בחסות שגרירות בריטניה * תצלום הד-נ-א היה כל כך מדהים, שכולם שכחו מי עשתה אותו
שירות “הידען”
רוזלינד פרנקלין תרמה רבות לגילוי מבנה הד-נ-א, אך לא זכתה להכרה על כך. סיפורה נדון ביום עיון על נשים במדע, שנערך באוניברסיטת תל אביב * תצלום הרנטגן של מולקולת ד-נ-א שהכינה פרנקלין. “למראה התמונה נותרתי עם פה פעור והדופק שלי התחיל להאיץ”, כתב ג’יימס ווטסון
מבנה הד-נ-א התגלה ב-1953 על ידי החוקרים ג’יימס ווטסון ופרנסיס קריק. השניים זכו על כך בפרס נובל כעבור תשע שנים. אבל ספק אם התגלית, אחד ההישגים המדעיים הגדולים במאה ה-20, היתה מתאפשרת ללא עבודתה של רוזלינד פרנקלין. לתצלום רנטגן של מולקולת ד-נ-א שהכינה פרנקלין היתה תרומה מכרעת לגילוי מבנה הסליל הכפול. אולם על אף חשיבותו של התצלום, פרנקלין לא זכתה להכרה על תרומתה.
רק בשנים האחרונות מתחילה פרנקלין לזכות בהכרה שהיא היתה ראויה לה. בשנה שעברה, במסגרת החגיגות לרגל חמישים שנה לגילוי הסליל הכפול, נערכו תערוכות שהציגו את עבודתה המדעית; קינג’ס קולג’ בלונדון, שבו עבדה, קרא לבניין על שמה; ובשנה שעברה התפרסמה ביוגרפיה שלה, שזכתה לפרסום רב.
היום ייערך באוניברסיטת תל-אביב סימפוזיון בנושא נשים במדע, שנקרא על שמה של פרנקלין. בסימפוזיון, המאורגן על ידי השגרירות הבריטית והמועצה לקידום נשים במדע ובטכנולוגיה, תרצה פרופ’ חרמונה שורק מהאוניברסיטה העברית על חייה ועבודתה של פרנקלין. “פרנקלין הפיקה את הנתונים שעליהם התבסס הגילוי שהד-נ-א עשוי
פרנקלין. הישגיה המדעיים זכו להתייחסות מבטלת
משרשראות דו-גדיליות”, אומרת שורק, “אבל היא לא היתה חלק ממועדון ה’אולד בויז’. גם היום לנשים במדע יותר קשה מלגברים, אבל אין ספק שאז זה היה הרבה יותר חמור. אנחנו מדברים על תקופה שבה היו קולג’ים שעדיין לא קיבלו נשים כתלמידות”.
לדברי שורק, פרנקלין היתה “ממניחי היסודות לתחום המכונה כיום ביולוגיה מבנית, שעוסק בעיקר במבנה של חלבונים”. פרנקלין, ילידת 1921, הגיעה בשנות הארבעים להישגים בולטים בתחום הקריסטלוגרפיה (פענוח המבנה של גבישים), וב-1950 הוזמנה לחקור בקינג’ס קולג’ בלונדון. הפיסיקאי פרופ’ ג’ון ברנל, שהזמין את פרנקלין לקינג’ס קולג’, טען כי “התצלומים שפרנקלין עשתה הם בין תצלומי הרנטגן היפים ביותר בכל הזמנים של חומר כלשהו”.
ערב אחד, בתחילת 1953, הגיע לקינג’ס קולג’ ד”ר ג’יימס ווטסון, אז מדען צעיר במעבדת קוונדיש בקיימברידג’. ווטסון בא לבקר את ד”ר מוריס וילקינס, חוקר ד-נ-א ביחידה שבה עבדה פרנקלין. בין וילקינס לפרנקלין שררה איבה. וילקינס, סגן ראש היחידה, חשב שפרנקלין צריכה לעבוד תחתיו והופתע לגלות שהיא עובדת באופן עצמאי. לטענתו היא גם קיבלה את כל דגימות הד-נ-א המשובחות.
באותו ערב הראה וילקינס לווטסון תצלום רנטגן של מולקולת ד-נ-א, שבו נראתה צורה ברורה של איקס. “למראה התמונה נותרתי עם פה פעור והדופק שלי התחיל להאיץ”, כתב ווטסון בספר “הסליל הכפול”, שאותו פירסם ב-1968. היה זה אחד מתצלומי הד-נ-א שהכינה רוזלינד פרנקלין. בלילה, ברכבת שבה נסע בחזרה לקיימברידג’, רשם ווטסון על פיסת דף את כל הפרטים שזכר מהתצלום.
ווטסון ועמיתו פרנסיס קריק “הבינו שהם נמצאים במסלול הנכון והתחילו לבנות מודל תלת-ממדי של הסליל הכפול”, כתבה ברנדה מדוקס בספר “The Dark Lady of DNA”, ביוגרפיה של פרנקלין שראתה אור בשנה שעברה. ווטסון וקריק ידעו שממצאים נוספים ממחקר שעשתה פרנקלין נמצאים בדו”ח שהגישה למועצת המחקר הרפואית של בריטניה, שמימנה את מחקרה. הם פנו לחבר המועצה מקס פרוץ וביקשו ממנו העתק של הדו”ח של פרנקלין. פרוץ נענה לבקשתם והעביר להם את ממצאיה של פרנקלין, שוב ללא ידיעתה. באותה תקופה עזבה פרנקלין את קינג’ס קולג’ ועברה לקולג’ אחר, פחות יוקרתי.
כמה חודשים מאוחר יותר, באפריל 1953, פירסמו ווטסון וקריק את מאמרם, שתיאר את מבנה הסליל הכפול של הד-נ-א, בכתב העת “Nature”. התהילה היתה כולה שלהם. הם ציטטו עבודה אחרת של פרנקלין, אך לא הזכירו את תצלום הרנטגן ואת הנתונים האחרים שבהם השתמשו.
פרנקלין מתה ב-1958, בגיל 37, מסרטן השחלות. כשווטסון, קריק ווילקינס זכו בפרס נובל על גילוי מבנה הד-נ-א, ארבע שנים מאוחר יותר, ווטסון וקריק לא הזכירו את פרנקלין בנאומיהם בטקס חלוקת הפרס. וילקינס ציין רק את “כישוריה הטכניים”.
בספרו “הסליל הכפול”, ווטסון לא התייחס להישגיה המדעניים של פרנקלין. הוא כינה אותה “רוזי”, כתב שהיא “נראית כמו ספרנית שהיתה יכולה להיראות יפה אילו רק היתה מסירה את משקפיה ועושה משהו מעניין עם שיערה”, ותיאר אותה כחוקרת לא קולגיאלית ששמרה לעצמה את ממצאי מחקרה. מדוקס מעלה את ההשערה שווטסון תיאר את פרנקלין כאשה רעת מזג שאינה מתנהגת בהיגיון כדי להצדיק את השימוש בעבודתה ללא הסכמתה.
“התצלומים שעשתה פרנקלין תרמו ישירות לגילוי הסליל הכפול”, טוענת מדוקס, “נתוני המחקר שלה היו קריטיים לתגלית שלהם ונתנו להם את הדחיפה הסופית לפסגה”. “היה מאוד קשה לנחש על סמך הנתונים המעטים שהיו להם מהו מבנה הד-נ-א”, אומרת פרופ’ שורק. “השתברות קרני הרנטגן היתה בדיוק הדבר שהיה חסר להם, והאנליזה שלה הראתה להם בדיוק את החוליה החסרה”.
פרופ’ אהרון קלוג, שלימים זכה בפרס נובל, שיתף פעולה באופן הדוק עם פרנקלין אחרי שעזבה את קינגס קולג’. קלוג מונה את התרומות העיקריות של פרנקלין: היא “מצאה ביסוס לכך שהד-נ-א קיים בשתי צורות: כסליל כפול קצר ורחב, וכסליל כפול ארוך וצר. בנוסף לכך היא הבינה כיצד מסודרים אטומי הזרחן של מולקולת הד-נ-א ועשתה את התצלומים הברורים ביותר של המבנה הפנימי של הד-נ-א”. קלוג בדק את מחברות המעבדה של פרנקלין. הוא טוען שבמארס 1953, חודש לפני פרסום המאמר של ווטסון וקריק ב”Nature”, היא היתה קרובה בעצמה לפענוח מבנה הד-נ-א.
תגובה אחת
היא קבורה בבית הקברות היהודי בשכונת willesden בלונדון בסמוך לדורות רבים של משפחת רוטשילד (כל המפורסמים שבהם) , הרוזן סמואלס (הנציב העליון של ארץ ישראל בתקופה המנדטורית) , הרבנים הראשיים לשעבר של בריטניה (משפחות אדלר, הרץ וברודי), , אנשי מסחר ידועים (כגון ג’ק כהן הבעלים של רשת הסופרמארקטים Tesco וששתי בנותיו – שירלי פורטר ואיריין קרייטמן – הן מהמממנות הגדולות של אוניברסיטאות תל אביב ובן-גוריון בהתאמה), יחד עם רבים מאצילי הקהילה של המאה וחמישים שנים האחרונות. כל סיור למקום כולל עצירה ליד קברה והצגת סיפור חייה – ועל כך שהיא לא קבלה את הקרדיט לגילויים שלה ושלא זכתה להכרה בחייה. . על הקבורים בבית עלמין זה אפשר לכתוב ספרים רבים. שווה ביקור לכל מי שמתעניין בתולדות הקהילה היהודית של בריטניה או בחקר הנקרופיליה. לאחרונה האתר קבל מענק גדול מה British Heritage Society כדי לשמר את המקום ולעשות בו שימוש לתכניות למידה לקבוצות מבקרים, אבל כל אחד יכול לבקר לבד.