שני מאמרים של חוקרי יוניברסיטי קולג’ לונדון התפרסמו ב- Nature Communications וב-Physics Magazine בהם מציעים החוקרים דרך אלגנטית ליישב את הסתירה בין שתי התיאוריות שכל אחת משפיעה בקנה מידה אחר
ביום חמישי האחרון הוצעה תאוריה רדיקלית שמאחדת באופן עקבי את תאוריות הכבידה ומכניקת הקוונטים, תוך שמירה על הקונספט הקלאסי של איינשטיין של מרחב-זמן. התאוריה פורסמה בשני מאמרים שפורסמו במקביל על-ידי פיזיקאים מאוניברסיטת יוניברסיטי קולג’ לונדון (UCL).
התאוריה, המכונה “תאוריית כבידה פוסט-קוונטית קלאסית”, משנה את תורת הקוונטים וצופה שבירה פנימית ביכולת החיזוי על-ידי המרחב-זמן עצמו. התוצאה היא תנודות אקראיות ואלימות במרחב-זמן שגדולות מאלה שחזו תחת תורת הקוונטים, מה שהופך את המשקל הנראה של עצמים לבלתי צפוי אם נמדד בדיוק מספיק.
מאמר שני, שפורסם במקביל ב-Nature Communications והובל על-ידי תלמידיו לשעבר של פרופסור אופנהיים, בוחן חלק מהשלכות התאוריה ומציע ניסוי כדי לבדוק אותה: למדוד מסה בדיוק רב כדי לראות אם משקלה נראה משתנה לאורך זמן.
פרופסור אופנהיים מאוניברסיטת לונדון אמר: “תורת הקוונטים ותורת הכבידה הכללית של איינשטיין הן בלתי תואמות מתמטית זו לזו, לכן חשוב להבין כיצד ליישב את הסתירה הזו. האם יש לכמת את המרחב-זמן, או שיש לשנות את תורת הקוונטים, או שמא מדובר במשהו אחר לגמרי? כעת, כאשר יש לנו תאוריה יסודית עקבית שבה המרחב-זמן לא נמדד, קשה לנחש מה יקרה.”
וולר דיוויס, שכתלמיד דוקטורט ב-UCL סייע בפיתוח ההצעה הניסיונית ותרם תרומות מפתח לתאוריה עצמה, אמר: “התגלית הזאת מאתגרת את ההבנה שלנו ההתנהגות הבסיסית של הכבידה, אבל היא גם מציעה דרכים לחקור את הפוטנציאל הקוונטי שלה.”
“הראינו שאם למרחב-זמן אין טבע קוונטי, אז חייבות להיות תנודות אקראיות בעקמומיות של המרחב-זמן שיש להן חתימה מסוימת שניתן למדוד בניסוי.”
“הן בכבידה קוונטית והן בכבידה קלאסית, המרחב-זמן חייב לעבור תנודות אלימות ואקראיות מסביבנו, אבל בקנה מידה שעדיין לא הצלחנו למדוד. אבל אם המרחב-זמן הוא קלאסי, התנודות חייבות להיות גדולות מקנה מידה מסוים, וניתן לקבוע קנה מידה זה בניסוי אחר, שבו אנו בודקים כמה זמן אנו יכולים להכניס אטום כבד לסופרפוזיציה כך שיימצא בשני מיקומים שונים בו זמנית.”
ד”ר קרלו ספרצ’רי וד”ר ברברה שודה, שחישוביהם האנליטיים והנומריים סייעו להתחיל את הפרויקט, הביעו תקווה שניסויים אלה יוכלו לקבוע האם החיפוש אחר תאוריית כבידה קוונטית הוא הגישה הנכונה.
ד”ר שודה אמרה: “מכיוון שכבידה באה לידי ביטוי דרך עיוות המרחב והזמן, אנחנו יכולים לחשוב על השאלה במונחים של: האם קצב זרימת הזמן הוא בעל טבע קוונטי או קלאסי? ניסוי כזה הוא פשוט כמעט כמו ניסוי הקובע אם משקל של מסה הוא קבוע או משתנה.
ד”ר ספרצ’רי אמר: “בזמן שהרעיון שעומד בבסיס הניסוי להוכחת התיאוריה הוא פשוט. שקילת העצם צריכה להתבצע בדיוק קיצוני. אבל מה שמרגש אותי הוא שהתחלנו מהנחות כלליות מאוד, והוכחנו קשר ברור בין שתי כמויות ניתנות למדידה –קנה המידה של התנודות במרחב-זמן, וכמה זמן עצמים כמו אטומים או תפוחים יכולים להיות בסופרפוזיציה בשני מיקומים שונים בו זמנית. אנחנו יכולים לקבוע את שתי הכמויות הללו בניסויים.”
וולר-דוויס הוסיף: “חייבת להתקיים אינטראקציה עדינה אם חלקיקים קוונטיים כמו אטומים מסוגלים לעקם מרחב-זמן קלאסי. חייבת להיות פשרה יסודית בין הטבע הגלי של אטומים, לבין עד כמה גדולות צריכות להיות התנודות האקראיות במרחב-זמן.”
ההצעה לבדוק האם המרחב-זמן הוא קלאסי על-ידי חיפוש אחר תנודות אקראיות במסה משלימה הצעה ניסיונית אחרת שמטרתה לאמת את הטבע הקוונטי של המרחב-זמן על-ידי חיפוש אחר משהו שנקרא “Gravitationally Mediated Entanglement.
פרופסור סוגאטו בוסה מאוניברסיטת יוניברסיטי קולג’ לונדון, שלא היה מעורב במחקר שפורסם אבל היה בין אלה שהציעו לראשונה את ניסוי הזוגיות, אמר: “ניסויים לבדיקת טבע המרחב-זמן דורשים מאמץ גדול, אבל הם בעלי חשיבות עצומה מנקודת מבט של הבנת החוקים היסודיים של הטבע. אני מאמין שהניסויים האלה נמצאים בהישג יד. קשה לחזות דברים כאלה, אבל אולי נדע את התשובה ב-20 השנים הקרובות.”
לתאוריה הפוסט-קוונטית יש השלכות מעבר לכבידה הנחת היסוד הבעייתית והשנויה במחלוקת של “מדידה” בתורת הקוונטים אינה נחוצה, מכיוון שסופרפוזיציות קוונטיות בהכרח מקומיות דרך האינטראקציה שלהן עם המרחב-זמן הקלאסי.
התאוריה עלתה בעקבות או בזכות ניסיונו של פרופסור אופנהיים לפתור את בעיית החור השחור. על-פי תורת הקוונטים הסטנדרטית, עצם שנכנס לתוך חור שחור אמור להקרין חזרה בדרך כלשהי מכיוון שמידע אינו יכול להיהרס, אבל זה מנוגד לתורת היחסות הכללית של איינשטיין, שאומרת שאף פעם לא ניתן לדעת על מה עלה בגורלם של עצמים שחצו את אופק האירועים של החור השחור. התאוריה החדשה מאפשרת הרס של מידע, עקב שבירה יסודית ביכולת החיזוי.
מכניקת הקוונטים –
כל החומר ביקום מציית לחוקי תורת הקוונטים, אבל אנחנו רואים התנהגות קוונטית באופן ברור רק בסדר גודל של אטומים ומולקולות. תורת הקוונטים אומרת לנו שחלקיקים מצייתים לעקרון אי הוודאות של הייזנברג, ואנחנו אף פעם לא יכולים לדעת את המיקום והתנע שלהם באותו זמן. למעשה, אין להם מיקום או תנע מוגדרים עד שאנו מודדים אותם. חלקיקים כמו אלקטרונים יכולים להתנהג יותר כמו גלים ולהתנהג כמעט כאילו הם יכולים להיות בכמה מקומות בבת אחת, פיזיקאים מתארים חלקיקים כנמצאים ב”סופרפוזיציה” של מיקומים שונים).
כבידה – תורת הכבידה של ניוטון פינתה את מקומה לתורת היחסות הכללית של איינשטיין, שקובעת כי כבידה אינה כוח במובן הרגיל. במקום זאת, עצמים כבדים כמו השמש, מעקמים את מרקם המרחב-זמן באופן שגורם לכדור הארץ להקיף אותה. מרחב-זמן הוא רק אובייקט מתמטי המורכב משלושת ממדי המרחב, והזמן נחשב כממד רביעי. תורת היחסות חזתה את היווצרותם של חורים שחורים והמפץ הגדול. היא קובעת שהזמן זורם בקצב שונה בנקודות שונות במרחב, וה-GPS בסמארטפון שלך צריך להתחשב בכך על מנת לקבוע נכונה את המיקום שלך.
הקשר ההיסטורי: התיאוריה שהוצגה על-ידי אופנהיים במאמר הראשי ובמאמר נלווה עם ספרצ’רי, שודה וולר-דיוויס, בה הוצעה הצורה העקבית הכללית ביותר של דינמיקה שבה מערכת קוונטית מתאימה עם מערכת קלאסית. ואז היא מיישמת תיאוריה זו למקרה של תורת היחסות הכללית המצומדת לתורת השדות הקוונטית. היא מבוססת על עבודות קודמות וקהילת פיזיקאים. הרעיון שהכבידה אולי קשורה באופן כלשהו לקריסת פונקציית הגל, מתוארך ל-1966 עם F. Karolyhazy, 1987 עם L. Diosi ו-1996 עם R. Penrose. הרעיון שזיקוק קלאסי-קוונטי יכול להסביר את המקומיות של פונקציית הגל הועלה על-ידי אחרים כולל M. Hall ו- M. Reginatto, Diosi ו-Tilloy, ו-David Poulin. הרעיון שמרחב-זמן עשוי להיות קלאסי מתוארך ל-1950 עם I. Sato, ו-1962 עם C. Moller, אבל שום תאוריה עקבית לא גובשה עד כה.
Nature Communications paper: 10.1038/s41467-023-43348-2
26 תגובות
לא ברור במה התורה הזו עדיפה על תורת M (המיתרים, בלי קשר שם העברי), שכבר מקשרת בין הקוונטית ליחסות.
לדעת קאקו בספרו האחרון, אין משהו טוב יותר כרגע. השאלה איך החדשה משנה…
אגב זה, קליפ ביוטיוב על הגרביטון העלה אפשרות שאלה חורים-שחורים קוואנטיים, שאם כן – זהו ההסבר למרקם היקום, שכולו מורכב מחורים כאלה…
יאללה עצברון, פיפי ולישון.
גיאומטריה ופיזיקה מקודשים בשיטת עצבר
הגיאומטריה מקודשת כיוון שהיא מספרת לאדם את סודות העולם, בשפה שאין בה מלים .
הגיאומטריה מספרת לאדם שאוהב גיאומטריה, שיש בה 3 דברים כמותיים רציפים.
מה זה דבר כמותי רציף? ובקיצור מה זה דכ”ר
דכ”ר ניכר בכך, שאין לו התחלה, ואין לו סוף.
אם נבחר מדכ”ר סתם כמות שיש לה התחלה וסוף, תמיד נגלה שיש במציאות כמות גדולה יותר מזו שנבחרה, וגם כמות קטנה יותר מזו שנבחרה.
לכן, כל כמות שנבחרה מדכ”ר , היא כמות הנמצאת תמיד בין כמות אפס לכמות אינסופית.
הגיאומטריה המקודשת מספרת לנו , שיש בעולם רק 5 דכ”רים , 3 מהם נמצאים בגיאומטריה, ו 2 בפיזיקה.
הגיאומטריה מגלה מיד את שלושת הד”כ רים שלה, והם האורך, השטח, והנפח.
לקח לאדם שנים רבות כדי לגלות את 2 הדכ”רים של הפיזיקה, והם הזמן והאנרגיה.
וכאן התגלו לאדם המספרים המקודשים 2 3 5
העולם נבנה מ 3 דכ”רים של הגיאומטריה, ו 2 דכ”רים של הפיזיקה, וביחד הם 5 דכ”רים
אורך, שטח, נפח, זמן ואנרגיה.
הזמן והאנרגיה הם הדכ”רים של הפיזיקה המקודשת,
אבל הזמן של הפיזיקה המקודשת, הוא זמן אחר מהזמן המוכר לכולנו.
הזמן של הפיזיקה המקודשת הוא זמן פסיבי הקיים ממש במציאות הפיזיקלית, ואילו הזמן שהאדם מכיר קיים רק בתודעה שלו, בהרגשה שלו, בהכרה שלו.
הזמן הפסיבי שהתחבר עם האנרגיה יצר את היסודות החומריים כמו ברזל, חנקן, פחמן , זהב,,,,,
היסודות החומריים הם צורות פיזיקליות, ויש דמיון ברור בין צורות גיאומטריות לצורות פיזיקליות.
הגיאומטריה המקודשת והפיזיקה המקודשת, יצרו את כוכבי היקום , הנעים תמיד במרחב אינסופי המלא בזמן פסיבי ובאנרגיה.
הגיאומטריה מספרת לאדם כי כל מה שיש במציאות , הוא
אחד, יחיד ומיוחד.
זהו סיפור גיאומטרי ללא מלים, ומופיעים בו אינסוף קווים עגולים סגורים, שקוטרם נע בין אפס מ”מ לאינסוף מ”מ
כל קו עגול סגור שכזה, הוא בעל כמות אורך ייחודית, ויש לו צורת התעקמות עגולה ייחודית.
לכל קו עגול סגור שכזה, יש מספר ייחודי.
אינסוף מספרים ייחודיים שכאלה, נמצאים בתחום מספרי צר, בין 3.14 ל 3.16
הגיאומטריה מספרת לאדם כי כל מה שיש בטבע הוא אחד, יחיד ומיוחד. כל אדם הוא אחד יחיד ומיוחד
כל עץ הוא אחד יחיד ומיוחד
כל עלה של עץ הוא יחיד ומיוחד.
כל ענף הוא יחיד ומיוחד.
הטבע פועל מעצמו ומקיים חוקים הטבועים בו.
תנועת הכוכבים היא נצחית , ואין טעם לשאול מתי נוצרו הכוכבים ? שאלה כזו מחפשת תשובה מהאדם, אבל הזמן של האדם לא קיים במציאות הפיזיקלית.
את הסיפור הקצר הזה מספרים לנו הגיאומטריה והפיזיקה המקודשים, שהם הם המדעים המדויקים היחידים.
מדוע ?
כיוון שהם בנויים מחמשת הדכ”רים, אורך, שטח, נפח, זמן, ואנרגיה.
דכ”רים נמצאים בין כמות אפס לכמות אינסופית, והטיפול בכמויות כאלה מחייב דיוק הגדול ביותר האפשרי.
לכן, גיאומטריה ופיזיקה הם המדעים המדויקים.
א.עצבר
מג׳נון על כל הראש
האדם תמיד היה צריך לבחור – מה אמת ומה שקר , וזוהי בחירה שתמיד יש בה ספק.
האם יש כוח משיכה או אין כוח משיכה ?
האם החומר רציף או הוא בנוי מחלקיקים של כלום.
האם פאי משתנה או הוא קבוע
האם הכוכבים נעים במסלול ישר ? ואולי במסלול קו עגול סגור, ואולי במסלול בורגיה ?
הבחירות של עצבר גלויות וידועות,
ואפילו מפורסמות בספר מהפכני “מסע הקסם שךל עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
בלשנות עצברית
כמו שהפיזיקה העצברית באה במקום הפיזיקה של ניוטון, כך הבלשנות העצברית באה במקום הבלשנות של חומסקי.
ניוטון האמין שקיים במציאות הפיזיקלית רעיון דמיוני ושמו כוח משיכה, וחומסקי האמין כי בני אדם יוצרים באופן טבעי שפות בעלי תחביר קבוע
ניוטון הטעה את הפיזיקאים במשך 300 שנים, וחומסקי הטעה את הבלשנים במשך 80 שנים..
הבלשנות העצברית חופשיה ואין בה תחביר קבוע או כללי דקדוק מסוימים.
הבלשנות העצברית פשוטה ומובנת מאליה ,והיא מבוססת על ידיעתו הטבעית של האדם.
הבלשנות העצברית פותחת בזיהוי איברים בגוף האדם, המאפשרים לו לדבר. (גרון, פה , לשון)
גרון, פה , ולשון, הם פסנתר טבעי של 22 צלילים
פסנתר טבעי שייך לאדם , בעל ידיעה טבעית
האדם בעל הידיעה הטבעית, המציא לעצמו שפה המבוססת על הצלילים, שמפיק הפסנתר הטבעי.
וכך מתואר התהליך של יצירת שפה.
אדם שותק בעל ידיעה טבעית נוגע בגוש קרח, ובאורח פלא מגיעה אליו ידיעה טבעית ברורה.
האדם השותק פתאום הבין שהוא יודע משהוא.
אין כל דרך לתאר את הידיעה הזו מכיוון שהאדם עוד לא המציא מלים. ואף על פי שהמלים עוד לא הומצאו, האדם שנגע בגוש קרח ידע לפתע ידיעה חדשה מופלאה וברורה.
וכאן התרחש נס, והאדם השותק הבין שצריך לתת שם לידיעה ברורה זו .
האדם השותק הזה הוא אדם בעל ידיעה טבעית הטבועה בו, והוא ידע כי הפסנתר הטבעי שלו יכול לספק צלילים , שיכולים לשמש כשם של
הידיעה הטבעית האמורה.
האדם השותק הזה בחר שם קצר, הנובע משני צלילים של הפסנתר הטבעי שלו, צליל ק וצליל ר
וכך קרה, שצירוף שני הצלילים (קר) הפך להיות שם של ידיעה טבעית, הבאה אל האדם בעקבות מגע בגוש קרח.
כר מתחילה היצירה של שפה אנושית, שהיא שפת שמות של ידיעות טבעיות.
כל תנאי היצירה נמצאים באדם השותק.
כושר ההמצאה טבוע באדם השותק , הידיעה הטבעית טבועה באדם השותק , והפסנתר הטבעי הוא חלק מגופו של האדם השותק..
כל אדם יכול ללמוד שפה של ידיעות טבעיות. שפה זו מחייבת את האדם הרוצה ללמוד, לעשות מעשה של מגע בגוש קרח, כמו האדם השותק,
אחרי זה יכיר הלומד, אל שני הצלילים ק ר של הפסנתר הטבעי שלו , ואז הוא יבין כי זה השם של הידיעה הטבעית שבאה אליו, בעקבות מגע בגוש קרח.
השם של ידיעה טבעית נבחר באופן שרירותי,
וכל צירוף של צלילים יכול להתאים לכך.
צירוף הצלילים (חם ) נבחר להיות שם של ידיעה טבעית, הבאה באורח פלא אל האדם המתקרב למדורה.
גם צירוף הצלילים ח ם נבחר באופן שרירותי.
כך נוצרת שפת בני אדם , המבוססת על ידיעות טבעיות הבאות אליהם, בעקבות מעשים שהם עושים במציאות.
שפה זו היא שפת שמות של ידיעות טבעיות,
הבאות אל בני האדם בעקבות מעשים ממשיים שהם עושים במציאות הפיזיקלית.
נוגעים ובאה ידיעה טבעית, מריחים ובאה ידיעה טבעית אחרת, רואים ובאה ידיעה טבעית
אחרת, טועמים ובאה ידיעה טבעית אחרת, ועוד ,
עתה נשאר לבחור צלילים מהפסנתר הטבעי, כמו
צלילי ח ל ק , או צלילי מ ח ו ס פ ס ,או צלילי מ ת ו ק , ואלה יהיו שמות של הידיעות הטבעיות שבאו אל בני האדם, בעקבות המעשים שהם עשו.
ככה נוצרת שפה של בני אדם, שהיא שפת שמות של ידיעות טבעיות. כל מלה בשפה האנושית היא
שם של ידיעה טבעית- הבאה בעקבות מעשה.
אי אפשר ליצור שפה אנושית בעזרת קולות הבוקעים מהגרון, כי הקולות הם סתם רעש.
אם הקולות הם שמות של ידיעות טבעיות הבאות בעקבות מעשה במציאות הפיזיקלית, אז השפה נוצרת מיד , ואפשר להשתמש בה.
כל הבלשנים ב 100 השנים האחרונות, השתמשו ברעש הבוקע מגרונם, כדי ליצור שפה אנושית.
כל הבלשנים האלה נכשלו. ובעקבות הכישלון הזה הופיע חוק עצברי האומר:
אי אפשר לחקור שפה באמצעות המלים שלה.
הבלשנות העצברית התחילה ליצור שפת בני אדם, שהיא שפת שמות של ידיעות טבעיות.
בחירת השמות מתקיימת בעזרת הפסנתרים הטבעיים של בני אדם, המסוגלים להפיק הרבה צלילים.
בני אדם המציאו בקלות אלפי שפות, כיוון שהם
ידעו – ששפה ממציאים במעשים, ולא בדיבורים.
הבלשנים של 100 השנים האחרונות, לא ידעו ששפה ממציאים במעשים, והם דיברו, ודיברו,
ודיברו, והוציאו רעש מגרונם – שנשאר רעש.
המחקר של עצבר התחיל לחקור שפה בעזרת מעשים המביאים לאדם ידיעה טבעית, והוא
נחל הצלחה ….
הבלשנות העצברית, מול הבלשנות של חומסקי.
הבלשנות העצברית חדשה לגמרי, והיא שונה לחלוטין מהבלשנות של חומסקי.
הבלשנות של חומסקי מבוססת על מלים, שהם שרבוטי קווים חסרי פשר , ולכן הכישלון של בלשנות זו צפוי מראש.
אין שום אפשרות להבין שרבוטי קווים, בעזרת שרבוטי קווים אחרים , ששמם מלים.
הבלשנות העצברית מבוססת מעשים ממשיים
שהאדם עושה, והמעשים האלה מביאים לאדם
באורח פלא, ידיעות טבעיות.
לאדם הנוגע בגוש קרח מגיעה ידיעה טבעית ברורה מאוד, והאדם מעניק לה שם שרירותי.
את השם השרירותי הוא משיג בעזרת הפסנתר הטבעי שלו. המסוגל להשמיע צלילים רבים.
האדם כבר מכיר את הידיעה הטבעית שהשם של מורכב מצליל ק ומצליל ר
כל התהליך הזה מתרחש בעזרת בינה טבעית.
לרובוט הנוגע בגוש קרח, אין בינה טבעית , ואין ידיעה טבעית. לרובוט יש בינה מלאכותית, והוא יכול למדוד את הטמפרטורה של המגע, אבל אין לו ידיעה טבעית ברורה של המגע בגוש קרח.
ידיעה טבעית ברורה כזו, יש לאדם.
הרובוט – לא יודע
יש הבדל תהומי בין בינה מלאכותית לטבעית. בינה טבעית שייכת לאדם המשיג ידיעות טבעיות בעקבות מעשה שהוא עושה.
הבינה המלאכותית היא מוגבלת, ולעולם לא תגיע לבינה טבעית של אדם.
יש הרבה ציפיות מבינה מלאכותית, והבלשנות העצברית הורידה את רמת הציפיות , לרמה מכנית פשוטה.
הבלשנות העצברית היא שיר תהילה לאדם היודע
א.עצבר
עצבר הוא שקרן פתולוגי. תתעלמו מהמטומטם הזה.
הבלשנות העצברית, מול הבלשנות של חומסקי.
הבלשנות העצברית חדשה לגמרי, והיא שונה לחלוטין מהבלשנות של חומסקי.
הבלשנות של חומסקי מבוססת על מלים, שהם שרבוטי קווים חסרי פשר , ולכן הכישלון של בלשנות זו צפוי מראש.
אין שום אפשרות להבין שרבוטי קווים, בעזרת שרבוטי קווים אחרים , ששמם מלים.
הבלשנות העצברית מבוססת מעשים ממשיים
שהאדם עושה, והמעשים האלה מביאים לאדם
באורח פלא, ידיעות טבעיות.
בלשנות עצברית מבוססת על ידיעתו הטבעית של האדם. ידיעה טבעית היא כושר פלאי של האדם.
לאדם הנוגע בגוש קרח מגיעה ידיעה טבעית ברורה מאוד, והאדם מעניק לה שם שרירותי.
את השם השרירותי הוא משיג בעזרת הפסנתר הטבעי שלו. המסוגל להשמיע צלילים רבים.
האדם כבר מכיר את הידיעה הטבעית שהשם של מורכב מצליל ק ומצליל ר
כל התהליך הזה מתרחש בעזרת בינה טבעית.
לרובוט הנוגע בגוש קרח, אין בינה טבעית , ואין ידיעה טבעית. לרובוט יש בינה מלאכותית, והוא יכול למדוד את הטמפרטורה של המגע, אבל אין לו ידיעה טבעית ברורה של המגע בגוש קרח.
ידיעה טבעית ברורה כזו, יש לאדם.
הרובוט – לא יודע
יש הבדל תהומי בין בינה מלאכותית לטבעית. בינה טבעית שייכת לאדם המשיג ידיעות טבעיות בעקבות מעשה שהוא עושה.
הבינה המלאכותית היא מוגבלת, ולעולם לא תגיע לבינה טבעית של אדם.
יש הרבה ציפיות מבינה מלאכותית, והבלשנות העצברית הורידה את רמת הציפיות , לרמה מכנית פשוטה.
הבלשנות העצברית היא חדשה לגמרי.
א.עצבר
אתה בלשן בערך כמו שאתה מדען, יא עצבר.
אפס מוחלט.
בלשנות עצברית
כמו שהפיזיקה העצברית באה במקום הפיזיקה של ניוטון, כך הבלשנות העצברית באה במקום הבלשנות של חומסקי.
ניוטון האמין שקיים במציאות הפיזיקלית רעיון דמיוני ושמו כוח משיכה, וחומסקי האמין כי בני אדם יוצרים באופן טבעי שפות בעלי תחביר קבוע
ניוטון הטעה את הפיזיקאים במשך 300 שנים, וחומסקי הטעה את הבלשנים במשך 80 שנים..
הבלשנות העצברית חופשיה ואין בה תחביר קבוע או כללי דקדוק מסוימים.
הבלשנות העצברית פשוטה ומובנת מאליה ,והיא מבוססת על ידיעתו הטבעית של האדם.
הבלשנות העצברית פותחת בזיהוי איברים בגוף האדם, המאפשרים לו לדבר. (גרון, פה , לשון)
גרון, פה , ולשון, הם פסנתר טבעי של 22 צלילים
פסנתר טבעי שייך לאדם , בעל ידיעה טבעית
האדם בעל הידיעה הטבעית, המציא לעצמו שפה המבוססת על 22 צלילים, שמפיק הפסנתר הטבעי.
וכך מתואר התהליך של יצירת שפה.
אדם שותק בעל ידיעה טבעית נוגע בגוש קרח, ובאורח פלא מגיעה אליו ידיעה טבעית ברורה.
האדם השותק החליט לתת שם לידיעה טבעית ברורה זו , שהגיעה אליו באורח פלא, בעקבות
מגע היד שלו בגוש קרח.
האדם השותק הזה הוא אדם בעל ידיעה טבעית הטבועה בו, והוא ידע כי הפסנתר הטבעי שלו יכול לספק צלילים , שיכולים לשמש כשם של
הידיעה הטבעית האמורה.
האדם השותק הזה בחר שם קצר, הנובע משני צלילים של הפסנתר הטבעי שלו, צליל ק וצליל ר
וכך קרה, שצירוף שני הצלילים (קר) הפך להיות שם של ידיעה טבעית, הבאה אל האדם בעקבות מגע בגוש קרח.
כר מתחילה היצירה של שפה אנושית, שהיא שפת שמות של ידיעות טבעיות.
כל תנאי היצירה נמצאים באדם השותק.
כושר ההמצאה טבוע באדם השותק , הידיעה הטבעית טבועה באדם השותק , והפסנתר הטבעי הוא חלק מגופו של האדם השותק..
כל אדם יכול ללמוד בקלות את השפה הזו.
שפה זו מחייבת את האדם הרוצה ללמוד, לעשות מעשה של מגע בגוש קרח, כמו האדם השותק,
אחרי זה יגיע הלומד, אל שני הצלילים ק ר של הפסנתר הטבעי שלו , והוא ידע כי זה השם של הידיעה הטבעית שבאה אליו, בעקבות מגע בגוש קרח.
השם של ידיעה טבעית נבחר באופן שרירותי,
וכל צירוף של צלילים יכול להתאים לכך.
צירוף הצלילים (חם ) נבחר להיות שם של ידיעה טבעית הבאה באורח פלא אל האדם המתקרב למדורה. גם צירוף הצלילים ח ם נבחר סתם כך.
כך נוצרת שפת בני אדם , המבוססת על ידיעות טבעיות הבאות אל בני אדם, בעקבות מעשים שהם עושים במציאות.
השפה הראשונה של בני האדם, היא שפת שמות של ידיעות טבעיות הבאות אל בני האדם בעקבות מעשה ממשי שהם עושים. ( לנגוע, למשש, להריח, לראות, לקפוץ, לטעום, ועוד )
לבני אדם יש פסנתרים טבעיים וידיעה טבעית.
לכן בני אדם המציאו בקלות שפה.
שפה ממציאים במעשים, ולא בדיבורים.
זה סוד השפה האנושית על רגל אחד, מעשים וידיעה טבעית, לא תחביר, לא דקדוק, ולא בטטה.
הרחבה – בפרסומי א. עצבר.
ספר לנו עצבר, הסבר מה ניתן לעשות עם כל החרטה ברטה שלך.
איזה שהוא חישוב חדש? אולי מכונה מתקדמת? תצפית מעניינת?
חרטה ברטה בפיתה.
תשובה לנלכד במלכודת המלים קשקוש מקושקש
גרון, פה , ולשון, הם פסנתר טבעי של 22 צלילים
פסנתר טבעי שייך לאדם , בעל ידיעה טבעית
האדם בעל הידיעה הטבעית, המציא לעצמו שפה המבוססת על 22 צלילים, שמפיק הפסנתר הטבעי.
וכך מתואר התהליך של יצירת שפה.
אדם בעל ידיעה טבעית נוגע בגוש קרח, ובאורח פלא מגיעה אליו ידיעה טבעית ברורה.
האדם בעל הידיעה הטבעית החליט לתת שם קצר לידיעה טבעית ברורה זו , הנובע משני צלילים
של הפסנתר הטבעי שלו. צליל ק וצליל ר
וכך קרה, שצירוף שני הצלילים (קר) הפך להיות שם של ידיעה טבעית, הבאה אל האדם בעקבות מגע בגוש קרח.
כר מתחילה היצירה של שפה אנושית, שהיא שפת שמות של ידיעות טבעיות.
כל אדם יכול ללמוד בקלות את השפה הזו.
שפה זו מחייבת לעשות מעשה, המביא אל האדם עושה המעשה – ידיעה טבעית ברורה.
השם של ידיעה טבעית נבחר באופן שרירותי,
וכל צירוף של צלילים יכול להתאים לכך.
צירוף הצלילים (קר) האמור להיות שם של ידיעה טבעית, נבחר באופן שרירותי, ובמקומו היה אפשר לבחור כל צירוף צלילים.
צירוף הצלילים (חם ) נבחר להיות שם של ידיעה טבעית הבאה באורח פלא אל האדם המתקרב למדורה. כך נוצרת שפת בני אדם , המבוססת על ידיעות טבעיות הבאות אל בני אדם, בעקבות מעשים שהם עושים במציאות.
השפה הראשונה של בני האדם, היא שפת שמות של ידיעות טבעיות הבאות אל בני האדם בעקבות מעשה ממשי שהם עושים. ( לנגוע, למשש, להריח, לראות, לקפוץ, לטעום, ועוד )
לבני אדם יש פסנתרים טבעיים וידיעה טבעית.
לכן בני אדם המציאו בקלות שפה.
שפה ממציאים במעשים, ולא בדיבורים.
זה סוד השפה האנושית על רגל אחד, מעשים וידיעה טבעית, לא תחביר, לא דקדוק, ולא בטטה.
הרחבה – בפרסומי א. עצבר.
תשובה קצת יותר מפורטת לאיש פשוט.
כלום. נאדה. גורנישט.
כל ה״תאוריה״ של עצבר היא קשקוש מקושקש בקש מבולבש. אי אפשר לחשב באמצעותה דבר בלי נוסחאות גלילאו וניוטון.
אם אינך מאמין, שאל את עצבר מדוע היקום נע במהירות 12c ויחסית למה, ותראה איזה קשקוש תקבל במקום תשובה.
עצבר אינו קשור למדע או טכנולוגיה אלא לפסיכולוגיה. במילים פשוטות הוא קשקשן סהרורי שמנצל את האתר לפרסומת חינם לספר המקושקש שלו.
תשובה לאיש פשוט
גליליאו כבר קבע שאם זמן הנפילה גדול פי 2 – מרחק הנפילה יגדל פי 4
ככה נופלים הגופים כדי לקיים את חוק שימור האנרגיה, ואין צורך בכוח משיכה.
עם הכלל של גלילי ומדידות מדויקות של זמן ומרחק , ניתן לענות על שאלתך.
אבל זה לא העיקר – הדבר העיקרי הוא שכוח המשיכה של ניוטון בכלל לא קיים.
אפ יש לך סבלנות תקרא את תשובתי המפורטת הזו.
רעיון כוח המשיכה נמסר לעולם על ידי ניוטון לפני 330 שנים.
ניוטון האמין שיש כוח מסתורי פלאי הבוקע ממעמקי כדור הארץ, ושכל תפקידו הוא להפיל למטה חפצים שהתחלקו לנו מהידיים. כוח מסתורי שכזה מביא את הקורא אל עולם האגדות ,והדמיון מעניק לכוח זה דמות של שד חביב בלתי נראה.
לשד הזה העניק ניוטון את השם המרגיע “כוח משיכה”.
למרבה הפלא ניוטון סחף אחריו מאמינים רבים ברעיון כוח המשיכה, וכך התחילה חקירה מדעית מוזרה של המציאות הפיזיקלית, עם פיזיקה של שדים ורוחות.
מדוע המציא ניוטון את הרעיון ההזוי של כוח משיכה.
ניוטון לא ידע כי חפצים שהתחלקו לנו מהיד נופלים מעצמם, ובכך הם מקיימים חוק טבע פיזיקלי פלאי , והוא חוק שימור הכמות של אנרגיה. חוק השימור הזה התקבל במדע רק לפני 170 שנים, וברור שניוטון לא ידע על קיומו.
ומאחר שניוטון לא ידע שחפצים נופלים מעצמם, ולא ידע על קיומו חוק שימור הכמות של אנרגיה, הוא המציא את רעיון כוח המשיכה. הרעיון המטורף הזה החזיק מעמד 160 שנים בכל תוכניות הלימוד הרשמיות של פיזיקה, וכך נוצרה ביצה מדעית
סמיכה ועכורה, שמנעה כל אפשרות להכיר את מבנה היקום האמיתי.
את הביצה המדעית העכורה של ניוטון, ביטלה המציאות הפיזיקלית שגילתה לעולם את קיומו של חוק כמותי פלאי, והוא שימור הכמות של אנרגיה.
איך חוק שימור הכמות של אנרגיה, מבטל את הרעיון של כוח משיכה.
כדי להרים אבן גדולה מעל פני האדמה לגובה 1 מטר, צריך להתאמץ ולהתעייף, וכמות העייפות הזו מייצגת כמות של אנרגיה.
אם נשחרר את האבן הזו מגובה של 1 מטר , היא תיפול מעצמה למטה במהירות מתגברת, ומכת הפגיעה שלה באדמה. תציג בדיוק את אותה כמות אנרגיה שהייתה דרושה, כדי להרים את האבן לגובה של 1 מטר.
המציאות הפיזיקלית היא פלאית ופועלת מעצמה, והיא שלימדה את המדענים על קיומו של חוק טבע פיזיקלי חשוב – חוק שימור הכמות של אנרגיה.
יש הרבה סוגים של אנרגיה, והם יכולים להתחלף זה בזה, על פי חוק שימור כמותי. המציאות הפיזיקלית פועלת מעצמה , על פי חוקים פלאיים הטבועים בה, וחוקרים סקרנים של המציאות הפיזיקלית ,התחילו לגלות את החוקים הללו.
חוק שימור הכמות של אנרגיה שהתגלה לפני 170 שנים מבטל לחלוטין את הפיזיקה של ניוטון הנזקקת לכוח משיכה – והוא מוכיח כי חפצים שהתחלקו לנו מהידיים- נופלים מעצמם, ואין במציאות הפיזיקלית שד מסתורי שמפיל אותם למטה..
ומה מסתבר ? שכבר 170 שנים מלמדים באוניברסיטאות את הפיזיקה של ניוטון, ולא קם אפילו מורה אחד וזעק ” אין כוח משיכה, והפיזיקה של ניוטון אינה נכונה”
יש להדגיש כי ניוטון לא ידע שהפיזיקה שלו אינה נכונה, אבל כבר לפני 170 שנה, ידעו מורי הפיזיקה על קיומו של חוק שימור האנרגיה המבטל את רעיון כוח המשיכה , אך הם פחדו מהמאמינים ברעיון כוח המשיכה , ולא סיפרו זאת לתלמידיהם .
170 השנים האומללות האלה של פחד , הפיקו שגיאות נוראיות בתפיסת מושג החומר ומבנה היקום, והמושגים של חומר חלקיקי אפל ואנרגיה אפלה, מעידים על כך.
עתה הגיע עידן קריסת הקונספציות, וזה הזמן לעבור לפיזיקה אחרת ,המבוססת על חוקים פלאיים הטבועים במציאות הפיזיקלית . זוהי הפיזיקה האמיתית, והיא מופיעה בספר מהפכני – הנושא את השם – “מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
ספר זה מתנגש עם כל התורות הפיזיקליות שפותחו ב 150 השנים האחרונות, והוא מציג לעולם פיזיקה חדשה, וגם גיאומטריה חדשה של מעגלים.
בפיזיקה החדשה החומר הוא רציף ואין לו כוח משיכה, וכוכבי היקום נעים במסלולים בורגיים במרחב מלא בזמן פסיבי.
זמן פסיבי הוא סוג חדש של זמן הקיים ממש במציאות הפיזיקלית, כאשר הזמן המוכר לכולנו קיים רק בתודעת האדם, והוא נעלם ברגע שחושבים עליו.
לכן השם המתאים לו הוא זמן אקטיבי.
א.עצבר
יש קשר לחות’ים?
הפיזיקאים המדענים שהעלו את הרעיון של איחוד בין תיאוריית הכבידה של ניוטון עם התיאוריה של תורת הקוונטים – לא הבחינו שבכלל לא מדובר בתיאוריות פיזיקליות.
תיאוריה פיזיקלית אמורה לטפל בשני “דברים כמותיים רציפים”
( בקיצור דכ”רים ) והם הזמן והאנרגיה.
כל כמות נבחרת מדכ”ר , תמיד יש גדולה ממנה, וקטנה ממנה.
כל כמות נבחרת מדכ”ר, נמצאת תמיד בין אפס כמות, לאינסוף.
יש בעולם רק 5 דכ”רים, ושלושת הנוספים נמצאים בתחום הגיאומטרי – והם אורך, שטח, ונפח.
ראשית יש לציין, כי תיאוריית הכבידה של ניוטון אינה תיאוריה פיזיקלית, מכיוון שמושג האנרגיה לא מופיע בה. מושג האנרגיה נתגלה הרבה שנים אחרי ניוטון.
בתורת הקוונטים כן מופיע מושג האנרגיה, אבל גם תורה זו אינה תורה פיזיקלית, מכיוון שלא מופיע בה חומר ממשי רציף.
ניתן בהחלט לקבוע, כי עד עתה אין למדע תורה פיזיקלית .
תורת ניוטון היא סיפור מוחשי.
תורת הקוונטים היא סיפור דמיוני.
הסיפור האמיתי מופיע בספר של עצבר, כאשר 5 הדכ”רים מציגים את המדעים המדויקים, גיאומטריה ופיזיקה.
א.עצבר
אבי בליזובסקי
התגובות הארוכות המתישות והאובססיביות של עצבר שחוזר על עצמו כמו תקליט שבור בלי קשר לכתבה
מטביעות את שאר התגובות ומוציאות חשק לבקר באתר.
תסנן ותמנן בבקשה
האם על בסיס התורה שלך, א.עצבר, אתה יודע לחשב משהו, למשל כמה זמן לוקח למשקולת ליפול מגובה מטר? תראה את החישוב, את המודל עליו הוא מתבסס, ושים לב שאינך יכול להשתמש במשוואות התנועה של ניוטון.
הנושא מרתק. שילוב בין שתי התורות הכי מוצלחות ומדויקות בפיזיקה, תורת היחסות ותורת הקוונטים, שחייבות להתלכד, אבל עד היום, על אף אין סוף פיסיקאים וקבוצות מחקר שהקדישו את חיהם לנושא, אף אחד לא הצליח לגשר על הפערים בין שתי התורות.
הייתי שמח ליותר פרטים על הרעיון שמאחורי המחקר וכיצד הוא מצליח לגשר בין התורות. הכתבה עסקה יותר ביכולת לבצע ניסוי שיאשר את הרעיון, אבל לא ברור כיצד התאוריה החדשה מצליחה לגשר בין התורות שהיסודות שלהם שונות בבסיסם.
קיימת במדע הפיזיקה קונספציה “רעה” המחייבת חוקרים לסמוך על ניוטון, על איינשטיין, ועל תורת הקוונטים.
עצבר לא סמך עליהם, והוא פרסם את הספר “מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית
,בספר זה מופיעה גיאומטריה חדשה, פיזיקה חדשה, ומבנה חדש של היקום.
https://nivbook.co.il/product/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A7%D7%A1%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%9B%D7%A0%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA/
א.עצבר
מה לעשות
סטטיסטית תמיד יש אחד
כמו Aetzbar….
סטטיסטית
לא הבנתי כלום אבל זה ממש מרתק.
Aetzbar נפלת על השכל. יותר מדי אלוהימות שיחקו לך בראש. אם אתה מאמין אז תאמין ואל תנסה להוכיח. אם יש לך בעיה באמונה לך לאיזה שאנטי במדבר, תסתום את הפה לשבוע ותחזור עם מסקנות לעצמך. בעיה באמונה מתבטאת בהטפה לאחרים ובטקסטים מטורללים.
כל התיאוריות הפיזיקליות שניסו לפצח את סודות הבריאה הפיזיקלית – נכשלו.
התיאוריה של ניוטון נכשלה, מכיוון שאין לחומר כוח משיכה.
גם התיאוריה הטוענת שחומר בנוי מחלקיקים זעירים של כלום – נכשלה
גם התיאוריה של איינשטיין נכשלה, כיוון שהיא נשענת על ניוטון, ועל זמן אקטיבי שקיים רק בדמיון של האדם.
התיאוריות הפיזיקליות נכשלו, כיוון שהם לא הכירו במגבלה המונעת האדם לדעת את סוד הבריאה הפיזיקלית .
התיאוריה של עצבר כן מכירה במגבלה זו, ולכן היא נשענת על רעיונות ראשוניים של בריאה.
על בסיס רעיונות אלו מתפתחת חקירה מדעית מדויקת.
פרשת בראשית של הפיזיקה והגיאומטריה
בראשית ברא אלוהים
את הריקנות הגיאומטרית האינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה אורך בכמות אינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה שטח בכמות אינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה נפח בכמות אינסופית.
הדמיון מילא את הריקנות הגיאומטרית בצורות גיאומטריות כמו מעגל , משולש , ריבוע , ועוד
צורת המעגל נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
צורת המשולש נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
צורת הריבוע נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
כמות זה שם של ידיעה טבעית חשובה.
אורך הוא דבר כמותי אחר לגמרי משטח, וצירוף כמויות של “שני דברים אחרים” יוצר צורה.
וכך נוצרו צורות גיאומטריות רבות, בשיטה של
צירופי כמויות כאשר כמות מסוימת של אורך סגור, הכילה כמות מסוימת של שטח.
וירא אלוהים כי הריקנות הגיאומטרית האינסופית מכילה רק צורות גיאומטריות, וימלא את הריקנות בזמן פסיבי שאינו זז ממקומו, והוא נח מוחלט.
זמן פסיבי נח מוחלט כבר מציג בריאה פיזיקלית, המצטרפת אל הבריאה הגיאומטרית.
הזמן הפסיבי, תפס נפח גיאומטרי אינסופי.
ויהפוך אלוהים את הזמן הפסיבי לקר מוחלט, וכך נקבע גבול הקור בעולם.
והזמן הפסיבי היה נח מוחלט וקר מוחלט, והוא תפס נפח גיאומטרי אינסופי.
ויאמר אלוהים – טוב המעשה אשר נעשה.
וירא אלוהים את מצבו הבודד והעגום של הזמן הפסיבי הנמצא בגבול הקור, ויצרף אליו את האנרגיה הכמותית העליזה מרובת הפנים .
ויטביע אלוהים באנרגיה הכמותית העליזה חוק פיזיקלי האומר:
הופעות רבות יהיו לאנרגיה הכמותית העליזה, אבל הכמות המתחלפת לעולם תישמר.
וירא אלוהים כי האנרגיה הכמותית העליזה אכן מחליפה את הופעותיה , תוך הקפדה על שמירת הכמות המתחלפת – ויאמר טוב הדבר עד למאוד..
אחר הדברים האלה, ציווה אלוהים על הזמן הפסיבי והאנרגיה, ליצור ביחד את החומר המופיע בצורות פיזיקליות רבות, כמו זהב, ברזל, פחמן , מימן, ועוד,
והזמן הפסיבי והאנרגיה עשו כמצוות האל.
כמות של זמן פסיבי , התחברה עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות מסוים זה , נוצרה צורה פיזיקלית של זהב.
ושוב פעם התחברה כמות של זמן פסיבי, עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות חדש זה, נוצרה צורה פיזיקלית של ברזל.
ושוב פעם התחברה כמות של זמן פסיבי עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות חדש זה, נוצרה צורה פיזיקלית של פחמן .
וכך יצרו הזמן הפסיבי והאנרגיה העליזה , צורות פיזיקליות רבות ומגוונות, וסוגי חומר רבים מילאו את המרחב הגיאומטרי.
מסוגי החומרים האלה, נוצרו הכוכבים.
כך נהפך המרחב הגיאומטרי המלא בזמן פסיבי ואנרגיה, למקום יצירתם של כוכבים העומדים במקומם, ואינם זזים.
ואז ציווה אלוהים על הכוכבים לנוע, רק במסלול בעל צורה בורגית, שיש לו 3 נתונים.
מהירות
קוטר המסלול הבורגי,
זווית קידום של המסלול.
והכוכבים החלו לנוע כמצופה מהם.
הם לא נעו במסלול של קו ישר פתוח , וגם לא במסלול של קו עגול סגור.
כל כוכב נע במסלול בורגי בעל שלושה נתונים ייחודיים רק לו – קוטר ייחודי , זווית קידום ייחודית, ומהירות ייחודית במסלול בורגי…
צורת מסלול זו חיברה את כל הכוכבים שבעולם
ליחידת תנועה מופלאה בעלת צורה של דיסקוס.
ואלוהים ציווה על יחידת התנועה המופלאה הזו, שכל כוכבי העולם נמצאים בה – לנוע בקו ישר.
יחידת תנועה מופלאה זו קיבלה את השם יקום.
היקום נע לנצח בקו ישר , במרחב אינסופי מלא בזמן פסיבי ואנרגיה, כאשר כוכבי הנמצאים בו נעים במסלולים בורגיים –
מהירות היקום בקו ישר היא מוחלטת, ורק צופה נח מוחלט יכול להבחין בה.(ערכה המשוער C12)
האדם נע תמיד, כיוון שהוא חי על פני כוכב .
כל כוכבי היקום תמיד נעים, וכוכב נח לא קיים.
לכן, האדם לעולם לא יהיה במצב של נח מוחלט, ואינו מסוגל להבחין במהירות היקום המוחלטת,
המתרחשת במרחב גיאומטרי אינסופי, המלא בזמן פסיבי ובאנרגיה.
המרחב האינסופי הזה הוא המקום שבו נוצרים כוכבים, והוא גם המקום בו הם מתפרקים .
כשכוכב מתפרק, הוא מוסר למרחב האינסופי את את הזמן הפסיבי שלו, ואת האנרגיה שלו .
כמות כוכבי היקום היא סופית אבל אינה קבועה.
תמיד נוצרים כוכבים, ותמיד גם מתפרקים.
והאדם טרם נברא.
גם הזמן האקטיבי עוד לא נברא,
רק הזמן הפסיבי והאנרגיה העליזה נבראו, והם שיוצרים את חומר הכוכבים..
גם האור נברא, כגלים של זמן פסיבי ,
גלי זמן פסיבי נעים בתווך נח מוחלט וקר מוחלט של זמן פסיבי, הממלא את המרחב האינסופי.
אור השמש הוא גלים של זמן פסיבי , הנעים במרחב אינסופי מלא בזמן פסיבי, שהוא נח מוחלט וקר מוחלט.
אין ריק בעולם, והוא מלא בזמן פסיבי ואנרגיה.
והאדם טרם נברא, וטרם דיבר,
כשנברא האדם, הוא קיבל מהבורא ידיעה טבעית.
עם ידיעה טבעית זו המציא האדם שפה.
כאשר אדם קדמון התקרב אל מדורה, הגיעה אליו באורח פלא ידיעה טבעית, והוא נתן לה שם.
השם שבחר האדם הקדמון היה שרירותי לגמרי והוא מורכב מצירוף האותיות ח ם
זה סוד השפה האנושית – שהיא שפת שמות.
לאחר מעשה המביא לאדם ידיעה טבעית, בוחרים צירוף אותיות שיהיה שם של הידיעה הטבעית.
את הסוד הזה ידע האדם הקדמון כאשר הוא עשה מעשה והתקרב אל מדורה, ואז הגיעה אליו ידיעה טבעים, שקיבלה את השם …חם.
ומאחר שבני אדם לא ידעו את סוד המלים, הם נלכדו במלכודת המלים, ההופכת כל מלה לרעש.
רעש המלים אינו מוסר לאדם כל ידיעה טבעית,
ולכן הוא נשאר במצב של אי ידיעה.
האדם נלכד במלכודת המלים, ומעולם לא הצליח להשתחרר ממנה. מלכודת המלים מוצגת באופן ברור בעזרת צירוף האותיות זמן.
אי אפשר לענות על השאלה , מה זה צירוף האותיות זמן , בעזרת צירופי אותיות אחרים.
אפשר לענות על השאלה הזו, בעזרת מעשה המביא לעושה ידיעה טבעית.
זמן הוא שם של ידיעה טבעית הבאה אל האדם כאשר הוא מקשיב לפעימות ליבו.
האדם המקשיב לפעימות ליבו , מזהה כמות של “משהו” בין כל שתי נקישות, ולמשהו הזה נבחר שם שרירותי המורכב מהאותיות ז מ ן
הזמן הזה….הוא זמן אקטיבי .
יש שני סוגים זמן, הזמן הפסיבי הקיים ממש במציאות הפיזיקלית, ויש את הזמן האקטיבי שהאדם המציא, והוא קיים רק בדמיונו.
הזמן האקטיבי נעלם ברגע שחושבים עליו.
האדם שנברא על כוכב הוא שהמציא את הזמן האקטיבי. בעל המלים עבר, הווה, עתיד.
עבר, ועתיד נמצאים בדמיונו של האדם, כאשר
במציאות הפיזיקלית יש רק הווה.
האדם שנברא על כוכב הנמצא בתנועה נצחית, נלכד במלכודת המלים, ומעולם לא הצליח להשתחרר ממנה. האדם אוהב את מלכודת המלים כיוון שיש בה את האהבה והתקווה, את הכעס והקנאה, ואת פתחי המילוט אל השקר, אל האמת, ואל דמיון חופשי. עם מלכודת המלים נכנס האדם לגן עדן, ומלכודת המלים גירשה אותו משם.
מלכודת המלים פועלת תמיד, ומאז מחפש האדם שפה טובה חדשה, והוא עוד לא מצא.
ומאחר שעוד לא נמצאה שפה חדשה, יש ספק אם כל מה שנכתב במאמר זה – יהיה מובן.
א.עצבר
המעבר מתורת הקוונטים ההסתברתית לתורת הכבידה המתימטית של איינשטיין כמוה כהפיכת התוהו ובוהו לעולם המסודר כמעשה הבריאה.
וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ. אמר איינשטיין שאלוהים אינו משחק בקוביות ופיתח את תורת הכבידה המתימטית והמסודרת. המעבר מתורת הקוונטים האקראית ובעיקר הפוסט לתורת הכבידה עם הסדר המתימטי זה ממש מעשה הבריאה היוצר סדר מחוסר הסדר.
מה אם ‘כבידה’ היא לא ‘כוח’ אלא מרחב שמייצג את המיקומים האפשריים (מהבחינה הסטטיסטית) של הימצאות המסה? כלומר כבידה היא ביטוי של סופר פוזיציה של עצם כבד?