כך כותב ההסטוריון הפולני יאן גרבובסקי. המאמר פורסם באתר The Conversation Canada ב-14 בפברואר 2023
מאת יאן גרבובסקי, פרופסור, המחלקה להיסטוריה, אוניברסיטת אוטווה
בינואר 2018 העביר הפרלמנט הפולני חוק שמטיל עונשי מאסר של עד שלוש שנים על כל מי שטוען כי לפולנים יש אחריות או שותפות כלשהי לפשעים שביצעו הנאצים במהלך השואה.
החוק נועד להשתיק היסטוריונים, ואכן הוא יצר אווירה מצמררת באקדמיה ומחוצה לה.
המחקר שלי מתמקד ביחסים בין יהודי פולין לבין האוכלוסייה הלא-יהודית הסובבת אותם.
במקרה שלי, ממשלת פולין (הפועלת ישירות או באמצעות שליחים) החליטה להשתמש בהליכים משפטיים אזרחיים. נתבעתי על הוצאת דיבה וארגונים פולניים ביקשו להדיח אותי מתפקידי כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת אוטווה.
לאחרונה נחקרתי על ידי סוכנות ביטחון הפנים של פולין ושר המשפטים של המדינה הביע זעם על עבודתי.
אלה הם רק חלק מהאתגרים המשפטיים והחוץ-משפטיים הקשורים לכתיבת ההיסטוריה של השואה בפולין כיום.
אנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ’אק, שנספה בתא הגזים במחנה ההשמדה טרבלינקה בשנת 1942, יחד עם ילדי בית היתומים היהודי שניהל בגטו ורשה. (צילום: AP Photo/Czarek Sokolowski)
היסטוריה ולאומיות
הרעיון שחלקים בחברה הפולנית היו שותפים לגרמנים בשואה נחשב זה מכבר לטאבו.
בשנת 2015 עלתה לשלטון בפולין מפלגת הימין הקיצוני “חוק וצדק”. ההגנה על שמה הטוב של האומה הפכה לאחד מעמודי התווך של המצע הפוליטי שלה ולדרך בטוחה לגבש את הבסיס האלקטורלי שלה.
כתוצאה מכך, היסטוריונים ומחנכים עצמאיים, ואני בתוכם, הפכו למטרה לקמפיינים אכזריים של שנאה בתקשורת בבעלות המדינה ובשליטת המדינה.
יש אמרה בקרב חוקרי השואה: “אני לא בחרתי לחקור את השואה, היא בחרה בי”.
בהכשרתי כהיסטוריון של המאות ה-17 וה-18, הגעתי לחקר השואה באופן מפתיע למדי, בתחילת המאה, בעת טיול לוורשה בביקור אצל אבי החולה, ניצול שואה.
עם קצת מעט זמן פנוי עשיתי מה שרוב ההיסטוריונים עושים: הלכתי לארכיון המקומי. אז נתקלתי באלפי תיקים של בתי המשפט הגרמניים מוורשה הכבושה.
מה שסיקרן אותי הייתה העובדה שמאות תיקים עסקו ביהודים מגטו ורשה. נודע לי שהגרמנים העמידו אותם לדין על הפרת תקנות נאציות שונות: סירוב לענוד סרטי זרוע עם מגן דוד, יציאה מהגטו ללא רשות, הפרת עוצר, קנייה והברחת מזון מהצד ה”ארי” לגטו או “הכפשת שמה הטוב של האומה הגרמנית” – שמשמעותה בדרך כלל לספר בדיחות על הכיבוש.
“העומדים מן הצד” בשואה
חוקר השואה הדגול, ראול הילברג, חילק את הנוף האנושי של השואה לשלוש קטגוריות: מבצעים, קורבנות וצופים מן הצד. במהלך השנים למדנו רבות על מבצעי השואה הגרמנים ועל הקורבנות היהודים, אך הרבה פחות על הקטגוריה האחרונה שאינה מוגדרת.
מי היו הצופים מהצד? האם היו אלה אנשים שלא ידעו דבר על האסון היהודי המתמשך? או אנשים שהיו מודעים לאירוע אך בחרו באדישות?
פולין הייתה מוקד של השואה. זה היה מקום שבו הנאצים בנו מחנות השמדה, ובו נרצחה רוב האוכלוסייה היהודית. במחקר שלי גיליתי שזה פשוט בלתי אפשרי – ראיתי את זה בבירור – שאנשים יישארו מנותקים או מרוחקים מרצח העם.
לא כל הגטאות היהודיים (והיו מאות גטאות בפולין) היו מבודדים מהעולם החיצון. רוב הגטאות היו פתוחים (ללא חומות) או עם גדרות רעועות שלא מנעו מגע בין היהודים לפולנים אחרים.
ואז, בשנת 1942, החלו פעולות החיסול. הגרמנים, יחד עם עוזרים מקומיים, אספו את היהודים והסיעו משפחות יהודיות לתחנת הרכבת הקרובה, שם הועלו על רכבות מוות שיועדו למחנות ההשמדה טרבלינקה, בלז’ץ, סוביבור ואושוויץ.
כל זה קרה לעיני האוכלוסייה הלא-יהודית הסובבת. לאחר שהמוני היהודים גורשו אל מותם, הפכו הגטאות המרוקנים לאתרי שוד המוניים. עשרות אלפי בתים, דירות ורהיטים היו כולם מטרה לביזה.
אז אותרו אלפי יהודים שבחרו להסתתר במחבואים מתוחכמים מתחת לבתיהם ובתוכם, נשלפו ונמסרו לידי הגרמנים להוצאה מיידית להורג.
חלק מהיהודים נמלטו מהגטאות וחיפשו מקלט ביערות, לרוב אצל מקומיים שהציעו עזרה בתשלום או מסיבות אלטרואיסטיות.
בשלב אחרון ו זה של השואה – שלב שהגרמנים כינו Judenjagd או “ציד היהודים” – היהודים הנסתרים הפכו במידה רבה לבלתי נראים מנקודת המבט הגרמנית. בשלב אחרון זה (שנמשך עד סוף המלחמה) היו אלה לעתים קרובות שכניהם הלא-יהודים שהחליטו מי יחיה ומי ימות.
המחקר שלי על השלב הזה של השואה הוא שהוביל אותי להאמין שלהיות צופה מהצד במזרח אירופה, ויותר מכל, בפולין, היה פשוט בלתי אפשרי. כל הרעיון של “עמידה מהצד” היה צריך להיבחן מחדש, להיחקר ואולי אפילו לבטל את הטענה לאי ידיעה.
המחקר שלי עורר דיון בקרב היסטוריונים, אך במקביל, בפולין, הוא עורר גם זעם בקרב לאומנים.
לילה ללא סוף מאת יאן גרבובסקי וברברה אנגלקינג. (הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה)
בתוך הקשר פוליטי כזה יצא לאור ב-2018 “לילה ללא סוף“, ספר שהייתי שותף לכתיבתו ולערכיתו. המחקר בן שני הכרכים שכוללים 1,600 עמודים הוא חקירה מיוחדת של גורלם של יהודים באזורים נבחרים של פולין בזמן המלחמה. בחנו את מאבק ההישרדות היהודי ואת מדיניות רצח העם הגרמנית.
ניסינו גם להבין את יחסה של החברה הפולנית הסובבת אותנו לקטסטרופה היהודית. התוצאות היו עגומות: תוצאות מחקר רב שנים הצביעו על כך שלפחות שני שלישים מהיהודים שהסתתרו נרצחו או נמסרו לנאצים על ידי שכניהם הפולנים.
תגובת השלטונות הייתה מהירה וזועמת. שותפתי לכתיבה ואני הוקענו בעיתונות. מסע שנאה חסר תקדים, ואחריו תביעות אזרחיות והאשמות פליליות, התפתח.
התקפות על היסטוריונים ועל ההיסטוריה עצמה הולכות יד ביד עם התקפות על חלקים חיוניים אחרים של החברה הפתוחה והדמוקרטית. ההגנה על ההיסטוריה והמאבק לשימור זכותנו לדעת מה קרה הם מיסודות השיטה הדמוקרטית.
“מי ששולט בעבר, שולט בעתיד”, כתב ג’ורג’ אורוול ב”1984 “. דבריו מעולם לא נשמעו נכונים יותר.
עוד בנושא באתר הידען:
