סיקור מקיף

שיעורים מציפורים

"חכם לומד מניסיונם של אחרים, טיפש לומד מהניסיון של עצמו". האומנם? על פי מחקר בדרורים, התשובה היא: תלוי

צילום: פרופ' ארנון לוטם, אוניברסיטת תל אביב

"גם בעלי-חיים, כמו בני-אדם, מסוגלים ללמוד זה מזה", מספר פרופ' ארנון לוטם מאוניברסיטת תל-אביב. "במקרים מסוימים, הלמידה החברתית הזאת יכולה ליצור תרבויות שונות. במינים מסוימים של ציפורים, למשל, הצעירים לומדים שירים של פרטים בוגרים, וכך נוצרים 'דיאלקטים' אזוריים אופייניים. התהליך הזה מוביל בעצם ל'אבולוציה תרבותית'. לכל אוכלוסייה יש תרבות שירה משלה, והשירים מועברים לא באופן גנטי, אלא באמצעות למידה חברתית".

הלמידה החברתית של בעלי-חיים מעניינת מכמה בחינות. אילו בעלי-חיים לומדים? איזה חלק מהידע שלהם הוא תרבותי, לעומת התנהגות מוכתבת גנטית? כיצד הידע הנלמד חברתית משפיע על האקולוגיה שלהם – למשל, על יכולתם לחיות באזורים מסוימים? ולבסוף, מה למידה של בעלי-חיים יכולה ללמד אותנו על עצמנו?

 שמרנים לכאורה

 מחקר קודם של פרופ' לוסי אפלין, שותפתו למחקר של פרופ' לוטם, הצביע על התנהגות למידה שמרנית של ירגזים. לירגזים הוצגו מתקני האכלה שאפשר לפתוח מצד ימין, הצבוע כחול, או מצד שמאל, הצבוע אדום. מנגנוני הפתיחה בשני הצדדים היו זהים. ובכל זאת, ברגע שלימדו כמה ירגזים לפתוח את המתקנים מימין, כל הירגזים באוכלוסייה חיקו אותם ופתחו את המתקנים מימין בלבד; ולהפך – אם החוקרים לימדו כמה פרטים באוכלוסייה לפתוח משמאל, שאר הפרטים בקבוצה למדו מהם ופיתחו "תרבות של פתיחה משמאל".

מחקר אחר נערך בקופי וֶרוֶוט. החוקרים הציעו לקופים כופתיות מזון טעימות או מרות שצבען כחול או אדום. כאשר נתנו לקופים כופתיות אדומות טעימות וכופתיות כחולות מרות, הקופים למדו לאכול רק את האדומות, והתמידו בכך גם כשהציעו להם כופתיות כחולות טעימות. גם קוף חדש שהצטרף לקבוצה, ומעולם לא נתקל בכופתית מרה כלשהי, אימץ את העדפות הקבוצה.

שמרנים? או עצמאים?

לכאורה, המחקרים האלה הצביעו על התנהגות קונפורמית: פרטים נטו להעתיק את ההתנהגות של פרטים אחרים, גם אם לא היה בכך רווח או היגיון. אך האם הקונפורמיות היא מאפיין כללי של בעלי-החיים האלה, או שהיא נובעת פשוט מתנאי הניסוי?

כדי להשיב על השאלה, ערכו פרופ' לוטם ותלמידת המחקר נעמה אלחדף – בסיוע מענק מחקר מהקרן הלאומית למדע – ניסוי בדרורים. בניסוי זה,  המזון נמצא בבְאֵרִיוֹת (שקעים) מכוסות נייר. החוקרים הציגו לדרורים באריות מסומנות בצבע (ירוק או סגול) או בצורה (איקס או עיגול; ראו איור). רק באריות מסומנות בצבע או בצורה מסוימים הכילו מזון. כצפוי, הדרורים למדו לפתוח רק באריות בצבע או בצורה האלה.

בשלב הבא, צירפו החוקרים לדרורים המאומנים גם דרורים "נאיביים", שלמדו רק לפתוח באריות מכוסות בנייר לבן. הבאריות מכילות-המזון סומנו כעת בשתי דרכים שונות: אחת (כגון צבע) שהייתה מוכרת לדרורים הוותיקים, והאחרת (כגון צורה) שלא הייתה מוכרת להם. הדרורים החדשים לא העתיקו את התנהגותם של הוותיקים, אלא בדקו באריות מכל הסוגים, גילו שיש גם באריות מכילות-מזון שהדרורים הוותיקים אינם אוכלים מהן, ולמדו להעדיפן – וכך להימנע מתחרות.

האם אפשר להסיק מכך שדרורים, בניגוד לירגזים, הם לא-קונפורמיסטים? לא בטוח. החוקרים, הפעם בהובלת תלמיד המחקר ג'ורג'ה מרקוביץ, חזרו על הניסוי בשינוי קל: הדרורים ה"חדשים" לא למדו תחילה לפתוח באריות מכוסות בנייר לבן. כאשר צורפו החדשים לוותיקים, היה עליהם ללמוד שני דברים: גם כיצד לפתוח באריות וגם מהו הסימון של באריות מכילות-מזון. התקבלה התנהגות שונה לגמרי: כמעט כל הדרורים החדשים חיקו בדייקנות את העדפת הסימן או הצבע של הוותיקים. אם הוותיקים פתחו רק באריות ירוקות, או מסומנות באיקס – גם החדשים עשו כן.

מדוע בניסוי זה התנהגו הדרורים דווקא בצורה קונפורמיסטית? המחקר טרם הסתיים, אך פרופ' לוטם משער שכאשר המשימה קשה יותר לפתרון, כמו במקרה של פתיחת הכיסוי של באריות, הדרורים מסתמכים על העתקה – וכחלק מהתהליך גם מטמיעים את השימוש בצבע או בצורה מסוימים.

למידה מותאם לסיטואציה

"אילו ערכנו רק את הגרסה הראשונה של הניסוי," מסביר פרופ' לוטם, "היינו יכולים להסיק שהדרורים הם לגמרי לא-קונפורמיסטים. אבל לא: שינוי קל בתנאי הניסוי הניב קונפורמיות גמורה. כלומר, ייתכן שהיצירתיות או הקונפורמיות אינן מאפיין של הדרורים, הירגזים או קופי הוורווט – אלא שבעלי-החיים האלה מסוגלים לסוגים שונים של למידה, המתגלים בהתאם לתנאי הניסוי".

סרטון מהניסוי של ג'ורג'ה מרקוביץ: כל הדרורים בקבוצה למדו לפתוח באריות מסומנות בסגול. הקבוצה כוללת ארבעה דרורים "ותיקים", שאומנו מראש, ושני דרורים "נאיביים", שלא למדו תחילה לפתוח באריות לבנות, והעתיקו בדייקנות את בחירותיהם של הותיקים (זנבו של אחד הפרטים הנאיביים צבוע צהוב, ושל האחר בכתום-ירוק).

פרופ' לוטם משער אפוא שבעלי-חיים, כמו בני-אדם, אינם תמיד "קונפורמיסטים" או "יצירתיים" – אלא מתאימים את אסטרטגיות הלמידה שלהם למצב: כמה חריפה התחרות על המשאב? כמה קל ללמוד להשיגו בצורה עצמאית, בהשוואה ללמידה חברתית? "גם ליכולות של הפרט המסוים יש בוודאי השפעה על הבחירה," מסכם פרופ' לוטם. "כי דרורים וירגזים, ממש כמו בני-אדם, שונים זה מזה".

החיים עצמם:

פרופ' ארנון לוטם

"זואולוגים אוהבים לטייל", אומר פרופ' לוטם, "אני אוהב במיוחד הרים. אני אמנם חוקר באוניברסיטת תל-אביב, אבל גר על הכרמל".

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook
לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן