כמות פסולת החלל במסלול כדור הארץ ועל הירח תגדל אבל אף אחד לא אחראי על פינויה

ככל שמספר החלליות הטסות לירח גדל, אנשים כאן על כדור הארץ יצטרכו לחשוב על מה קורה לכל הנחתות והפסולת שנותרת על פני השטח הירחי ובמסלול. הבעיה: חברות פרטיות מוחרגות מאמנת החלל של האו”ם

יש הרבה זבל על הירח כרגע – כולל כמעט 100 שקיות של פסולת אנושית – וכאשר מדינות מסביב לעולם מתכננות מסעות לירח, כמות הפסולת הולכת לגדול, הן על קרקע הירח והן במסלול כדור הארץ.

בשבוע שעבר נחתה החללית ההודית צ’נדריאן-3 בהצלחה באזור הקוטב הדרומי של הירח, מה שהפך את הודו למדינה הרביעית שנוחתת על הירח.

ככל שמספר החלליות הטסות לירח גדל, אנשים כאן על כדור הארץ יצטרכו לחשוב על מה קורה לכל הנחתות והפסולת שנותרת על פני השטח הירחי ובמסלול.

החלל הולך ומתמלא

נהוג לחשוב על החלל כעצום וריק, אבל הסביבה בקרבת כדור הארץ מתחילה להתמלא. כמאה משימות ירחיות מתוכננות בעשור הקרוב על-ידי ממשלות וחברות פרטיות כמו ספייס אקס ובלו אוריג’ין.

מסלול כדור הארץ צפוף אפילו יותר מאשר החלל שבין כדור הארץ לירח. המסלול הנמוך נמצא בין 150 ל-800 קילומטר מכדור הארץ לעומת 380 אלף ק”מ המפרידים בינינו לבין הירח. כרגע מקיפים את כדור הארץ 7,700 לוויינים נמוכי מסלול בגובה של מאות קילומטרים ספורים מעל כדור הארץ. מספר זה עלול לגדול למאות אלפים עד 2027. רבים מלוויינים אלה ישמשו לאספקת אינטרנט למדינות מתפתחות או ישמשו לניטור חקלאות ואקלים על כדור הארץ. חברות כמו ספייס אקס הורידו באופן דרמטי את עלויות השיגור, מה שמניע את גל הפעילות הזה.

בעיית פסולת החלל

כל הפעילות הזו יוצרת סיכונים ופסולת. בני האדם השאירו הרבה פסולת על הירח, כולל שאריות חלליות כמו מאיצי טילים מלמעלה מ-50 חלליות שהתרסקו בנחיתתן, כמעט 100 שקיות של פסולת אנושית וחפצים שונים כמו נוצה, כדורי גולף ומגפיים ממבצעי אפולו. כמות הפסולת מסתכמת בכ-200 טון. מכיוון שאף אחד אינו הבעלים של הירח, אף אחד אינו אחראי לשמירתו נקי ומסודר.

הפסולת במסלול כדור הארץ כוללת חלליות לא פעילות, מאיצי טילים משומשים ופריטים שאסטרונאוטים זרקו כמו כפפה, מפתח ומברשת שיניים. הוא גם כולל חתיכות זעירות של פסולת כמו קשקשי צבע.

במסלול הלוויינים חגים כעת  כ-23,000 עצמים גדולים מ-10 ס”מ וכ-100 מיליון חתיכות של פסולת גדולות מ-1 מ”מ. חתיכות קטנות של פסולת עשויות לא להיראות כמו בעיה גדולה, אבל פסולת זו נעה במהירות של 27 אלף קמ”ש, פי עשר מכדור רובה. במהירות הזאת, אפילו קשקש צבע יכול לנקב חליפת חלל או להרוס אלקטרוניקה רגישה.

ב-1978, המדען של נאס”א דונלד קסלר תיאר תרחיש שבו התנגשויות בין פסולת מסלולית יוצרות יותר פסולת, וכמות הפסולת גדלה באופן מעריכי, מה שעלול להפוך את מסלול כדור הארץ לבלתי ניתן לשימוש. מומחים קוראים לזה “תסמונת קסלר”.

אף אחד לא אחראי שם למעלה

אמנת החלל החיצון של האו”ם מ-1967 אומרת שאף מדינה לא יכולה “להחזיק” בירח או בחלק ממנו, ושגופים שמימיים צריכים לשמש רק למטרות שלום. אבל האמנה אילמת לגבי חברות ויחידים, והיא לא אומרת דבר על איך ניתן או לא ניתן לעשות שימוש במשאבי חלל.

הסכם הירח של האו”ם מ-1979 קבע כי הירח ומשאביו הטבעיים הם מורשת משותפת של האנושות. עם זאת, ארצות הברית, רוסיה וסין מעולם לא חתמו עליו, וב-2016 הקונגרס האמריקאי יצר חוק ששיחרר את התעשייה המסחרית החללית האמריקנית ממגבלות.

בגלל החוסר ברגולציה שלה, פסולת חלל היא דוגמה ל”טרגדיית הנחלות המשותפות”, שבה לאינטרסים רבים יש גישה למשאב משותף, והוא עלול להתרוקן ולהפוך לבלתי ניתן לשימוש על-ידי כולם, מכיוון שאף אינטרס לא יכול לעצור אינטרס אחר מניצול יתר של המשאב.

מדענים טוענים שכדי למנוע את טרגדית הנחלות המשותפות, סביבת המסלול המקיפה צריכה להיתפס כנחלה כלל עולמית הראויה להגנה על-ידי האומות המאוחדות. המחבר הראשי של המאמר ב-Nature, התומך בנחלת כלל עולמית, הגיש חוות דעת ידיד בית משפט על תיק שהגיע לבית המשפט לערעורים של מחוז קולומביה בסוף 2021.

המחבר ושותפי המחקר שלו טענו כי תקנות איכות הסביבה האמריקניות צריכות לחול על רישוי שיגורים לחלל. עם זאת, בית המשפט סירב לפסוק בנושא הסביבתי כי אמר שלקבוצה אין זכות עמידה בבית המשפט.

אינטרסים לאומיים גאו-פוליטיים ומסחריים כנראה יקבלו עדיפות על מאמצי שימור בין-פלנטריים, אלא אם האו”ם יפעל. הסכם חדש עשוי לצאת מעבודתו של משרד האו”ם לענייני החלל החיצון, אשר במאי 2023 יצר מסמך מדיניות לטיפול בפיתוח בר קיימא של פעילויות בחלל.

האו”ם יכול להסדיר את פעולותיהן של מדינות החברות בו בלבד, אבל יש לו פרויקט לעזור למדינות חברות לגבש מדיניות ברמה הלאומית שמקדמת את יעדי הפיתוח הבר-קיימא.

נאס”א יצרה את הסכמי ארטמיס וחתמה עליהם. הסכמים אלו הם עקרונות רחבים אך לא מחייבים לשיתוף פעולה בשלום בחלל. הם נחתמו על-ידי 28 מדינות, אבל הרשימה לא כוללת את סין או רוסיה. חברות פרטיות אינן צד בהסכמי ארטמיס גם כן, ולחלק מיזמי החלל יש כיסים עמוקים ושאיפות גדולות.

העדר הרגולציה וגישת הבהלה לזהב הנוכחית לחקירת החלל אומרות שפסולת חלל תמשיך להצטבר, כמו גם הבעיות והסכנות הקשורות בה.

למאמר ב-THE CONVERSATION

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

• השלב הרביעי של מיזם הרחפנים הלאומי יוצא לדרך – הטסות לילה במרכז ובירוחם
• כמה קשה לנחות על מאדים?
• אפולו 8 – החזרה הכללית הראשונה לקראת הנחיתה על הירח
• למרות הכל בראשית 2 יוצאת לדרך – תורכב ממקפת ושתי נחתות
• כיצד נספק אנרגיה למושבות עתידיות על הירח?