סרטונים על יישוב סכסוכים ארוכי שנים גרמו לאנשים לרכך את עמדותיהם, והגבירו את פתיחותם כלפי הצד השני
כיצד ניתן לפשר בין צדדים שמצויים בקונפליקט, אשר נוטים להתבצר בעמדותיהם ולהחזיק באמונות שמגבירות את הפערים ביניהם? זוהי שאלה שנחקרת בתחום חקר סכסוכים, חלק ממדע הפסיכולוגיה החברתית.
ד”ר בועז המאירי וד”ר נמרוד רוזלר מבית הספר ללימודי חברה ומדיניות ופרופ’ דניאל בר-טל מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, וד”ר קרן שרביט מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה והתוכנית ללימודי שלום וניהול סכסוכים באוניברסיטת חיפה, חוקרים סכסוכים בין קבוצות, ובעיקר סכסוכים עיקשים ובלתי נשלטים, שנמשכים שנים רבות (למעלה מדור) וכוללים אלימות. הדוגמה העיקרית לכך היא כמובן הסכסוך הישראלי-פלסטיני. שיתוף הפעולה ביניהם החל במסגרת דוקטורט שעשו ד”ר המאירי, ד”ר רוזלר וד”ר שרביט אצל פרופ’ בר-טל – אחד החוקרים המובילים בחקר סכסוכים.
ארבעה שלבים לביסוס התערבויות לפתרון קונפליקטים
התיאוריה שפיתחו החוקרים נחלקת לארבעה שלבים שבאמצעותם ניתן לבסס התערבויות לפתרון קונפליקטים: השלב הראשון מתאר את הסיבות להתפתחות העמדות (נרטיבים), אשר מספקות את צורכיהם הפסיכולוגיים של הצדדים בסכסוך; הם נמצאים בסיטואציה קשה שגורמת לפחד וחרדה ולכן מחפשים הסבר ומשמעות שיסייעו להם לפרש אותה. כך הם מפתחים למשל תפיסת צדקת הדרך (“זה הדבר הנכון והמוסרי לעשות”) או תפיסה קורבנית (“אנחנו הצד הפגוע וצריכים להגן על עצמנו”). השלב השני מתאר את המצב כנורמלי וטבעי, כזה שמתרחש בחברות נוספות, מה שנותן למחשבתם והרגשתם של הצדדים לגיטימציה ומפחית תחושת איום. בשלב השלישי עמדות הצדדים הופכות לחסמים. זה קורה כאשר מופיעה הזדמנות לשלום ולכן הן גובות מחיר רב מהחברה. בשלב הרביעי מציעים החוקרים למלא את הצרכים הפסיכולוגיים של הצדדים (אשר צוינו בהסבר הראשון) בנרטיבים שיכולים לסיים את הסכסוך. כך למשל אפשר להסביר להם שסכסוכים אחרים הסתיימו בדרכי שלום לאחר שהצדדים שינו את עמדתם.
ארבעת השלבים נחלקים לשתי קטגוריות כלליות: שני השלבים הראשונים מייצגים קבלה – לגיטימציה לתחושות הצדדים שמטרתה להפחית חסמים, ושני השלבים האחרים מייצגים שינוי אפשרי.
הממצא העיקרי שעולה ממחקרם של החוקרים וממחקרים נוספים בתחום הוא השינוי התפיסתי של צדדים בסכסוך מעצם החשיפה לחקר סכסוכים. “החשיפה הזאת גורמת לאנשים להתעניין, לקבל עוד מידע על הצד השני בסכסוך, וכך להיפתח כלפיו ולהיות פייסניים יותר. עמדותיהם מפשירות והם מוכנים לשקול אותן מחדש”, מסביר ד”ר המאירי.
בסדרת מחקריהם האחרונה, שזכתה במענק מהקרן הלאומית למדע, יצרו החוקרים ביחד עם הפרסומאי רומם סרנגה סרטונים (מעין פרסומות) באורך של כ-40 שניות כל אחד שעוסקים בנרטיב הקשור בסכסוך עיקש ומנסים לערער אותו. כך למשל, בסרטון אחד נראה בתחילה רק זוג עיניים וברקע רצות כתוביות שבהן משפטי דה-לגיטימציה לצד השני, הוקעתו וההסבר על הצורך בהגנה עצמית, וסאונד של קולות מלחמה. כך נוצרת תחושה כאילו מדובר בסכסוך המוכר, הישראלי-פלסטיני. אך אז התמונה נפתחת ורואים אדם ששייך לסכסוך אחר, למשל מצפון אירלנד או אלג’יריה. בסוף, הקריין מספר בקצרה על אותו הסכסוך ועל אופן סיומו ומציין כי “אפשר גם אחרת”.
בסרטון אחד נראה בתחילה רק זוג עיניים וברקע רצות כתוביות שבהן משפטי דה-לגיטימציה לצד השני, הוקעתו וההסבר על הצורך בהגנה עצמית, וסאונד של קולות מלחמה. כך נוצרת תחושה כאילו מדובר בסכסוך המוכר, הישראלי-פלסטיני. אך אז התמונה נפתחת ורואים אדם ששייך לסכסוך אחר.
החוקרים בחנו נבדקים שנרשמו למחקר באמצעות חברות סקרים אינטרנטיות וחילקו אותם לקבוצת ניסוי (נבדקים שצפו בשני סרטונים – על שני סכסוכים שונים) וקבוצת ביקורת (נבדקים שצפו בשתי פרסומות גנריות בטלוויזיה). לאחר הצפייה בסרטונים או בפרסומות נתבקשו הנבדקים לענות על שאלון שבוחן את רגשותיהם לאחר הצפייה, רצונם להעריך מחדש תפיסות לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הפשרת עמדות, ומוכנות להיפגש עם אנשים בעלי עמדות שונות משלהם (למשל פלסטינים), לשמוע אותם ולתמוך במשא ומתן.
באופן עקבי נמצא כי בקבוצת הניסוי גברו הפשרת עמדות, רצון לקבל מידע חדש על הצד השני ולהקשיב לו, ומוכנות לתמוך במשא ומתן ליישוב הסכסוך בדרכי שלום. לדברי ד”ר המאירי, “נבדקי קבוצת הניסוי צפו בשני סרטונים – כלומר דקה וחצי ששינתה את עמדתם כלפי הצד השני והגבירה פייסנות. עם זאת, לא בדקנו את השפעתם של הסרטונים לאורך זמן. יכול להיות שבעוד כמה ימים, או חודשים, עמדתם של הנבדקים תשוב לקדמותה. לפיכך, בהמשך אנחנו מעוניינים לבדוק התערבויות נוספות ליישוב סכסוכים, כגון הרצאת TED שתהיה מעמיקה יותר מהסרטונים ותוכל להשפיע לטווח ארוך יותר. הסרטונים הם סוג של התערבות ראשונית – דרך טובה לתפוס תשומת לב ולהגיע להמונים, למשל כפרסומת ביוטיוב, וכך לקדם שינוי חברתי ויישוב סכסוכים”.
החיים עצמם:
- ד”ר בועז המאירי, 39, נשוי, מתגורר בתל אביב. אוהב לעשות ספורט ולצפות בו. בועז המאירי
- ד”ר נמרוד רוזלר, 44, מתגורר ברמת גן. מנגן בכינור להנאתו, שירת כמוזיקאי מצטיין ולימד נגינה בבתי ספר בצעירותו. נמרוד רוזלר
- ד”ר קרן שרביט, 48, נשואה + 1, מתגוררת בזכרון יעקב. ,
- פרופ’ דניאל בר-טל, 77, נשוי + ארבעה, מתגורר בהרצליה.
פרופ’ בר-טל הוא פרופסור אמריטוס בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מתמחה בחקר אספקטים פסיכולוגיים של סכסוכים אתניים בלתי פתירים ותהליכי שלום וגם בהתפתחות הבנה פוליטית בקרב ילדים ובחינוך לשלום. כתב וערך יותר מ-20 ספרים ופרסם יותר מ-250 מאמרים בכתבי עת מובילים ובפרקים בספרים. היה הנשיא של החברה הבין-לאומית לפסיכולוגיה פוליטית וזכה בפרסים בין-לאומיים על עבודתו המדעית. חובב צילום, קולנוע ותיאטרון.
עוד בנושא באתר הידען:
