חוקרים מצאו שכוכבי לכת מסויימים מחוץ למערכת השמש מתכווצים בגלל אובדן האטמוספרה שלהן
נראה שכוכבי לכת מסויימים מחוץ למערכת השמש מאבדיםאת האטמוספרה שלהם ומתכווצים. במחקר חדש בעזרת טלסקופ החלל קפלר, אסטרונומים מוצאים הוכחות לסיבה אפשרית: הליבה של כוכבי לכת אלה דוחפת את האטמוספרה שלהם מבפנים החוצה.
לכוכבי לכת מחוץ למערכת השמש יש מגוון של גדלים, מכוכבי לכת סלעיים קטנים ועד לענקים גזיים עצומים. באמצע נמצאות פלנטות סופר-ארץ סלעיות ופלנטות תת-נפטון גדולות יותר עם אטמוספרה תפוחה. אבל יש היעדרות חשודה – “פער גדלים” – של פלנטות שגודלן פי 1.5-2 מגודל הארץ (או בין סופר-ארץ ותת-נפטון) שהמדענים מנסים להבין טוב יותר.
“המדענים אימתו עד כה את הגילוי של יותר מ-5,000 אקזופלנטות, אבל יש פחות פלנטות מהמצופה שקוטרן פי 1.5-2 מקוטר הארץ”, אמרה מדענית המחקר מ-Caltech/IPAC ג’סי כריסטיאנסן, המנהלת המדעית של ארכיון כוכבי הלכת של נאס”א והמחברת הראשית של המחקר החדש ב-The Astronomical Journal. “למדעני כוכבי הלכת מחוץ למערכת השמש יש עכשיו מספיק מידע כדי להגיד שהפער הזה אינו מקרי. קורה משהו שמונע מפלנטות להגיע לגודל הזה או להישאר בו”.
המדענים חושבים שהסבר אפשרי לפער הזה הוא שכוכבי לכת תת-נפטוניים מסוימים מאבדים את האטמוספרה שלהן עם הזמן. האובדן הזה יקרה אם לפלנטה אין מספיק מסה, ולכן כוח כבידה, כדי לשמור על האטמוספרה. לכן תת-נפטוניים שאינם מסיביים מספיק יתכווצו בערך לגודל של סופר-ארץ, וישאירו פער בין שני גדלי הפלנטות.
אבל איך בדיוק הפלנטות האלה מאבדות את האטמוספרה, זאת עדיין תעלומה. המדענים התכנסו לשני מנגנונים אפשריים: האחד נקרא אובדן מסה מוּנַע ליבה והשני פוטו-התאדות. המחקר חשף הוכחות חדשות שתומכות במנגנון הראשון.
הסרטון הזה מסביר את ההבדלים בין הסוגים העיקריים של אקזופלנטות. קרדיט: NASA/JPL-Caltech
אובדן מסה מוּנַע ליבה מתרחש כשקרינה הנפלטת מהליבה החמה של פלנטה דוחפת את האטמוספרה ומרחיקה אותה ממנה עם הזמן, “והקרינה הזאת דוחפת את האטמוספרה מלמטה”, אמרה כריסטיאנסן.
ההסבר המוביל השני לפער הפלנטרי, פוטו-התאדות, מתרחש כשהאטמוספרה של הפלנטה למעשה מועפת החוצה על ידי הקרינה החמה של הכוכב המארח שלה. בתרחיש הזה, “הקרינה עתירת האנרגיה מהכוכב פועלת כמו מייבש שיער על קוביית קרח”.
סבורים שפוטו-התאדות מתרחשת במאה מיליון שנותיה הראשונות של פלנטה, ואילו אובדן מסה מוּנַע ליבה מתרחש הרבה יותר מאוחר – קרוב יותר למיליארד שנים אחרי היווצרותה. אבל בשני המנגנונים, “אם אין מספיק מסה, אי אפשר להחזיק מעמד ומאבדים את האטמוספרה ומתכווצים”, הוסיפה כריסטיאנסן.
במחקר הזה, כריסטיאנסן ועמיתיה השתמשו בנתונים מ-K2 של נאס”א, משימה של טלסקופ החלל קפלר שהוארכה, כדי לצפות בצבירי הכוכבים הכוורת וההתאדות, שגילם 600 עד 800 מיליון שנים. בדרך כלל סבורים שפלנטות הן באותו הגיל של הכוכב המארח שלהן, ולכן התת-נפטוניות במערכת הזאת יהיו מעבר לגיל שבו יכלה להתרחש פוטו-התאדות אבל מתחת לגיל של אובדן מסה מוּנַע ליבה.
כך שאם יראו שיש הרבה תת-נפטוניות בצבירים (בהשוואה לכוכבים מבוגרים יותר בצבירים אחרים), הם יוכלו להסיק שפוטו-התאדות לא התרחשה. במקרה הזה, אובדן מסה מוּנַע ליבה יהיה ההסבר הכי סביר למה שקרה לתת-נפטוניות פחות מסיביות עם הזמן. בתצפיות מצאו שלכמעט 100% מהכוכבים בצבירים אלה יש עדיין פלנטות תת-נפטוניות שמקיפות. לפי הגודל שלהן, החוקרים חושבים שהן שמרו על האטמוספרה שלהן.
עוד בנושא באתר הידען:
5 תגובות
טוס לנו מהעיניים נודניק קשקשן.
פרשת בראשית של הפיזיקה והגיאומטריה
בראשית ברא אלוהים
את הריקנות הגיאומטרית האינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה אורך בכמות אינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה שטח בכמות אינסופית.
לריקנות הגיאומטרית היה נפח בכמות אינסופית.
הדמיון מילא את הריקנות הגיאומטרית בצורות גיאומטריות כמו מעגל , משולש , ריבוע , ועוד
צורת המעגל נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
צורת המשולש נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
צורת הריבוע נוצרה מכמות מסוימת של אורך סגור, המכילה כמות מסוימת של שטח.
וכך הלאה נוצרו צורות גיאומטריות רבות.
וירא אלוהים כי הריקנות הגיאומטרית האינסופית מכילה רק צורות גיאומטריות, וימלא את הריקנות בזמן פסיבי שאינו זז ממקומו, והוא נח מוחלט.
זמן פסיבי נח מוחלט כבר מציג בריאה פיזיקלית, המצטרפת אל הבריאה הגיאומטרית.
הזמן הפסיבי, תפס נפח גיאומטרי אינסופי.
ויהפוך אלוהים את הזמן הפסיבי לקר מוחלט, וכך נקבע גבול הקור בעולם.
והזמן הפסיבי היה נח מוחלט וקר מוחלט, והוא תפס נפח גיאומטרי אינסופי.
ויאמר אלוהים – טוב המעשה אשר נעשה.
וירא אלוהים את מצבו הבודד והעגום של הזמן הפסיבי הנמצא בגבול הקור, ויצרף אליו את האנרגיה הכמותית העליזה מרובת הפנים .
ויטביע אלוהים באנרגיה הכמותית העליזה חוק פיזיקלי האומר:
הופעות רבות יהיו לאנרגיה הכמותית העליזה, אבל הכמות המתחלפת לעולם תישמר.
וירא אלוהים כי האנרגיה הכמותית העליזה אכן מחליפה את הופעותיה , תוך הקפדה על שמירת הכמות המתחלפת – ויאמר טוב הדבר עד למאוד..
אחר הדברים האלה, ציווה אלוהים על הזמן הפסיבי והאנרגיה, ליצור ביחד את החומר המופיע בצורות פיזיקליות רבות, כמו זהב, ברזל, פחמן , מימן, ועוד,
והזמן הפסיבי והאנרגיה עשו כמצוות האל.
כמות של זמן פסיבי , התחברה עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות מסוים זה , נוצרה צורה פיזיקלית של זהב.
ושוב פעם התחברה כמות של זמן פסיבי, עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות חדש זה, נוצרה צורה פיזיקלית של ברזל.
ושוב פעם התחברה כמות של זמן פסיבי עם כמות של אנרגיה עליזה , ומצירוף כמויות חדש זה, נוצרה צורה פיזיקלית של פחמן .
וכך יצרו הזמן הפסיבי והאנרגיה העליזה , צורות פיזיקליות רבות ומגוונות, וסוגי חומר רבים מילאו את המרחב הגיאומטרי.
מסוגי החומרים האלה, נוצרו הכוכבים.
כך נהפך המרחב הגיאומטרי המלא בזמן פסיבי ואנרגיה, למקום יצירתם של כוכבים העומדים במקומם, ואינם זזים.
ואז ציווה אלוהים על הכוכבים לנוע, רק במסלול בעל צורה בורגית, שיש לו 3 נתונים.
מהירות
קוטר המסלול הבורגי,
זווית קידום של המסלול.
והכוכבים החלו לנוע כמצופה מהם.
הם לא נעו במסלול של קו ישר פתוח , וגם לא במסלול של קו עגול סגור.
כל כוכב נע במסלול בורגי בעל שלושה נתונים ייחודיים רק לו – קוטר ייחודי , זווית קידום ייחודית, ומהירות ייחודית במסלול בורגי…
צורת מסלול זו חיברה את כל הכוכבים שבעולם
ליחידת תנועה מופלאה בעלת צורה של דיסקוס.
ואלוהים ציווה על יחידת התנועה המופלאה הזו, שכל כוכבי העולם נמצאים בה – לנוע בקו ישר.
יחידת תנועה מופלאה זו קיבלה את השם יקום.
היקום נע לנצח בקו ישר , במרחב אינסופי מלא בזמן פסיבי ואנרגיה, כאשר כוכבי הנמצאים בו נעים במסלולים בורגיים –
מהירות היקום בקו ישר היא מוחלטת, ורק צופה נח מוחלט יכול להבחין בה.(ערכה המשוער C12)
האדם נע תמיד, כיוון שהוא חי על פני כוכב .
כל כוכבי היקום תמיד נעים, וכוכב נח לא קיים.
לכן, האדם לעולם לא יהיה במצב של נח מוחלט, ואינו מסוגל להבחין במהירות היקום המוחלטת,
המתרחשת במרחב גיאומטרי אינסופי, המלא בזמן פסיבי ובאנרגיה.
המרחב האינסופי הזה הוא המקום שבו נוצרים כוכבים, והוא גם המקום בו הם מתפרקים .
כשכוכב מתפרק, הוא מוסר למרחב האינסופי את את הזמן הפסיבי שלו, ואת האנרגיה שלו .
כמות כוכבי היקום היא סופית אבל אינה קבועה.
תמיד נוצרים כוכבים, ותמיד גם מתפרקים.
והאדם טרם נברא.
גם הזמן האקטיבי עוד לא נברא,
רק הזמן הפסיבי והאנרגיה העליזה נבראו, והם שיוצרים את חומר הכוכבים..
גם האור נברא, כגלים של זמן פסיבי ,
גלי זמן פסיבי נעים בתווך נח מוחלט וקר מוחלט של זמן פסיבי, הממלא את המרחב האינסופי.
אור השמש הוא גלים של זמן פסיבי , הנעים במרחב אינסופי מלא בזמן פסיבי, שהוא נח מוחלט וקר מוחלט.
אין ריק בעולם, והוא מלא בזמן פסיבי ואנרגיה.
והאדם טרם נברא, וטרם דיבר,
כשנברא האדם, הוא קיבל מהבורא ידיעה טבעית.
עם ידיעה טבעית זו המציא האדם שפה.
כאשר אדם קדמון התקרב אל מדורה, הגיעה אליו באורח פלא ידיעה טבעית, והוא נתן לה שם.
השם שבחר האדם הקדמון היה שרירותי לגמרי והוא מורכב מצירוף האותיות ח ם
זה סוד השפה האנושית – שהיא שפת שמות.
לאחר מעשה המביא לאדם ידיעה טבעית, בוחרים צירוף אותיות שיהיה שם של הידיעה הטבעית.
את הסוד הזה ידע האדם הקדמון כאשר הוא עשה מעשה והתקרב אל מדורה, ואז הגיעה אליו ידיעה טבעים, שקיבלה את השם …חם.
ומאחר שבני אדם לא ידעו את סוד המלים, הם נלכדו במלכודת המלים, ההופכת כל מלה לרעש.
רעש המלים אינו מוסר לאדם כל ידיעה טבעית,
ולכן הוא נשאר במצב של אי ידיעה.
האדם נלכד במלכודת המלים, ומעולם לא הצליח להשתחרר ממנה. מלכודת המלים מוצגת באופן ברור בעזרת צירוף האותיות זמן.
אי אפשר לענות על השאלה , מה זה צירוף האותיות זמן , בעזרת צירופי אותיות אחרים.
אפשר לענות על השאלה הזו, בעזרת מעשה המביא לעושה ידיעה טבעית.
זמן הוא שם של ידיעה טבעית הבאה אל האדם כאשר הוא מקשיב לפעימות ליבו.
האדם המקשיב לפעימות ליבו , מזהה כמות של “משהו” בין כל שתי נקישות, ולמשהו הזה נבחר שם שרירותי המורכב מהאותיות ז מ ן
הזמן הזה….הוא זמן אקטיבי .
יש שני סוגים זמן, הזמן הפסיבי הקיים ממש במציאות הפיזיקלית, ויש את הזמן האקטיבי שהאדם המציא, והוא קיים רק בדמיונו.
הזמן האקטיבי נעלם ברגע שחושבים עליו.
האדם שנברא על כוכב הוא שהמציא את הזמן האקטיבי. בעל המלים עבר, הווה, עתיד.
עבר, ועתיד נמצאים בדמיונו של האדם, כאשר
במציאות הפיזיקלית יש רק הווה.
האדם שנברא על כוכב הנמצא בתנועה נצחית, נלכד במלכודת המלים, ומעולם לא הצליח להשתחרר ממנה. האדם אוהב את מלכודת המלים כיוון שיש בה את האהבה והתקווה, את הכעס והקנאה, ואת פתחי המילוט אל השקר, אל האמת, ואל דמיון חופשי. עם מלכודת המלים נכנס האדם לגן עדן, ומלכודת המלים גירשה אותו משם.
מלכודת המלים פועלת תמיד, ומאז מחפש האדם שפה טובה חדשה, והוא עוד לא מצא.
ומאחר שעוד לא נמצאה שפה חדשה, יש ספק אם כל מה שנכתב במאמר זה – יהיה מובן.
א.עצבר
מגיבים טמבלים – מה אתם עושים באתר מדעי? צריכים תשומי??
חירטוטים, הכל ללא אפשרות הוכחה.
העולם שטוח, מים יוצרים מפלס אחיד.
פסיאודו מדענים, שמתעקשים “לגלות”…..
כל מדע החלל הינו בזבוז זמן וכסף, הרבה כסף. וזה לא מעניין אף אחד על פני כדור הארץ, חוץ מהפסיאודו מדענים שרוצים עוד ועוד מאמרים ותקציבי מחקר ענקיים…..