בשנים האחרונות הסתבר שזמן רב לפני שהסימפטומים הראשונים של פרקינסון מופיעים, אפשר למצוא שינוי באוכלוסיית חיידקי המעיים של החולים
מחלת פרקינסון היא אחת ממחלות הזקנה המוכרות – והקשות – ביותר. החולים בה מתקשים להניע את ידיהם ורגליהם, סובלים מרעידות, מדמנציה (שיטיון), דיכאון ועוד סימפטומים רבים וקשים. כמו מחלת אלצהיימר, מדובר במחלת עצבים ניוונית – כלומר, כזו בה העצבים במוח מתנוונים ומתים לאורך שנים ארוכות. אלא שעכשיו מחקר חדש עשוי להראות שהמחלה בעצם מתחילה עוד במעיים – וייתכן שאפשר למנוע מחצית ממקרי החולי באמצעות טיפול פשוט.
השאלה הגדולה, ממה נובעת מחלת פרקינסון, מלווה את מדע הרפואה מאז שהמחלה התגלתה לראשונה. אנחנו יודעים שתאי עצב – נוירונים – שאחראים על יצור דופאמין, מתים בקצב מוגבר במוח. החשודים המרכזיים ברצח תאי העצב נקראים "גופיפי לואי". אלו למעשה חלקיקים זעירים שנוצרים כתוצאה מההצטברות של סיבים שהתאים עצמם מייצרים.
לפני קצת יותר מעשרים שנים, העלה אחד מחוקרי המחלה רעיון נועז: הוא הציע שאותם סיבים שאחראים למחלת פרקינסון, מיוצרים באזור בו מקבל המוח מסרים מאזור המעיים, ומשם עולים למקום בו הם קוטלים את תאי העצב שמייצרים דופאמין. בשנת 2015 התגלתה ראיה מעניינת לתיאוריה: כאשר כורתים לגמרי את העצב הראשי שמתחבר לאותו אזור במוח, הסיכון להתפתחות מחלת פרקינסון פוחת בחמישים אחוזים.
אבל למה? מה מיוחד כל-כך באותו עצב – שנקרא "הוואגוס"? מדוע דווקא שם מיוצרים הסיבים המזיקים?
כאן התשובה הופכת להיות מוזרה עוד יותר, ונסמכת על ממצא אחר מהשנים האחרונות: מסתבר שזמן רב לפני שהסימפטומים הראשונים של פרקינסון מופיעים, אפשר למצוא שינוי באוכלוסיית חיידקי המעיים של החולים.
המיקרוביום
בשנים האחרונות אנו מבינים יותר-ויותר שאיננו לבדנו בגוף של עצמנו. אנו חולקים את גופנו עם עושר עצום של חיידקים, וירוסים, פטריות ותולעים. כל אלו מכונים ביחד "מיקרוביום": עולם היצורים המיקרוסקופיים החיים בנבכי גופנו.
רוב היצורים המיקרוסקופיים הללו מצאו לעצמם מקום נוח במיוחד: מחילה לחה ועסיסית שמזון עובר דרכה כל העת. אני מתכוון, כמובן, למעיים. במעיים בלבד אפשר למצוא מספר חיידקים שלפחות משתווה למספר כל התאים האנושיים בגוף. בכל פעם שאתם אוכלים ארוחה טובה, אתם מזינים כמה עשרות טריליוני חיידקים שחיים במעיכם, ומשתייכים ל- 5,000 מינים שונים. משקלם הכולל מגיע ביחד לשני קילוגרמים בערך – קצת יותר ממשקלו של המוח האנושי.
לא מפתיע לגלות שכל החיידקים האלו משפיעים על בריאותנו בדרכים שונות ומשונות. אנו יודעים כיום שמגוון החיידקים במעיים יכול לעודד השמנת יתר, הפרעות מטבוליות ואפילו לגרום לפריצת מחלות אוטו-אימוניות בהן הגוף תוקף את עצמו. חיידקי המעיים מייצרים חומרים שמשפיעים על הפעילות המוחית כמו סרוטונין, מפיקים ויטמינים ואנזימים שמעורבים במטבוליזם של הגוף. שנו את הרכב החיידקים – ותקבלו אדם שונה!
ואולי – רק אולי – תוכלו למנוע את פריצת מחלת הפרקינסון.
המחקר החדש
במחקר החדש, שהתפרסם במאי 2024, עברו החוקרים על דגימות צואה מ- 94 חולי פרקינסון מיפן (ו- 73 אנשים בריאים כביקורת), והשוו אותן לדגימות דומות מחולים ממחקרים קודמים וממדינות אחרות. הם בחנו את אוכלוסיות החיידקים שמשתנות בחולי פרקינסון, וגילו, ובכן, בלגן.
מסתבר שבחולי פרקינסון ממדינות שונות, אפשר למצוא רמות שונות של חיידקים שונים במעיים. משונה? לא כל-כך. אנשים במדינות שונות אוכלים מזונות שונים – מפרי האנונה בעל הזיזים המשוננים ועד ללשון בקר. התזונה משפיעה על אוכלוסיית החיידקים במעיים, עוזרת לחלקם לגדול ופוגעת באחרים. עד כאן, המחקר לא מעניין במיוחד. אלא החוקרים המשיכו ובחנו את הגנים החיידקיים שנפגעו בחולי פרקינסון.
שם נמצאה התגלית הגדולה הראשונה.
מתוך כל השוני העצום שבין הגנים, אפשר היה להבחין בקטגוריה אחת של גנים שנפגעו במיוחד: אלו שקשורים בייצור ריבופלאבין וביוטין. שני אלו הם וריאציות של ויטמין B. ריבופלאבין מוכר גם כוויטמין B2, וביוטין הינו ויטמין B7. החוקרים מציעים כי ייתכן שהמחסור בשני הוויטמינים האלו – שנגרם כתוצאה מהשוני בחיידקי המעיים – הוא אחד הגורמים למחלת פרקינסון. או לכל הפחות, המחסור תורם להתפתחות המחלה.
הרעיון הזה אינו מוזר כפי שהוא עשוי להיראות במבט ראשון. אנו יודעים שריבופלאבין משפר את יכולת הגוף להתמודד עם עקה חמצונית ודלקות באזור תאי העצב, ומשפר את תפקוד המיטוכונדריה. כל אלו קשורים גם להגנה מפני מחלת פרקינסון. במחקר קליני מהעבר, מינון גבוה של ריבופלאבין שיפר את התפקוד המוטורי של חולי פרקינסון. ביוטין, בתורו, עוזר לייצר חומרים נוגדי-דלקת, למרות שעד כה הוא לא היה מקושר עם מחלת פרקינסון בשום דרך.
התגלית הזו הביאה למסקנתם הראשונה של החוקרים: תנו להם ויטמין B. הם מציעים שמתן ריבופלאבין וביוטין (כאמור, ויטמין B2 ו- B7), עשוי להשפיע לטובה על חלק מחולי פרקינסון ולמנוע, לעכב ולמזער את התפתחות הסימפטומים של המחלה.
אבל זו, כאמור, היא רק המסקנה הראשונה.
החוקרים המשיכו וגילו תופעה מוזרה נוספת: ככל שכמות הגנים שאחראים על ייצור ריבופלאבין וביוטין פחתה, כך פחת גם ריכוזם של חומרים מסוימים במעיים. אותם חומרים משתייכים לקבוצות "חומצות השומן קצרות-השרשרת", ופוליאמינים. למה הריכוז שלהם נפגע? כנראה מכיוון שריבופלאבין משתתף בייצור פוליאמינים, ולכן פגיעה בריבופלאבין תוביל גם לפגיעה בפוליאמינים. וביוטין? הקשר שלו לייצור חומצות שומן או פוליאמינים אינו ידוע – אבל כנראה שיש מה לחקור כאן.
ולמה אכפת לנו בכלל מכך שהפוליאמינים וחומצות השומן קצרות-השרשרת נפגעים? החומרים האלו מעורבים ביצירת הרירית שמגנה על המעיים שלנו מבפנים. ריכוזים נמוכים יותר של החומרים הללו, מובילים לפגיעה ברירית. זה אולי נשמע כמו דבר שולי, אבל הרירית הזו היא אחד מהמנגנונים שמונעים מרעלנים מזיקים להסתנן לתוך הגוף דרך המעיים.
המסקנה השנייה של החוקרים, לפיכך, היא שהשונות בין חיידקי המעיים גורמת לפגיעה ברירית – וזו בתורה מאפשרת לרעלנים מהסביבה להגיע לגוף, ובמיוחד לעצבים הצמודים למעיים. העצבים מגיבים בכך שהם יוצרים סיבים מזיקים, ואלו מתחברים ביחד והופכים לגופיפי לואי, שמגיעים בסופו של דבר גם למוח וגורמים למחלת פרקינסון.
אם כל זה נשמע לכם כמו תעלומת רצח אחת גדולה, עם רצף של הקשות לוגיות שאמורות להוביל לפתרון הסופי – ובכן, אתם צודקים. ככה נראה מדע הרפואה: אנחנו מנסים להגיע להבנה של מחלות מורכבות, עם מספר רב של גורמים אפשריים, על סמך ראיות נסיבתיות בעיקר. אולי יש סיבה לכך שהמילה "חוקרים" מתארת גם חוקרי משטרה וגם חוקרים מדעיים. שניהם צריכים להגיע למסקנות מתוך מיעוט של ראיות, שגם אותן לוקח לפעמים שנים להשיג.
הצד החיובי הוא שכלי המחקר שלנו הולכים ומשתכללים עם השנים, כך שגם הידע הרפואי שלנו גדל באופן מתמיד. והוא רק עומד להמשיך לגדול בשנים הקרובות, עם התקדמות הטכנולוגיה לאיסוף מידע מהגוף.
ממדע לטכנולוגיה – ובחזרה
אם הייתי כותב כאן רק מאמר מדע-פופולרי רגיל, הרי שהייתי אמור לעצור במשפט האחרון. נקודה. סוף פסוק. אבל המחקר שתיארתי אודות מחלת פרקינסון, הוא מבחינתי רק חוליה נוספת בהתקדמות הגדולה יותר של המדע. והמדע, בהכרח, הוא תוצר של הטכנולוגיה הקיימת. לא יכולנו להבין כיצד חיידקים מסוימים פוגעים בבריאותנו, למשל, לפני המצאת המיקרוסקופ שאיפשר לנו לגלות שהחיידקים בכלל קיימים.
מה יהיו הטכנולוגיות, אם כך, שימשיכו לקדם את מדע הרפואה בשנים הקרובות, עם דגש על המיקרוביום. שהרי ראינו כבר שלחיידקי המעיים יש השפעה גדולה במיוחד על בריאותנו. כיצד נוכל להבין אותם טוב יותר?
טכנולוגיה מבטיחה אחת עלתה לכותרות ביוני 2024, במחקר שהתפרסם בכתב-העת המדעי Device. היא עשויה לעזור לנו להבין בדיוק מה קורה במעינו. וזו, מסתבר, בעיה לא פשוטה. כדי לזהות את אוכלוסיות החיידקים במעיים כיום, אנו צריכים לעשות כמו אותם חוקרי פרקינסון, ולבחון דגימות צואה. הצואה, אחרי הכל, מכילה את עקבות חיידקי המעיים. אבל המעיים הם איבר ארוך מאד, וחיידקים שחיים בתחילת המסלול – מיד אחרי הקיבה – לא בהכרח יגיעו לסופו באסלה.
כדי להתמודד עם האתגר, מדענים באוניברסיטת טאפטס בארצות הברית פיתחו לאחרונה פתרון חדשני לבעיה: גלולת המיקרוביום. מדובר בהתקן קטן, בגודל ובצורה של גלולת ויטמינים טיפוסית. לאחר שהמטופל בולע את הגלולה, היא פותחת במסע לאורך מערכת העיכול שלו, ותופסת בדרך מגוון רחב של מיקרו-אורגניזמים.
הגלולה מצויידת במעטפת גמישה שהודפסה בתלת-ממד. לכל אורך המעטפת אפשר למצוא פתחים שנפערים ונסגרים בהתאם לחומציות שסובבת את הגלולה. שסתומים זעירים סופגים לחות בזמנים ובאזורים הנכונים במעי, מתנפחים וסותמים את הפתחים לאחר שהחיידקים חדרו לגלולה. תיבת האוצר הקטנה ממשיכה להתקדם במעי ביחד עם המזון המעוכל, וכשהיא נפלטת מצדו השני של הגוף – המדענים יכולים לאסוף אותה ולנתח את תכולתה. כן, זה מסריח, אבל המידע שם שווה את משקלו בזהב.
החוקרים בחנו את הגלולה בבעלי-חיים – חזירים וכלבים – והראו שהיא מסוגלת לאסוף דגימות חיידקים מאזורים שונים במעי. מכאן סלולה הדרך לניסויים קליניים בבני-אדם, שיוכלו להביא לכך שכולנו נבין את המיקרוביום שלנו הרבה יותר טוב מהמצב כיום.
העתיד המבטיח של הרפואה
האם אנו עומדים לרפא בקרוב את מחלת הפרקינסון? כנראה שלא. האם נוכל לעזור לשקם, למתן או לעכב את הגחת חלק מתסמיניה? זה מתחיל להישמע סביר יותר, בהינתן הראיות שמצטברות ממחקרים. וכשאנו מבינים שהכלים לאיסוף הראיות ולהבנתן משתכללים ומשתפרים גם הם כל העת, אפשר להבין למה העתידנים אופטימיים לגבי עתיד הרפואה.
שני המחקרים שתיארתי, שיצאו בסמיכות של חודש אחד בלבד זה מזה, מדגימים יפה כיצד תחומים מדעיים וטכנולוגיים שונים יכולים לתגבר אחד את השני. וככל שהבינה המלאכותית (כי אי אפשר לסיים מאמר בלי להזכיר אותה) תשתכלל עוד יותר, כך היא תתרום יותר למעגל הטכנולוגיה-שמשפרת-מדע-שמשפר-טכנולוגיה. היא תוכל לסייע לחוקרים ליישם מהר יותר טכנולוגיות מחקר חדשות, להפיק תובנות ולפרסם אותן. במקביל, היא תעזור למהנדסים לפתח טכנולוגיות חדשות על סמך התגליות המדעיות, ואלו בתורן יתרמו לקדם גם את המדע.
עכשיו אנחנו צריכים רק לדאוג לשמר את המעגל הזה של מדע-טכנולוגיה-מדע, ושיתוף פעולה בין חוקרים ומעבדות. צריך לשמור על שלום בינלאומי שייאפשר למדע ולטכנולוגיה להמשיך לפרוח ולהניב פירות. בכל שנות קיומו של המין האנושי, אנו הקרובים ביותר להבנת העולם הסובב אותנו והעולם שבתוכנו. להבנה כיצד להגיע לבריאות מושלמת, ואולי אפילו להארכה קיצונית של משך החיים הבריא. מה שנקרא בעגה המקובלת – "נעורי נצח". זה חלום – אבל אין סיבה שלא יהיה אפשרי.
רק עוד כמה שנים. רק עוד כמה עשורים. כפי שתבע פרופסור פרדי מרקורי, אחד החוקרים הגדולים של מצב הקיום האנושי – "אל תעצרו אותנו עכשיו".
עוד בנושא באתר הידען:
