הספר "האביב הדומם" בן 50

ספרה של רייצ'ל קרסון גרם למחשבה שניה על הנזקים הסביבתיים של הדשנים הכימיים, למרות מאבק המאסף של היצרניות. לצערנו הישגים מתעמעמים

מסוק UH-1D מרסס חומר מנשיר המכיל את הרעל אייג'נט אורנג' על אדמה חקלאית בדלתה של המקונג בעת מלחמת ויאטנם. מתוך ויקיפדיה
מסוק UH-1D מרסס חומר מנשיר המכיל את הרעל אייג'נט אורנג' על אדמה חקלאית בדלתה של המקונג בעת מלחמת ויאטנם. מתוך ויקיפדיה

לפני ימים אחדים ראיתי ידיעה על חברה מארה"ב שעומדת לייצר ולהפיץ גירסה של " אייג'נט אורנג'" Agent Orange, אותו חומר הדברה רעיל שהיה בשימוש ע"י הצבא בוויאטנם. מטרתו הראשונית של החומר היתה להשמיד צמחיה, אלא שברבות השנים התבררה השפעתו ההרסנית לא רק על צומח אלא גם על חיות ועל בני אדם.
החברה עומדת להפיץ זרעי תירס ש"הונדסו" כדי שניתן יהיה להמשיך ולגדל תירס בשטחים שנפגעו ע"י "עשבים שוטים" "superweeds". זרעים אלה הונדסו כדי לעמוד בפני אותו רעל (אייג'נט אורנג') כך שניתן יהיה להשתמש ברעל בשדות תירס ללא פגיעה בתירס. החברה היצרנית תרוויח פעמיים: פעם ממכירת זרעי התירס המהונדסים ופעם ממכירת קוטל העשבים " אייג'נט אורנג'" לשימוש בשדות.
הקוראים מוזמנים לקרוא את הידיעה הר"מ ולהחליט עד כמה השימוש בזרעים המהונדסים שיאפשרו שימוש בחומר ההדברה הוא בטוח.

לי גרמה הידיעה הבזק זכרון ("דז'ה וו") של המצב שגרם לרייצ'ל קרסון לכתוב את "האביב הדומם". הספר ששינה את גישתנו לסביבה הטבעית פורסם לראשונה בארה"ב לפני חמישים שנים. הסופרת – רייצ'ל קרסון הפכה ל"ידוענית" אהודה ושנואה כאחד, אהודה ע"י אלה שלימים הפכו ל"ירוקים", ושנואה על יצרני כימיקלים ורעלים.

ראוי לציין כי תעשית קוטלי המזיקים יחודית בהיותה היחידה שמייצרת רעלים במטרה לפזרם בסביבה הטבעית על מנת להשמיד חיות וצמחים. הקוטלים אמורים "לטפל" במזיקים אלא שרק כמות קטנה מהחומרים המפוזרים מגיעים למטרתם, רוב כמות הרעלים המפוזרים משתחררים לקרקע, למים ולאוויר וחלקם נשארים פעילים שנים רבות, לפעמים לעד.

הסופרת הציגה סביבה מתה בגלל שימוש בקוטלי חרקים ובקוטלי עשבים, נהרות ללא דגים, חורשים ללא פרפרים וציפורים, קרקעות רעילות ומעל לכל פגיעה באנשים. ללא משוא פנים וללא חשש הבהירה קרסון לציבור האמריקאי ולעולם כולו את הנזקים הסביבתיים שגורמים חומרי ההדברה הרעילים שברבות הימים חדרו לכל מערכות החיים ופגעו בכולם כולל באנשים.

הספר שהפך מיד לרב-מכר גרם להלם בקרב ציבור הקוראים. חברות שעסקו בייצור חומרי הדברה רעילים ניסו להציגו כהבל ולהתעלם מהמסקנות המתבקשות. פוליטיקאים שניסו להיות אהודים על קהל בוחריהם הביאו ל"סקר נשיאותי" של הרעלים, סקר שכתוצאה מידית ממנו תוקנו כארבעים תקנות שמווסתות את הייצור והשימוש בקוטלי חרקים ובקוטלי עשבים.

אולי ההשפעה החשובה ביותר של הספר היתה ההכרה כי תעשית ההדברה מוכנה להתעלם מהפגיעה בסביבה ובבריאות כדי להשיג את מירב הרווחים, קרסון הראתה איך התעשייה וחוקריה נמנעו מלגלות לציבור המשתמשים את הסכנה שבחומרי ההדברה כדי לא לפגוע בהכנסות. 'האביב הדומם' הראה איך הפעילות האנושית משפיעה לרעה בקנה מידה עולמי.

תגובת התעשייה לספר היתה צפויה: איומים בתביעות משפטיות, אלא שהבסיס המדעי לכתיבת הספר היה כה מוצק שלא ניתן היה למצוא פגם בקביעותיה של קרסון. יצרניות הרעלים הוציאו סכומי ענק במסע יחסי ציבור שברובו היה התקפה מרושעת על הסופרת, אלא שהמציאות בה להקות ציפורים נעלמות ומי נהרות הופכים רעילים טפחה על פני היצרנים והביאה להידוק ושיפור הפיקוח על ייצרני קוטלי החרקים וקוטלי העשבים.

נשאלת השאלה מה הם אותם "קוטלים"? קוטלים הם כמיקלים שמיוצרים ומיועדים להשמיד חרקים, פטריות, בקטריות, וירוסים, מכרסמים, עופות, ועשבים שוטים, כל מי ומה שנחשב למזיק. כאשר פורסם "האביב הדומם" ב-1962, היו חומרי ההדברה היותר נפוצים: תרכובות אורגניות של כלור וזרחן ובעיקר די.די.טי.
כתוצאה מהתנועה שיצר הספר נאסרו רובם של הרעלים (באמנת שטוקהולם), בחלקם הותר שימוש מוגבל, למשל מותר השימוש ב-די.די.טי באזורים מוכי מלריה. הרשאה זו נתונה לוויכוח שכן ידוע כי ל-די.די.טי. השפעה על מערכת העצבים (של יונקים) והשפעה הרסנית וקשה על כל מערכות החיים בסביבה הטבעית.

הבעיה המרכזית בשימוש בחומרי הדברה הר"מ היא "הישרדותם" והעובדה שככל שעולים בשרשרת המזון ריכוזם הרעיל עולה, לדוגמה: פלנקטון מרכז בגופו די.די.טי. פי אלף מריכוזו במים. דגים שאוכלים פלנקטון מעלים את הריכוז, דולפינים ואנשים שאוכלים דגים מגיעים לריכוזים גבוהים בהרבה, כלומר טורפי-העל מרכזים בגופם רעלים בריכוז ובכמויות הולכות וגבוהות. מאחר שהיצור האנושי הוא טורף-על הרי ברור שבגופו יהיה ריכוז הרעלים היותר גבוה. גם אחרי שחומרי ההדברה מילאו את תפקידם והשמידו את המזיקים הם נשארים וממשיכים להרעיל את כל המערכות הטבעיות לזמן ארוך.

כמו הדי.די.טי. כך גם חומרי הדברה רבים אחרים מתרכזים בשומן, כלומר פרות שאכלו עשב שרוסס בחומר הדברה ירכזו אותו בתאי השומן וכך יגיע הרעל לחלב ולמוצריו ודרך אמהות ששתו חלב יגיע הרעל לעוללים יונקים.

לקוטלי מזיקים השפעה שלילית על אנשים וסביבה: הם מהווים רעלי עצבים, הם מעקבים פעילות הורמונלית שגורמים לעקרות. הם משפיעים על כושר הלימוד, גורמים למיני סרטן ובשילוב כמיקלים אחרים השפעתם השלילית מתעצמת ומתגברת עשרות מונים.

כל האמור לעיל מהווה סיבה לדאגה עמוקה שכן בארצות מתפתחות, באפריקה ובחלקים מאסיה עולה בהתמדה השימוש ברעלים אלו בכמויות של מליוני טון. בחלק מהארצות נאסרו לשימוש חומרי הדברה (שהיו אסורים ברוב הארצות המפותחות) רק בשנים אחרונות.
ובכל זאת בחוות חקלאיות ובמחסנים יש כמויות עצומות של חומרי הדברה כולל כאלה שתאריך תפוגתם עבר מה שהופך אותם למסוכנים פי כמה וכמה. גם כאשר יש ארצות בהן מתקנים תקנות לפיקוח על קוטלי מזיקים, קיומם של למעלה מ-500 קוטלי מזיקים שנפוצים תחת אלפי שמות מסחריים, דבר שהופך את הפיקוח על הפצת הרעלים למשימה בלתי אפשרית.
במסגרת הפיקוח נבדקים גם שרידי חומרי הדברה רעילים במוצרי מזון, אלא ששוב בארצות רבות את הבדיקות עוברים רק מוצרים שמיועדים לייצוא כך שתוצרת לשווקים המקומיים יכולה להיות רוויה ברעלים. במקרים רבים הפיקוח נתון בידי היצרנים, ולמרות המודעות הציבורית הגדלה מסתבר כי ליצרנים ענין גדול יותר בהגדלת הרווחים מאשר בבריאות הציבור וסביבתו.

מאחר שנותרו מצבורים של חומרי הדברה שהשימוש בהם אסור יש מי ש"מצליח" למכור את החומרים האסורים לאיכרים תמימים בארצות מתפתחות תחת שמות שמסווים את חומר ההדברה האסור, במקרים אחרים "מפנים" את מצבורי הרעל לאתרי אשפה באפריקה וכך מרעילים את היבשת.

ניתן לומר כי מאז הופעתו של "האביב הדומם" ב-1962 התקדם העולם המערבי, והשימוש בקוטלי מזיקים מפוקח ומוסדר לטובת הסביבה והדרים בה, אלא שבחלק מהמקרים ההתקדמות באה על חשבון הארצות המתפתחות ש"קולטות" את כל הרעלים האסורים. חברות מוכרות את מצבורי הרעל שבמחסנים אבל יותר מכך מעבירות ידע לייצור ש"מאפשר" לארצות מתפתחות להמשיך ולהרעיל את סביבתן, לפעמים מתוך תמימות וחוסר הבנה.
התוצאות… יותר מקרי סרטן מתגלים בחברות חקלאיות, יותר מקרים של עקרות, יותר מקרים של פגיעות עצביות בסביבה שלכאורה היתה נקיה מקוטלי מזיקים. למזלם של יצרני חומרי ההדברה קשה לעקוב אחרי מקורות הרעל מרגע שפוזר ולכן הייצרנים והספקים נשארים נקיים מאשמה.

בעקבות "האביב הדומם" פורסמו ספרים כמו "העתיד הגנוב שלנו", Our Stolen Future "החיים במורד הזרם", life downstream ספרים ששוב ושוב מדגישים את הסיכון שבשימוש חסר האחריות בכימיקלים או ברעלים. ספרים שמדגישים את הפשע המוסרי והסביבתי שבפיזור פראי של קוטלי מזיקים, קוטלי מזיקים שמרעילים את הסביבה כולה ובסופו של תהליך קוטלים הכל!
אילו רייצ'ל קרסון היתה חיה בימינו הרי שה"התקדמות" בשימוש בקוטלי מזיקים היתה גורמת לה חלחלה.

ועוד הערה, מטריד לחשוב על הסעיף במצע המפלגה הרפובליקנית שקורא לרסן את ה-EPA, ולהפחית את הרגולציות הסביבתיות.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. בויקיפדיה נכתב שהספר לוקה בכמה בעיות מתודולוגיות, ושכמה מהמחקרים שהוצגו בספר לא היו מבוססים.

  2. כתבה מאוד מעניינת אסף…קראתי את הספר בצעירותי ומאוד הושפעתי ממנו, הוא מקוטלג אצלי כ"ספר מעצב אישיות"(: (ואגב תמיד תרגמתי אותו בראשי בתור 'המעיין הדומם').

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן