטון?
ישראל שפירא,
אני מעריך את החשיבה הביקורתית שלך, אך אני מתנגד שהטעות היא בקשר לעיקרון אי-הוודאות שנובע מסקלת-פלאנק, הסקלה הקטנה ביותר הידועה לנו, בעוד שהיחסות היא ה”פיזיקה של הדברים הגדולים”.
זה כמו שאתה פותר תרגיל במכניקה ולא מתייחס לאפקטים קוונטים או יחסותיים.
איינשטיין פיתח את תורת היחסות כדי להסביר את הניסוי של מייקלסון ומורלי בנוסף ליצירת זהות יחסית בין השדה החשמלי והשדה המגנטי בניגוד לשוני במשוואות מקסוול (שינוי של אחד בזמן שווה לשינוי של השני במרחב, ולכן הוא המציא את המרחב-זמן). לכן המאמר פותח מהמשוואה שמתארת את התנועה של האור בין החצי מראה למראה המחזירה בניסוי של מייקלסון והחלק הזה של המאמר מסתיים בפקטור של לורנץ’. לאיינשטיין לא היית דרך טבעית לחבר בין מייקסלון ומורלי לטרנספורמציית לורנץ ולכן על ידי הצבה פשוטה של x=1, t=0, v=0, מקבלים ש1=0, או שאיינשטיין אומר במפורש שמהירות האור הנמדדת במערכת ייחוס סטציונרית היא c-v, בניגוד גמור להנחה השנייה הבסיסית שלו לתורת היחסות.
אין הטענות שלי גוררות שתורת היחסות שגויה, אלא רק שהמאמר ההוא שגוי. אם כי אמי כן מאמין שתורת היחסות היא שגויה.
בהצלחה אבי, נראה אם תצליח אולי אתה לקבל מעצבר איזו תגובה עניינית ולא הפניה לספר המטופש שלו.
ניסימוב – יש אכן בעיה לדעתי במאמר היחסות המקורי. אם תחליף קרן אור בפוטון אור, תראה שלפוטון יש תדר מיקום וזמן מובהקים, בניגוד לעיקרון אי הודאות.
תגובתי המלאה למר אבי בליזובסקי מופיעה בספר שיצא לא מזמן, בהוצאת ניב.
https://nivbook.co.il/product/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A7%D7%A1%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%9B%D7%A0%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA/
א.עצבר
המשך תגובתי למר אבי בליזוסקי
https://youtu.be/u2vamaSj-mw
זהו ניסוי ההיקפן שגילה את קיומה של גיאומטריה חדשה, שהמתמטיקה מתעלמת מקיומה.
אני מקווה שאתר הידען ייקח על עצמו שליחות מדעית, לשכנע את הטכניון , או מוסד ויצמן, או המעבדה הלאומית לפיזיקה, לחזור על ניסוי ההיקפן, ולאשר את התוצאה שקיבלתי.
אחרי אשור כזה ילמדו בכל אוניברסיטה בעולם גיאומטריה חדשה, שהמדע המקובל לא ידע על קיומה.
א.עצבר
אני מתפלא על תגובתך מר אבי בליזובסקי, הרי אתה מדבר על מלים , ( בספר עתיק וחשוב ובספר שלך) ואני מדבר על מעשים.
426 שנים חלפו בין מעשה המדידה של גליליאו, לבין מעשה המדידה של עצבר.
מעשה המדידה של גליליאו גילה את קיומה של פיזיקה חדשה, ומעשה המדידה של עצבר גילה את קיומה של גיאומטריה חדשה.
גיאומטריה ופיזיקה הם המדעים המדויקים, והשפה בה הם נחקרים היא שפת המספרים.
גליליאו הוא מדען מעשי המשתמש במספרים המתארים ניסויים מעשיים הנערכים במציאות הפיזיקלית, והוא שקבע את הכלל
” הניסוי המעשי הוא הפוסק האחרון במדע”
רק אחרי שגליליאו ערך ניסוי מעשי של גופים מחליקים במישור משופע, התחילו להאמין שתנועת הנפילה החופשית מתרחשת במהירות מתגברת, ולא במהירות קבועה.
אחרי גליליאו באו ניוטון ואיינשטיין, שהם מדענים תיאורטיים.
מדענים תיאורטיים אלו האמינו כי לחומר הכמותי יש כוח משיכה, המקיים את הכלל “הרבה חומר – הרבה כוח משיכה”
אבל המדענים התיאורטיים טעו – אין לחומר כוח משיכה, והוא בגדר של צורה פיזיקלית.
הניסוי שלי המוכיח כי פאי משתנה בתחום צר, בין 3.14 ל 3.16
מפורסם ברשת משנת 2017, אבל אף מתמטיקאי לא מאמין לי, וגם אף מתמטיקאי לא מוכן לחזור על הניסוי .
אני הצהרתי שאם יגלו שטעיתי, אודה בכך קבל עם ועדה.
גם אתה לא מוכן לפרסם את הספר שלי “מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית” אבל אני את שלי עשיתי, יש גם ספר ויש גם ניסוי שהענקתי לו את השם “ניסוי ההיקפן”
ניסוי ההיקפן עוד ייכנס להיסטוריה של המדע, ויחזק את הכלל שקבע גליליאו – הניסוי הוא הפוסק האחרון במדע.
אין לי ביקורת עליך ועל הידען – נהפוך הוא , אני מלא הכרת תודה על האפשרות שניתנה לי להתבטא, על דפי הידען.
א.עצבר
שלום עצבר. כתבת “426 שנים מפרידים בין הניסויים של גליליאו בנפילה חופשית, לניסוי של עצבר עם גלילי פלדה מדויקים.”
ובכן, גם אני יכול לכתוב דברים כאלה ולהשוות אותי לגדולים וחכמים ממני. למשל 2,500 שנה חלפו מכתיבת התנך עד שאבי בליזובסקי הוציא את הספר “ההתרסקות”.
אבי בליזובסקי
הפיזיקה של איינשטיין תפסה מקום נכבד בהיכל המדע, אבל היא הגיעה לסוף דרכה.
זו דרכו של מדע חי ותוסס, כך היה תמיד, וכך יהיה.
הפיזיקה של ניוטון מזמן הגיעה לסוף דרכה
הפיזיקה של עצבר עומדת עתה על הפרק, וגם היא תגיע לסוף דרכה.
בקרוב גם וויקיפדיה תצטרך לעדכן את עצמה
https://nivbook.co.il/product/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A7%D7%A1%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%9B%D7%A0%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA/
א.עצבר
אנטי-איינשטיין
אתה ועצבר הדביל צריכים לקחת יחד חדר בבית-המשוגעים הקרוב.
הבן אדם שהרס את הפיזיקה וגרם לגדולי הפיזיקאים ב100 שנים האחרונות להאמין ש0=1.
תפתחו את המאמר של היחסות הפרטית מ1905, בפרק 3 תציבו x=1, t=0, v=0, תקבלו 1=0.
Tau = c*Xhi
Xhi = beta*varphi*(x-vt)
Tau = beta*varphi*(t-vx/c^2)
איך יש לנו 0=1 במרחק של חצי דף קריאה?
התשובה מאוד ברורה מהציטוט הבא מהמאמר:
“But the ray moves relatively to the initial point of k, when measured in the stationary system, with the velocity c-v, so that”
איינשטיין אומר שהמהירות היחסית של האור במערכת ייחוס סטציונרית היא לא קבועה! איינשטיין משתמש בטרנספורמציית גליליי ביחס לאור וכופר בהנחה השנייה באופן הכי מוצהר שיש.
ליתר דיוק איינשטיין עשה זאת איזה 8 פעמים במאמר:
C, c-v, c+v, c, c-v,c^2-v^2,c
זה ברור מאוד מה איינשטיין עשה. התחיל ממייקלסון מורלי כדי להגיע לטרנספורמציית לורנץ, תפר את המטרה וכפה אותה על הפיתוח ולכן ישנן שגיאות מהותיות כמו הצבה במרלק של חצי דף כדי לקבל 0=1.
426 שנים מפרידים בין הניסויים של גליליאו בנפילה חופשית, לניסוי של עצבר עם גלילי פלדה מדויקים.
גליליאו הציג פיזיקה חדשה עם הניסוי של נפילה חופשית, ועצבר הציג גיאומטריה חדשה של מעגלים בניסוי ההיקפן.
הניסוי הוא הפוסק האחרון במדע.
קול קורא אל מכון דווידסון לחזור על ניסוי ההיקפן.
קול קורא אל הטכניון לחזור על ניסוי ההיקפן.
אין מה לחשוש מהתוצאה יחס הקטרים לא שווה ליחס ההיקפים..
תוצאה זו תגלה לעולם המדע את קיומה של גיאומטריה חדשה,
תוצאה זו תחייב את המתמטיקה להודות, כי הרעיון של פאי קבוע בכל המעגלים, הוא טעות איומה שעברה מדור לדור במשך אלפי שנים.
אם גליליאו היה מגלה את חוק שימור האנרגיה, הוא היה מסביר כי המהירות המתגברת של גופים נופלים חופשית, באה כדי לקיים את חוק שימור האנרגיה.
אחרי הסבר כזה , הרעיון של כוח משיכה לא היה בא לעולם, התפתחות המדע הייתה משתנה, והפיזיקה העצברית הייתה מופיעה אחרי הפיזיקה של גליליאו.
ומה עם ניוטון ואיינשטיין ? זאת כבר בעיה של וויקיפדיה.
א.עצבר
הניסוי של עצבר ועצבר עצמו יילמדו אולי, אבל לא בשיעורי טכנולוגיה – בשיעורי פסיכולוגיה.
הבן אדם מג׳נון על כל הראש.
הניסוי של עצבר ועצבר עצמו יילמדו אולי, אבל לא בשיעורי טכנולוגיה – בשיעורי פסיכולוגיה.
הבן אדם מג׳נון על כל הראש.
הפיזיקה של איינשטיין לא הגיעה לדעתי לסוף דרכה, היא מסבירה גם חור שחור כסינגולריות במרחב-זמן.
האיחוד של תורת הקוונטים עם יחסות כללית היא התיאוריה המעדכנת והיא בהתהוות.
יש תיאוריות מקובלות יותר כמו מיתרים, תורה מבוססת אינפורמציה. ויש פחות כמו התיאוריה של ההולנדי VERLINDE ERIK על כבידה ככוח שנובע מאנטרופיה של חלקיקים, והיות המרחב קוונטי ADS.
מה שמדהים זה איך ישות חור שחור קיימת בטבע והרבה. לא רק במרכז כל גלקסיה, אלא גם אחד במרחב 7200 שנות אור “בלבד” מאיתנו, במהירות שבה חור שחור נע זה לא הרבה. גם מיקרו חורים שחורים. גם אקוויוולנטי לחורים שחורים חורים שחורים בגלי אקוסטיקה של חומר. מדהים איך הזמן מרחב בחור שחור מגיע לקיצוניות. אדם אילו היה שורד את הספגטיזציה מה שכנראה בלתי אפשרי, לפחות היום היה רואה עבר, הווה, ועתיד בו-זמנית, ומרחב היה נראה כמו שזמן נראה לנו, כיווני. הפיזיקה של היום עולה על דימיון וחבל שלא מרחיבים
את ההשכלה באוניברסיטה גם בפקולטות לא פיזיקה לכלול תוצאות של יחסות כללית, ופילוסופיה שנובעת מיחסות כללית.
426 שנים מפרידים בין הניסויים של גליליאו בנפילה חופשית, לניסוי של עצבר עם גלילי פלדה מדויקים.
גליליאו הציג פיזיקה חדשה של נפילה חופשית, ועצבר הציג גיאומטריה חדשה של מעגלים.
הפיזיקה של ניוטון הגיעה לסוף דרכה – מכיוון שהחומר אינו מושג כמותי, ואין לו כוח משיכה.
גם הפיזיקה של איינשטיין הגיעה לסוף דרכה, כיוון שחסר בה זמן פסיבי.
ממתינה בתור הפיזיקה של עצבר, המופיעה בספר שיצא לאור זה עתה .
בפיזיקה העצברית יש שני סוגים של זמן – זמן אקטיבי וזמן םסיבי
https://nivbook.co.il/product/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A7%D7%A1%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%9B%D7%A0%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA/