שאה אמרה את הדברים במהלך פאנל שעסק ברובוטיקה שתעצים בני אדם במקום להחליפם בכנס השנתי של ה-AAAS שהתקיים לאחרונה באופן מקוון * מישל ג’ונסון, פרופ’ להנדסה באונברסיטת פנסילבניה: רובוטים יכולים להעצים רופאים ומטפלים בעידן שבו יש ביקוש לשירותים ואין מספיק מטפלים, ולא בהכרח להחליף אותם
“אם רוצים שרובוטים ישתלבו בחיי היום יום שלנו, חייבים ללמד אותם לעבוד בסביבה אנושית לא מוגבלת.” כך טוענת פרופ’ ג’ולי שאה, פרופ’ במחלקה לאווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה, ומנהלת את קבוצת הרובוטיקה האינטראקטיבית כחלק ממעבדת מדעי המחשב והבינה המלאכותית. שאה אמרה את הדברים במהלך פאנל שעסק ברובוטיקה שתעצים בני אדם במקום להחליפם בכנס השנתי של ה-AAAS שהתקיים לאחרונה באופן מקוון.
“אני מתמחה בפיתוח מכונות חכמות המסוגלות להבין בני אדם כדי לאפשר שיתוף פעולה יעיל יותר ואני עובדת שנים רבות ברובוטיקה בתחום הייצור. מעניין לציין כי כיום פועלים כ-8 מיליון רובוטים תעשייתיים וכשלושים מיליון רובוטים בבתים בארה”ב היום. מדובר במספר גבוה של רובוטים אבל איננו מרגישים זאת, משום שכמו בסביבות תעשייתיות, הרובוטים עדיין מבצעים משימות מוגדרות באופן צר ובסביבות מובנות למדי ובעצם נמצאים תחת פיקוח אנושי מתמיד. וכך הם מוגבלים בערך שהם יכולים לספק.”
“בנוסף, במובנים רבים האתגר הוא איך אנחנו הופכים את המערכות האלה למספיק מסתגלות, ואינטליגנטיות כדי להשתלב בחיי היומיום שלנו ובזרימת העבודה שלנו ולהיות מסוגלים לשפר ולהגדיל את רווחתנו. המחקר שלי דן באתגרים בהם צריך לטפל כדי שהדבר יתאפשר.”
“אתגר אחד הוא הצורך של המערכת לראות בנו יותר ממכשולים. הם צריכים להבין אותנו באמת. כפי שבני אדם חושבים שהם צריכים להיות מסוגלים. זה נראה פשוט. אנחנו עושים את זה במהירות ובקלות וזה מאתגר להבין איך ללמד רובוטים לעשות את זה. מהן התשומות הנכונות, שאדם יכול לתת ואיך מתכננים את המכונה כדי שהיא תהיה מסוגלת למנף אותן?”
“אבל בתהליך זה, אנחנו באמת יכולים ללמוד מהעבר ולראות הדגמות של יכולות של רובוטים לעזור לאנשים לצפות מה הם הולכים לעשות, לספק כלים וחומרים או תמיכה במידע. זה יותר מסתם סוג של לשבת בצד ולחכות שנגיד להם מה לעשות. אפשר לתת להם סוג של עיסוק כמו שנותנים לחברי צוות אנושיים.”
בהמשך הרחיבה שאה על הצורך בפתרונות כאלה, אם רוצים להגדיל את קנה המידה של השימוש ברובוטים כשליחים, משום שהמגבלה הנוכחית לא תאפשר לשלב הרבה שליחים רובוטיים במדרכות הומות אדם.
רובוטים משתלבים בצוותים רפואיים
מישל ג’ונסון פרופסור לרפואה פיזית ושיקום באוניברסיטת פנסילבניה במחלקה לביו הנדסה בפקולטה להנדסת מכונות: “אני מנהלת את המעבדה הרובוטיקה השיקומית, שהיא חלק ממעבדת האחיזה שהיא מרכז רובוטי גדול. המחקר שלי עוסק בשאלה איך רובוטים יכולים להעצים. ישנו מיתוס שרובוטיקה שיקומית ורובוטים בכלל יחליפו קלינאים. וזה מיתוס נפוץ שאני שומעת בכל מקום בעולם, אבל אין ברירה בגלל שיש מחסור גדול במטפלים והאוכלוסייה של מבוגרים ואנשים עם מוגבלויות גדלה.”
“פער זה אינו ניתן לסגירה בקלות. השימוש בטכנולוגיה, ובפרט בטכנולוגיה רובוטית ומערכות מידע יכול לעזור לגשר על פער טיפולי זה. המטרה שלנו היא לא להשתמש במערכות אלה כדי להחליף קלינאים כי המגע האנושי הוא קריטי, אלא להשתמש במערכות אלה כדי לספק סיוע חכם לרופא או לקלינאי. הרובוט יכול להעצים אותם וליעל את עבודתם באמצעות אספקת נתונים טכניים ואמצעים אובייקטיביים המאפשרים להם להבין את ההשפעה של הפעולות שלהם ולהתאים אותן למטופל. “
“המיתוס השני הוא שהם יקרים מדי ולא שווים את העלות שלהם. אינני מסכימה עם המיתוס הזה כי אני חושבת שההוצאה תלויה בשאלה איפה נמצא הרובוט ובאיזה הקשר. אני נמצאת כרגע במלגת פולברייט בבוטסואנה, מדינה בעלת הכנסה בינונית פלוס בדרום אפריקה, ורואה את הפער בין אלה שיכולים לקבל טיפול ובין אלו שלא. זה מקום אידיאלי לשלב בו רובוטים משום שמספר הרופאים הטובים והמיומנים קטן מדי לטפל באוכלוסייה. אנחנו מדברים על יחס עלות תועלת. אנו דואגים לכך שהרובוטים יסייעו ככל האפשר באוטומציה של משימות חוזרות ומעייפות, אך דורשות עקביות על מנת לספק נתונים טובים לרופא באופן שהופך אותם לשימושיים, ואם התועלת גדולה יותר מהמחיר זה כדאי.”
“מיתוס שלישי בבקשר זה הוא שהרובוטים מגושמים. חלק מרכזי בעבודה שחי הוא הנסיון להפוך את המערכות האלה לקלות לשימוש.”
“יש לנו דוגמאות לאופן שבו המערכות האלה הצליחו, מרובוטים לניתוחים רפואיים שהמנתחים משתמשים בהם עכשיו לטיפול לפרוסקופי. דיברתי על הרובוטים שאנחנו מפתחים במחשבה להפוך אותם לכוללניים יותר וזולים, כך שהם יוכלו לשמש אוכלוסייה גדולה יותר של אנשים עם מוגבלות. זה מתאים לבוטסואנה כמו גם למדינות כמו ארצות הברית שחושבות על דרכים להנדס אותם לעצב אותם. בבירור יש צורך בחדשנות, אבל הדבר העיקרי שאנחנו צריכים לעשות הוא להבין שהם יכולים להיות כלי מפתח בתהליך הטיפול ושהם יעצימו את הצוות הרפואי ולא יחליפו אותו.”
“מגיפת הקורונה הגבירה את הפיתוח של רובוטים כאלה, אם כי עדיין לא בהכרח בסביבות של בני אדם. לדוגמה פותחו רובוטים שמחטאים חדרים בקרינה אולטרה סגולה לפני שנעשה בהם שימוש חוזר. ראינו אותם בבתי חולים במלונות, בחנויות גדולות ועוד.”
עוד בנושא באתר הידען:
