כך אומר בראיון אישי מנכ”ל חברת השבבים הצעירה טרמאונט. החברה גייסה 8 מיליון דולר בהובלת Grove Ventures ליצירת הדור הבא של חיבוריות אופטית לתעשיית השבבים. בגיוס השתתף בין היתר גם דדי פרלמוטר, לשעבר סגן נשיא בכיר באינטל ויו”ר מועצת המנהלים של טרמאונט
טרמאונט (Teramount), סטארטאפ ירושלמי הפועל בתחום הסיבים האופטיים והסיליקון פוטוניקס (Silicon Photonics), ושידיעה עליו פרסמנו כבר בשנת 2014 , הודיע היום (שלישי) על השלמת סבב גיוס של 8 מיליון דולר בהובלת Grove Ventures (גרוב ונצ’רס) ובהשתתפות Amelia Investments, דדי פרלמוטר, לשעבר סגן נשיא בכיר באינטל העולמית המשמש גם כיו״ר הדירקטוריון של החברה ומשקיעים פרטיים נוספים.
המוצר העיקרי של החברה מכונה פוטוניק פלאג, ותפקידו לפשט את הממשק בין הסיבים האופטיים ושבבי הסיליקון.
החברה נרשמה ב-2013, אך החלה מעשית את פעילותה ב-2015 על ידי ד״ר הישאם טאהא, מנכ״ל החברה, וד״ר אבי ישראל, סמנכ״ל הטכנולוגיות, שהקימו אותה במטרה לאפשר חיבוריות אופטית להעברת מידע במהירויות גבוהות עבור חוות שרתים (Data Centers) ותשתיות תקשורת של הדור הבא. סבב הגיוס ישמש למעבר לייצוריות ויאפשר לחברה להכפיל את מצבת העובדים שלה עד סיום השנה. החברה כבר החלה בגיוסי מפתח למגוון תפקידים ובהם מהנדסי חומרה.
עשרות סיבים מחוברים לכל שבב במקום בודדים
הפתרון שפיתחה טרמאונט, אותו עיגנה בפטנטים מאושרים, מציג שיפור של פי 100 בטולרנטיות (Tolerance) של חיבור הסיבים האופטיים לשבבי סיליקון פוטוניקס ביחס לטכנולוגיות קיימות בשוק וכן מאפשר אינטגרציה של כמות מוגדלת של עשרות סיבים אופטיים עם שבבי הסיליקון פוטוניקס (לעומת חיבור של סיבים אחדים כיום). בנוסף, הטכנולוגיה תאפשר גידול משמעותי בהיקף הטמעת שבבי הסיליקון פוטוניקס על ידי סטנדרטיזציה של תהליך האריזה וזאת בדומה לתהליך הקיים כיום בתחום המוליכים למחצה (Semiconductors).
“תחום הסיליקון פוטוניקס הגיע לבשלות. עד כה היה צוואר בקבוק. תעבורת התקשורת אל מרכז הנתונים וממנו נעשית באמצעות סיבים אופטיים, והעיבוד נעשה בשבבי סיליקון. הקישור ביניהם נעשה בצורה שמאטת את קצב העברת הנתונים, מכיוון שאי אפשר לחבר יותר מאשר כמה סיבים לשבבים שמפתחות היום החברות הגדולות כגון סיסקו ואינטל עבור מרכזי נתונים.”
“כבר כמה שנים יש בעיה רצינית שלא יודעים לקחת את האור פנימה והחוצה מהמעבדים, הופכים את האופטיקה לביטים הלוך וחזור. המערכת שפיתחנו מהווה את החיבור בין העולם החיצוני של הסיבים האופטיים לבין השבבים הסטנדרטיים.”
לדבריו, לא ירחק היום והתעבורה בין שבבים שכנים בתוך השרתים במרכז הנתונים תהיה באמצעות קישור אופטי, כך שהם יוכלו להתקשר ביניהם במהירות האור, תוך הקטנת צריכת האנרגיה שהיא גורם הוצאות מרכזי בתפעול מרכזי נתונים.
לדברי טאהא בהמשך הכוונה היא ליישם את הטכנולוגיה גם בתחום הרכב (“מכונית היא דטה סנטר על ארבעה גלגלים)” ברשתות 5G מתקדמות, מערכות חישה מתקדמים, תחבורה חכמה, מחשוב ענן כבד, מכונות מבוססות AI ועוד.
הכפלת מספר העובדים
לדבריו, ההשקעה של גרוב ונצ’רס תאפשר לטרמאונט להאיץ את הפיתוח ולהכפיל את צוות החברה. ״ההשקעה הנוכחית בחברה מעידה כי תעשיית המוליכים למחצה מזהה את ההבטחה הגדולה הטמונה בטכנולוגיית הפוטוניק-פלאג שפיתחנו ומאמינה ב מימוש הפוטנציאל האדיר הטמון בסיליקון פוטוניקס ובהטמעת הטכנולוגיה בעולמות ה-AI, ה-5G ועוד״, אומר הישאם טאהא, מנכ״ל טרמאונט. ״כעת, לאחר התוצאות המצוינות שהצגנו ובתמיכת ההון שגויס, עלינו לממש את קפיצת המדרגה הטכנולוגית גם בייצור ולהשיג דריסת רגל משמעותית בשוק״.
“הלקוחות שלנו הן חברות הענק הטכנולוגיות, ולכן חיפשנו למועצת המנהלים דמויות בעלות נסיון בחברות כאלה, כי צריך לדעת כיצד לעבוד מולם, ובראשם כמובן דדי פרלמוטר וליאור הנדלסמן.” הוסיף טאהא.
״הצורך הבלתי-נגמר ברוחב פס גבוה במרכזי הנתונים (Data Centers), מעודד את המעבר לחיבוריות אופטית, כאשר שיקולי צריכת הספק והתחממות מצריכים אינטגרציה של אופטיקה ישירות לסוויצ׳ים מסיליקון״, אומר ליאור הנדלסמן, שותף בכיר ב-Grove Ventures, שהובילה את ההשקעה בחברה. ״אנחנו סבורים שהיעדר פתרון אמין המאפשר חיבור מאות סיבים לשבב סוויץ׳ במרכזי נתונים במחיר משתלם, היה עד כה הגורם המשמעותי ביותר שמנע אימוץ נרחב של מוצרי סוויץ׳ מבוססי סיליקון פוטוניקס. טכנולוגיית הפוטוניק-פלאג של טראמאונט עונה בדיוק על הצורך הנדרש ופותרת את הבעיה״.
לימודים בחללים מאולתרים
טאהא ואבי ישראל למדו ביחד באוניברסיטה העברית, ועבדו בחברות נפרדות, כאשר טאהא רכש בינתיים נסיון בינלאומי, ולאחר כמה שנים של בישול הרעיון, החברה החלה לפעול ב-2016. כיום היא מונה שבעה עובדים ויושבת במתחם ההייטק בקמפוס האוניברסיטה העברית, אך אין קשר בין הטכנולוגיה שפיתחו לבין האוניברסיטה העברית, הם גם שילמו לדבריו על השימוש בחדר הנקי של האוניברסיטה.
בשנות השבעים מצב התשתיות בכפרים הערבים היה גרוע ביותר. אבל אצל טאהא האוניברסיטה היתה חוויה מתקנת. הוא נולד וגדל בכפר בועינה שבבקעת בית נטופה בגליל. באותן שנים היה בכפר רק בית ספר יסודי אחד, שהמבנה שלו הספיק רק למחצית התלמידים. “כך קרה שעד כיתה ח’ למדנו בכל מיני חללים בכפר, לפעמים היינו צריכים להחליף מקום כי לבעל הבניין נדרשה חנייה נוספת, פעם הם נאלצו להזעיק עזרה דרך הרמקולים במסגד המקומי כאשר המים הציפו את המרתף בו למדו. במקרים רבים, התלמידים התפזרו בחללים רבים, כמעט בלי תקשורת ביניהם.”
“אני למדתי במחזור הראשון שסיים תיכון בכפר, עד אז התלמידים למדו מחוץ לכפר. בתיכון היה מורה טוב לפיזיקה – לפעמים מורה טוב מושך לכיוון שלו. אחר כך, לאחר תקופה של עבודות שונות, התקבלתי לאוניברסיטה העברית והמשכתי בפיזיקה. החברים בכפר לעגו לי: “מה תעשה עם פיזיקה? תלך לעבוד בכור בדימונה? הרי ממילא תחזור לכפר ותהיה מורה.”
עם תחילת הלימודים הבנתי שזה תחום מאוד מעניין שאני יכול לגדול בתוכו ולעשות דברים גדולים. בחברה שעבדתי בה קודם לכן, יצא לי לפגוש כמעטי כל קבוצת מחקר שעוסקת בתחום הפוטוניקה. הייתי נוסע המון, מיפן במזרח ועד לקליפורניה במערב. למדתי איך עובדים בחברה בינלאומית, וכשאני ואבי הקמנו את החברה יכולנו להשתמש בידע שצברתי גם בתחום הניהולי.”
עוד בנושא באתר הידען:
