מתוך 25 השלדים שנחקרו, 23 הראו סימנים התואמים מוות אלים. על-ידי חקר פרופורציות העצמות, היא הבינה שבין הלוחמים הייתה אישה
מחקר שנערך על-ידי אוניברסיטת רובירה אי וירז'ילי ומכון מקס פלאנק חשף את התזונה, אורח החיים וסיבות המוות של אבירים נזירים מימי הביניים.
מחקר משותף, שנערך על-ידי אוניברסיטת רובירה אי וירז'ילי (URV) ומכון מקס פלאנק, ניתח את שרידיהם של 25 אנשים שנקברו בין המאה ה-12 למאה ה-15 בטירת זוריטה דה לוס קאנס בגוודלחרה. הצוות חפר את השרידים מבית הקברות של הטירה, מה שאיפשר להם לקבוע את התזונה, אורח החיים וסיבות המוות של הנזירים הלוחמים שהשתייכו למסדר קלטרבה.
התוצאות, שפורסמו בכתב העת Scientific Reports, קבעו ש-23 מהאנשים מתו בקרב ושאבירי המסדר ניזונו מתזונה טיפוסית לחברה הגבוהה של ימי הביניים, עם צריכה משמעותית של חלבון מן החי ודגי ים, באזור המרוחק מהחוף. באופן בלתי צפוי, קרמה ריסק, חוקרת ב-URV, זיהתה את שרידיה של אישה בין הנזירים הלוחמים.
הטירה ממוקמת באחד מהפיתולים של נהר טאגוס כשהוא זורם דרך מחוז גוודלחרה במרכז ספרד, והשרידים של טירת זוריטה דה לוס קאנס עדיין עומדים על אותה הגבעה בה האמיר מוחמד הראשון מקורדובה הורה לבנותה בשנת 852. המצודה, שנבנתה כדי להגן על האמירויות מהתקפות נוצריות, החליפה ידיים פעמיים עד שנכבשה סופית על-ידי אבירי מסדר הטמפלר בשנת 1124. חמישים שנה מאוחר יותר, אלפונסו השמיני מקסטיליה העביר את המצודה למסדר קלטרבה, מסדר צבאי דתי ציסטרסיאני, שהיו מופקדים על הגנת הגבול, שבאותה תקופה הוגדר על-ידי נהר טאגוס, מהתקפות אלמוחדים.
תובנות מפרויקט MONBONES
קרמה ריסק, חוקרת במחלקה למדעי הרפואה הבסיסיים ב-URV, אומרת כי נאמר לה שהחוקרים שולחים לה את שרידיהם של אבירי קלטרבה היא לא יכלה להאמין שמדובר באמת באבירים. כחלק מפרויקט MONBONES, שחוקר את התזונה ואורח החיים במנזרים במהלך ימי הביניים, שותפיה לפרויקט ניתחו את נוכחותם של איזוטופים של פחמן 14 וחנקן 15 בעצמותיהם של 25 האנשים. הם גם חקרו שרידי בעלי חיים שנמצאו סביב הטירה, אשר השלימו את המידע החסר שהושלם באמצעות איזוטופים ועזרו להם להבין את ההרגלים של האנשים שחיו בטירה בין המאה ה-12 למאה ה-15. ברגע שהשרידים הגיעו למעבדה, ריסק חקרה אותם כדי לקבוע את הגיל, המין, המורפולוגיה והבריאות של האנשים ולבצע ניתוחים לגבי אורח חייהם וסיבות מותם.
מתוך 25 השלדים שנחקרו, 23 הראו סימנים התואמים מוות אלים. אלו היו בעיקר פצעי דקירה ופציעות קהות ונמצאו על חלקי הגוף שהיו פגיעים ביותר ולא מוגנים מכלי הנשק של התקופה. "ראינו הרבה פגיעות בחלק העליון של הגולגולת, בלחיים ובחלק הפנימי של האגן, מה שמתאים להנחה שאנו מתמודדים עם לוחמים", מסבירה ריסק. על-ידי חקר פרופורציות העצמות, היא הבינה שבין הלוחמים הייתה אישה.
בדרך כלל, לשלדי גברים ונשים יש מאפיינים ספציפיים שמבדילים ביניהם. "המבנה של עצמות הפנים והאגן הם הדוגמאות הברורות ביותר", מסבירה ריסק. אצל חלק מהאנשים, מאפיינים אלו עשויים לא להיות מכריעים בקביעת המין, אך במקרה של שרידים אלו, לא היה מקום לטעויות. מי הייתה האישה הזו? האם הייתה חלק מהמסדר? האם היה לה אותו מעמד כמו לאבירים האחרים?
ויכוח על תפקידה של הלוחמת
מצד אחד, הפציעות של האישה גרמו לצוות המחקר להאמין שהיא השתתפה ומתה בקרב, כיוון שלא היה סימן לצמיחת עצם מחדש בפציעותיה. "ייתכן שהיא מתה בצורה דומה מאוד לאבירים הגברים, וסביר להניח שהיא לבשה סוג כלשהו של שריון או שריון שרשראות, אומרת ריסק.
בית הקברות של מסדר קלטרבה בגוודלחרה
מצד שני, לא היו לה אותם אינדיקטורים תזונתיים כמו חלק מהאנשים שנבדקו: "ראינו רמת צריכת חלבון נמוכה יותר במקרה של האישה הזו, מה שעשוי להצביע על מעמד נמוך יותר בקבוצה החברתית", היא אומרת. כמה חוקרים הניחו שהיא הייתה משרתת שהייתה נקראת להגן על הטירה אם היה צורך בכך, אך החוקרת מה-URV לא חושבת כך: "עבודתה כמשרתת הייתה משאירה סימנים על עצמותיה, סימנים לפעילות פיזית מסוימת שיכולנו לזהות עכשיו".
לעומת זאת, שלדה הראה מאפיינים דומים לאלו של הנזירים הלוחמים האחרים, שתפקידם דרש מהם להתאמן בשימוש בחרב, פעילות שמותירה סימנים שניתנים לאימות ושגם נצפו בעצמות האישה. "אני מאמינה ששרידים אלו שייכים ללוחמת, אך יש צורך בניתוח נוסף כדי לקבוע עד כמה האישה הזו הייתה בת זמנם של האבירים האחרים", אומרת ריסק. לפי החוקרת, עלינו לדמיין אותה כלוחמת כבת ארבעים שנה, בגובה של כ-1.5 מטרים, לא חסונה ולא רזה, ומיומנת בשימוש בחרב.
המחקר כלל גם חוקרים מאוניברסיטת ברצלונה והארכיאולוגים שהובילו את החפירות. זהו חלק מפרויקט MONBONES, שנוקט בגישה רב-תחומית הכוללת זוארכיאולוגיה, אנתרופולוגיה, מחקר תיעודי וניתוח מולקולרי, כדי להציע פרספקטיבה היסטורית חדשה על אורח החיים, התזונה, הבריאות, הכלכלה והחברה במנזרים מהמאה ה-14 עד המאה ה-19.
עוד בנושא באתר הידען:
