כיצד פגיעה קדומה באוסטרליה עשויה הייתה לעורר שינויים עולמיים באקלים ובכימיה של האוקיינוסים
אסטרואיד עתיק פגע באוסטרליה לפני 600 מיליון שנה, והשאיר חריץ ארוך ורדוד. חריצי שבירה ועיוותי סלע חושפים את עוצמת הפגיעה, אך מלוא עקבותיה עדיין לא ידוע.
לפני כ-600 מיליון שנה, כדור הארץ היה ביתם של יצורי ים רכים ומוזרים, אך פגיעת אסטרואיד עוצמתית באזור הצפוני של אוסטרליה, כפי שאנו מכירים אותה היום, יכלה למחוק אותם.
פגיעה זו השאירה אחריה חריץ ארוך ורדוד ושיגרה גלים של זעזועים בתוך הסלע, שיצרו תצורות גאולוגיות נדירות הקרויות חריצי שבירה. למרות שלא ברור במלואו היקף ההרס, גאולוגים סבורים שפגיעות אסטרואיד גדולות אחרות בתקופה זו יכלו לעורר שינויים עולמיים באקלים ובכימיה של האוקיינוסים, ואולי אף לשחק תפקיד באחת מהכחדות ההמוניות הראשונות על פני כדור הארץ.
עולם מוזר ועתיק
לפני כ-600 מיליון שנה, במהלך תקופת האדיאקרן, כדור הארץ נראה שונה לגמרי מהיום. היבשה, שיצאה לאחרונה מהקפאה עולמית, הייתה כמעט חרבה וחסרת חיים. אולם, האוקיינוסים היו מלאים ביצורים רכים ומוזרים. ביניהם נכללו אורגניזמים דמויי תולעת עם ראשים בצורת סהר ועל היבשה עלים גבוהים של שרכים.
פגיעה הרסנית באוסטרליה הקדומה
ייתכן שהיצורים העתיקים הללו נכחדו כאשר אסטרואיד, שקוטרו הוערך בין 200 ל-400 מטר, נע בשמיים והתנגש ביבשה או במים רדודים בקרבת מה שמוכר כיום כרכס דנווה. אף על פי שהחריץ המקורי כמעט נמחץ עם הזמן, עדויות לפגיעה נשארו חקוקות בשכבות המשקעים ובשרידי הפעילות והוולקניות באזור.
ב-3 בפברואר 2025 צילמה מצלמת הקרקע המבצעית (OLI) בלוויין לנדסט 8 תמונה של אתר הפגיעה, באזור הנקרא מבנה נחל אמיליה. הפגיעה חרצה חריץ ברוחב של כ-1 קילומטר ובאורך כ-5 קילומטר. ניתוח תצפיות הלוויין מצביע על כך שהעיוות בשכבות הסלע האזוריות מתפשט כ-10 קילומטר צפונית ודרומית לחריץ, עם עיוות מינימלי במזרח ובמערב.
הצורה האורכית והצרה של החריץ ודפוס העיוות האזורי מעידים על כך שהאסטרואיד פגע בזווית שטוחה במיוחד. פגיעת אסטרואיד בזווית חדה יותר, כמו זו שהביאה להכחדת הדינוזאורים, הייתה משאירה חריץ עמוק יותר, סימטרי יותר ויוצרת מבנה מוגבה במרכז החריץ הנקרא הרמת מרכזית.
רמזים נוספים לאירוע הפגיעה בנחל אמיליה נקברים בשכבות הסלע הקוורציט הסמוכות. החל משנות ה-80, גאולוגים גילו סדקים בצורת מאוורר, אשר מאוחר יותר זוהו כחריצי שבירה – תצורות גאולוגיות נדירות הנוצרות כאשר גלי זעזוע מהפגיעות עוברים בסלע. כל חריצי השבירה באזור מופצים בתבנית דמוית ירח, בעיקר מדרום לחריץ, מה שמעיד שוב על כך שהאסטרואיד פגע בזווית שטחית.
עקבות הפגיעה המסתוריות
כמות הנזק שנגרמה מהפגיעה אינה ברורה, אך מאמינים שאסטרואידים הפוגעים בזוויות שטחיות גורמים לנזק פחות חמור מאשר אלו הפוגעים בזוויות חדות. הזווית השטחית אומרת שהגוף הסלעי עובר דרך האטמוספירה למשך זמן ארוך יותר, מה שגורם לו לשרוף יותר מסה ולעיתים להתפרק לחלקים קטנים יותר לפני הפגיעה.
בעוד שהנזק החמור ביותר ככל הנראה התרכז בסמוך לאתר הפגיעה, גאולוגים אספו עדויות לכך ששתי פגיעות אסטרואידים גדולות יותר במהלך תקופת האדיאקרן יכולות היו להיות בעלות השפעות רחבות ואף עולמיות, אולי תרמו להכחדת קבוצה מסתורית של יצורים הנקראים אקריטרכים ועזרו לגרום לשינויים גלובליים בכימיה ובאקלים של האוקיינוסים.
עוד בנושא באתר הידען:
3 תגובות
מצאתי 🙂 Acritarchs https://palynology.org/what-is-palynology/palynomorphs/acritarchs הם שלדים חיצוניים מאובנים של קבוצה של פרוטיסטים (יצורים אֵיקַרְיוֹטִים (מתאי-חי בעלי גרעין ואברונים) שאינם בממלכת בעלי החיים, הפטריות או הצומח, ונחשבים ממלכה בפני עצמה).
מישהו יודע מה זה אקריטרכים? גוגל לא מכיר אותם, אז אם אפשר לשלוח מקור, לינק..משהו..תודה רבה מראש.
אסטרואיד בגודל 200-400 מטר לא גורם לאסון עולמי ובטח לא מכחיד כלום.
מה שלפי ההשערות הכחיד את הדינוזאורים היה גדול פי 50 בערך