סדנה שהתקיימה באוניברסיטת תל-אביב דנה בשאלה אם ישנם סיכונים לבריאות הציבור בהמשך ההתקדמות במחקרים בתחומי הננוטכנולוגיה והמזון המהונדס. כמה מהמשתתפים ביקשו לעצור לחלוטין את המחקר בתחומים הללו עד שתיבדק בטיחותם, אך ההמלצה היתה שצריך לבצע במקביל מחקר סביבתי
אבי בליזובסקי, גלילאו
כאשר תעבור הרכבת את המהירות האדירה של 50 קמ”ש תהיה סכנה לחיי הנוסעים; גוף האדם לא יהיה מסוגל לעמוד במהירות זו. כך הזהירו מומחים במאה ה-18 מפני חידוש טכנולוגי בעת שזה היה בחיתוליו. לעומת זאת במאה ה-20 היינו עדים לכמה טכנולוגיות שהבטיחו לשפר את איכות החיים והתגלו כמזיקות: יצרני ה- DDT הבטיחו להדביר את המלריה, אך התברר שהחומר שאינו מתפרק ונזקו רב.
כך גם תרופת “הפלא” תאלדומיד, שגרמה נכויות איומות ליילודים. ה-CFC – הפריאונים שנמצאו בין היתר בכל מקרר והבטיחו שמירה טובה יותר על המזון התגלו כהורסים את שכבת האוזון. ויש גם מקרי ביניים רבים. בסופו של דבר הצלחנו להוציא את המיטב מהטכנולוגיה, תוך ניסיון למזער את הסיכונים: קרני רנטגן הן דוגמה מייצגת לכך.
כעת עומדות על הפרק טכנולוגיות חדשות השנויות במחלוקת, לפחות בעיני אנשים, חלקם מדענים וחלקם אנשי רוח, שאינם מהתחומים שבהם מתרחשות ההתפתחויות – בעיקר אנשי בריאות ואיכות הסביבה. כנס שנערך ב-16-15 במאי 2005 באוניברסיטת תל אביב בחסות האקדמיה הלאומית למדעים עסק בנושא. כותרת הכנס היתה: “עולם חדש ואמיץ – טכנולוגיות הנדסה גנטית לצרכי מזון וננוטכנולוגיה – חופש המחקר המדעי והזכות של החברה להגן על הסביבה ועל בריאות הציבור”. יוזמת הכנס ומי שעמדה בראש ועדת הכנס היא פרופ' חגית מסר-ירון, מבית הספר ללימודי הסביבה ע”ש פורטר ולשעבר המדענית הראשית במשרד המדע.
שאלה נוקבת
השאלה היא שאלה נוקבת לשני הצדדים: הדעה המקובלת בעולם המדעי (ולמתנגדים היה ייצוג בולט יחסית בכנס הזה) היא שננוטכנולוגיה היא תחום שיכול להביא ברכה לאנושות – ודוגמאות לכך ראינו בתערוכה שהיתה צמודה לכנס: שיפורים בהעברת התרופות לאתר הנדרש להן בגוף, שיפור בניצול אנרגיית השמש ועוד.
ככל שאוכלוסיית העולם גדלה יהיה צורך להפוך את הצמחים לפוריים יותר ולעמידים בפני מזיקים ואת זה ניתן להשיג באמצעות שינוי גנטי, בעיקר של צמחי המאכל המשמשים את בני האדם ואת חיות המשק. לקולותיהם של אלה החוששים מצמחים מהונדסים גנטית מצטרפים כעת גם אלה החוששים מהתפתחויות בתחום הננוטכנולוגיה.
את הכנס פתח פרופ' ג'ורג' גריי (Gray) מאוניברסיטת הרווארד, מומחה באפיון סיכונים. נושא הרצאתו היה: “להתמודד עם סיכונים”. בפתח ההרצאה הבהיר גריי: “אינני מומחה בננוטכנולוגיה או באורגניזמים שעברו שינוי גנטי. אני מומחה בניתוח הסיכונים העומדים בפני היחיד ובפני החברה. אלו דעותי, אינני יכול לדבר בשם הממשל וגם לא בשם חברי לבית הספר לרפואה ציבורית בהרווארד שבו אני חבר. סיכונים רבים עומדים בפנינו. כל יום שומעים בחדשות משהו רע שקרה למישהו. יש גם סיכונים סביבתיים לבריאות שלנו. נשאלת השאלה כיצד ממיינים אותם. אילו איומים אכן מציאותיים, אילו גדולים ואילו קטנים, במה צריך לטפל ובמה לא. ואם החלטנו לטפל במשהו – כיצד עושים את זה, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להפחית את הסיכון.”
לדברי גריי אנו מבצעים כל הזמן החלטות הכרוכות בנטילת סיכונים: אנחנו מחליטים ברמה האישית אם לבצע לטיפולים רפואיים, אם להתקין או לא להתקין גלאי עשן בבית, אם להשתמש בטלפון סלולרי או לא, ועוד. גם הממשלה לוקחת סיכונים כשהיא מחליטה להגביל את מהירות הנסיעה בכבישים, לקבוע נהלי בטיחות בבתי חולים וכו'; אנשים רוצים את היתרונות של הטכנולוגיה אבל גם מצפים מהממשלה שתגן עליהם.
גריי מונה גישות בתחום ניהול הסיכונים: גישה האומרת שהבסיס צריך להיות רפואי – כלומר שאף אחד לא ייפגע מהבחינה הבריאותית; אי לקיחת סיכון כלשהו; גישה המבוססת על הסיכונים – ניתוח הסיכונים מכל נושא בהתאם לסבירות תוך לקיחת סיכון סביר; גישה המבוססת על טכנולוגיה – למשל איזה קולטן לשים על הארובה; גישה המבוססת על מידע; ולבסוף גישה המבוססת על מניעה מתוך זהירות כדוגמת ההחלטה שהתקבלה ב-1985 להפחית את כמות העופרת בדלק שהתקבלה בזכות ניתוח עלות/תועלת תחום חשוב אחר הוא ההחלטה להפחית פליטת החומרים CFC הפוגעים באוזון.
ישנה גם הסוגיה של חלופות: תרופות מול תופעות לוואי; שימוש במתכות הפוגעות בסופו של דבר באדם, משום שהמתכות הכבדות הרעילות, נשטפות לים וכך מגיעות אל דגי המאכל. ומה ההפסד לאנושות הכרוך בביטול היתרונות של טכנולוגיה המתעכבת או נעצרת. לסיכום קורא גריי להגביר את מודעות הציבור להיבטים השונים של כל טכנולוגיה חדשה כדי שדעת הקהל תשפיע על מקבלי ההחלטות. “יש הרבה סיכונים ורעלים – אנחנו צריכים מדע טוב, ניתוח טוב ותקשורת טובה כדי שהחברה תקבל החלטות טובות”.
ננוטכנולוגיה – ברכה לרפואה או סכנה בריאותית?
פרופ' מרים רפאלוביץ', מנהלת המכון למדעי החומרים ולהנדסה באוניברסיטת מדינת ניו יורק בסטוני ברוק, דיווחה על תוצאות מחקר בינלאומי שהיא היתה אחת החתומות עליו: “ננוטכנולוגיה היא מהפכה בדרך שבה מהנדסים חומרים כיום. בשל היחס הגדול של פני השטח בחומרים בקנה מידה מולקולרי, חלקיקי ננו הם הכוח המניע מאחורי טכנולוגיות חדשות והיישומים נעים מאלקטרוניקה, פיזיקה, ביולוגיה ורפואה. לפיכך חשוב מאוד לבדוק השפעות של חומרים בסדר גודל ננומטרי על יצורים חיים, ולהחליט אם השפעות רעילות קיימות רק מעצם גודלם הזעיר של החלקיקים. לפיכך הוחל במספר מחקרים שבהם נעשה שימוש בחלקיקי זהב ציטרטי” (Au citrate) האדישים מבחינה כימית, כדי לחקור את ההשפעות ברמה התאית.
“תוצאות ראשוניות כבר מעידות על כך שלחלקיקי ננו יכולה להיות השפעה דרמטית כאשר הם נמצאים בתווך תאי. לדוגמה, החלקיקים נצפו חודרים דרך קרומית התא בתוך שעה, ללא אנדוציטוזה (תהליך של חדירת גושישים לתא, בדרך של קיפול פנימה של הקרומית).
באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים התברר שחלקיקי הננו מילאו חללים גדולים בהרבה מגודל החלקיק הבודד. לאחר 48 שעות של הדגרה נצפתה ירידה בקצב ההתרבות של התא. בדיקות של מבנה התא מעידות על כך שהתאים לא התפשטו כדי להצטרף לקבוצה שלהם כיאות, מכיוון שנראה שסיבובו של החלבון אקטין בתא נפגע.”
גהנום או גן עדן?
“הנדסה גנטית בצמחים – לא גיהנום אך גם לא גן עדן”, זו היתה כותרת הרצאתו של מייקל קורתלס (Korthals) מאוניברסיטת וכנינגן בהולנד. לדבריו, גיהנום וגן עדן הם המטפורות שבהן נעשה שימוש לתאר את הטכנולוגיות החדשות לייצור מזון, בידי מתנגדי ותומכי הטכנולוגיה (בהתאמה) ואולם המציאות כנראה נמצאת במקום כלשהו באמצע. קורתאלס מציע לנקוט גישה שקולה ולשתף את המתנגדים בתהליך קבלת ההחלטות.
אף כי ניתוחי סיכון הורחבו בלחץ דעת הקהל באירופה כדי לכסות לא רק סיכונים לבני אדם אלא לטבע בכללו, עד כה לא נמצאו כל עדויות לסיכונים לבריאות האדם, לסביבה ולבעלי החיים. ואולם קורתס היה מודאג מאוד מהשפעות חברתיות של הטכנולוגיות הללו. מי עושה כסף מזה, מי מרוויח, מי מפסיד וכו'. לדבריו אסור להשאיר את זה לשיחות בין אנשי הנהלות של ארגונים גדולים, קובעי מדיניות או מנהלי מדע.
לעומת התזה העיקרית של מסר-ירון לפיה יש סיכון כלשהו בהמשך הפיתוח הטכנולוגי , היו גם מדענים שהשתתפו בכנס וחלקו על דעה זו. בתחום התאמה גנטית של יצורים חיים (GMO) טענה פרופ' נינה פדרוב מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת מדינת פנסילבניה, שהתאמה גנטית של אורגניזמים (GMO) היא רק “יותר מהקיים”, וזה פשוט המשך ישיר של המניפולציות הגנטיות שהחלו עוד בעת העתיקה עם המצאת החקלאות, כמו למשל הכלאה של שני מיני צמחים. מסר ירון טוענת כי לפחות לצורך הדיון הנחת היסוד היתה שזה כן משהו ששונה מהותית.
פרופ' מארק ולנד (Welland) מהמרכז למדעי הננו באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה: “מדעי הננו והננו-טכנולוגיה נראים כיום כבעלי פוטנציאל עצום להביא תועלת לתחומי מחקר וליישומים רבים, ולפיכך הם מושכים כעת כספים רבים מהממשלה ומעסקים במקומות רבים ברחבי העולם. בו בזמן, ברור כי היישומים הללו עלולים להעלות אתגרים חדשים בבטיחות; חקיקה וסוגיות אתיות חדשות שידרשו דיון ציבורי. ביוני 2003 הטילה ממשלת בריטניה על החברה המדעית המלכותית והאקדמיה ההנדסית המלכותית לבצע מחקר בלתי תלוי באשר להתפתחויות הנוכחיות ועתידיות בתחום הננו והשלכותיהם.” ומוסיף ולנד: “המחקר פורסם ביולי 2004 ותגובה ראשונית של הממשלה פורסמה בפברואר 2005. ממשלת בריטניה מכירה בחשיבות של הבטחת רישוי הולם לננו-טכנולוגיה, והוכרז על מימון מחקר חדש שיבחן את הדרישות החוקיות הנדרשות. הממשלה מחויבת לדו-שיח ציבורי על אודות ננוטכנולוגיה הן באשר לכיווני המחקר והפיתוח והן בהתקדמות בניסוח התקנות. האקדמיות הציעו כי תוכנית זו לדו-שיח תפותח בשיתוף התעשיות וארגונים לא ממשלתיים.”
פרופ' רשף טנא, מנהל המחלקה לחומרים וממשקים במכון ויצמן למדע, אמר חד משמעית בשיחה ל”גליליאו”: “איננו זקוקים לעוד תקינה אלא לעוד מחקר, ניתן לבצע גם מחקר סביבתי. מובן שכולנו חרדים מפני האפקטים הסביבתיים שעלולים להיווצר, אבל צריך להמשיך את המחקר בנושאי ננוטכנולוגיה כמו שהוא, בלי שום הפרעה פרוצדוראלית”.
“אנו חייבים להיות ערים לבעיות שיכולות להיגרם מחומרי הננו. ואולם הננו-טכנולוגיה וננו חומרים לא ייוצרו באופן תעשייתי מאסיבי ב-10-5 השנים הקרובות. על רקע העובדה שהאוויר שלנו מלא בננו חלקיקים מפליטת מכוניות, מפליטת ארובות חברת החשמל, מפליטת מזהמים תעשייתיים – אירוסולים שאנחנו לא יודעים עליהם כל כך הרבה – ומכיוון שהתוספת ב-15-10 השנים הקרובות של ננו חלקיקים חדשים תהיה קטנה ומוגבלת למקומות קטנים ומוגנים, ניתן לחיות עם זה. גם כאשר הטכנולוגיות יהפכו למסחריות כמו במקרה של החומרים שפיתחתי, קרוב לוודאי שהייצור יתבצע במקומות סגורים. האיש הפרטי לא ינשום את זה.
“לא שאינני חושב שצריך לחקור את האפקטים הבריאותיים של ננוטכנולוגיה. בכנס היו כאלה שהציעו מורטוריום על המחקר וזה דבר מסוכן. אנחנו מבינים פחות מדי גם בטכנולוגיה עצמה וגם בהשפעתה אבל אם נעשה מורטוריום זה יפגע במדע ובכלכלה. ננו טכנולוגיה היא אחד ממנועי הצמיחה של הכלכלה העולמית. זו טכנולוגיה בחיתוליה שיש הבטחה גדולה בצידה. זה תינוק קטן שצריך לתת לו לגדול. כי אחרת היא לא תספק את מה שמצפים ממנה. זה בדיוק אותו הדבר כמו שבועטים במחקר של תאי גזע.”
זה מה שאמרו המשתתפים בכנס?
“גם בכנס עצמו לא דובר, חוץ ממספר קטן של התבטאויות, על פגיעה בחופש המחקר. כל הרעיון של הכנס, כפי שהבנתי אותו, היה ליצור איזושהי מערכת של מחקר סביבתי על ננוטכנולוגיה בצד המחקר בננוטכנולוגיה. ייתכן שצריך להקציב סכומים מסוימים לנושאי מחקר על אפקטים סביבתיים, אבל למה לא עושים מחקר על אפקטים סביבתיים בכימיה אורגנית או בכימיה אי אורגנית או במחקרים ביולוגיים שמשתמשים בננו-חומרים? ברור שצריך לעשות איזשהו מחקר סביבתי. בחומרים שלי נעשה מחקר סביבתי מסוים והוכח שהם לא רעילים. החברה שהוקמה על בסיס הידע שלי – חברת ננו מטיריאלס – נמצאת בקשר עם חברות ענק מתעשיית הרכב, שחלקן חתמו חוזים או שלחו מכתבי כוונות לרכישת חומרי סיכה”.
“השוק מצפה לחומרים הללו. הם יקטינו את החיכוך והבלאי ובזה יגרמו לשיפור הסביבה כי כשיש פחות בלאי יש פחות פליטה של אירוסולים, החלקים פחות מתבלים, והנהגים יצטרכו לבקר פחות במוסך. זו רק דוגמה לכך שצריך לגשת לנושא בגישה מפוקחת בלי משקפים שחורים מדי ובלי משקפים ורודים מדי. זה עוד סוג מדע שמתפתח עם הבטחה בצידו ועם סכנות שצריך ללמוד ולטפל בהם,” מסכם טנא.
את הכנס והתערוכה חתמה סדנה סגורה בהשתתפות האורחים, אנשי אקדמיה ונציגי ארגונים סביבתיים, שהתקיימה במוזיאון המדע בירושלים. בין ההמלצות שגובשו בסדנה: שמירה על שקיפות מלאה לציבור הרחב בכל הקשור לנושאי המחקר בתחום; בקרה, נקיטת אמצעים לשמירה על בטיחות בתחום וקביעת תקנים בהתאם; צירוף חברים מתחומי הסביבה, האתיקה, החברה וניתוח הסיכונים לגופים הממלכתיים השונים, כגון הוועדה הלאומית לננוטכנולוגיה; המלצה לאקדמית הישראלית למדעים להקים ועדה רב תחומית שתעקוב אחר התפתחויות טכנולוגיות חדשות והשפעתן על האדם, הסביבה והחברה.
מה קורה בעולם
הוועדה תבחן התמודדות עם התפתחויות חדשות בעולם, על בסיס הניסיון שנצבר בארה”ב ובשוק האירופאי, ותמליץ לממשלה על בקרה נדרשת, אם תמצא לכך מקום; המלצה לפתוח בדיון ציבורי על אחריות התעשייה על בטיחות תוצריה לציבור ולסביבה; הועלתה האפשרות להמליץ לממשלה להקצות מהתקציב הציבורי לננו טכנולוגיה, אחוז מסוים לחקר ההשפעות הסביבתיות, הבריאותיות והאתיות של הננוטכנולוגיה ולעודד ולפעול להמשך קיומו של דיון ציבורי רחב בנושאים אלו.
בשיחה לגליליאו לאחר הכנס אמרה הפרופ' מסר-ירון: “השאלה שהכנס דן בה היא כיצד צריך להמשיך במחקר ואף בפיתוח של טכנולוגיות המייצרים חומרים או תרכובות או רכיבים שהטבע לא מייצר באופן טבעי, כששתי הדוגמאות שטיפלנו הם דוגמאות לכך – גם ננוטכנולוגיה המאפשרת לייצר חומרים שונים מאלו הקיימים, וגם GMO שמאפשר לעשות צירופים גנטיים שהטבע באופן רגיל לא היה מגיע אליהם. האם במצבים כאלה צריך להתנהג אחרת ולא לפי השיטות הרגילות של ההתקדמות המדעית-טכנולוגית הרגילה. המסקנה העיקרית היתה שצריכים ללוות את ההתפתחות הטכנולוגית במחקר שבוחן גם את ההשפעות הסביבתיות, החברתיות והאחרות שיש לטכנולוגיות מהסוג הזה.
אחת ההמלצות היתה שכשמשתמשים במשאבים ציבוריים למחקר ופיתוח בתחומים כמו ננוטכנולוגיה או GMO, צריך במקביל להקדיש אחוז מסוים גם לבחינת הסיכונים הפוטנציאליים ודרכי ההתמודדות עם הסיכונים הללו.
להוציא את הדיון מהקהילה המדעית
כחודשיים בלבד לאחר הכנס, ב-12 ביולי, קיימה ועדת המדע של הכנסת דיון שכותרתו זהה וגם בו היה רוב לחוששים מפני ההתפתחויות. נירה לאמי, מנציבות הדורות הבאים: ההחלטה על יישומן של התפתחויות טכנולוגיות בתחום מדע הרפואה מתקבלת בדרך כלל בזירת הביו אתיקה, על ידי אנשי מדע, רפואה, משפט ופילוסופים מתחום הביו אתיקה.
יחד עם זאת, להחלטות בתחום זה עשויות להיות השלכות חברתיות מרחיקות לכת, באופן שהופך את הדיון בהן לחברתי- פוליטי ובוודאי לא כזה שיכול להתבצע בדלת אמותיה של הקהיליה המדעית והביו אתית, אף לא כזו שהממשלה הסמיכה לדון בנושא.
ח”כ לאה נס, יו”ר ועדת המדע והטכנולוגיה, פתחה את הישיבה בסקירת הסיכונים והסיכויים מננו טכנולוגיה והנדסה גנטית.”לצד יתרונותיה הרבים של הטכנולוגיה, בהם דחיסת מידע, שיפור תכונות של חומרים, הפחתת עלויות של יישומים קיימים ועוד, עולים חששות בדבר הנזקים שטכנולוגיה זו עלולה לגרום לאדם ולטבע, מעצם היותה חדשה ובלתי מוכרת”.
בישיבה הגיב דן וילנסקי, יו”ר חברת “אפלייד מטריאל”: אני בטוח כי לכל הנוכחים חשובה בריאות הציבור, אני סבור שיש למנוע מהתעשיינים להרוויח את ממונם מבלי לדאוג לבריאות הציבור. הסכנה היא שאם יהיו מעצורים ונעצור את כל התעשייה הזו, נמצא את עצמנו עם אנשים לא בריאים ממחסור במקומות עבודה. אני חושב שצריך למצוא את האיזון בין הדאגה לבריאות ושלום הציבור לבין פיתוח הטכנולוגיה, יש לקחת סיכונים, ויחד עם זאת לטפל בסיכוי לפגיעה בסביבה.
