ממצאים חדשים על חלקה של רוזלינד פרנקלין בגילוי מבנה הדנ”א

מאמר שהתפרסם בנייצ’ר מפרט את חלקה של פרנקלין בגילוי ה”שדרה” של מולוקלת ה-DNA. עם זאת בשל התחרות בין הקבוצות היא נמנעה מלפרסם חלק גדול מהן בעצמה, כמו כן לווטסון וקריק היתה גישה לניסויים שלה

רוזלינד פרנקלין, ביופיזיקאית בריטית, תרמה רבות לגילוי מבנה הדנ”א, אך תפקידה בתגלית זכה במידה רבה להתעלמות עד לפרסום ספרו של ג’יימס ווטסון, “הסליל הכפול”, שהציג אותה באור שלילי. עם זאת, מחקרים אחרונים שפכו אור על חשיבות עבודתה של פרנקלין. כך עולה ממאמר שפורסם בכתב העת המדעי נייצ’ר.

תרומתה העיקרית של פרנקלין בגילוי מבנה הדנ”א הייתה השימוש שלה בקריסטלוגרפיה של קרני רנטגן כדי להשיג תמונות באיכות גבוהה של המולקולה. התמונות שלה היו חיוניות בחשיפת המבנה הסלילי של הדנ”א, שהיה המפתח להבנת האופן שבו מידע גנטי מאוחסן ומועבר.

הניתוח של פרנקלין של תמונות הרנטגן הוביל אותה להשערה כי עמוד השדרה של המולקולה עשוי מסוכר-פוספט של מולקולת הדנ”א נמצא בצד החיצוני של הסליל, וזו הייתה תובנה חשובה שעזרה לאשר את מבנה המולקולה.

יתר על כן, עבודתה של פרנקלין מילאה תפקיד מכריע בתיקון הנחות שגויות של מדענים אחרים שעבדו גם הם על מבנה הדנ”א. לדוגמה, התמונות שלה סייעו בהפרכת הרעיון שהדנ”א הוא בעל מבנה סליל משולש, כפי שהציע זוכה פרס הנובל, לינוס פאולינג.

למרות תרומתה המשמעותית, תפקידה של פרנקלין בגילוי מבנה הדנ”א לא זכה להכרה נרחבת במהלך חייה. עבודתה האפילה לעתים קרובות על זו של ג’יימס ווטסון ופרנסיס קריק, שלזכותם נזקף גילוי מבנה הסליל הכפול של הדנ”א.

חשוב לציין כי לווטסון וקריק הייתה גישה לנתונים של פרנקלין והם היו מודעים למסקנותיה בזמן שגילו את תגליתם.

גורם מרכזי נוסף שתרם להתעלמות הזו היה הסביבה המדעית המתוחה והתחרותית שבה עבדו פרנקלין ועמיתיה. באותה תקופה היו כמה קבוצות מחקר שונות ברחבי העולם שעבדו על בעיית המבנה של הדנ”א, והיה לחץ רב להיות הראשונים לעשות פריצת דרך. הדבר הוביל למידה מסוימת של סודיות ומתח בין הקבוצות השונות, והקשה על החוקרים לשתף את הנתונים והממצאים שלהם.

גורם נוסף היה אישיותה של פרנקלין עצמה וגישתה למחקר מדעי. פרנקלין הייתה ידועה בכך שהייתה ממוקדת מאוד בעבודתה, ולא התעניינה במיוחד בשיתוף פעולה או בדיון ברעיונותיה עם אחרים. הדבר הוביל אותה לפעמים להיות מבודדת מעמיתיה ולעבוד באופן עצמאי על פרויקטים משלה.

לבסוף, סביר להניח שהייתה מידה מסוימת של סקסיזם והטיה מגדרית באופן שבו פרנקלין זכתה ליחס מצד עמיתיה הגברים, כולל ווטסון וקריק. באותה תקופה, נשים לעתים קרובות לא נלקחו ברצינות כמו גברים בקהילה המדעית, ולעתים הודרו משיחות והחלטות חשובות. ייתכן שהדבר תרם לכך שעבודתה של פרנקלין לא הוערכה כראוי או זכתה להתעלמות מצד כמה מעמיתיה הגברים.

חשוב לציין, עם זאת, כי ווטסון וקריק הכירו בסופו של דבר בחשיבות עבודתה של פרנקלין בגילוי מבנה הדנ”א, וזיכו בפומבי את תרומתה בנאומי קבלת פרס נובל שלהם בשנת 1962. בשנים מאוחרות יותר. ווטסון במיוחד הביע חרטה על האופן שבו תיאר את פרנקלין בספרו “הסליל הכפול”, והודה כי עבודתה סייעה בגילוים.

עוד בנושא באתר הידען:

• רוזלינד פרנקלין – זוית נוספת: סיפורו של גילוי מדעי מפורסם ושל אישה נשכחת.
• רוזלינד פרנקלין – המדענית שהתהילה נגזלה ממנה
• הכבוד האבוד של רוזלינד פרנקלין – שתהילת גילוי ה-DNA נשללה ממנה