ההערכות האופטימיות כיום הן שרק אחוז אחד מכל אותן יצירות שרד עד לימינו אנו. כמה עושר ספרותי, אומנותי, פילוסופי ומדעי איבדנו במרוצת השנים. כעת חוקרים שנעזרו בבינה מלאכותית הצליחו לפענח את הכתוב בפפירוס מתפורר ששרד את התפרצות הר הגעש ווזוב.
לפני כמעט אלפיים שנים אירע אחד האסונות המתועדים הגדולים ביותר בהיסטוריה העתיקה: הר הגעש וזווב התפרץ וקבר את כל תושבי העיר פומפיי מתחת למטרים שלמים של אפר געשי ולבה שהתקררה במהירות והפכה לאבן. עיר שלמה, על כל תושביה, הפכה תוך יממה אחת לשממה נטולת-חיים.
את המתים לא נוכל להחזיר כבר לחיים, אבל מה לגבי מילותיהם? מה עם הספרים שכתבו, הרעיונות שהגו, השירים שכתבו? מה קרה למגילות ולפפירוסים שבעיר, שהכילו בוודאי את היצירות המפורסמות ביותר של העולם הקדום?
גם אלו, שלא במפתיע, לא שרדו את הקטסטרופה. על גורלן אנו יכולים ללמוד משאריות הווילה בעיירה הסמוכה – הרקולנאום שמה – שנקברה גם היא תחת האפר. הווילה הכילה ספריה עם מאות מגילות – אוצר בלום עבור אנשי אותו הזמן – וכולן חוו טמפרטורות שמספיקות כדי להרוג כל אדם. הן התקרזלו, התפחמו ואיבדו את צורתן המקורית. אי אפשר לפתוח אותן כיום מבלי שיתפוררו מיד. כפי שהגדיר אחד הכתבים של הוול-סטריט ג’ורנל –
“שאריות הפפירוס ההרקולנאומי אינן נראות כמו משהו שהותירה מאחוריה ציביליזציה עתיקה שעשוי להכיל את סודות המדע, המתמטיקה והפילוסופיה. הן נראות יותר כמו משהו שהכלב שלך עשה על השטיח.”
ועדיין, הן משומרות, ולו גם בצורתן הפגומה והבלתי ניתנת לקריאה. מבחינה זו, מצבן טוב יותר מהרוב המכריע של היצירות הספרותיות שהופקו בהיסטוריה העתיקה. ההערכות האופטימיות כיום הן שרק אחוז אחד מכל אותן יצירות שרד עד לימינו אנו. כמה עושר ספרותי, אומנותי, פילוסופי ומדעי איבדנו במרוצת השנים!
האם ייתכן שהמגילות ההרקלונאומיות יכולות לעזור לנו לשחזר חלק מהידע של הקדמונים? אבל איך נוכל לגלות מה כתוב בהן, אם אי-אפשר לפתוח אותן, ואם הדיו המקורי עצמו הושחת כמעט-בוודאות בחום הנוראי שחוו המגילות?
כאן נכנסים לסיפור שלושה גורמים: כסף, שיתוף פעולה ו… בינה מלאכותית.
הכסף
היזמים של עמק הסיליקון ידועים בתחביבים הייחודיים שלהם, ונאט פרידמן אינו שונה. הוא מוכר בקהילה כיזם ומשקיע מנוסה, אבל ידידיו הקרובים יודעים שאחת מאהבותיו הגדולות היא רומא העתיקה. כאשר פרידמן למד אודות קיומן של המגילות ההרקולנאומיות, הוא החליט לסייע ברתימת חוקרים בכל העולם כדי לפענח את תוכן המגילות.
למזלו של פרידמן – וכן, כמובן, גם בזכות כישוריו – כסף לא חסר לו.
אילו היה פרידמן עשיר טיפוסי, הוא היה בוודאי תורם כמה מאות-אלפי דולרים למעבדה של אחד החוקרים בתחום, או אפילו מקים מחלקה חדשה בעלות של כמה מיליוני דולרים. אבל פרידמן הוא מהעשירים החדשים, ויודע היטב שלעתים קרובות הפתרונות הטובים ביותר מגיעים דווקא ממקומות לא-צפויים. ספציפית, הם מגיעים מהקהל: ממיליוני האנשים המוכשרים שמחכים להזדמנות לעשות פרויקטים מעניינים ויוצאי-דופן, ולזכות בכסף, כבוד וניסיון.
וכך נולד “אתגר וסוויוס”.
פרידמן וחברים נוספים פתחו ביחד את התחרות הנקראת “אתגר וסוויוס” לפני שנה, וגייסו עבורה פרס מפתה במיוחד: 700,000 דולרים שתקבל הקבוצה הראשונה שתפענח ארבע פסקאות עם לפחות 140 אותיות בכל אחת עד סוף 2023.
ואלפי מומחים צעירים לבינה מלאכותית, לסריקות רנטגן, לפענוח תמונות ולכל תחום אחר, נהרו להשתתף בתחרות.
כמעט מיד הם גילו שהמשימה בלתי-אפשרית. המגילה נאפתה בחום של 600 מעלות צלזיוס במשך ימים ארוכים, וכנראה הייתה עתיקה ופגומה עוד לפני כן. חוקרים השתמשו כבר בסריקה באמצעות קרני רנטגן כדי לראות את תוכן המגילה, אבל קשה לפענח איזה צילומים מכילים את השכבות השונות, ובכל מקרה אי אפשר להבדיל בין הדיו לבין הפפירוס בסריקות שכאלו.
למזלם של רודפי-המטמון, פרידמן היה חכם מספיק כדי להציב במקביל סדרה נוספת של פרסים שהגיעו במצטבר ל- 300,000 דולרים. הפרסים הללו ניתנו לכל מי שהצליח להשיג פריצות-דרך קטנות – ובתנאי שישתף את המידע אודותיהן עם כל שאר המתחרים.
שיתוף פעולה
על מה תוגמלו משתפי הפעולה? על הישגים קטנים – אבל כשהם נבנו אחד-על-גבי-השני, הם יצרו סולם עליו יכלו כל החוקרים להתקדם מעלה-מעלה.
אחד מאותם הישגים היווה את המפתח לגילוי המילה הראשונה אי-פעם במגילות ההרקולנאומיות. קייסי הנדמר, דוקטור לאסטרופיזיקה תיאורטית ואיש אשכולות, עבר על סריקות הרנטגן של המגילות ובחן אותן לאורך שעות ארוכות. מילולית, הוא בהה בהן במשך שעות. אחרי מספיק שעות של בהייה, הוא זיהה פרט שאיש לא גילה לפניו: עקבות של דיו יבש ומפוחם, שנראו כמו סדקים זעירים במשטח. כמעט בלתי-אפשרי לראות את הסדקים האלו, או להבדיל ביניהם לבין פני השטח הפגומים בלאו-הכי של המגילה. אבל הנדמר הצליח, שיתף אחרים בתגלית שלו בפלטפורמת הדיונים המקוונת של התחרות – וזכה בפרס של 10,000 דולרים על היותו “מוצא הדיו הראשון” במגילה.
התגלית של הנדמר עניינה מספיק את האחרים כדי שיתחילו לסרוק אחר סדקים דומים במגילות, אבל מעטים מאד אותרו. בשלב זה נכנס לתמונה לוק פאריטור, סטודנט לתואר ראשון, והחל להריץ מנוע בינה מלאכותית בלילות לאיתור סדקים נוספים במגילות. מכיוון שכל סדק כזה מעיד על קיומה של אות באזור, ומכיוון שאותיות מתחברות למילים, השיטה שפיתח הביאה לאיתור מספר גדול של סדקים. פאריטור אימן את הבינה המלאכותית על הסדקים הנוספים, וכך יכולותיה גדלו מלילה ללילה. תוך זמן קצר, היא הגיעה לרמה על-אנושית במציאת שאריות דיו במגילה. כשמספיק סדקים סמוכים נאספו ביחד והתמונה עובדה בצורה הנכונה, הם יצרו אותיות.
בסופו של דבר, פאריטור האמין שהצליח להרכיב מילה שלמה אחת. הוא הגיש את התמונה שהרכיב – לצד המתודולוגיה השלמה – בתקווה לזכות בפרס-הביניים של “האותיות הראשונות”. באתר התחרות מתוארת תגובתם של המומחים שקיבלו את התמונה –
“… הם התנשפו בהפתעה: הם יכלו מיד לקרוא את המילה “פורפיראס”, למרות שהאותיות היו חלשות.”
פאריטור זכה בארבעים-אלף דולרים, ולא פחות חשוב: בתהילת עולם. הוא האדם הראשון שהצליח לקרוא מילה שלמה מתוך מעמקיה של מגילה מפוחמת מלפני אלפיים שנים. אבל בזכות העובדה שהוא שיתף את ממצאיו עם הקהילה, תוך שעות ספורות כולם התחילו להתקדם באותו כיוון.
בינתיים, בצד השני של העולם, יוסף נאדר, סטודנט מצרי לתואר דוקטור בברלין ניסה לחקור דווקא כיוון אחר. הוא אימן בינה מלאכותית על קרעי מגילות, הפגין הצלחה ראשונית וזכה בפרס קטן. הוא המשיך לשכלל את הגישה ואת הבינה המלאכותית שיצר, והצליח למצוא אותיות ומילים שלמות – מה שזיכה אותו בפרס נוסף. גם ההתקדמות הזו שותפה עם המתחרים האחרים בתחרות.
אפשר היה להמשיך כך עוד ועוד, אבל התחרות הוגבלה במכוון לשנת 2023. בשבוע שלפני הדדליין, החליטו פריטור ונאדר לאחד כוחות עם חוקר שלישי שהגיע לתוצאות יפות, ושהזין מידע נוסף למנועי הבינה המלאכותית שפיתחו. ביחד, הצליחו כל השלושה להתעלות על הישגיהם של המתחרים האחרים והגיעו להצלחה המיוחלת: יותר מאלפיים אותיות במגילה שמעולם לא נקראה בעבר. וכן, גם 700,000 דולרים שבוודאי לא הזיקו לחשבון הבנק של החוקרים הצעירים.
אם הסכום הזה נשמע כהוצאה מוגזמת על קריאתן של אלפיים אותיות במגילה קדומה, כדאי שתדעו שקיימות מאות מגילות במצב דומה של הרס. בזכות הכלים שפיתחו שלושת החוקרים – לצד כל שאר המשתתפים בתחרות – אפשר יהיה כבר בשנים הקרובות להיחשף באופן ישיר לכתיבתם של הרומאים הקדומים. ולא רק הם. אותה טכניקה תוכל לשמש גם לקריאת הפפירוסים המתפוררים הכרוכים מסביב למומיות מצריות.
“יש ארגזים של הדברים האלה בחדרים האחוריים של מוזיאונים.” אמר בהתרגשות רוברט פאולר, פרופסור להיסטוריה יוונית באוניברסיטת בריסטול, בראיון ל- The Guardian. “זה משנה משחק מושלם. ישנן מאות מהמגילות האלו שמחכות להיקרא.”
אבל מה היה כתוב במגילה הספציפית הזו?
משמעות החיים ובכלל
המגילה, כפי הנראה, מכילה את כתביו של הפילוסוף הקדום פילודמוס. למעשה, קיים סיכוי שהוא כתב אותה בעצמו, מכיוון שהוצע בעבר שהוא היה בעליה של הספריה המקורית בהרקולנאום. הפסקאות שפוענחו מתרכזות בנושא שמעסיק את בני-האדם גם היום: מה משמעות החיים הטובים והמאושרים. פילודמוס, שלא במפתיע, מתפלסף על מזון ומוזיקה ועל העונג שאלו מביאים לבני-אדם. כפי שאמר פרידמן בראיון לוול סטריט ג’ורנל –
“אתה כמעט יכול לראות מישהו כותב את זה בסאב-סטאק [שירות למשלוח מבזקים דיגיטליים למשתמשים] עכשיו.”
פרידמן נוגע בנקודה קצת לא-נעימה. ידע אנושי נבנה ומתפתח עם הזמן, ורעיונות פילוסופיים שנראו פורצי-דרך לפני אלפיים שנים, יכולים להיראות בעינינו היום כבעלי אותה רמת תחכום של ילד או זקן נרגן בטוויטר. אין סיבה לצפות שהמגילות ההרקולנאומיות יחשפו בפנינו את צפונות היקום וסודות פילוסופיים כמוסים שישנו את דרך חיינו.
אבל הן יכולות לגלות לנו כל-כך הרבה יותר.
המגילות הללו, ועוד רבות אחרות שיפוענחו באמצעות מאמציהם של חוקרים אנושיים וממוחשבים, יכולות להעשיר את הפסיפס של הידע שלנו אודות אבותינו הקדומים. אנו יכולים ללמוד על מנהגיהם, על מזונותיהם, על אליהם ואמונותיהם.
אולי, אם יתמזל מזלנו, נצליח למצוא יצירות מקוריות שנעלמו עד כה מבמת ההיסטוריה. סופוקלס, למשל, כתב את המחזה “אנטיגונה”, אותו אנו לומדים עד היום בבתי-הספר, ולצידו עוד יותר מ- 120 מחזות. כמה מתוכם שרדו עד לימינו? שבעה בלבד. מה אם נמצא עוד כמה מחזות כאלו, בעמקי המגילות? מה אם נמצא את הפואמה האבודה, עליה מרומז באודיסיאה, שמתארת את מאבקם של אודיסאוס ואכילס? או מגילות שמתארות בעצמן את ההיסטוריה של ערי יוון ואנשיה? או את אחד מעשרות ספריו האבודים של החוקר וההיסטוריון פליניוס הזקן?
ומי יודע – אולי אפילו אפשר יהיה למצוא במגילות הללו גם סודות טכנולוגיים ומדעיים. אנו עדיין מנסים להבין כיצד בדיוק ייצרו הרומאים את הבטון המיוחד שלהם, ששרד יותר מאלפיים שנים. יש רעיונות והיפותזות, אבל אולי נוכל למצוא במגילות את המתכון המדויק. אולי נגלה פרטים נוספים על יצירות הנדסיות בעלות מורכבות שלא-תאומן מאותה תקופה, כמו “מנגנון אנטיקיתרה“, שהיה מכונה קדומה שחישבה את מיקום גרמי השמים. אולי נגלה עוד פרטים על המצאותיו המכאניות של ארכימדס.
ואולי לא. אולי אלו יהיו ‘סתם’ עוד מגילות עם אמיתות ומליצות שחוקות של פילוסופים קדומים. מגילות שממליצות לנו לשתף פעולה ולעבוד ביחד כבני-אדם. מגילות שמהללות את המרדף אחר הידע והחכמה. הן עדיין יהיו בעלות ערך, כמובן, וירחיבו את הבנתנו אודות ההיסטוריה הקדומה. אבל אנחנו לא נצטרך אותן כדי לדעת את כל הדברים האלו.
זה, הרי, הלקח של התחרות עצמה לפענוח המגילות: כשאנשים טובים עובדים, חוקרים וחושבים ביחד, ומשתפים פעולה גם כשהם יושבים במדינות שונות – דברים מופלאים קורים.
עוד בנושא באתר הידען:
