כ-250 תלמידים משמונה רשויות מקומיות השתתפו בבניית שמונת לוויני תבל ששוגרו ביום חמישי לחלל. שוחחנו עם שלושה מהם, והבנו שהם קיבלו הכשרה בתכנות ובלוויינות אבל גם בניהול פרויקטים מורכבים
כ-250 תלמידים משמונה רשויות מקומיות השתתפו בבניית שמונת לוויני תבל ששוגרו ביום חמישי לחלל. שוחחנו עם שלושה מהם, והבנו שהם קיבלו הכשרה בתכנות ובלוויינות אבל גם בניהול פרויקטים מורכבים.
ניב כהן, הוביל את צוות התוכנה במעלה אדומים וכיום הוא חייל בחיל האוויר. “הגיעו אלינו לבית הספר והתחילו לראיין תלמידים. לא ממש הסבירו לנו על הפרויקט. אמרו שזה משהו שקשור בלוויינים, הלכתי לראות במה מדובר. את אבי עמיצור שניהל את הפרויקט הכרתי עוד מקודם כי הוא ניהל הרבה פרויקטים בעיר, והגעתי לראיון.
האם שמעת קודם על לווייני דוכיפת, שלווייני תבל הם ההמשך שלהם?
“לא שמעתי עליהם מקודם, אבל אחרי שהתחלנו את הפרויקט נסעתי להרצליה ודיברתי עם התלמידים שבנו את לווייני דוכיפת. לפני שנכנסתי לפרויקט לא התעניינתי בחלל ולכן לא היה לי ידע בנושא.”
“גיליתי שתחום החלל הוא תחום רחב ומעניין. בעיקר התחברתי לתחום התוכנה, וזה התחום שהתמקדתי בו במסגרת הפרויקט במעלה אדומים. אני השתתפתי בכתיבת התוכנה שרצה על מערכת ההפעלה של הלוויין, בהתחלה היו לנו תוכניות לפתח תוכנות נוספות – כל מיני ממשקים שנוכל להתקשר באמצעותם עם הלוויין. בסוף הוחלט שלכל הלוויינים יהיה ממשק אחיד והוא ינוהל מהרצליה, אבל פיתחתי הרבה דברים מעניינים.”
במה זה שונה מכתיבת תוכנה רגילה?
“שונה מאוד. כשכותבים תוכנה ללויין צריך לשים לב לכל פרט קטן כל טעות קטנה תביא לכך שכשהלוויין יתחיל לפעול לא יהיה ממנו אות חיים. לפיכך, התכנון ארך יותר זמן מאשר כתיבת הקוד עצמו כי היינו צריכים לחשוב על הכל.”
אתה ממשיך בתחום החלל?
התגייסתי לחיל האוויר אבל לא לתחום החלל.
ניב ממליץ לתלמידים שמעונינים בכך להצטרף לפרויקט ההמשך: “שמעתי שהולך להיות דור שני אז אני רוצה להמליץ לכל מי שמעוניין שזה שווה. זכיתי להכיר אנשים מדהימים, לעבוד עם מומחים מהתחום ולפתוח אופקים. יש נושאים שלא חשבתי אי פעם שאלמד אותם. היה מאוד מעניין. צריך כמובן שתהיה יכולת ללמוד את התחום, וגם אז, היו רבים שנשרו במהלך הפרויקט. צריך להתחיל כדי לדעת.”
לצידו של ניב היתה שלו סבן, בוגרת תיכון אורט תעופה וחלל במעלה אדומים: “מארגני הפרויקט פנו לראשי ערים והציעו להם להשתתף. במקרה שלנו, הגיעו לכל בתי הספר וראיינו את כל מי שהמגמה שלו כוללת פיזיקה “
“אני הייתי ראש הפרויקט, שהכיל תוכנה ובנייה ובנוסף הייתי אחראית על הצגת הפרויקט בפני גורמים שונים. ההשתתפות בפרויקט נתנה לי להבין שאני רוצה לעסוק בתחום וגם גרם לי להבין שאני יכולה להוביל. אני הולכת ללמוד מדעי המחשב, אולי יום אחד אשתלב בתעשיית החלל.”
פעילה נוספת היא עמרי דינור שהובילה את קבוצת תיכון שער הנגב. “שימשתי כמנהלת הצוות של שער הנגב בפרויקט תבל, והבת היחידה בקבוצה. “
“אם לפני כמה שנים היו אומרים לי שלוויין שאני בניתי ביחד עם החברים הכי טובים שלי ימריא לחלל לא הייתי מאמינה. זו תוכנית מדהימה ואני מרגישה שהיא עיצבה לי את כל חווית התכנון באופן יוצא מן הכלל. היתה לי הזדמנות ללמוד באופן בלתי פורמלי על דברים שאני באמת רוצה לעבוד בהם אחר כך. אני מאוד שמחה להיות כאן עם כל החברים שלי. “
היה לכם קשר עם קבוצות אחרות?
“העבודה עם הקבוצות האחרות היתה בעיקר בשלב התכנון. בגלל שזה התרחש בזמן הסגרים הכל בוצע באמצעים אלקטרוניים, בעיקר זום ודיסקורד. דיברנו עד אמצע הלילה והיו גם מפגשים גדולים בהם כל התלמידים נכנסו לזום והקשיבו להרצאות משותפות. “
מה בדיוק היה התפקיד שלך?
“התפקיד שלי כמנהלת צוות שער הנגב היה בעיקר ניהולי – לארגן את הקבוצה ולוודא שכולם יודעים מה המשימה שלהם. בנוסף הייתי בצוות תחנת קרקע, ויש לי הסמכה מיוחדת שמאפשרת לי לתפעל את המכשירים והאנטנות כדי לתקשר עם הלוויין בחלל. לאורך הפרויקט היתה הרבה עבודה על ההסמכה הזאת תוך כדי ניהול כל הפרויקטים האחרים, לבדוק שהם יודעים מה הם צריכים לעשות ואם הם מסתדרים או צריכים עזרה. במקרי הצורך קישרתי בין חברי הקבוצה שלי למי שצריך בקבוצות אחרות או מדריכים במרכז המדעים בהרצליה .”
“במקרה של שער הנגב הפרויקט היה בתוך מסגרת בית הספר. היינו במגמת חלל שחלק אחד שלה היה תבל והחלק השני כתיבת עבודות גמר במקצועות מדעיים – בניית מכונות, תכנות , מדעי המחשב, פיזיקה, והיה אפילו תלמיד אחד שעשה עבודה בכימיה. הפרויקט היה למעשה אחד השיעורים. נשארנו בבית הספר עד אמצע הלילה .”
לסיכום אומרת די-נור: “אני רוצה להגיד המון תודה למדריכים שלנו רונן יובל, רן ושם, שהיו איתנו לאורך כל הדרך ונתנו לנו לעבוד לבד והתמודדו עם השיגועים שלנו. הם היו מדהימים. זה לא היה קורה בלעדיהם.”
עוד בנושא באתר הידען:
