השירותים האנושיים מתמוטטים: האם הבינה המלאכותית יכולה להיות חבל ההצלה?

כל שירות ציבורי של עזרה אנושית, כגון טיפול נפשי או סיעוד לחוסים קורס. דווקא הבינה המלאכותית שתשתלט על הרבה עבודות תותיר אותנו עם הדבר שאולי חשוב לנו מכל, הערך שאנחנו מוצאים במאמץ אנושי למען האחר.

פרופ’ עמית באומל

שאלות תם: יצא לכם לנסות לקבוע תור לפסיכולוג קליני במרפאה ציבורית? ניסיתם לקבוע טיפול לילד אצל קלינאית תקשורת? או שאולי ניסיתם לזהות מוסד טוב לחיות בו עבור בוגר צעיר מהמשפחה שנמצא על הרצף או עבור קשיש מהמשפחה?

אם הייתם במצב הזה, אתם כבר מכירים את הבעיה. כל תחום תעסוקה, שבו יש צורך באנשים שיעזרו לאנשים אחרים להתפתח, להתגבר על קושי או מגבלה, קורס. וזה לא משהו אישי נגד אף אחד. זה קורה כמעט בכל המדינות המערביות.

הנה רק כמה דוגמאות שזכינו להיחשף אליהן בישראל ממש במחצית הראשונה של 2023:

בתחום ההוראה, אין מספיק מורים בחינוך המיוחד. כך לקראת הקיץ משרד החינוך בישראל שיגר איגרת להורים של תלמידים על הרצף האוטיסטי. באיגרת הודיע כי המחסור הצפוי בעובדי הוראה יוביל לסיום מוקדם יותר של ימי הלימודים.

בתחום הסיעוד, אין מספיק ידיים עובדות כדי לתמוך בחוסים, קשישים, ואף אנשים עם מוגבלויות, ושר העבודה דן על יבוא נוסף של עובדים ממדינות העולם השלישי, זאת במקום להגדיל את שכר המטפלים ולספק להם תגמול הולם.

בתחום בריאות הנפש הציבורית, הענף קרס. אין כמעט פסיכולוגים בשירות הציבורי, ואם אתם או ילדכם קורסים נפשית תאלצו לחכות שנה בשביל לקבל את הטיפול הנכון ביותר עבורכם. גם הוא, אגב, יהיה טיפול מקוצר, לווא דווקא מטעם המומחים לדבר, ולא בדיוק מה שאתם באמת צריכים.

אנשים רוצים לעזור לאנשים אחרים, אבל…

אין זה סיפור על מחסור באנשים שרוצים לעזור לאנשים אחרים.

מוסדות הלימוד הגבוהים של החינוך המיוחד, הפסיכולוגיה, הסיעוד, והפארא-רפואה מלאים בסטודנטים שישמחו לקבל את ההכשרה ולעבוד בללמד לאחרים, לעזור להם להבריא, להשתקם, לחיות חיים טובים. בני אדם רוצים לעשות טוב לאחרים, וזה אולי הקסם הגדול ביותר של החברה האנושית.

הסיפור הוא על כך שהשכר שמוצע עבור אלו שאמורים לספק את השירותים הציבוריים הללו לא מבטא בצורה הולמת את הכישורים הנדרשים במקצוע.

אנחנו מתמחרים עזרה אנושית בחסר.

הרי, אם מורה שדואג לילדנו שיהפכו לבני אדם טובים ובעלי ערך לאחרים, היה מקבל, נכון לשנת 2023, 15,000 ש”ח לחודש לאחר מספר מועט של שנות התמחות – לא היו חסרים פה מורים רבים ואיכותיים. אם איש סיעוד, כזה שמספק יד חמה, ומחליף את החיתול של חוסה או קשיש, היה מקבל שכר דומה, שלחלוטין מגיע לו – סביר שלא היו חסרים פה כאלה. אם לפסיכולוג קליני, שתפקידו לעזור לאנשים לשנות את חייהם, ושעבר הכשרה מקצועית בת 10 שנים, היה מוצע שכר מעט יותר גבוה בשירות הציבורי גם פסיכולוגים לא היו חסרים.

מה קורה, בחברה האנושית, שמוביל אותנו לתמחר בחסר כה גדול דווקא את השירותים שאנחנו הכי גאים בהם? אלה שיש בהם טוב אנושי ועזרה הדדית?

יש כמובן אלפי דרכים לרומא ואני אציע שתיים. אחת שקשורה לרגש ומנסה להתחבר למהות שלנו כבני אדם, והשניה שהיא יותר מתמטית, ומנסה לבחון את הדברים בצורה קצת יותר אנליטית וביקורתית. ויש לי הצדקה מאחורי הבחירה הזו, אגב: אם יש משהו שייחודי לנו כמין, הוא החיבור המיוחד בין היותנו יצורים רגשיים לבין היכולת שלנו לתכנן ולבצע עיבודים מורכבים. לא היינו אנושיים ללא החיבור הזה, ומה אני אם לא אנושי? (אמרה הבינה המלאכותית שתוכנתה לכתוב כך, או שלא…)

אנחנו מורגלים לעזור כחלק מביחד קהילתי

הפרספקטיבה הרגשית קשורה לדרך שבה אנחנו בני האדם בנויים לפעול ביסוד שלנו – כחלק מביחד. אנחנו בנויים לפעול בקבוצות של עשרות עד מאות אנשים, שבהן יש לנו הכרות אישית עם כל אדם בקבוצה. כך שלמרות שההתפתחות הציווילציונית אפשרה לנו להתרחב הרבה מעבר לקהילות מקומיות ולהשתלט על העולם (מה שפינקי והמוח רצו אך לא הצליחו לעשות), הצרכים הרגשיים והתפיסות הבסיסיות שלנו שנוגעות לתהליכי חיברות עם מי שמסביבנו לא השתנו – הם עובדים טוב יותר בקהילה קטנה.

מהזווית הזו, הנטייה לתמחר בחסר כל דבר שיש בו עזרה אנושית לאדם אחר, נובעת מכך שזה משהו שאנחנו ביסוד מצפים לקבל בחינם, מהקרובים לנו. הם אלה שאמורים ללמד אותנו, לתמוך בנו, לסעוד אותנו, לחבק, ולנחם. הדבר הזה, שנתפס ככל כך טבעי, גם נתפס למרבית הצער כמשהו שאינו מספיק מיוחד כדי שהמדינה תשלם עליו בממון רב. כמובן, שתמיד ניתן לטעון שהשמיכה (של התקציב) קצרה, וזה נכון. עדיין זו פרספקטיבה חשובה כי היא מעידה על סדרי העדיפיות, וגם על כך שיש דברים שהיינו מעדיפים לקבל מקרובינו, רק שהעולם פחות מאפשר זאת.

כמה ערך אנשים מספקים כשהם קמים בבוקר לעבודה

הפרספקטיבה האנליטית קשורה לתפיסות יותר מודרניות של שוק כלכלי וטמונה ב”חלק של האנשים שעובדים בעולם בשוק הכלכלי”. החלק הזה מבטא כמה כסף עובר, כמה ערך נוצר, עקב העובדה שבני אדם קמים בבוקר ועובדים. החלק המשלים הוא החלק של ההון בשוק הכלכלי – כמה ערך נוצר בעסקאות נדלן (כשאנחנו שוכרים דירה) או מתוכנות מחשב שקמות בבוקר ועובדות במקום אנשים.

מחקרים גלובליים מראים כי החל משנות ה-90 של המאה הקודמת, החלק של העבודה של אנשים מהשוק הכלכלי ירד ב-10%, ולעומת זאת החלק של ההון עלה ב-10% (1,2). מה שזה אומר, במילים פשוטות, זה שכשאנחנו קמים בבוקר לעבודה, הערך שאנחנו מספקים פוחת ולעומת זאת הערך שנוצר מהון גדל. הון שכמובן בבעלות של מעטים.

יש מספר תהליכים שהתרחשו מאז 1990 ומשפיעים על היחס הזה, אבל התהליך שהופך להיות המשמעותי ביותר הוא הכניסה של מחשבים לחיינו. באימלוק, יש מתכנתים שקמים בבוקר ועומלים קשה כדי לפתח תוכנות שמפחיתות את הצורך באנשים, והתוצר הוא שלאנשים עדיין יש עבודה, אבל העבודה שלהם שווה פחות.

חשוב להגיד: בעבר הרעיון האחרון הופרך ומ-מ-ש בגדול. יש מלא סיפורים שכל ילד ברחוב כבר יכול לדקלם. יש את הסיפור על מוכרי קרח שאיבדו עבודתם לאור התפתחות המקררים ועל מוקדניות שאיבדו את התעסוקה לאור התפתחות מרכזיות טלפוניות, אך למעשה העבודות החדשות שנוצרו בשוק סיפקו פיריון ושכר גבוהים יותר. יש גם את הסיפור על הבנקאים בשנות ה-70 של המאה הקודמת שהפסיקו להתמקד בהעברת מזומנים ללקוחות עקב התפתחות הבנקומט, אך למעשה התפנו להקדיש את זמנם לפעילויות שדרשו יותר כישרון.

אבל היום הנתונים כאמור מצביעים על מצב אחר – העבודה מכניסה פחות מהון שקם בבוקר והולך לעבודה, וכך הפרנסה של האנשים פחות מספקת.

כל זאת נאמר לפני שהבינה המלאכותית נכנסת לתמונה (שזה ממש עכשיו), או יש לומר, נוחתת על הערך שאנשים מספקים בעבודה שלהם כמו פטיש להשטחת שניצלים.

הבינה המלאכותית למעשה מאפשרת לתוכנות להיות יותר עצמאיות בביצוע פעילויות מאוד מורכבות. וזה אומר בפשטות שבעתיד הבינה המלאכותית תוכל להניע תוכנות או רובוטים שיפעלו במיומנות גבוהה יותר מבני אדם בהרבה מאוד מקצועות. היא תוכל לנתח טוב יותר ממנתחים, לקרוא חוזים יותר טוב מעורכי דין, להוציא דוחות יותר טוב מחשבים, וגם להחליף מתכנתים. (למבט על ומסכם של הנושא אני ממליץ לצפות בהרצאתה הנפלאה של פרופ’ לכנר בועידת מרקר.) יהיו מי שירוויחו מזה, אבל במרבית המקרים, ברגע שהמיומנות הנדרשת לפעולה פוחתת, גם השכר יורד בהתאם.

זה מה שנשאר

כשכל זה יקרה, עם מה בני האדם יישארו? מה סביר שלעולם נעריך בבני אדם?

באותה מידה שמחשבים יודעים לנצח בשחמט כל אדם, אבל תחרויות שחמט בין אנשים למעשה יותר פופלריות מאי פעם – אנחנו לעולם נעריך את הבחירה של אנשים לעזור לאדם אחר, ללמד אותו דבר או שניים על החיים ולנסות שיהיה לו יותר נעים ופחות כואב. כשאנשים בוחרים להתאמץ עבור אחר, הם מקריבים מהאנרגיה המוגבלת שלהם, ולכן זה משהו שאנחנו מוצאים בו המון ערך ומשמעות.

במובן הזה, זה אולי נכון שבינה מלאכותית תשתלט על מיומנויות משמעותיות שיפחיתו את הערך שהרבה אנשים יספקו בעבודה, אבל היא לא יכולה להשתלט על הערך שאנחנו מוצאים בעזרה אנושית. זוכרים? זה בדיוק אותו ערך שבעבר, בקהילות אוטנומיות, הורגלנו לקבל על מלא מהקרובים לנו ושכיום ממומן בחסר.

לכן, דווקא אותה בינה מלאכותית שתשתלט על עבודות אמורה לעזור לחברה האנושית להסית את המשאבים לטובת שכר הולם יותר למקצועות של עזרה אנושית. במצב כזה, לא נשמע חדשות לבקרים על חסר באנשי סיעוד, מורים או פסיכולוגים.

יש מלא שישמחו לעבוד במקצועות הללו, אם רק יתוגמלו בצורה הולמת.

1. Szymańska, A., & Zielenkiewicz, M. (2022). Declining Labour Income Share and Personal Income Inequality in Advanced Countries. Sustainability, 14(15), 9403.
2. Manyika, J., Mischke, J., Bughin, J., Woetzel, J., Krishnan, M., & Cudre, S. (2019). A new look at the declining labor share of income in the United States. McKinsey Global Institute Discussion Paper, 1-64.