השבעה הביעו את דאגתם מהתגובות המהוססות של מנהיגות המוסדות לגנות את הקריאות לרצח עם
שבעה חתני פרס נובל פנו לראשי הארווארד, MIT ופנסילבניה והביעו את דאגתם מהתגובות המהוססות של מנהיגות המוסדות לגנות את הקריאה לרצח עם. אמנם נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה ליז מאגיל ונשיאת הארווארד קלודין גיי פרשו מתפקידם בעקבות הביקורת אך הם דורשים מחברי מועצת המנהלים הממנים את הנשיאים הבאים לגנות את הטבח ב-7 באוקטובר בלי אולי ובלי אבל.
נוסח ההצהרה
לחברי מועצות המנהלים: אוניברסיטת הרווארד, המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס – MIT, אוניברסיטת פנסילבניה
חברי מועצה יקרים,
אנו מודאגים עמוקות מתגובותיהן המהוססות של מנהיגות מוסדותיכם למעשים המבטאים אנטישמיות גלויה בקמפוסים שלכם. אנו מבועתים מעדויותיהן של הנשיאות גיי, קורנבלות’ ומקגיל, שסירבו בתוקף לגנות את הקריאות לג’נוסייד.
קוים אדומים חייבים להגביל את חרות הביטוי כשהיא משמשת להסתה לשנאה, לג’נוסייד, לאונס, להטלת מום ולחטיפה – כל אותם מעשים מתוכננים היטב וחסרי תקדים שאירעו ב-7 באוקטובר 2023. למתקפה הברברית וחסרת התקדים בהיסטוריה של חמאס נגד אזרחים, ילדים ונשים, לא קדמה שום התגרות מצד ישראל. מתקפה זו הייתה חלק ממטרתם המוצהרת של חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון ואיראן: השמדת ישראל, מדינה שהם שוללים את זכות קיומה למרות העובדה שישראל לא הפסיקה לחתור לשלום עם שכנותיה. יש סביבנו 56 מדינות אסלאמיות – אבל מדינה יהודית אחת היא יותר מדי עבורם.
תמיכה פומבית – גם אם בשתיקה נוכח הפגנות שנאה בקמפוסים – על המתקפה הקטלנית ביותר על העם היהודי מאז השואה היא מעשה בזוי ומתועב. על מנהיגיהן של אוניברסיטאות להוקיע כל ביטוי של תמיכה במעשים אלו. קריאות לרצח הן דבר שלא יעלה על הדעת וראוי להוקיען ולהעניש בגינן ללא כל סייג. עידוד אלימות ושיח שנאה המבוססים על גזע, שיוך אתני או דת, הם פסולים מכל וכל ללא תלות ב”הקשר”. ההימנעות מבלימתן של פרובוקציות אלה במוסדותיכם היא כשל מוסרי והפרה של כללי ההתנהגות שלכם עצמכם. היא עלולה לחשוף אתכם להליכים משפטיים, אך בעיקר לפגוע ביוקרתכם האקדמית. היא כניעה לאספסוף במקום הגנה על האמת.
סובלנות להפגנות אלימות בקמפוסים שלכם, התומכות בפשעים האיומים ביותר נגד האנושות, פוגעת בשליחותכם הבסיסית כמוסדות לחינוך ולמחקר. סובלנות לתמיכה באלימות סותרת מרכיב חיוני באקלים המעודד למידה וחקירה: ביטחון נפשי. מונח זה, שנחקר על ידי חוקרים בולטים, כמה מהם ממוסדותיכם, מתברר יותר ויותר כמרכיב מרכזי בצמיחה אישית וקבוצתית בקונסטלציות רבות ובהן ארגוני חינוך.
תחושת ביטחון היא תנאי הכרחי להישגים אקדמיים, לשיח מכבד ולשיתוף פעולה מבוסס אמון החיוניים לטיפוחם של המחקר והקידמה המדעיים. חשש במקום העבודה פוגע בהישגים. אדוארדס דמינג, מאבות תורת האיכות, אמר פעם כי “אם תסלקו את הפחד מתוך הארגון, כולם יוכלו לעבוד בו ביעילות.” במוקדם או במאוחר, חילחול הפחד לקמפוסים שלכם יפגע קשות במצוינותכם האקדמית.
ההיסטוריה מלמדת אותנו כי אם מתירים לאנטישמיות לשגשג צפויות לכך השלכות שליליות על מוסדות אקדמיים. כך היה ב-1938 בבית הספר היוקרתי לרפואה בווינה, שעד היום עוד לא התאושש מכך. “אירועים אלה הותירו את הפקולטה, שהייתה פעם בית לחתני פרס נובל רבים, ריקה מחוקרים וממרצים בעלי שיעור קומה – מצב שנמשך גם שנים רבות אחרי תום המלחמה”. אם סטודנטים וחברי סגל יהודים יחושו פחד בקמפוסים שלכם וייאלצו לעזוב, כפי שהיו עושים מיעוטים ופרטים מוכשרים אחרים בתגובה לאיומים על חייהם, יהיה זה אובדן למוסדותיכם. ההיתר שאתם נותנים לשנאה לשגשג מעורר חששות עמוקים לגבי איכותן העתידית של האוניברסיטאות שלכם.
על פי סקר שנערך לאחרונה על ידי מכון Harvard-Harris , 51% מהאמריקאים בגילי 18 עד 24 תומכים בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי סיום קיומה של המדינה היהודית והעברתה לידי חמאס. מעניין שרק 4% מהאמריקאים שמעל גיל 65 סבורים כך, ככל הנראה משום שגדלו על זכותה של ישראל להתקיים נוכח זיכרון השואה ובזכות פריחתה ומצויינותה המדעית והתרבותית, ולא על מסרים מוטים ומטעים ברשתות החברתיות. להשכלה הגבוהה יש תפקיד חשוב בתיקון הבורות ההיסטורית העמוקה.
לצד גינוי מוחלט וענישה בתגובה לפרובוקציות האנטישמיות, אנו מציעים לקיים פעילויות חינוכיות, סמינרים, הרצאות, קורסים וסדנאות על ביטחון נפשי ועל הקשבה לאחר בכל המחלקות והיחידות, וכן דיונים בלקחיה המוסריים של השואה. הראיות מצביעות על כך שהקשבה מפחיתה קיצוניות, מטפחת חמלה, ומשפרת את הביטחון הנפשי. מסר מרכזי שראוי ללמד נוכח ההיסטוריה של השואה הוא החובה למנוע ג’נוסייד ופשעים נגד האנושות, בתקווה שיום יבוא והעולם יהיה נקי מטרור, אנטישמיות, גזענות ואפליה על כל צורותיה.
ראוי שאוניברסיטאות מובילות כמו אלו שלכם ישמשו מודל להפצתם של מסרים חשובים אלה.
אנו מודים לכם על תשומת הלב,
בברכה,
מכתב זה חתום על ידי חתני פרס נובל ששמותיהם מופיעים לעיל
- פרופ’ אהרן צ’חנובר, חתן פרס נובל בכימיה, 2004
- פרופ’ אברהם הרשקו, חתן פרס נובל בכימיה, 2004
- פרופ’ דניאל כהנמן, חתן פרס נובל בכלכלה, 2002
- פרו’פ רוג’ר קורנברג, חתן פרס נובל בכימיה, 2006
- פרופ’ מייקל לויט, חתן פרס נובל בכימיה, 2012
- פרופ’ דן שכטמן, חתן פרס נובל בכימיה, 2011
- פרופ’ עדה יונת, כלת פרס נובל בכימיה, 2009
תגובה אחת
לא רק בוינה גרמה האנטישמית להתנוונות, גם באוניברסיטת גטינגן גרמה עליית הנאצים לבריחת היהודים והאוניברסיטה שהייתה מרכז הפעילות הפיזיקלית בעולם התנוונה והמרכז עבר לארה״ב עם היהודים.
בדיעבד זו אולי הנחמה על השואה כי אילו היו היהודים נשארים בגרמניה היא קרוב לוודאי מנצחת במרוץ לפצצה וגם במלחמה. אם אופנהיימר טלר בתה ופיינמן היו מצליחים לייצר פצצה חצי שנה קודם, היא הייתה מוטלת על ברלין במקום על הירושימה, נחמה פורתא ונקמה יהודית על אוושוויץ.