סיקור מקיף

כל דבר ביקום נגזר דינו להתאדות – תאוריית הקרינה של הוקינג איננה מוגבלת לחורים שחורים

צוות חוקרים אישרו את התחזית של הוקינג לגבי התאדות חורים שחורים, אבל הרחיבו את תחולתה לכל העצמים הגדולים ביקום

קרינת הוקינג מחור שחור.  <a href="https://depositphotos.com. ">המחשה: depositphotos.com</a</a>
קרינת הוקינג מחור שחור. המחשה: depositphotos.com

מחקר מראה שסטיבן הוקינג צדק ברובו לגבי ההתאדות של חורים שחורים באמצעות קרינת הוקינג. אבל המחקר מדגיש שאופק האירועים אינו חיוני לקרינה הזאת, וכבידה ועיקום המרחב זמן ממלאים תפקידים חשובים. מהממצאים עולה שכל העצמים הגדולים, לא רק חורים שחורים, יכולים להתאדות בסופו של דבר בגלל תהליך קרינה דומה.

מחקר תאורטי חדש של מייקל וונדרק, וולטר ואן סוילקום והיינו פאלקה מאוניברסיטת ראדבוד הראה שסטיבן הוקינג צדק לגבי חורים שחורים, אבל לא לגמרי. בגלל קרינת הוקינג, חורים שחורים בסופו של דבר יתאדו, אבל אופק האירועים אינו קריטי כפי שחשבו. גם הכבידה ועיקום המרחב זמן גורמים לקרינה הזאת. זה אומר שכל העצמים הגדולים ביקום, כמו שרידי כוכבים, בסופו של דבר יתאדו.

כשהוא משתמש בשילוב חכם של פיזיקת קוונטים ותאוריית הכבידה של איינשטיין, סטיבן הוקינג טען שהיצירה וההשמדה הספונטניות של זוגות חלקיקים חייבות להתרחש קרוב לאופק האירועים (הנקודה שמעבר לה אי אפשר להימלט מכוח הכבידה של החור השחור).  חלקיק והאנטי חלקיק שלו נוצרים לזמן קצר מאוד מהשדה הקוונטי, ואחריו הם מושמדים מייד. אבל לפעמים חלקיק נופל לתוך החור השחור, ואז החלקיק השני יכול להימלט: קרינת הוקינג. לדברי הוקינג, זה יגרום בסופו של דבר להתאדות של חורים שחורים.

איור סכמטי של מנגנון יצירת החלקיקים הכבידתי המוצג במרחב זמן שוורצשילד. קצב אירועי יצירת החלקיקים הכי גבוה במרחקי קטנים, ואילו הסתברות המילוט [המיוצגת על ידי חרוט המילוט הגדל (לבן)] הכי גבוהה במרחקים גדולים. קרדיט: Physical Review Letters
איור סכמטי של מנגנון יצירת החלקיקים הכבידתי המוצג במרחב זמן שוורצשילד. קצב אירועי יצירת החלקיקים הכי גבוה במרחקי קטנים, ואילו הסתברות המילוט [המיוצגת על ידי חרוט המילוט הגדל (לבן)] הכי גבוהה במרחקים גדולים. קרדיט: Physical Review Letters

במחקר החדש הזה, החוקרים באוניברסיטת ראדבוד בחנו מחדש את התהליך הזה וחקרו האם הנוכחות של אופק אירועים אכן קריטית. הם שילבו טכניקות מפיזיקה, אסטרונומיה ומתמטיקה כדי לבדוק מה קורה אם זוגות חלקיקים כאלה נוצרים בסביבה של חורים שחורים. המחקר הראה שחלקיקים חדשים יכולים להיווצר גם במרחק רב מהאופק הזה. מייקל וונדרק: “אנו מראים שבנוסף לקרינת הוקינג הידועה, יש גם צורה חדשה של קרינה”.

ואן סוילקום: “אנו מראים שהרחק מעבר לחור שחור עיקום המרחב זמן ממלא תפקיד חשוב ביצירת קרינה. החלקיקים כבר מופרדים שם על ידי כוחות הגאות של שדה הכבידה”. בעבר חשבו ששום קרינה לא אפשרית ללא אופק האירועים, אבל המחקר הזה מראה שהאופק הזה אינו נחוץ.

פאלקה: “זה אומר שגם לעצמים ללא אופק אירועים, כמו השרידים של כוכבים מתים ועצמים גדולים אחרים ביקום, יש קרינה מסוג זה. ואחרי זמן רב מאוד, זה יגרום לכל דבר ביקום להתאדות בסופו של דבר, בדיוק כמו חורים שחורים. זה משנה לא רק את ההבנה שלנו לגבי קרינת הוקינג אלא גם את השקפתנו לגבי היקום ועתידו”.

DOI: 10.1103/PhysRevLett.130.221502

עוד בנושא באתר הידען:

5 תגובות

  1. מה שרשמו כאן קודם, לגבי חוק שימור האנרגיה נשמע לי הגיוני שגם כוכבים שמתאדים הופכים לסוג אחר של אנרגיה (אולי חלק מאנרגיה שחורה ואנחנו לא רואים את זה או יודעים לחשב את זה).
    לגבי התפשטות היקום, ולאן הוא מתפשט והאם זה רק ריק שם? נשמע לי קצת כמו תיאוריות עתיקות שכדור הארץ שטוח ומעבר לזה אין כלום. אולי יש יקומים שונים שאנחנו כבני אדם קטנים שחיים מעט לא מצליחים לתפוס.

  2. לא ניראה לי הגיוני מה אם חוק שימור האנרגיה שכל דבר שכבייכול נהרס מומר לסוג אנרגיה אחר .
    ואם היה חלל באמת וחורים שחורים החוק הזה לא היה עומד במבחן המציאות לכן ניראה לי שכל העניין הזה של החלל הוא שטות

  3. או שלא, זו תיאוריה נחמדה, יקח כמה מלירדי שנים לאושש אותה,
    לא ראיתי מדידות מדוייקות של חור שחור ואובדן מאסה שלו, אבל בשלב הזה כל המאסה של חורים שחורים עולה, כל עוד יש חומר בסביבה.
    אני לא יודע על איזה לוח זמנים מדובר, אבל מתוך הנחה שהיקום קיים 14 מליירד שנים בערך, אין הרבה חורים שהתאדו, או המאסה שלהם קטנה, אבל יש הרבה חורים שחורים שהמאסה שלהםפ גדלה..

  4. במבט רחב, כל דבר ביקום ימות ויתאדה בסופו של דבר ככה זה עם בעלי חיים, צמחים, דוממים.
    במבט רחב, כמו הלב הפועם בבעלי חיים, היקום כולו מתרחב ומתכווץ כל הזמן. אנחנו חיים בזמן ההתרחבות ולכן הגענו למסקנה שזה התחיל מהמפץ הגדול.
    אין ליקום התחלה בזמן (אין מפץ גדול) ואין לו סוף בזמן. מחשבות כאלו באות כי למוח שלנו קשה לתפוס את האינסוף.
    מבחינת מרחב, אין סוף למיקרו ואין סוף למאקרו.
    מבחינת תגליות חדשות, אין סוף למה שנוכל לגלות.
    ככה היקום בנוי, אולי בגלל שאלוהים החליט שבני האדם לא ידעו הכל אף פעם. ואולי לא….

    אלי איזק
    מורה פרטי למדעי המחשב עד לתואר שני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.