מאובן בן 249 מיליון שנה מערער את ציר הזמן של האבולוציה

מאובנים ארקטיים שנותחו מחדש מראים שמערכות אקולוגיות ימיות התאוששו במהירות מדהימה אחרי "המוות הגדול"

יותר מ־30,000 שיניים, עצמות ושברי מאובנים אחרים ממערכת אקולוגית ימית בת 249 מיליון שנה התגלו באי המבודד שפיצברגן שבארקטי. החומר שייך לזוחלים ימיים שנכחדו, דו־חיים, דגי גרם כרישאים, והוא מתעד את ההתפשטות המוקדמת ביותר הידועה של בעלי־חיים יבשתיים לים הפתוח. זה קרה אחרי תקופה של התחממות עולמית קיצונית והכחדה קטסטרופלית בתחילת עידן הדינוזאורים.

המאובנים נמצאו לראשונה בשנת 2015. אבל היה צורך בכמעט עשר שנים של חפירה מדוקדקת, ניקוי, מיון, זיהוי וניתוח, עד שניתן היה להבין במלואם את הממצאים. כעת מפרסם צוות פלאונטולוגים סקנדינבי מהמוזיאון לתולדות הטבע של אוניברסיטת אוסלו ומהמוזיאון השוודי להיסטוריה של הטבע בסטוקהולם את התוצאות המצופות.

שפיצברגן, חלק מארכיפלג סבאלברד, ידוע כמקור למאובנים ימיים מהשלבים המוקדמים ביותר של עידן הדינוזאורים. המאובנים נמצאים בשכבות סלע שהיו בעבר בוץ בקרקעיתו של ים רחב, שהשתרע בקווי רוחב בינוניים עד גבוהים וגבל בסופר־אוקיינוס הענק פנתלאסה. בין הממצאים בולטים במיוחד זוחלים ודו־חיים ימיים יוצאי דופן, שממחישים את ההתאמות הראשונות של בעלי־חיים יבשתיים לחיים בסביבות מים פתוחות.

על פי ספרי הלימוד המדעיים המקובלים, המעבר האבולוציוני המכריע הזה התרחש רק אחרי ההכחדה ההמונית החמורה ביותר בתולדות כדור הארץ, לפני כ־252 מיליון שנה. אירוע זה, המוכר כהכחדת סוף הפרם (ה"מוות הגדול"), מחק יותר מתשעים אחוז מהיצורים הימיים. הוא נגרם ממצב חממה קיצוני, מחוסר חמצן נרחב באוקיינוסים ומהחמצת גופי מים, שכולם נקשרו להתפרצויות געשיות ענקיות שליוו את תחילת התפרקות הסופר־יבשת פנגיאה.

תזמון ההתאוששות של המערכות האקולוגיות הימיות אחרי הכחדת סוף הפרם הוא אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בפלאונטולוגיה כיום. ההשערה המקובלת טוענת שמדובר בתהליך הדרגתי, שנמשך כשמונה מיליון שנה, ובמהלכו דו־חיים וזוחלים פלשו שלב אחר שלב לסביבות ימיות פתוחות. אבל הגילוי של מרבץ המאובנים החדש והעשיר במיוחד בשפיצברגן מערער כעת את התמונה המסורתית הזו.

מרבץ המאובנים בשפיצברגן צפוף כל כך, עד שהוא יוצר ממש "שדה עצמות" בולט הנחשף על מדרון ההר. המרבץ הצטבר במהלך פרק זמן גאולוגי קצר מאוד. לכן הוא מספק תובנות חסרות תקדים על מבנה הקהילות הימיות רק כמה מיליון שנים לאחר הכחדת סוף הפרם. תיארוך סטרטיגרפי מיקם את גיל מרבץ המאובנים סביב 249 מיליון שנה לפני זמננו.

אזור החפירה בשפיצברגן נבדק בשיטתיות במסגרת ריבועים של מטר על מטר, בשטח כולל של 36 מטרים רבועים. איסוף קפדני של החומר הפיק יותר מ־800 קילוגרם של מאובנים, החל מקשקשי דגים זעירים ושיני כרישים ועד עצמות ענק של זוחלים ימיים ואפילו קופרוליטים – צואת מאובנים.

מרבץ המאובנים בשפיצברגן מגלה שמערכות אקולוגיות ימיות התאוששו מהר מאוד. בתוך כשלושה מיליון שנה בלבד לאחר הכחדת סוף הפרם כבר התקיימו שרשרות מזון מורכבות, שבהן השתתפו טורפים רבים של זוחלים ודו־חיים ימיים. מפתיע במיוחד המגוון הגדול של זוחלים ימיים: ארכוזאורומורפים (קרובי־משפחה רחוקים של תנינים מודרניים) ומגוון איקתיוזאורים ("לטאות־דג") – מחופרי דיונונים קטנים באורך של פחות ממטר ועד טורפי-על עצומים שאורכם עלה על חמישה מטרים.

ניתוח השוואתי ממוחשב בקנה מידה עולמי של קבוצות בעלי־החיים השונות מדגיש עוד יותר את ייחודו של מרבץ המאובנים בשפיצברגן. מתברר שמדובר באחת הקהילות העשירות ביותר במיני חולייתנים ימיים שהתגלה אי פעם מראשית עידן הדינוזאורים. הממצאים מציעים שמוצאם של זוחלים ודו־חיים ימיים קדום הרבה יותר מכפי שסברו עד כה, וסביר שהחל עוד לפני הכחדת סוף הפרם. "איפוס" המערכת האקולוגית בעקבות האירוע פתח נישות תזונה חדשות, ובסופו של דבר הניח את היסודות למערכות האקולוגיות הימיות המודרניות שאנו מכירים היום.

מקור:
“Earliest oceanic tetrapod ecosystem reveals rapid complexification of Triassic marine communities” מאת Aubrey J. Roberts ועמיתים, 13 בנובמבר 2025, Science.

---