NGC 4753 התגלתה ב-1784 על ידי האסטרונום וויליאם הרשל ויש לה כמה תכונות מרתקות. בתמונה הזאת נתיבי האבק המורכבים של הגלקסיה הן מראה מרהיב. NGC 4753 נמצאת במרחק של כ-60 מיליון שנות אור בקבוצת בתולה
גלקסיית העדשה NGC 4753, שצילם הטלסקופ ג’מיני דרום, היא עצם באמת מרשים. הרשת הבולטת והמורכבת של נתיבי אבק המתפתלים סביב הגרעין הגלקטי שלה מגדירה את הסוג שלה כ”ייחודית” והיא כנראה תוצאה של מיזוג גלקטי עם גלקסיה ננסית קרובה לפני כ-1.3 מיליארד שנים.
מספר מדהים של גלקסיות נמצאות ביקום הניתן לצפייה, בין 100 מיליארד לשני טריליון לפי ההערכות האחרונות. וכמו פתיתי שלג, אין שתי גלקסיות שהן בדיוק אותו הדבר. אבל אפשר לחלק אותן לארבעה סוגים כלליים, לפי הנראות החזותית והתכונות הפיזיות שלהן: אליפטיות, עדשה, לא סדורות וספירליות, עם הרבה תתי-סוגים ביניהן. אבל גלקסיות הן עצמים דינמיים שמתפתחים עם הזמן בגלל האינטראקציה עם הסביבה, וגלקסיה ספציפית יכולה להשתייך לכמה סוגים במהלך חייה.
כזאת היא NGC 4753 שהאסטרונומים חושבים שהתחילה כגלקסיית עדשה רגילה אבל הפכה לסוג היותר ספציפי “ייחודית” אחרי מיזוג עם גלקסיה ננסית קרובה לפני יותר ממיליארד שנים.
NGC 4753 התגלתה ב-1784 על ידי האסטרונום וויליאם הרשל ויש לה כמה תכונות מרתקות. בתמונה הזאת נתיבי האבק המורכבים של הגלקסיה הן מראה מרהיב. NGC 4753 נמצאת במרחק של כ-60 מיליון שנות אור בקבוצת בתולה. היא שייכת לקבוצת הגלקסיות NGC 4753 בענן בתולה 2 – סדרה של לפחות מאה צבירי גלקסיות וגלקסיות בודדות בקצה הדרומי של צביר-על הבתולה.
נתיבי האבק הייחודיים של NGC 4753, הנראים כמתפתלים סביב גרעין הגלקסיה, מסקרנים את האסטרונומים כבר זמן רב והם התכונות הלא סדורות שנותנים לה את הסיווג “ייחודית”. מכדור הארץ רואים את הגלקסיה כמעט ישר מול השפה, והיא יכולה להיראות מאוד מסתורית. אבל ב-1992 קבוצת אסטרונומים בראשות טום סטיינמן-קמרון פרסמה מחקר מפורט על NGC 4753 שבו הם מצאו שהצורה המורכבת שלו היא כנראה תוצאה של מיזוג עם גלקסיה נלווית קטנה.
“גלקסיות שבולעות גלקסיות אחרות לעיתים קרובות נראות כמו אסון”, אמר סטיינמן-קמרון, “וזאת גלקסיה אסונית”.
התוצר של מיזוג גלקסיות
מיזוג גלקסיות קורה כששתי גלקסיות (או יותר) מתנגשות, והחומר שלהן מתערבב ומשנה משמעותית את הצורה וההתנהגות של כל אחת מהגלקסיות המעורבות. במקרה של NGC 4753, חושבים שגלקסיית העדשה הרגילה שהייתה בעבר התמזגה עם גלקסיה ננסית קרובה עתירת גז לפני כ-1.3 מיליארד שנים. הגז של הגלקסיה הננסית, יחד עם פרצים של היווצרות כוכבים שגרמה ההתנגשות הגלקטית הזאת, הזרימו למערכת כמויות גדולות של אבק. התנועה הספירלית פנימה של הגלקסיה בגלל הכבידה גרמה לאבק שהצטבר להימרח לצורת דיסקה. וכאן הסיפור מתחיל להיות מעניין.
סטיינמן-קמרון וצוותו מצאו שתופעה בשם נקיפה דיפרנציאלית אחראית לנתיבי האבק המפותלים של NGC 4753. נקיפה מתרחשת כשציר הסיבוב של גוף מסתובב משנה כיוון, כמו סביבון מסתובב שמתנודד כשהוא מאבד תנופה. ודיפרנציאלית משמעו שקצב הנקיפה משתנה לפי הרדיוס. במקרה של דיסקת ספיחה של אבק המקיפה גרעין גלקטי, קצב הנקיפה מהיר יותר לכיוון המרכז ואיטי יותר קרוב לקצוות. לתנועה המשתנה המתנודדת הזאת גרמה הזווית שבה NGC 4753 והנלווית הננסית שלה לשעבר התנגשו והיא הסיבה לנתיבי האבק המאוד מפותלים שאנו רואים כרוכים סביב הגרעין הזוהר של הגלקסיה כיום.
“זמן רב אף אחד לא ידע איך לפרש את הגלקסיה הייחודית הזאת”, אמר סטיינמן-קמרון. “אבל אחרי שהתחלנו ברעיון של חומר ספיחה שנמרח לצורת דיסק ואז ניתחנו את הגיאומטריה התלת מימדית, התעלומה נפתרה. מאוד מרגש לראות עכשיו את התמונה המאוד מפורטת הזאת של ג’מיני דרום אחרי 30 שנה”.
להודעה של הקרן הלאומית האמריקנית למדע
עוד בנושא באתר הידען:
