כתבה מיוחדת לכבוד ראש השנה המסכמת את בריאת העולם בראי המדע
סיפור הבריאה התנ״כי מתחיל עם מעשה. הסיבה למעשה האלוקי נחבא מעניינו אבל תהליך הבריאה מפורט כהלכה. התהליך אינו רגעי, הוא מתמשך ומובן מסוים אין לו סוף. באופן מפתיע, אני מוצא באבחנות אלו הקבלות מעניינות עם סיפור הבריאה המדעי. גם הוא מתחיל עם מעשה, הסיבה להתרחשותו מוסתרת מעניינו וגם הוא לקח זמן, ואף יש שיטענו, ממשיך להתרחש. מעבר לכך, אני נפעם מהעובדה שכדי לדעת את סיפור הבריאה במלואו, אנחנו נדרשים לדעת את ״התורה של הכול״, זו שמתיימרת במשוואה אחת להכיל את הטבע בשיא תפארתו. איינשטיין נהג לומר ״אני רוצה לדעת מה אלוהים חושב. השאר פרטים קטנים״. בפרשנות שלי אומר שבמובן מסוים, לדעת את הבריאה, שקול בלדעת את אלוהים, או את הטבע כולו. לכבוד ראש השנה, חשבתי לנכון לתאר כאן מה הקהילה המדעית יודעת על היווצרות היקום, מה גלוי ומה חבוי, לנפות תפיסות שגויות ולהצניע את האמירות החותכות שלעיתים נשמעות בציבור.
נתחיל עם שגיאה נפוצה – ״המפץ הגדול״ שהתרחש לפני כ-13.8 מיליארד שנה איננו רגע הבריאה. יחד עם זאת אין וודאות מדעית מוחלטת לגבי מה קרה לפני ואם בהכרח התרחש משהו לפני המפץ. בידינו כמה השערות מדוע הוא איננו הרגע הבראשתי ומספר עדויות התומכות במחשבה זו. אולי זה יפתיע את חלקכם, אבל המודל הקלאסי של המפץ הגדול לא מסוגל להסביר את כל התצפיות ביקום. לכן, רבים מהקוסמולוגים מתייחסים למפץ כאל מאורע היסטורי בהתפתחות היקום, ולאו דווקא הרגע שממנו הכול התחיל. מיותר לפרט שהמפץ לא היה באמת מאורע המזכיר פיצוצים קונבנציונליים, אלא משהו מורכב יותר. לפי המודל הקלאסי של המפץ הגדול, היקום הכיל באופן אחיד פלזמה רותחת, צפופה ואנרגטית מאוד שהתפשטה והתקררה עם הזמן. עם תהליך הקירור, כוח הכבידה נהיה דומיננטי ובעזרתו נוצרו גופים מורכבים כמו כוכבים וגלקסיות. אילו התמונה הקריקטורית של המפץ הייתה נכונה, כלומר זו שמתארת עולם שהיה בגודל ביצה, שהתפוצץ לכל עבר, היינו מצפים שבאזורים מסוימים היקום יראה שונה מאזורים מרוחקים אחרים, אך למעשה, במרחקים מספיק גדולים היקום נראה הומוגני ואיזוטרופי, כלומר זהה בכל מקום במרחב ובכל כיוון (עוד נחזור על נקודה זו בהמשך).
אומנם תאוריית המפץ מסבירה את היווצרות הגלקסיות ויסודות כבדים, היא איננה מסוגלת להסביר מדוע היקום מתפשט. למעשה, תאוריה זו לא מכילה ״פיצוץ״, אם כבר היא מסבירה מה התרחש אחרי הפיצוץ. המודל הקלאסי מתאר יקום ש״החל״ לאחר התפשטות מרחב הזמן, מבלי להסביר כיצד התרחש. מעבר לכך, תאוריה זו לא מסוגלת להסביר מהיכן החומר ביקום הגיע. נוכל לסכם את החלק הזה באמירה שתאוריית המפץ היא תורה שלא מסבירה מה התפוצץ, למה הוא התפוצץ או מה קרה לפני הפיצוץ. למעשה היא בכלל לא מכילה פיצוץ. כן, השם לחלוטין מטעה ומבלבל.
על תורת האינפלציה
האם קיימת תורה שתפתור תעלומות אלו ושניתנת לאימות תצפיתי? התשובה לכך היא כן. לתאוריה זו אנחנו קוראים אינפלציה קוסמית. בגדול, זו תורה המסבירה כיצד נוצרו התנאים ההתחלתיים למפץ הגדול בעזרת התרחבות אקספוננציאלית של היקום שהתרחשה לפני כן. המכניזם לאינפלציה מתבסס על העובדה שכוח הכבידה אינו רק כוח מושך. הראשון להשתמש בכבידה דוחה היה איינשטיין, שהוסיף למשוואותיו את הקבוע הקוסמולוגי, במטרה לשמור על היקום סטטי. אילולא הקבוע הקוסמולוגי, החומר ביקום היה קורס אל תוך עצמו. כמובן שהיום אנחנו יודעים שהיקום איננו סטטי, אלא מתפשט בתאוצה. בזכות יחסות כללית, אנחנו יודעים היום שבתנאים הנכונים כוח הכבידה יכול גם לדחות גופים ולא רק למשוך אותם אחד לשני.
מתי האינפלציה התרחשה? אין לכך תשובה מדויקת. יכול מאוד להיות שהיקום היה קיים תקופה ארוכה לפני שהחלה. שאלה זו ניתנת להחלפה בשאלה אחרת – מהי צפיפות האנרגיה בה התרחשה האינפלציה? פיזיקאים מניחים שההתרחבות האקספוננציאלית של היקום החלה כאשר צפיפות האנרגיה הייתה מספיק גבוהה כדי לאחד את הכוח החזק והאלקטרו-חלש. מדובר בסקאלת אנרגיה העומדת על 10 בחזקת 16 ג׳יגה אלקטרון וולט. לשם השוואה, פרוטון אחד שקול אנרגטית ל-1 ג׳יגה אלקטרון וולט. בתנאים אלו, נדרשת פיסה קטנטנה בגודל של 10 בחזקת מינוס 28 סנטימטר, כדי ליצור את היקום הנראה. בתהליך זה, היקום הכפיל את גודלו כל 10 בחזקת מינוס 37 שניות (עשירית המיליארדית המיליארדית המיליארדית המיליארדית השניה). לאחר שהיקום הגדיל את נפחו כמאה פעמים, גודלו היה זהה לגודלה של אפונה. תהליך זה לקח בערך 10 בחזקת מינוס 35 שניות מתחילת האינפלציה, וממנו נוצרו התנאים למפץ הגדול. האנרגיה השלילית דעכה, ובתמורה נוצרו חלקיקי החומר והקרינה. היקום המשיך לגדול, אבל לא בקצב אקספוננציאלי, זאת משום שכבידה חיובית האטה את התפשטות היקום.
כאן מגיעה הערה חשובה בנוגע להתפשטות האקספוננציאלית. האנרגיה השלילית לא קטנה עם התפשטות היקום. זה אולי נשמע כמו טענה ששוברת את שימור האנרגיה, אבל לא כך. כמות האנרגיה השלילית ביקום מתאזנת עם כמות האנרגיה החיובית הנובעת מחלקיקי החומר והקרינה הידועים לנו. למעשה בזמן האינפלציה, כמות האנרגיה השלילית גדלה ובתמורה לכך כמות האנרגיה החיובית גדלה גם כן.
עדויות לתורת האינפלציה
העדות המרכזית לקיומה של אינפלציה ביקום המוקדם נצפית בקרינת הרקע הקוסמית. זו קרינה בעלת אנרגיה מאוד נמוכה, שהחלה לנוע בחופשיות מאות אלפי שנים לאחר האינפלציה. קרינה זו אחידה מכל הכיוונים, עד כדי מאית האחוז. ההבדלים האנרגטיים זניחים מאוד ומאששים את העובדה שהיקום פחות או יותר הומוגני ואיזוטרופי במרחקים מספיק גדולים. בעידן המפץ הגדול, כאשר היקום הכיל פלזמה רותחת, קרני האור קפצו בין חלקיקי החומר בתדירות גבוהה. האינטראקציה החזקה בין האור והחומר מנעו מחלקיקי האור לנוע למרחקים גדולים בחופשיות. רק כ-400 אלף שנה לאחר המפץ, כאשר הפלזמה התקררה מספיק, האור החל לנוע בחופשיות למרחקים גדולים.
השאלה המתבקשת היא האם אנחנו יכולים להסביר את ההומוגניות שהייתה ביקום המוקדם? אם ניקח בחשבון רק את המודל הקלאסי למפץ הגדול התשובה לכך תהיה לא. הסיבה היא שכדי לקבל תמונה הומוגנית כמו זו שנצפית מקרינת הרקע הקוסמית, נידרש להניע גושי חומר במהירות הקרובה פי 100 ממהירות האור, בסתירה לתורת היחסות. הדינאמיקה במודל המפץ פשוט לא מאפשרת מידה כה גבוהה של הומוגניות. מצד שני, אינפלציה מספקת הסבר טבעי לכך. לפני המפץ, היקום היה קטן מאוד, כה קטן שלא מן המנע שהיה הומוגני בזמן קצר יחסית. ההתפשטות האקספוננציאלית מתחה את היקום בזמן אפסי ושמרה את התנאים היחסיים שהתקיימו כשהיקום היה זעיר.
עדות נוספת נובעת ממידת העקמומיות של היקום. אחת מהחידות הפתוחות בקוסמולוגיה היא מדוע היקום נראה שטוח. ההגדרה הפשוטה ביותר ליקום שטוח היא שסכום הזוויות במשולש ביקום זה הוא 180 מעלות. ביקום עקום, סכום הזוויות יכול להיות גדול מ-180 או קטן יותר, ראו איור מטה.
עקמומיות היקום תלויה בצפיפות המסה שבתוכו. נהוג למדוד את העקמומיות בעזרת היחס בין צפיפות המסה ביקום לצפיפות הקריטית שבה היקום עובר מעקמומיות חיובית לשלילית או להפך. את היחס בין הצפיפיות נהוג לסמן באות אומגה. במידה ואומגה שווה לאחד, היקום שטוח. אם אומגה קטנה מאחד היקום בעל העקמומיות שלילית, ואם אומגה גדולה מאחד, היקום בעל עקמומיות חיובית. חישובים מראים שהמצב בו היקום שטוח איננו מצב יציב, לכן קוסמולוגים שוברים את הראש בניסיון להבין מדוע היקום שלנו נראה כזה. אם אומגה קטנה מאחד, ולו במעט, היקום מהר מאוד יתפשט ללא מעצורים, ואם אומגה הייתה מעט גדולה מאחד היקום היה מתכווץ בחזרה. כדי שהיקום יהיה שטוח ויישאר כזה, אומגה צריכה להיות קרובה מאוד או ממש שווה לאחד, ואכן כך ערכו.
ברמת העיקרון ניתן להניח שהיקום החל עם אומגה שווה או קרובה מאוד לאחד. אם מדובר בבחירה רנדומלית של מספר, מדובר בערך מאוד מאוד מדויק, מעט כמו להעמיד עיפרון על חודו מבלי שיפול. פיזיקאים נוטים לכנות מקרה זה כ״לא טבעי״, הרי טבעי לצפות שאם ננסה להעמיד עיפרון על חודו הוא ייפול כמעט בכל ניסיון. אם הוא לא היה נופל, היינו מניחים שמדובר במזל או שקיים מכניזם שמייצב אותו. באופן שקול, פיזיקאים חיפשו מכניזם שייצב את אומגה להיות קרובה מאוד לאחד. מסתבר שמודל המפץ הגדול הקלאסי אינו יכול להסביר מדוע אומגה שווה בקירוב טוב לאחד, אבל מודל האינפלציה כן. למעשה, הדינאמיקה במודל האינפלציה משנה את אומגה לאחד במהירות אקספוננציאלית, לא משנה מה היה ערכו ההתחלתי. עד לפני 1998, קוסמולוגיים חשבו שאומגה צריכה להיות 0.2 או 0.3, בניגוד לפרדיקציה של מודל האינפלציה, אבל לאחר מכן, מדידות הראו שאומגה קרובה מאוד לאחד. הסיבה לכך שפיזיקאים חשבו שאומגה אמורה להיות נמוכה יחסית היא משום שהם לא ידעו שהיקום מתפשט בקצב מואץ, אבל כאשר לקחו זאת בחשבון, אומגה אכן הסתכמה למספר הקרוב לאחד.
עדות שלישית לאינפלציה היא דווקא בחוסר ההומוגניות של היקום (במרחקים קצרים). מן הסתם, במרחקים מספיק קצרים היקום לא באמת נראה אחיד. היקום זרוע בכוכבים ופלנטות במרחקים וגדלים שונים כשבין גרמי השמיים כמעט ריק מוחלט. כפי שציינתי מקודם, כדי שייווצרו גופים מאסיביים נדרשת חוסר הומוגניות ואיזוטרופיות. באזורים עם צפיפות חומר גבוהה יותר מהממוצע יורגש כוח כבידה עוצמתי יותר שימשוך אליו חומר נוסף ובתהליך שרשרת יהפוך למאסיבי יותר ויותר. אבל מה המכניזם שחולל חוסר ההומוגניות זו? מדהים לגלות שדווקא מכניקת הקוונטים, הדומיננטית במרחקים קצרים, היא שגרמה לשינויים קוסמיים אלו. תחת המעטפת של מודל האינפלציה ניתן לחשב ממש כיצד הפלקטואציות הקוונטיות השאירו חותם על היקום המוקדם ועד להיום. כאשר ממפים את המפה של הקרינה הקוסמית לפי תדרים, ניתן לראות את האקו הקוונטי במדויק למה שמודל האינפלציה מנבא. למעשה היו לא מעט ניבויים כיצד מיפוי התדרים יראה, אבל מודל האינפלציה היה זה שהתאים לתצפיות באופן מדויק להפליא.
התפתחות היקום
לאחר האינפלציה, מהמפץ הגדול ולאחריו, היקום עבר סדרת תהליכים שאסכם את חלקם בקצרה.
עד כאלפית המיליארדית השנייה מרגע המפץ, נוצרה א-סימטריה בין כמות חלקיקי החומר והאנטי חומר ביקום. הסיבה לכך איננה ידועה. המודל הסטנדרטי מניח שהכוחות הפועלים על חלקיקי החומר ואנטי חומר שקולים לחלוטין. לכן, סביר להניח שנוצרה כמות שווה של חומר ואנטי חומר בתחילת היקום. לצד זאת, כאשר חלקיקי חומר ואנטי חומר מתנגשים, הם מומרים לחלקיקי אור. אם כך הדבר, כאשר היקום היה צפוף מאוד, סביר שבהתנגשות עוצמתית כל חלקיקי החומר ואנטי חומר יומרו לאור והיקום יהיה ריק מחומר. הנחה זו עומדת בסתירה לתצפיות ואין בידנו הסבר משכנע מדוע נותר חומר ביקום.
מיד לאחר מכן, חלקיקי החומר קיבלו את מסתם ממכניזם ההיגס. זהו מעבר פאזה מעניין ביקום שבו הכוח החלש משנה את עוצמתו. בין אלפית המיליארדית השנייה ל-20 מיקרו שניות, הקווארקים שמילאו את היקום מתחילים להתגבש לפרוטונים ולניוטרונים שכולנו מכירים המרכיבים את גרעיני האטום בטבלה היסודית. כמובן נוצרו עוד חלקיקי חומר רבים אבל אלו בסוף ידעכו לחלקיקים המוכרים לכולנו. השלב הבא בהתפתחות היקום נחבא מעט מעניינו כי הוא מערב את תהליך ה״קיפאון״ של החומר האפל, כלומר הרגע שבו החומר האפל מפסיק לבוא במגע עם חלקיקים אחרים, ומתווך את השפעתו רק דרך כוח הכבידה. כשנייה לאחר המפץ, חלקיקי הניוטרינו התחילו לנוע בחופשיות מהפלזמה הרותחת. שימו לב שחלקיקי הניוטרינו נעו בחופשיות לפני חלקיקי האור. משום כך, חקר הניוטרינו יכול לספק הצצה ליקום מוקדם אף יותר. לצערנו, הניוטרינו הוא חלקיק שמגיב לחלקיקי החומר רק דרך הכוח החלש, ולכן קשה מאוד למדוד את קיומו והשפעתו. כאשר היקום היה בן 6 שניות, התחוללה האניהילציה בין האלקטרונים לפוזיטרונים (אנטי אלקטרונים) וכאשר היקום היה בן -3 דקות, היסודות הקלים החלו להיווצר. לקח מאות אלפי שנים עד שמימן ניטרלי היה עדיף אנרגטית (על פני מימן טעון), ומנקודה קריטית זו חלקיקי האור החלו לנוע בחופשיות.
מעבר לתורת האינפלציה
עד כה התמונה שתיארתי התבססה על תצפיות ביקום וממאיצי חלקיקים. מנקודה זו ואילך נדון בחלקים הספקולטיביים יותר של מודל האינפלציה. כאשר אינפלציה מתרחשת באזור מסוים במרחב, האנרגיה השלילית המניעה אותה דועכת עם הזמן באופן לוקאלי. מצד שני, כמות האנרגיה השלילית גדלה ככל שהנפח של היקום גדל. תהליך זה יוצר אזורים ביקום שמפסיקים לגדול לצד מעטפת שמתמלאת באנרגיה שלילית. למעשה, האנרגיה השלילית נצברת מהר יותר מקצב דעיכתה ולכן התפשטות היקום ממשיכה לעד. בתהליך זה, נוצרים איים שמפסיקים להתפשט שאותם קוסמולוגים מכנים כ״שקים״. כל שק כזה יכול לייצג יקום בפני עצמו עם חוקי טבע משלו. חשוב לציין שיקומים אלו נמצאים במארג מרחב זמן אחד ולעיתים יכולים להתנגש. מדענים ניסו בעבר לחפש חותמות כבידתיות של התנגשויות עם יקומים נוספים, אך טרם מצאו. הסבר טבעי לקיומם של יקומים עם חוקי טבע שונים מגיע, באופן מעניין, גם מתורת המיתרים. תורה זו מאחדת תחת פורמליזם יחיד את תורת היחסות ומכניקת הקוונטים. כן, כבר הצלחנו לקוונטט את הכבידה, אבל אף אחד לא טען שיש רק דרך אחת לעשות זאת. תורת המיתרים היא תורה מסובכת, ולעיתים קשה לפתור בעזרתה בעיות, אך לעיתים המצב יכול להיות הפוך לחלוטין. לשאלה מה מצב היסוד של התורה, כלומר מהו המצב הפיזיקאלי עם האנרגיה הנמוכה ביותר, קיימות 10 בחזקת 500 תשובות שונות. מצד אחד מדובר במכשול. כיצד נוכל לבחור את מצב היסוד שמתאר את היקום שלנו? ואיזה מנגנון יבחר דווקא את מצב היסוד הזה? מצד שני, אם אין מנגנון כזה, אולי זה סימן לכך שכולם קיימים? חוקרי מיתרים מאמינים שכל מצב יסוד מתאר יקום חדש ולצידו סט של קבועי טבע שונים. הרעיון משתלב יד ביד עם מודל האינפלציה ויקומים מרובים שתורה זו מנבאת.
לסיכום אומר שרבות החידות מסך העובדות הידועות לנו. לא בטוח שאי פעם נוכל לענות על כולן. השאלה הקשה מכל ככל הנראה נוגעת ברגע הסינגולריות, בזמן שהיקום היה בעל גודל אפסי. יחד עם זאת, אי אפשר שלא להתפלא מהעובדה שאנחנו, בני האדם, מסוגלים לחשוב על שאלות אלו ולמצוא תשובות, גם אם חלקיות.
יש לכם שאלה מדעית? מוזמנים לשוחח איתי בכתובת המייל: [email protected]
כתבה זו מבוססת על סדרת ההרצאות של אלן גות׳ מ-MIT. ניתן לצפות בהן כאן
עוד בנושא באתר הידען:
25 תגובות
פרשת בראשית של הפיזיקה והגיאומטריה
בראשית ברא אלוהים
את הריקנות הגיאומטרית האינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה אורך בכמות אינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה שטח בכמות אינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה נפח בכמות אינסופית.
הדמיון מילא את הריקנות הגיאומטרית בצורות גיאומטריות כמו מעגל , משולש , ריבוע , ועוד
צורת המעגל נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
צורת המשולש נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
צורת הריבוע נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
וכך הלאה נוצרו צורות גיאומטריות רבות.
וירא אלוהים כי הריקנות הגיאומטרית האינסופית מכילה רק צורות גיאומטריות, וימלא את הריקנות בזמן פסיבי שאינו זז ממקומו, והוא נח מוחלט.
זמן פסיבי נח מוחלט כבר מציג בריאה פיזיקלית, המצטרפת אל הבריאה הגיאומטרית.
הזמן הפסיבי, תפס נפח גיאומטרי אינסופי.
ויהפוך אלוהים את הזמן הפסיבי לקר מוחלט, וכך נקבע גבול הקור בעולם.
והזמן הפסיבי היה נח מוחלט וקר מוחלט, והוא תפס נפח גיאומטרי אינסופי.
ויאמר אלוהים – טוב המעשה אשר נעשה.
וירא אלוהים את מצבו הבודד והעגום של הזמן הפסיבי הנמצא בגבול הקור, ויצרף אליו את האנרגיה הכמותית העליזה מרובת הפנים .
ויטביע אלוהים באנרגיה הכמותית העליזה חוק פיזיקלי האומר:
הופעות רבות יהיו לאנרגיה הכמותית העליזה, אבל הכמות המתחלפת לעולם תישמר.
וירא אלוהים כי האנרגיה הכמותית העליזה אכן מחליפה את הופעותיה , תוך הקפדה על שמירת הכמות המתחלפת – ויאמר טוב הדבר עד למאוד..
אחר הדברים האלה, ציווה אלוהים על הזמן הפסיבי והאנרגיה, ליצור ביחד את החומר המופיע בצורות פיזיקליות רבות, כמו זהב, ברזל, פחמן , מימן, ועוד,
והזמן הפסיבי והאנרגיה עשו כמצוות האל.
כמות של זמן פסיבי , התחברה עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות מסוים זה , נוצרה צורה פיזיקלית של זהב.
ושוב פעם התחברה כמות של זמן פסיבי, עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות חדש זה, נוצרה צורה פיזיקלית של ברזל.
ושוב פעם התחברה כמות של זמן פסיבי עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות חדש זה, נוצרה צורה פיזיקלית של פחמן .
וכך יצרו הזמן הפסיבי והאנרגיה העליזה , צורות פיזיקליות רבות ומגוונות, וסוגי חומר רבים מילאו את המרחב הגיאומטרי.
מסוגי החומרים האלה, נוצרו הכוכבים.
כך נהפך המרחב הגיאומטרי המלא בזמן פסיבי ואנרגיה, למקום יצירתם של כוכבים העומדים במקומם, ואינם זזים.
ואז ציווה אלוהים על הכוכבים לנוע, רק במסלול בעל צורה בורגית, שיש לו 3 נתונים.
מהירות
קוטר המסלול הבורגי,
זווית קידום של המסלול.
והכוכבים החלו לנוע כמצופה מהם.
הם לא נעו במסלול של קו ישר פתוח , וגם לא במסלול של קו עגול סגור.
כל כוכב נע במסלול בורגי בעל שלושה נתונים ייחודיים רק לו – קוטר ייחודי , זווית קידום ייחודית, ומהירות ייחודית במסלול בורגי…
צורת מסלול זו חיברה את כל הכוכבים שבעולם
ליחידת תנועה מופלאה בעלת צורה של דיסקוס.
ואלוהים ציווה על יחידת התנועה המופלאה הזו, שכל כוכבי העולם נמצאים בה – לנוע בקו ישר.
יחידת תנועה מופלאה זו קיבלה את השם יקום.
היקום נע לנצח בקו ישר , במרחב אינסופי מלא בזמן פסיבי ואנרגיה, כאשר כוכבי הנמצאים בו נעים במסלולים בורגיים –
מהירות היקום בקו ישר היא מוחלטת, ורק צופה נח מוחלט יכול להבחין בה.(ערכה המשוער C12)
האדם נע תמיד, כיוון שהוא חי על פני כוכב .
כל כוכבי היקום תמיד נעים, וכוכב נח לא קיים.
לכן, האדם לעולם לא יהיה במצב של נח מוחלט, ואינו מסוגל להבחין במהירות היקום המוחלטת,
המתרחשת במרחב גיאומטרי אינסופי, המלא בזמן פסיבי ובאנרגיה.
המרחב האינסופי הזה הוא המקום שבו נוצרים כוכבים, והוא גם המקום בו הם מתפרקים .
כשכוכב מתפרק, הוא מוסר למרחב האינסופי את את הזמן הפסיבי שלו, ואת האנרגיה שלו .
כמות כוכבי היקום היא סופית אבל אינה קבועה.
תמיד נוצרים כוכבים, ותמיד גם מתפרקים.
והאדם טרם נברא.
גם הזמן האקטיבי עוד לא נברא,
רק הזמן הפסיבי והאנרגיה העליזה נבראו, והם שיוצרים את חומר הכוכבים..
גם האור נברא, כגלים של זמן פסיבי ,
גלי זמן פסיבי נעים בתווך נח מוחלט וקר מוחלט של זמן פסיבי, הממלא את המרחב האינסופי.
אור השמש הוא גלים של זמן פסיבי , הנעים במרחב אינסופי מלא בזמן פסיבי, שהוא נח מוחלט וקר מוחלט.
אין ריק בעולם, והוא מלא בזמן פסיבי ואנרגיה.
והאדם טרם נברא, וטרם דיבר,
כשנברא האדם, הוא קיבל מהבורא ידיעה טבעית.
עם ידיעה טבעית זו המציא האדם שפה.
כאשר אדם קדמון התקרב אל מדורה, הגיעה אליו באורח פלא ידיעה טבעית, והוא נתן לה שם.
השם שבחר האדם הקדמון היה שרירותי לגמרי והוא מורכב מצירוף האותיות ח ם
זה סוד השפה האנושית – שהיא שפת שמות.
לאחר מעשה המביא לאדם ידיעה טבעית, בוחרים צירוף אותיות שיהיה שם של הידיעה הטבעית.
את הסוד הזה ידע האדם הקדמון כאשר הוא עשה מעשה והתקרב אל מדורה, ואז הגיעה אליו ידיעה טבעים, שקיבלה את השם …חם.
ומאחר שבני אדם לא ידעו את סוד המלים, הם נלכדו במלכודת המלים, ההופכת כל מלה לרעש.
רעש המלים אינו מוסר לאדם כל ידיעה טבעית,
ולכן הוא נשאר במצב של אי ידיעה.
האדם נלכד במלכודת המלים, ומעולם לא הצליח להשתחרר ממנה. מלכודת המלים מוצגת באופן ברור בעזרת צירוף האותיות זמן.
אי אפשר לענות על השאלה , מה זה צירוף האותיות זמן , בעזרת צירופי אותיות אחרים.
אפשר לענות על השאלה הזו, בעזרת מעשה המביא לעושה ידיעה טבעית.
זמן הוא שם של ידיעה טבעית הבאה אל האדם כאשר הוא מקשיב לפעימות ליבו.
האדם המקשיב לפעימות ליבו , מזהה כמות של “משהו” בין כל שתי נקישות, ולמשהו הזה נבחר שם שרירותי המורכב מהאותיות ז מ ן
הזמן הזה….הוא זמן אקטיבי .
יש שני סוגים זמן, הזמן הפסיבי הקיים ממש במציאות הפיזיקלית, ויש את הזמן האקטיבי שהאדם המציא, והוא קיים רק בדמיונו.
הזמן האקטיבי נעלם ברגע שחושבים עליו.
האדם שנברא על כוכב הוא שהמציא את הזמן האקטיבי. בעל המלים עבר, הווה, עתיד.
עבר, ועתיד נמצאים בדמיונו של האדם, כאשר
במציאות הפיזיקלית יש רק הווה.
האדם שנברא על כוכב הנמצא בתנועה נצחית, נלכד במלכודת המלים, ומעולם לא הצליח להשתחרר ממנה. האדם אוהב את מלכודת המלים כיוון שיש בה את האהבה והתקווה, את הכעס והקנאה, ואת פתחי המילוט אל השקר, אל האמת, ואל דמיון חופשי. עם מלכודת המלים נכנס האדם לגן עדן, ומלכודת המלים גירשה אותו משם.
מלכודת המלים פועלת תמיד, ומאז מחפש האדם שפה טובה חדשה, והוא עוד לא מצא.
ומאחר שעוד לא נמצאה שפה חדשה, יש ספק אם כל מה שנכתב במאמר זה – יהיה מובן.
א.עצבר
במקום התיאוריה של מפץ גדול, תיאוריה פיזיקלית של בריאה
המציאות הפיזיקלית נבראה מ 5 דברים כמותיים רציפים.
סימן ההיכר של דבר כמותי רציף ( דכ”ר) הוא פשוט.
כל כמות שנבחר מדכ”ר , תמיד יש כמות גדולה יותר, ויש כמות קטנה יותר.
כל כמות שנבחר מדכ”ר , נמצאת תמיד בין כמות אפס, לכמות אינסופית.
יש בעולם 5 דכ”רים , 3 בתחום הגיאומטרי ו2 בתחום הפיזיקלי,
אורך, שטח, נפח, שייכים לגיאומטריה, זמן ואנרגיה שייכים לפיזיקה.
גיאומטריה ופיזיקה הם שני המדעים המדויקים.
המציאות הפיזיקלית הופיעה, לאחר שאת המרחב האינסופי הריק, מילאו שני דברים כמותיים רציפים, והם אנרגיה וזמן פסיבי.
זמן פסיבי הוא זמן אמיתי הקיים ממש במציאות הפיזיקלית.
הזמן המוכר לכולנו לא קיים במציאות הפיזיקלית, והוא נעלם ברגע שחושבים עליו. הזמן הזה קיים רק בתודעה של האדם, ולכן מתאים לו השם …זמן אקטיבי.
לאחר שהמרחב האינסופי התמלא באנרגיה וזמן פסיבי, התחיל להופיע חומר הכוכבים, שנוצר מצירוף כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה.
חומר הכוכבים הוא רציף , ואין לו כוח משיכה.
צירופי הכמויות של זמן פסיבי ואנרגיה , יצרו את היסודות המוכרים
כמו , זהב, פחמן, ברזל ועוד. כל צירוף כזה הוא צורה פיזיקלית, ולכן
החומר אינו מושג כמותי.
בחומר הרציף הוטבעה תנועה נצחית, וכל כוכב תמיד נע.
כך הופיעה האנרגיה של תנועת חומר, ואחריה סוגים רבים של אנרגיה.
חוק שימור הכמות של אנרגיה הוטבע ביקום , והוא מבטיח יקום נצחי.
תיאוריה פיזיקלית של בריאה מתוארת בהרחבה בספר.
“מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
א.עצבר
מסתבר שככל מגלים יותר מבינים פחות.
aetzbar
מי קושר לך את השרוכים?
רעיון כוח המשיכה נמסר לעולם על ידי ניוטון לפני 330 שנים.
חוק שימור האנרגיה התקבל במדע לפני 170 שנים.
חוק שימור האנרגיה פוסל את האפשרות שכוח ערטילאי הבוקע מכדור הארץ, הוא שמפיל ארצה חפצים שהרפו מהם.
חפצים שהרפו מהם נופלים מעצמם מגובה בו הם נמצאים אל גובה נמוך יותר , וכמות האנרגיה של מכת הפגיעה באדמה , שווה בדיוק לכמות האנרגיה של הפרשי הגובה של הגופים.
אם קיים במציאות הפיזיקלית “כוח משיכה” , אז חוק שימור האנרגיה לא קיים במציאות הפיזיקלית.
היות וחוק שימור האנרגיה, קיים ללא צל של ספק במציאות הפיזיקלית,
אז כוח המשיכה לא קיים במציאות הפיזיקלית.
ואם כוח המשיכה לא קיים במציאות הפיזיקלית, הפיזיקה של ניוטון כבר לא קיימת.
ניוטון לא ידע על קיומו של חוק שימור האנרגיה.
אם הוא היה יודע, בטוח שלא היה מפרסם את רעיון כוח המשיכה.
את הפיזיקה של ניוטון עומדת להחליף הפיזיקה של עצבר. המופיעה בספר “מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
א.עצבר
ישראל
אני חושב שהיקום לא ייגמר, אבל זה לא אומר שהוא אינסופי.
מצד שני – אני חושב שהיקום הוא כן אינסופי.
אבל איך תחזור לנקודת המוצא?
ואם לא תחזור – האם יגמר לך היקום בשלב מסויים במסע? האם תיתקל בקיר? פתאום אחרי מרחק מסויים לא יהיו יותר כוכבים?
הרבה יותר הגיוני לדעתי שהיקום אינסופי והיקום הפרטי שלנו מוכל בתוכו, ונוצר עיי המפץ הגדול.
ישראל
תשובה אחת היא שאתה תמיד תיסע במהירות הנמוכה מקצב התפשטות היקום ולכן תוכל לנוע בקו ישר ללא גבול.
אני לא משוכנע שהתשובה הזאת נכונה… בוא נניח שהחללית שלך היא לוח. צד אחד שחור וצד אחד מראה. לחץ האור בצד המראה יאיץ אותך ללא גבול. מה שתראה הוא שהחלל לפנייך מתכווץ ושאתה מתקרב הצורה אסימטוטית לאיזה שהוא “קצה”.
אבל – צריך (אולי) להתחשב בכך שקצב התפשטות היקום גדל ולכן אולי בעצם לא נגיע “לקצה” הזה. הרי יש עצמים שמתרחקים מאיתנו במהירות הגבוהה ממהירות האור.
האם יש דרך לפסול את ההנחה שהיקום הנצפה שנוצר עיי המפץ הגדול הוא היקום היחיד שקיים?
כי אם אין, אז האם ההנחה רצינית?
ועדיין לא קיבלתי תשובה לשאלה האם התצפיות בגלקסיות המתרחקות מוכיחה משהו חוץ מזה שזהו יקום פרטי שלנו? מה עם ההנחה שאם היסע רחוק מספיק בקו ישר נחזור לנקודת המוצא כמו על כדור הארץ?
ישראל
היקום “הגדול” לא חייב להיות מוגבל בזמן, אבל אין לנו דרך לפסול את זה (היום), ולכן יש כאלה שיטענו שהרעיון לא … מדעי.
50 ביליון שנה – ביקום הפרטי המוגבל שלנו.
אבל מה עם היקום האינסופי שסביבינו? מדוע שהוא יהיה מוגבל בזמן?
ישראל
אני חושב שהאבל נותן בסיס ללמוד את חוקי הפיסיקה. למשל, אנחנו לא מצפים לגלות דברים שגילם 50 ביליון שנה
ניסים
הוא אשר אמר אמרתי, אינסו אינסופי, תמיד היה ותמיד יהיה.
אז מה משנה תצפית האבל?
ישראל
אם היקום אינסופי היום (וזה נראה לי נכון) אז הוא היה אינסופי גם במאורע המפץ הגדול.
ואם הזמן מעט בשדה כבידה אז ב”רגע” המפץ הזמן בעצם לא זז. אז ייתכן שבעצם הזמן הוא גם אינסופי אחורה.
מודה אני, ככלי מלא כלימה, שאיני מבין מדוע מדברים על זמן שכלפני 13.8 מיליארד שנים כרגע המפץ והיווצרות היקום.
אכן, אם נעשה הרצה לאחור של התפשטות הגלקסיות על פי האבל נגיע לנקודה זו בזמן, אך למה זהו רגע בריאת היקום?
הרבה יותר הגיוני לדעתי שהיקום הוא אינסופי, תמיד היה ותמיד יהיה. מה שרואות עינינו ומגלים מכשירינו הוא את היקום הפרטי והמוגבל שלנו, על גלקסיותיו וצביריו.
אם נשליך רימון 26 בחלל, נראה את רסיסיו מתפזרים בכל הכיוונים בדיוק כמו הכוכבים ביקומינו. אם אנו חיים על אחד מאותם רסיסים ומסוגלים לצפות רק בהם, אז זהו כל יקומינו ואכן נהיה מסוגלים בעוד שנים רבות לצפות את רגע הפיצוץ שעבורינו הוא המפץ הגדול.
האם זה לא בדיוק מה שעשה האבל?
אך מה הקשר ליקום האינסופי שסביבינו?
העובדה שאדם דתי אינה הופכת אותו לבור חסר ידע.
מדהים אותי הבורות של המגיבים הדתיים, שחושבים שהם מבינו משהו במדע…..
מעניינת מאוד ההקבלה לחכמת הקבלה שמדברת על הראשית שהוא “אור צח חופף בלי ראשית וסוף” ובשלב השני “ברצונו לברוא עולמו הוציא חלל שמכיל את כל הנברא” שלב שלישי . גילוי אור בצורת קו לחלל הנוצר ומאותו אור נאצלו כל היצורים . . שלב הראשון אור אין סוף . מקביל לטרום היקום . אנרגיה אחידה . שלב שני יצירת החלל . האנפלציה . יצירת המרחב. שלב שלישי האצלת האור לחלל . המפץ הגדול .
כל מי שמתיימר להסביר משהו אינסופי מתיימר לדעת משהו שאי אפשר לדעת כי הכלים שלנו סופיים ואינם מסוגלים להכיל או להגדיר את האינסופי לשני הכיוונים למקרו קוסמוס ולמיקרו קוסמוס. הכל אין סופי ולכן לא מוגדר , על מנת לאפשר לאדם לחיות עם המציאות הבלתי מוגדרת באו חוקרים ואנשי דת וניסו להניח אצבע על נקודת התחלה כלשהיא על מנת לאפשר חשיבה נטולת מגבלות ,אבל , האמת שבאינסוף אין זמן ואם אין זמן הכל קורה כל היה הווה ויהיה אין הפרדה . וזו הבעיה המרכזית שהמפץ הגדול מנסה לענות עליה .. איפשהו 13.8 מיליארד שנה שם זה התחיל ..אין שום ידיעה ברורה כזו .. שלא לדבר על הלפני גם זה כבר קשה לתפיסה ..מה עם לפני 13.8 מיליארד שנים ..ובאותה המידה התיאולוגיים מנסים להצביע על נקודת בראשית .. וגם לה אין שום סימוכין כי מצאנו שהיתה נוכחות תרבותית גם הרבה לפני נקודת בראשית … יוצא שאין טעם להניח אצבע על נקודת בראשית אלא לעסוק בחיים בכוכבים אחרים זה הרבה יותר משמעותי לקיום שלנו מאשר ויכוח על נקודת התחלה לא ברורה באינסוף .
מאמר מבוא טוב. וגם ההפנייה לסידרה של Alan Guth.
עדיף לי הניתוח המדעי על כל השאלות שבו על פני ההסבר הדתי כאשר מתעקשים שהוא לא מטפורי אלא אמיתי.
החופש לשאול שאלות ולענות עליהן לא מהמקורות אלא מחקר מדעי.
ההסבר שלי הוא שהחור השחור המסיבי לא התפוצץ בפתאומיות אלא רתח כביכול והוא ממשיך בזה עוד היום ולכן היקום הומוגני.
והתפשטות מוסברת על ידי זה שאנחנו מוקפים חורים שחורים מסיביים במרחקים מעבר ליכולת התצפית שלנו.
וגם הם יתחילו להתפשט בתורם כשיצברו מסה מספיקה
הכל ניחושים של הבוהים והתוהים בנפלאות היקום, כי יש דברים שעדיף לקבל כעובדות ולהמשיך לזרום עם הברכה בכל אשר יש, חי וקיים.
בקשר להמשך חוכמת האדם והאמת הניצחית שבורכתי להבין, בפרטי, וגם באינטרנט כשמחפשים את הפירסומים הישנים לפי חיפוש, הקשת התאומה, הבנה מלאכותית, ואפילו usciiiiii code
לעולם לא תדעו איך הכל התחיל כי הוא לא התחיל .
בורא עולם דואג להכל !
היקום תמיד היה וכל התהליכים בו הם אינסופיים .
תאוריה אפשרית. המפץ הגדול הוא חור שחור מאסיבי שבלע את כול החומר מסביבו ,הפך אותו לאנרגיה וכשיצא משיווי מישקל היתפוצץ חזרה לחומר. התהליך מחזורי ביקום.
כל המדענים צריכים להתכנס ולגלות עם הקפה בריא או לא בריא ועם החיסונים בריא או לא בריא אל תתעסקו משהו גדול עליכם