עם התפתחות הציוויליזציה מגיעים כבישים, וזה יהיה נכון במיוחד על הירח. לשם כך יש להרחיק את האבק. בעידן אפולו האבק חסם ציוד ושחק חליפות חלל.
כאשר האסטרונאוטים יחזרו לפני הירח, הם כנראה ינהגו יותר מאשר ילכו – אבל כדי להרחיק אבק ירחי מעופף הם יזדקקו לכבישים. פרויקט של סוכנות החלל האירופית ESA שדווח ב-Nature Scientific Reports בדק אפשרות של יצירת משטחים ראויים לכבישים על ידי התכת אבק ירח מדומה באמצעות לייזר חזק.
עם התפתחות הציוויליזציה מגיעים כבישים, וזה יהיה נכון במיוחד על הירח, רק צריך קודם כל להרחיק את האבק. אבק הירח הוא עדין ביותר, שוחק ודביק. בעידן אפולו האבק חסם ציוד ושחק חליפות חלל.
הנחתת סרוויור 3 נסחפה באבק כאשר מודול הירח של אפולו 12 נחת כ-180 מטרים ממנה. מודלים נוכחיים של נאס”א מצביעים על כך שכאשר נחתות ירח נוחתות, זרמי המנוע שלהן יכולים להזיז טונות של אבק, שעלול להידבק למשטחי הנחתת ולכסות את כל האזור סביב נחיתה.
התגובה המעשית ביותר היא להרחיק אבק על ידי סלילת אזורי פעילות על הירח, כולל כבישים ומשטחי נחיתה. הרעיון להתיך חול ליצירת דרכים הוצע לראשונה לכדור הארץ, עוד ב-1933.
פרויקט PAVER של ESA – סלילת הדרך לסינטור גדול שטח של רגולית – חקר את היתכנות אותה גישה לסלילת כבישים על הירח, בהובלת מכון BAM לחקר חומרים בגרמניה יחד עם אוניברסיטת אאלן בגרמניה, קבוצת LIQUIFER Systems באוסטריה וגרמניה ואוניברסיטת קלאוסטהאל לטכנולוגיה בגרמניה, בתמיכת המכון לפיזיקת חומרים בחלל של סוכנות החלל הגרמנית DLR.
הקונסורציום השתמש בלייזר דו-תחמוצת הפחמן בהספק 12 קילו-ואט כדי להתיך אבק ירח מדומה למוצק זכוכיתי, כדרך לבנות משטחים סלולים על פני הירח.
כפי שמהנדס החומרים של ESA, אדווניט מקאיה, מסביר, הפרויקט למעשה חוזר לקונספט המקורי מ-1933: “בפועל לא נביא לייזר דו תחמוצת פחמן לירח. במקום זאת, הלייזר הנוכחי משמש כמקור אור לניסויים שלנו, כדי להחליף אור שמש ירחי שניתן לרכז באמצעות עדשת פרסנל בקוטר כמה מטרים כדי לייצר התכה מקבילה על פני הירח.
“בפרויקטים קודמים של ניצול משאבים באתר – כולל בניית לבנים באמצעות חום שמש מרוכז במראות – הסתכלנו על התכת פני השטח מוגבלת לנקודות התכה קטנות יחסית, ממילימטרים בודדים עד כמה סנטימטרים בקוטר. לבניית כבישים או משטחי נחיתה נדרש נקודת מיקוד רחבה הרבה יותר, כדי לסרוק שטח רחב מאוד בפרק זמן מעשי.”
במתקנים שהותקנו באוניברסיטת קלאוסטהאל לטכנולוגיה, הקונסורציום השיג נקודת מיקוד של 5-10 ס”מ.
תוך ניסוי וטעייה, הם פיתחו אסטרטגיה להשתמש בקרן לייזר 4.5 ס”מ כדי ליצור צורות גאומטריות חלולות-מרכז בקוטר כ-20 ס”מ שניתן לחבר יחד ליצירת משטחים מוצקים גדולים שיכולים לשמש ככבישים או מסלולי נחיתה.
אדווניט מוסיף: “התברר שלמעשה זה היה קל יותר לעבוד עם רגולית בנקודת מיקוד גדולה יותר, כי בקנה מידה של מילימטרים חימום יוצר כדורים מותכים שמתח הפנים שלהם מקשה על צבירתם למשטח. קרן רחבה יותר מייצרת שכבה יציבה של רגולית מותך שקל יותר לשלוט בו.
“החומר המתקבל הוא זכוכיתי ושביר, אבל הוא יהיה בעיקר תחת כוחות לחיצה כלפי מטה. גם אם הוא נשבר אנחנו יכולים להמשיך להשתמש בו, ולתקן אותו כפי שיידרש.”
שכבת התכה בודדת היא כ-1.8 ס”מ עומק
הצוות מצא שחימום מחדש של כביש סלול מקורר יכול לגרום לו להישבר, לכן הם עברו לגאומטריות הכוללות חציות מינימליות. שכבת התכה בודדת היא כ-1.8 ס”מ עומק; מבנים וכבישים בנויים עשויים להיות מורכבים ממספר שכבות, בהתאם לכוחות העומס הנדרשים.
ג’נס גינסטר, העומד בראש אגף תהליכי ייצור חומרים רבים ב-BAM, מסביר: “עומק התכה גבוה כל כך ליצירת מבנים מסיביים יכול להיות מושג רק על ידי נקודות לייזר גדולות.”
הצוות מעריך שניתן לבנות משטח נחיתה של 100 מטרים רבועים בעובי 2 ס”מ של חומר מהודק ב-115 ימים.
פרויקט זה מקורו בקול קורא לרעיונות של יסוד הגילוי בפעילויות היסודיות של ESA באמצעות פלטפורמת החדשנות הפתוחה OSIP. הקול הקורא ביקש רעיונות מחקר הקשורים לייצור ובנייה מחוץ לכדור הארץ.
הקול קורא נענה לא פחות מ-69 פעמים. מתוכם, יושמו 23 רעיונות– על בסיס הערכה שבוצעה על ידי פאנל של מומחי ESA, שניקדו את הרעיונות על פי חדשנותם.
“קול קורא ראשוני זה היה השקעה אפקטיבית מנקודת מבטנו”, מציין אדווניט, “זה פתח מסלולי מחקר מבטיחים רבים למעקב”.
הפרויקט הוא חלק מתכנית החקר Terrae Novae של ESA, המובילה את המסע האירופי המאוייש למערכת השמש, עם יעדים במסלול נמוך סביב כדור הארץ, הירח ומאדים.
5 תגובות
אביב, חידשת לנו. אשמח אם תפנה אותי למקורות אקדמיים. 🙂
בהזדמנות תבדוק מאיזה סוג גבינה עשוי קרקע הירח
לא על ידי AI אלא על ידי סוכנות החלל האירופית.
איזה מאמר הזוי,נראה שנכתב על ידי AI
שטויות במיץ עגבניות אף אחד לא הגיע לחלל ככל שעולים יותר גבוה לכיוון האטמוספירה המעלות חום עולות אלפי מעלות ושום חומר שיש על כדור הארץ לא מסוגל לעמוד בעשירית מהחום בלי להפוך לנוזל.
עידן קריסת הקונספציות הגיע
מקריסת הקונספציה הביטחונית של נתניהו
אל קריסת הקונספציה המדעית של ניוטון
כשהתותחים רועמים המוזות שותקות.
מאמר זה מיועד לדיון החל משעה 6 אחרי המלחמה.
רעיון כוח המשיכה נמסר לעולם על ידי ניוטון לפני 330 שנים.
ניוטון האמין שיש כוח מסתורי פלאי הבוקע ממעמקי כדור הארץ, ושכל תפקידו הוא להפיל למטה חפצים שהתחלקו לנו מהידיים. כוח מסתורי שכזה מביא את הקורא אל עולם האגדות ,והדמיון מעניק לכוח זה דמות של שד חביב בלתי נראה.
לשד הזה העניק ניוטון את השם המרגיע “כוח משיכה”.
למרבה הפלא ניוטון סחף אחריו מאמינים רבים ברעיון כוח המשיכה, וכך התחילה חקירה מדעית מוזרה של המציאות הפיזיקלית, עם פיזיקה של שדים ורוחות.
מדוע המציא ניוטון את הרעיון ההזוי של כוח משיכה.
ניוטון לא ידע כי חפצים שהתחלקו לנו מהיד נופלים מעצמם, ובכך הם מקיימים חוק טבע פיזיקלי פלאי , והוא חוק שימור הכמות של אנרגיה. חוק השימור הזה התקבל במדע רק לפני 170 שנים, וברור שניוטון לא ידע על קיומו.
ומאחר שניוטון לא ידע שחפצים נופלים מעצמם, ולא ידע על קיומו חוק שימור הכמות של אנרגיה, הוא המציא את רעיון כוח המשיכה. הרעיון המטורף הזה החזיק מעמד 160 שנים בכל תוכניות הלימוד הרשמיות של פיזיקה, וכך נוצרה ביצה מדעית
סמיכה ועכורה, שמנעה כל אפשרות להכיר את מבנה היקום האמיתי.
את הביצה המדעית העכורה של ניוטון, ביטלה המציאות הפיזיקלית שגילתה לעולם את קיומו של חוק כמותי פלאי, והוא שימור הכמות של אנרגיה.
איך חוק שימור הכמות של אנרגיה, מבטל את הרעיון של כוח משיכה.
כדי להרים אבן גדולה מעל פני האדמה לגובה 1 מטר, צריך להתאמץ ולהתעייף, וכמות העייפות הזו מייצגת כמות של אנרגיה.
אם נשחרר את האבן הזו מגובה של 1 מטר , היא תיפול מעצמה למטה במהירות מתגברת, ומכת הפגיעה שלה באדמה. תציג בדיוק את אותה כמות אנרגיה שהייתה דרושה, כדי להרים את האבן לגובה של 1 מטר.
המציאות הפיזיקלית היא פלאית ופועלת מעצמה, והיא שלימדה את המדענים על קיומו של חוק טבע פיזיקלי חשוב – חוק שימור הכמות של אנרגיה.
יש הרבה סוגים של אנרגיה, והם יכולים להתחלף זה בזה, על פי חוק שימור כמותי. המציאות הפיזיקלית פועלת מעצמה , על פי חוקים פלאיים הטבועים בה, וחוקרים סקרנים של המציאות הפיזיקלית ,התחילו לגלות את החוקים הללו.
חוק שימור הכמות של אנרגיה שהתגלה לפני 170 שנים מבטל לחלוטין את הפיזיקה של ניוטון הנזקקת לכוח משיכה – והוא מוכיח כי חפצים שהתחלקו לנו מהידיים- נופלים מעצמם, ואין במציאות הפיזיקלית שד מסתורי שמפיל אותם למטה..
ומה מסתבר ? שכבר 170 שנים מלמדים באוניברסיטאות את הפיזיקה של ניוטון, ולא קם אפילו מורה אחד וזעק ” אין כוח משיכה, והפיזיקה של ניוטון אינה נכונה”
יש להדגיש כי ניוטון לא ידע שהפיזיקה שלו אינה נכונה, אבל כבר לפני 170 שנה, ידעו מורי הפיזיקה על קיומו של חוק שימור האנרגיה המבטל את רעיון כוח המשיכה , אך הם פחדו מהמאמינים ברעיון כוח המשיכה , ולא סיפרו זאת לתלמידיהם .
170 השנים האומללות האלה של פחד , הפיקו שגיאות נוראיות בתפיסת מושג החומר ומבנה היקום, והמושגים של חומר חלקיקי אפל ואנרגיה אפלה, מעידים על כך.
עתה הגיע עידן קריסת הקונספציות, וזה הזמן לעבור לפיזיקה אחרת ,המבוססת על חוקים פלאיים הטבועים במציאות הפיזיקלית . זוהי הפיזיקה האמיתית, והיא מופיעה בספר מהפכני – הנושא את השם – “מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
ספר זה מתנגש עם כל התורות הפיזיקליות שפותחו ב 150 השנים האחרונות, והוא מציג לעולם פיזיקה חדשה, וגם גיאומטריה חדשה של מעגלים.
בפיזיקה החדשה החומר הוא רציף ואין לו כוח משיכה, וכוכבי היקום נעים במסלולים בורגיים במרחב מלא בזמן פסיבי.
זמן פסיבי הוא סוג חדש של זמן הקיים ממש במציאות הפיזיקלית, כאשר הזמן המוכר לכולנו קיים רק בתודעת האדם, והוא נעלם ברגע שחושבים עליו.
לכן השם המתאים לו הוא זמן אקטיבי.
א.עצבר