זמזום הדבורים יוזם שחרור של ריחות אצל הפרחים

מטען חשמלי זעיר הממוקם על דבורים עשוי לגרום לפרחים לפלוט ריחות, זאת בהתאם למחקר בריטי עדכני. נראה כי צמחים מסוימים מנצלים את המנגנון הזה על מנת לאותת על נוכחותם לחרקים בסביבתם בשביל להגביר את הסיכויים שלהם לעבור האבקה * מסתבר שהצמחים אינם שותף פאסיבי ביחסי הגומלין עם החרקים

[תרגום מאת ד”ר משה נחמני]

דבורי הבומבוס (Bumblebee) המבקרים את פרחי הפטוניה נמצאו ככאלו היוזמים את השחרור של החומר הכימי בנזאלדהיד (benzaldehyde). פליטות נדיפות השתחררו גם כאשר Clara Montgomery, אשר הובילה את המחקר באוניברסיטת בריסטול, נגעה בצמחים בעזרת כדור ניילון טעון חשמלית, אולם לא השתחררו כאשר היא השתמשה במוט מתכת מוארק (נטול מטען חשמלי). גם מחושים של דבורים נראו כמגיבים לבנזאלדהיד בריכוזי פליטות אלו.

דבורי הבומבוס מיצרים מטען חיובי זעיר של 120 פיקו-קולונים בזמן מעופם באוויר.  סביר להניח כי מטען זה מסייע להם לאסוף אבקנים, שהם חומרים הנוטים להיות טעונים שלילית. לדבורים יש מחושים ושיערות היכולים לחוש בשדות חשמליים חלשים בסמוך לפרחים, ומנגנון זה מסייע להם לקבוע אם הפרח כבר בא במגע עם מאביק אחר. המחקר החדש מציע כי צמחים גם מגיבים למידע אלקטרוסטטי זה. 

בדרך כלל, לפחות 600 עד 700 פיקו-קולונים נדרשו על מנת ליזום שחרור חומרים נדיפים מתוך הפטוניות ששימשו לניסויים. “אנו סבורים כי המטען החשמלי הנישא על גבי הדבורים תורם או גורם ממש להגברה בפליטת החומרים הנדיפים, אולם ייתכן ונדרשים לשם כך מספר דבורים יחדיו”, אמרה החוקרת הראשית. היא מעריכה כי ייתכן ונדרשים חמישה עד שישה ביקורים בפרח הפרטני לשם כך.

בנזאלדהיד הוא אלדהיד ארומטי פשוט בעל ריח דמוי שקד והוא המרכיב העיקרי של ריח הפטוניה. סוג אחר של פרח ששימש בניסויים, לוע הארי, לא הראה כל הגברה מדידה של החומרים הנדיפים בעקבות חשיפה למטען חשמלי. “כבר ידענו בעבר כי דבורים נושאים מטען חשמלי וכי השדות החשמליים הנוצרים על ידם עשויים לעודד העברת אבקנים בין הדבורים לפרחים”, אמר אחד מהחוקרים. “רצינו לבחון אם המטען עצמו יכול להשפיע על יחסי הגומלין שבין הפרח לבין החרק המאביק בדרכים אחרות”.

אחת מהחוקרות בתחום אומרת כי: “פרחים לא יכולים להשקיע אנרגיה אינסופית על “יחסי ציבור” לשם משיכת יצורים מאביקים, כך שמעניין לגלות כי הם כן עשויות להיות מושפעות על ידי שדה חשמלי חלש זה כאשר המאביק קרוב לפרח עצמו”. היא מוסיפה ואומרת כי: “עלינו להשקיע תשומת לב רבה יותר באשר לתופעות המתרחשות במהלך הביקור של המאביק בפרח”. הבנה טובה יותר של התקשורת בין הצמח למאביק עשויה אפילו לספק שיפורים בתחום האבקת הפרחים, היא מוסיפה ואומרת. ההסתמכות שלנו על דבורים לשם האבקה משמעותה כי זה באמת חיוני שנבין את יחסי הגומלין שבין הצמחים לבין המאביקים על כל דקויותיהם הקטנים, אומרת החוקרת הראשית. גורמים רבים משפיעים על המטען שנושאת עליה הדבורה, כגון מזג האוויר, הזיהום הנגרם על ידי רכבים וקווי החשמל שבסביבה. “חשוב שנבין את פרטי התקשורת שבין הצמחים לבין המאביקים שלהם ושלא נשבש את יחסי הגומלין הללו, מסכמת ואומרת החוקרת הראשית.

“הרעיון כי פרחים אינם רק משתתפים סבילים בכלכלת השוק של מערכות האבקה הוא רעיון מרתק: שצמחים יכולים לייצר אותות ולספק תגמולים להתנהגות הייצור המאביק אותם, ולהשקיע את האנרגיה שלהם באותות ותגמולים, מעיר אחד מהחוקרים. “עלינו לחקור את התופעה הזו בזני צמחים נוספים ולראות אם זו תופעה רווחת ונפוצה, ולחקור עוד באשר למנגנונים שבבסיס תופעה זו”.

המאמר המדעי