שנת 2012 נמנתה על עשר השנים החמות בהיסטוריה

כך עולה מדו"ח מצב האקלים השנתי שהוציאה השבוע סוכנות האוקיאונגרפיה והאטמוספירה של ארה"ב NOAA *  תקופת לה ניניה חלשה, התחממות חסרת תקדים של האיזור הארקטי ושבירת מחסום 400 החלקים למיליון דו־תחמוצת הפחמן – בין הנתונים שהשפיעו על תנאי האקלים של השנה שעברה. 

איזור Storflaket בשבדיה, מקום שבו כפור העד מפשיר. צילום: מתוך ויקיפדיה
איזור Storflaket בשבדיה, מקום שבו כפור העד מפשיר. צילום: מתוך ויקיפדיה

בחישוב גלובלי, שנת 2012 היתה מבין עשרת השנים החמות בהיסטוריה. כך עולה מ"דו"ח מצב האקלים 2012" שפרסמה השבוע האגודה המטאורולוגית האמריקנית (AMS). הדו"ח, שעבר ביקורת עמיתים, כולל גם מדענים ממרכז חקר נתוני האקלים של NOAA – סוכנות האוקיאנוגרפיה והאטמוספירה של ממשלת ארה"ב באשוויל, צפון קרוליינה, ששימשו כעורכים מדעיים. את הדו"ח כתבו 384 מדענים מ-52 מדינות והוא מספק עדכון מפורט על כל המדדים הקשורים לאקלים הגלובלי, אירועי אקלים ראויים לציון ונתונים אחרים שנמדדו בידי תחנות ניטור סביבתיות ומתקנים ביבשה, בים, על הקרח ובאטמוספירה.

"רבים מהאירועים שעשו את 2012 לשנה מעניינת הם חלק ממגמה כלל עולמית שאנו רואים באקלים שמשתנה ונהיה מגוון. רמות הפחמן בעליה, גובה פני הים בעליה, הקרח הימי באוקיאנוס הארקטי נמס, וכוכב הלכת שלנו כולו נהיה מקום חם יותר" אומרת מנהלת NOAA בפועל, פרופ' קטרין סליבן.
התנאים באוקיאנוס הארקטי היו הסיפור החשוב של 2012, כאשר איזור זה שבר כמה שיאים. הקרח הימי הצטמק למינימום הקיצי הקטן ביותר מאז שהחלו מדידות הלוויינים לפני 34 שנים. בנוסף, למעלה מ-97% מתכסית הקרח של גרינלנד הראו דרגות שונות של המסה במהלך הקיץ, בשיעור גדול פי ארבעה מהממוצע של ההמסה בשנים 1981-2010.

הדו"ח עושה שימוש בעשרות מדדי אקלים כדי לעקוב ולזהות שינויים ומגמות במערכת האקלים הגלובלית. מדדים אלה כוללים ריכוז גזי החממה, טמפרטרות של שכבת האטמוספירה התחתונה והעליונה, כיסוי העננים, טמפרטורת פני הים, עליית גובה פני הים, מליחות האוקיאנוסים, תפוצת הקרח הימי והשלג. כל מדד כולל אלפי מדידות מבסיסי נתונים בלתי תלויים.

  • מגמות של טמפרטורות חמות בקרבת פני הקרקע: ארבעה מסדי נתונים נפרדים הראו ששנת 2012 היתה בעשיריה הפותחת של השנים החמות ביותר – בחלק מבסיסי הנתונים היא במקום השמיני ובשאר – במקום התשיעי. בארה"ב ובארגנטינה נמדדו הטמפרטורות החמות בהיסטוריה.
  • לה ניניה התפזרה לתנאים נייטרליים: לה ניניה חלשה התפוגגה במהלך אביב 2012, לראשונה מזה כמה שנים לא מושפע האקלים מאל ניניו או לה ניניה, ובמרבית השנים, אחת מהתופעות הללו מתרחשת.
  • האוקיאנוס הארקטי ממשיך להתחמם: כיסוי קרח הים מגיע לשיא השלילי. קצב ההתחממות באיזור הארקטי כפולה מהקצב הממוצע וזה המתרחש בקווי הרוחב הנמוכים. תכסית הקרח המינימלית בספטמבר ותכסית הקרח בחצי הכדור הצפוני ביוני הגיעו למינימום היסטורי. תכסית הקרח המינמלית (3.4 מיליון קמ"ר ב-16 בספטמבר) היה הנמוך ביותר בתקופת הלווינים. מדובר בירידה של 18% לעומת השיא השלילי הקודם, 4.17 מיליון קמ"ר ב-2007 ו-נמוך ב-54% משטח הקרח בספטמבר 1980. מידות החום של איזורי כפור העד ביבשה הגיעו לרמות גבוהות כאשר שיא חדש בהמסת קרח העד נרשם ב-11-12 ביולי בגרינלנד כאשר ב-97% מהקרקע המכוסה בכפור-עד הראו המסה גדולה מהממוצע.
  • הקרח הימי באנטארקטיקה הגיע לשיא של כל הזמנים, 19.45 מיליון קמ"ר ב-26 בספטמבר, גידול של חצי אחוז לעומת השיא הקודם ב-2006.
  • טמפרטורת פני הים עולה: ארבעה בסיסי נתונים בלתי תלויים הראו כי הממוצע הגלובלי של טמפרטורות פני הים היא בין 11 השנים החמות שתועדו. לאחר תקופה של 30 שנה – 1970-1999 של עליית מידות החום, בשנים 2000-2012 נרשמה התייצבות ברמות הגבוהות. הבדלים אלה קשורים לנפוצות תנאים דמויי לה ניניה במאה ה-21, שמובילה לירידה בטמפרטורת פני השטח.
  • טמפרטורת הקילומטר העליון של פני הים הגיעו לרמות שיא ב-2012, הגידול הכולל מ-2011 ל-2012 הופיע בעומקים של למעלה מקילומטר.
  • גובה פני הים שובר שיאים: בעקבות ירידה בגובה פני הים במחצית הראשונה של 2011 שקשורה להשפעת לה ניניה, חזרו פני הים ועלו ואפילו שברו שיאים חדשים ב-2012. נכון לעכשיו, פני הים עולים בקצב של 3.2 ± 0.4 מ"מ לשנה בשני העשורים האחרונים.
  • המגמה של המלחת מי הים נמשכת. מדובר במגמה שנמשכת מאז 2014 לפיה האוקיאנוסים נהיים מלוחים יותר מהממוצע באיזורים בעלי התאדות גבוהה כמו למשל האיזור הטרופי המרכזי בצפון האוקיאנוס השקט, ומתונים יותר מהממוצע באיזורים בעלי משקעים רבים, כדוגמת צפון האוקיאנוס ההודי, דבר המראה כי משקיעים גדלים באיזורים שהם ממילא גשומים וההתאדות גוברת באיזורים יבשים.
  • פעילות הציקלונים הטרופיים היתה קרובה לממוצע: פעילות הציקלונים הטרופיים במהלך 2012 היתה קרובה לממוצע. התרחשו בה 84 סופות בהשוואה למוצע של 89, ובדומה ל-2010 ו-2011. צפון האוקיאנוס האטלנטי היה איזור ההוריקנים היחיד שחווה פעילות גדולה מהממוצע.
  • רמת גזי החממה טיפסה: ריכוז גזי החממה העיקריים, לרבות דו־תחמוצת הפחמן, מתאן ותחמוצות חנקן המשיכו לטפס ב-2012. למרות ירידה בפליטות שנבעה מהמשבר הכלכלי, הגיעו רמות הפליטה ל-9.7 פטהגרמים פחמן, לעומת 9.5 פטהגרמים ב-2011. ריכוז דו־תחמוצת הפחמן באטמוספירה גדל ב-2.1 חלקים למיליון והגיע ל-392.6 חלקים למיליון. באביב 2012, לראשונה, ריכוז דו־תחמוצת הפחמן הגיע ל-400 חלקים למיליון בכמה אתרי מדידות באיזור הארקטי.
  • טמפרטורות קרות ממשיכות להימדד בחלק הנמוך של הסטרטוספירה: כ-10-15 קילומטר מעל פני השטח של כדור הארץ. ב-2012 נרשמה מדידה של כמעט שיא שלילי – בהתאם לסדרת הנתונים. הגידול בגזי החממה והירידה ברמת האוזון בסטרטוספירה נוטים לקרר את הסטרטוספירה ולחמם את השכבות הקרובות יותר לאטמוספירה.
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן