כך מדווחת נאס”א כמדי סתיו. מדובר בתכסית דומה לזו של שנה שעברה, אך את המדענים מדאיגה העובדה שהתכסית המקסימלית מצטמקת והאוקיאנוס הארקטי מאבד 13% מכיסוי הקרח שלו מדי עשור
תכסית הקרח הימי ממשיכה להיות מתחת לממוצע הרב שנתי. השנה נרשם שיא הירידה בתכסית הקרח הימי ב-17 בספטמבר, כך אומרים במרכז הנתונים הלאומי לקרח ולשלג (NSIDC) באוניברסיטת קולורדו בבולדר, הממומן על ידי נאס”א.
“השנה תפס השטח שכוסה על ידי הקרח ביום ההמסה המרבית את המקום השישי מהסוף מאז 1978” אומר וולטר מאיר, חוקר במרכז גודארד של נאס”א במרילנד.
במהלך קיץ 2014 נמס הקרח הימי באוקיאנוס הארקטי מהכיסוי המרבי שלו במארס – וב-21 בספטמבר הוא הגיע לשטח מינמליי דומה לזה של שנה שעברה – 5.02 מיליון קמ”ר. משמעות הדבר היא כי כיסוי השטח המינימאלי השנה נמוך מהשטח המינימאלי הממוצע בשנים 1981-2010 העומד על 6.22 קמ”ר.
“הקיץ החל יחסית קר ולא היו בו סופות חזקות או רוחות עקשניות שיכלו לשבור את הקרח ולהגביר את ההמסה” אמר מאייר. למרות זאת, העונה הסתיימה עם תכסית קרח מתחת לממוצע. “גם בשנה קרה יחסית, הקרח דק בהרבה ממה שהיה, ולכן הוא מועד יותר להמסה” הסביר.
הקיץ, המעבר הצפון מערבי מעל קנדה ואלסקה נותר קפוא. ואולם, אצבע של מים פתוחים וחופשיים מקרח נמתחה צפונה מסיביר לתוך ים לפטב, וחצתה את קו הרוחב 85 מעלות צפון, הנקודה הצפונית ביותר אליה הגיע האוקיאנוס מאז סוף שנות השבעים.
אבל מסתבר שמינימום התכסית אינו הבעיה היחידה – גם המקסימום הולך ויורד, כאשר האוקיאנוס הארקטי מאבד כ-13% מכיסוי הקרח שלו בכל עשור.
כדי למדוד את היקף הקרח הימי, כוללים המדענים איזורים שלפחות 15% משטחם מכוסה בקרח. אלגוריתם שפותח על ידי נאס”א מנתח את הנתונים מהלווין נימבוס 7 שפעל בשנים 1978-1987 ומהלוויינים המטאורולוגיים של משרד ההגנה המספקים מידע מאז שנת 1987.
בנוסף לניטור הקרח הימי מהחלל, נאס”א גם מבצעת טיסות מדעיות במטוסים ייעודיים בשטח כדי לעקוב אחר שינויים בקרח הימי והשפעתם על האקלים. מבצעי טיסות גשר הקרח IceBridge הביאו למדידת הקרח הימי והקרחונים העצמאיים במשך השנים האחרונות מדי אביב. ניסוי שטח חדש – the Arctic Radiation – IceBridge Sea and Ice Experiment (ARISE) החל בספטמבר במטרה לחקור את היחסים בין הקרח הימי הנסוג לבין האקלים הארקטי.
הדמיה של כיסוי הקרח היומי מ-21 במארס ועד 17 בספטמבר 2014 – כאשר נראה שהיא הגיע למינימום הכיסוי השנה. זהו המינימום השישי מהסוף של תכסית הקרח הימית בעידן הלוויני. הנתונים סופקו בידי סוכנות החלל היפנית.
12 תגובות
השיא השלילי היה בשנת 2012 מאז הקוטב מעט התאושש, אבל עדיין לא לממדים מפעם (שישי מהסוף, הסטורית). 1978 לא היתה שנה שבה היה כיסוי קרח נמוך, אלא פשוט שנת התחלת המדידות של כיסוי הקרח מלוויינים.
ברור שכל חורף הים קופא ובקיץ מפשיר עד לשיא ההפשרה בסטפטמבר. הבעיה היא ששיא זה נמצא בגידול מתמיד (אם כי לא לינארי).
לא הבנתי.
אם השנה הקרח המינימלי היה ברמה השישית מהסוף מאז 1978 זה אומר שב-1978 היה עוד פחות קרח ושמאז היו עוד 5 שנים עם פחות קרח (מתוך 36 שנים, בשישית מהשנים היה פחות קרח).
אז מה אנחנו אמורים ללמוד מזה?
ומה המטרה של ההדמיה? אז מאז החורף הקרח נמס. זה נשמע סביר.
שנויים גנטיים?
אשמח לדעת מה המקור לקשקוש הזה שאמרת על אל גור. זה ממש לא מה שהוא אמר.
אתה מצטט מאתרים של מכחישי התחממות עלובי נפש שחיים בשקר שהכל טוב.
נוסטרדמוס היקר
מזה זמן אני עוקב אחר הוויכוחים בינך לבין פאפא נוסטרדמוס. עקשנותך לא להישמע עוברת את גבול הטעם הטוב. לפיכך בעוד שבוע כעת חיה יבקר אצלך המלך מידס.
לנוסטרדמוס.
בעבר אנטרטיקה היתה חלק מיבשת גדולה.אסטרואיד הגרם לכך שנדחקה הקוטב הדרומי,אוסטרליה לא היגיע עד הקוטב.מאובנים הם מזמנים שבהם אנטרקטיקה לא היתה דרמית.
יש מודלים שטוענים שהיינו אמורים להיות בעוד עידן קרח.ובכך שהאדם הוא משנה סביבה,ומתאים אותה לצרכיו .למעשה האדם יוצר מצב סטטי.לדוגמה בארץ היתה שנת בצורת חמורה(לא הורגש בגלל התפלה). והגינון והיעור ממזגים לנו את הנוף.
יכל להיות ששוברות קרח,גורמות להחום השמש לחמם את הקוטב,עקב צבע המים הכהה.וכך הקרח נמס.האם באזורים שבהם אין תחבורה ימית של שברות קרח פחות חם?
להפך, שינויי האקלים הם מקבילה לאסטרואיד שחיסל את הדינוזאורים וילנו יש את היכולת לנבא ואולי גם להיזהר אם לא יהיו אלי נפט שמממנים את השקרים האנטי סביבתיים.
הם גורמים להכחדה דומה בהיקפה לזו של הדינוזאורים, מחצית מהחולייתנים – יונקים, עופות, זוחלים דו חיים ודגים – הוכחדה מאז שנות השבעים.
יש הבדל בין הקרח הצפוני לקרח באוקיאנוס הארקטי, אף אחד לא חשב שכל הקרח כולל מה שבקוטב הצפוני עצמו – ייעלם. זו פרשנות מטופשת שנועדה לגכך מדע שלם ומוכח.
ואם זה לא יהיה ב-2014 אלא בעוד עשר שנים זה לא משנה כל כך.
חבל של דינוזאורים לא היה את יכולת הניבוי הפנומנלית של אל גור. הוא טען שמודלים מתוחכמים של טובי המדענים בעולם חוזים שכל הקרח הצפוני יומס עד קיץ אלפיים וארבע עשרה.
אבל כמו שאמנון יצחק אמר שדוד ומגוג התחיל במלחמת המפרץ ולא התנצל – כך העדר של אל גור לעולם לא יתנצל!
״אנחנו נכנסים לעידן חשוך במדע״ נילס בוהר במאה שעברה – זה חיזוי מדוייק
הרצל
זהו סיפור המבול. מצורף קישור למאמר שכתבתי בנושא
http://www.yekum.org/2013/12/%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D/
לנוסטרדמוס: רק תבדוק מה יקרה למדינת ישראל כאשר כל אנטרקטיקה תימס – קו הגובה 80 מטר עובר לרגלי ההרים. חלק מחיפה שעל הכרמל, באר שבע וירושליים ישרדו. מי שגר בתל אביב במגדלים מעל קומה 20 בערך יוכלו להגיע לדירה שלהם בסירה.
חוץ מזה מאות מליונים שגרים בדלתות של הנהרות הגדולים יצטרכו לחפש מקום לחיות, צפויות מלחמות בין בנגלדש והודו, (כי לא נשאר כלום מבנגלדש) מצריים תעלם ועוד.
אבל אני מסכים – כבר מאוחר מדי וכל האנרגיה הירוקה לא תעזור. התהליך אקספוננציאלי וכבר מהיר מדי.
פעם חיו גם דינוזאורים באנטרקטיקה ומשהו קרה? אז לא יהיה קרח בעולם. ויהיה קצת פחות אדמה וערים יאלצו לעבור מקום, לא אסון גדול. ובכל מקרה כבר אין מה לעשות בלי לגרום נזק אחר. שום אנרגיה ירוקה לא יכולה כרגע וגם בשנים הקרובות להחליף דלקי מאובנים.