רוזלינד פרנקלין – המדענית שהתהילה נגזלה ממנה

מחקריה של רוזלינד פרנקלין הודלפו בידי שותפה למעבדה בקינגס קולג’ בלונדון, מוריס וילקינס לפרנסיס וקריק וסייעו להם בגילוי מבנה ה-DNA

 עוד באותו נושא באתר הידען

• רוזלינד פרנקלין – סיפורו של גילוי מדעי מפורסם ושל אישה נשכחת
• “לפענח את ספר החיים – שישים שנה לגילוי מבנה ה-DNA” 

היום מצוין יום הולדתה ה-93 של רוזלינד (רחל) פרנקלין (1920-1938) היתה כימאית וקריסטלוגרפית בריטית המוכרת ביותר בזכות תפקידה בגילוי מבנה ה-DNA שהועבר ללא ידיעתה למי שבסופו של דבר קיבלו עליה פרס נובל – ווטסון וקריק. היו אלה תצלומי שבירת קרני ה-X של ה-DNA וניתוח נתוני המחקרים שלה שסופקו לפרנסיס קריק וג’יימס ווטסון בלא ידיעתה שנתונ להם רמזים חיוניים לבניית המודל התיאורטי הנכון של המולקולה ב-1953.

רוזלינד פרנקלין תמיד אהבה את העובדות. היא הייתה הגיונית ומדויקת, וחסרת סבלנות כאשר דברים נעשו בדרך אחרת. היא החליטה להפוך למדענית בהיותה בת 15. היא עברה את בחינת קבלה לאוניברסיטת קיימברידג’ בשנת 1938, ועוררה משבר משפחתי.

למרות שמשפחתה הייתה אמידה והייתה בה מסורת של שירות ציבורי ופילנטרופיה, אביה התנגד לחינוך באוניברסיטה לנשים.והוא סרב לשלם את שכר הלימוד שלה. דודתה התערבה ואמרה שפרנקלין צריכה ללכת לאוניברסיטה והיתה מוכנה לשלם עבורה. אמה של פרנקלין התייצבה לצידה עד שאביה לבסוף נכנע.

כאשר פרצה המלחמה באירופה, בשנת 1939 שהתה פרנקלין בקיימברידג’. היא סיימה את לימודיה בשנת 1941 והחלה לעבוד על הדוקטורט שלה. עבודתה התמקדה בבעיה הקשורה למלחמה כאשר חקרה את טבעו של הפחמן וצורות אחרות של פחמן וכיצד להשתמש בהם בצורה היעילה ביותר. היא פרסמה חמישה מאמרים בנושא לפני שמלאו לה 26. עבודתה עדיין מצוטטת היום, וסייעה להשיק את תחום סיבי פחמן מחוזקים – אחת הנגזרות החשובות של תחום הננוטכנולוגיה.

לאחר המלחמה, השלימה פרנקלין את הדוקטורט שלה. היא החלה לחקור את השתברות קרן ה-X – שימוש בקרני רנטגן כדי ליצור תמונות של גבישים מוצקים. היא הייתה חלוצה בשימוש בשיטה זו בניתוח חומרים מורכבים ובלתי מאורגנים כגון מולקולות ביולוגיות גדולות, ולא רק גבישים בודדים.

היא בילתה שלוש שנים בצרפת, נהנתה מאווירת העבודה, ומהחירויות של ימי שלום, מהאוכל הצרפתי ומהתרבות. אבל בשנת 1950, היא הבינה שאם היא רוצה לעשות קריירה מדעית באנגליה, היא הייתה צריכה לחזור. היא הוזמנה לקינגס קולג’ בלונדון כדי להצטרף לצוות של מדענים החוקרים תאים חיים. ההנחה של פרנקלין היתה שזה היה הפרויקט שלה. האחראי השני על המעבדה, מוריס וילקינס, היה בחופשה באותה העת, וכשהוא חזר, מערכת היחסים שלהם היתה מבולבלת. הוא הניח שהיא באה לסייע לעבודתו, היא הניחה שהיא היחידה העובדת על ה-DNA. היו ביניהם הבדלי אישיות גדולים. פרנקלין היתה ישירה, מהירה, החלטית ואילו וילקינס היה ביישן, ספקולטיבי, ופסיבי.

פרנקלין רשמה התקדמות ניכרת בטכניקות עקיפה של קרני X עם ה-DNA. היא סידרה את ציוד הצילום שלה ויצרה אלומה עדינה ביותר בקרן רנטגן. היא הפיקה סיבי DNA עדינים יותר מאי פעם וסידרה אותם בצרורות מקבילים וחקרה את תגובות הסיבים לתנאי לחות. כל אלה אפשרו לה לגלות רמזים חיוניים אודות מבנה ה-DNA. וילקינס שיתף נתונים שלה בלא ידיעתה

עם ג’יימס ווטסון ופרנסיס קריק, אף הם מאוניברסיטת קיימברידג’, והם משכו קדימה במרוץ, ובסופו של דבר פירסמו את המבנה המוצע של ה-DNA במארס 1953.

היחסים המתוחים עם וילקינס וגורמים נוספים שפגעו בה בקינגס קולג’ (הנשים המדעניות לא הורשו לאכול את ארוחת צהריים בחדר האוכל המשותף עם הגברים) הובילו את פרנקלין לחפש תפקיד אחר. היא עמדה בראש קבוצת המחקר שלה בקולג’ ביקרבק בלונדון, ואולם ראש קינגס קולג’ הסכים לתת לה לעזוב רק בתנאי שלא תעבוד על ה-DNA. פרנקלין חזרה לחקר הפחמן וגם המשיכה בעבודתה בתחום ה-DNA, אך הפעם היא הפנתה את תשומת לבה לוירוסים, היא בילתה את חמש השנים האחרונות של חייה בחקר מבנה וירוסים התוקפים צמחים, ובפרט הוירוס הגורם למוזיאקת הטבק. פרנקלין פרסמה 17 מאמרים בחמש שנים. הממצאים של הקבוצה שלה הניחו את היסודות לתחום הווירולוגיה המבנית.

כאשר נסעה לביקור מקצועי בארצות הברית חשה פרנקלין כאבים שמאוחר יותר התבררו כנובעים מסרטן השחלות. היא המשיכה לעבוד בשנתיים הקרובות, באמצעות שלושה סבבי כימותרפיה ניסיונית, נהנתה מהפוגה של עשרה חודשים. היא עבדה עד כמה שבועות לפני מותה בשנת 1958 בגיל 37.