סיקור מקיף

גם עטלפים חולים שומרים על “ריחוק חברתי” ומסייעים למנוע התפרצות של מגפה

עטלפים חולים העדיפו להישאר במערה לצרכי התאוששות ואולי גם כדי לא לסכן את חבריהם בהדבקה

עטלפים בבידוד. צילום: יובל ברקאי
עטלפים בבידוד. צילום: יובל ברקאי

מאז התפרצות “הקורונה”, הביטויים “סגר”, בידוד” וריחוק חברתי” הפכו לחלק מההתנהלות החברתית בכל מדינות העולם. ההערכה היא שנגיף הקורונה הפוגע בבני אדם התחיל את דרכו בעטלפים.

כעת מסתבר שגם העטלפים שומרים על ריחוק חברתי וכך מסייעים למנוע התפרצות של מחלות מדבקות בלהקה. במחקר חדש שפורסם בכתב העת Annals of the New York academy of Science, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הראו כי עטלפים חולים, בדומה לבני האדם, מעדיפים להתבודד כנראה לצורך התאוששות ואולי גם כדי לא לסכן את חבריהם בהדבקה.  

המחקר נערך על ידי קלסי מורנו ומאיה ויינברג בתר דוקטורנטית ודודוקטורנטית במעבדתו של פרופ’ יוסי יובל, ראש בית הספר סגול למדעי המוח, וחוקר מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע”ש ג’ורג’ ס’ וייז.

במסגרת המחקר, החוקרים עקבו אחר שתי קבוצות עטלפי פירות מצריים: קבוצה אחת נבדקה במתחם סגור והקבוצה השנייה פעלה בסביבה הטבעית שלה בטבע. כמו כן, כדי לבדוק את ההתנהגות של העטלפים החולים, החוקרים הזריקו למספר עטלפים בכל קבוצה, חלבון המדמה בקטריה במטרה לעורר את המערכת החיסונית מבלי לסכן את העטלפים בהדבקה בקטריאלית עצמה. בבדיקות דם שהחוקרים ביצעו לעטלפים “החולים” התגלו סימפטומים של מחלה כגון עלייה בחום גוף, תשישות וירידה במשקל, ובאמצעות מכשירי GPS בחנו את התגובות ההתנהגותיות של העטלפים “החולים”.

התברר כי העטלפים “שנדבקו במחלה” בחרו להתבודד ולהתנתק מהקבוצה. בקבוצה הראשונה – העטלפים “החולים” עזבו את הקבוצה עצמונית, התבודדו ושמרו על מרחק מחבריהם ללהקה. בקבוצה השנייה – העטלפים “החולים” נשארו במערה ולא יצאו עם לשחר מזון במשך 2 לילות ברציפות.

העטלפים רוצים לחסוך באנרגיה

פרופ' יוסי יובל והעטלפים אותם הוא חוקר. צילום: אוניברסיטת תל אביב
פרופ’ יוסי יובל והעטלפים אותם הוא חוקר. צילום: אוניברסיטת תל אביב

תלמידת המחקר מאיה ויינברג מסבירה כי השמירה על ריחוק חברתי נובעת כנראה מהצורך לחסוך אנרגיה  שכן השהות בקבוצה דורשת השקעת אנרגיה בלתי פוסקת באינטראקציות חברתיות. עם זאת, ויינברג מדגישה, שהתנהגות זו עשויה לסייע גם לשמור על הקבוצה ולמנוע את התפשטותו של הפתוגן (אורגניזם מפיץ מחלה). יתרה מכך, העבודה שהעטלפים אינם יוצאים מהמערה גם תמנע העברה של הפתוגן למושבות אחרות. “הבחירה המודעת של העטלפים להתרחק מהכלל היא התנהגות מאוד לא-נורמלית בשבילם, שכן, מדובר בבעל חיים מאוד חברתי שחי במערות בצפיפות גדולה”, מדגישה ויינברג. “ההתנהגות של העטלפים מזכירה מאוד את ההתנהגות שלנו בני האדם כאשר אנחנו מתאוששים ממחלה. מסתבר שכמו שאנחנו מעדיפים  כשאנחנו חולים לשכב בבית בשקט מתחת לשמיכה כך גם העטלפים, שחיים בצפיפות אדירה בתוך המערות, מעדיפים להיות לבד ומחפשים שקט כדי שיוכלו להתאושש בנחת”.

פרופ’ יובל מוסיף כי ממצאי המחקר מרמזים שהסיכוי להעברה של פתוגנים מעטלפים לאדם בשגרה נמוכים מאוד בגלל ההתנהגות של עטלפים חולים שנוטים להתבודד ולא לצאת מהמערה. “ראינו כי בזמן מצב של מחלה העטלפים בוחרים לבדל את עצמם מהסביבה ולא לצאת כלל מהמושבה. זה מרמז שכדי להתקל בעטלף חולה האדם צריך ממש לפלוש לסביבתם הטבעית של העטלפים או לחסל את שטחי המחייה שלהם . כלומר, אם נשמור עליהם, הם גם ישמרו עלינו”.

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

2 תגובות

  1. “אם נשמור עליהם, הם גם ישמרו עלינו” – אבל מי ישמור עלינו ממדענים שעורכים מחקרים ב “gain of function”?

  2. “חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הראו כי עטלפים חולים, בדומה לבני האדם, מעדיפים להתבודד”.
    איך אפשר לסמוך על מחקר שטוען את הטענה הזאת? או שאולי זאת טענה של העיתנאים?
    הרי בני האדם שאמורים להבין שמחלות מדבקות, מתעקשים להמשיך ללכת לעבודה גם כשהם חולים ובכך לסכן את חבריהם לעבודה בהדבקה ובנזק לחברה שבה הם עובדים. בני האדם שולחים את ילדיהם החולים לגן רק כדי “להרוויח” עוד יום עבודה וכך הם מדביקים את כל ילדי הגן. בני האדם גם לא נמנעים מלבקר בני משפחה כשהם חולים. בני האדם מתבודדים רק כאשר כופים זאת עליהם, וגם אז הם לרוב מעדיפים להסתכן בעונש ומפרים את ההוראה מצילת החיים הזאת.
    מותר העטלף מן האדם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.