רגע לפני שהם נעלמים

ליאור שק, זוית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
האובלנה הצפון-אטלנטית, אחד היונקים הגדולים בעולם, הוגדר לאחרונה כמין שנמצא "במרחק צעד אחד מהכחדהֿ מוחלטת". מה גרם למצב הזה ומה אפשר לעשות, גם בים התיכון שלנו, כדי להגן על היונקים הימיים?
בלנה שחורה וגור. האוכלוסייה שנותרה סובלת ממגוון גנטי מצומצם הפוגע בפוטנציאל הרביה והשיקום. תצלום: NOAA

אחד היונקים הגדולים בעולם, לווייתן ממין אובלנה צפון-אטלנטית (בלנה שחורה – Eubalaena glacialis), עלה החודש באופן רשמי מקטגוריית "סכנת הכחדה" לקטגוריית "סכנת הכחדה חמורה" ברשימה האדומה של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN). מדובר בצעד האחרון לפני מעבר לקטגוריית "מין נכחד".

בדו"ח שנתי של ארגון NARWC ((North Atlantic Right Whale Consortium מסוף 2018 הוערך כי מספר הלווייתנים הבוגרים ממין זה החיים בטבע נמוך מ-250, מתוך מספר כולל של 409 פרטים.

מזה 300 שנה שאוכלוסיית הבלנה השחורה סובלת מציד אינטנסיבי למטרות מסחר, שגרם לצמצום משמעותי בכמות הפרטים עד לסף הכחדה. הלווייתן מהווה מטרה אטרקטיבית וקלה במיוחד לציד, משום שהוא צורך את מזונו באמצעות סינון איטי של פלנקטון על פני המים. בנוסף, אחרי שהוא מומת, גופו צף על פני המים הודות לשכבת שומן עבה – מכאן גם שמו הלועזי, "Right Whale", מטרה ״טובה״ לציד.

אמנם, בעשורים האחרונים, ציד לווייתנים נאסר לחלוטין, פרט למתן אישורים פרטניים לדייגים מקומיים במדינות כמו איסלנד וגרינלנד, אולם למרות זאת, אוכלוסיות הבלנה ממשיכות להיעלם, ואנשי שמירת טבע, סביבה וביולוגים ימיים פועלים בעזרת שילוב טכנולוגיות חדשניות וכלים מדעיים שונים לניטור האוכלוסייה שנותרה, תוך זיהוי וניתוח כלל הסיכונים הגורמים לעלייה חדה בתמותה.

כשאדם ולווייתן נפגשים

כיום, הגורמים העיקריים לתמותה והאיומים שאתם מתמודדות אוכלוסיות הבלנה השחורה, נובעים ממפגשי אדם-לווייתן: נתוני מעקב עדכניים מראים כי מתוך 30 מקרי פציעות קשות או מוות שנגרמו כתוצאה ממפגשי אדם לווייתן בין השנים 2016-2012, 26 נגרמו בגלל הסתבכות של לווייתן בציוד דיג מסחרי. רק בימים האחרונים, לדוגמה, התפרסם תיעוד של לוויתן מהמין ראשתן גדול-ראש (Sperm whale)  שרשת דיג נכרכה סביב זנבו בסמוך לחופי איטליה בים התיכון.

צילומים תת-מימיים ברזולוציה גבוהה חשפו שכ-83 אחוז מאוכלוסיית הבלנה השחורה סובלת מפצעים חיצוניים הנגרמים מהסתבכויות חוזרות ונשנות בציוד דיג. במקרים בהם הסתבכויות ברשתות או חוטי דיג אינן גורמת לפגיעה ישירה בתפקוד, נגרמת לחילופין השפעה ארוכת טווח כגון ירידה בפוריות, תוצאתה הפחתה משמעותית של פוטנציאל הפרט והאוכלוסייה להשתקם.

בנוסף, ב-2012 התפרסם מחקר של קבוצת חוקרים ממינהל האוקיאנוסים והאטמוספרה הלאומי  האמריקאי (NOAA) שהראה שרעש תת-ימי, שנגרם כתוצאה ממעבר כלי שיט גדולים כגון ספינות משא ומכליות, מקשה על היכולת של פרטים לתקשר ביניהם בעת רבייה וחיפוש אחר מקורות מזון כאשר 63-67 אחוז מהקריאות של בלנות שחורות אבדו בשל הרעש. בנוסף, האוכלוסייה שנותרה סובלת ממגוון גנטי מצומצם הפוגע בפוטנציאל הרביה והשיקום.

לבעיות הללו יש פתרונות שניתן ליישם. כך, למשל, מחקר שהתפרסם ב-2018 על ידי NOAA על אוכלוסיות היונקים הימיים באוקיינוס האטלנטי ומפרץ מקסיקו הראה שמספר מקרי מוות הנגרמים בשנה כתוצאה מתאונות שיט פחת מ-2 ל-0.4 לווייתנים, זאת בעקבות שינויי צירי שיט והסטתם מאזורים שבהם יש מספר גדול יחסית של לווייתנים.

מתמודדים עם שינוי אקלים

גם שינוי האקלים, הקשור גם הוא כמובן לפעילות אנושית, העצים והחריף את האיומים שעמם מתמודדת אוכלוסיית הלווייתנים בצפון האוקיינוס האטלנטי. העלייה בטמפרטורת מי הים דחקה את מקורות המזון העיקריים של הלווייתנים צפונה יותר, לאזורים שבהם הלווייתנים חשופים למפגשים עם האדם. בשנת 2017, למשל, 12 לווייתנים מתו באזור מפרץ סנט לורנץ שבצפון האוקיינוס האטלנטי כתוצאה מהסתבכות בציוד דיג והיתקלויות בספינות.

לכן, אזורים ספציפיים המהווים מוקד לחיפוש מזון, הזדווגות והמלטה, שהצטמצמו משמעותית כתוצאה מההתחממות הגלובלית הוגדרו בדו"ח השנתי של ארגון NARWC כ"אזורי מחייה קריטיים", שלהם חשיבות עליונה בשימור והצלת המין מפני הכחדה.

קצב ילודה נמוך

למרבה הצער, ייתכן שמצבם של הבלנה השחורה, ושל מינים נוספים של לווייתנים, חמור אף יותר מזה שמציגים המחקרים האחרונים, זאת משום שאוכלוסיות שמונות כמות מצומצמת של פרטים, ונמצאות על סף הכחדה, מאופיינות בבעיות פוריות וקצב ילודה הולך ופוחת. על מנת לקיים אוכלוסייה מתפקדת וחיונית, חייבת להתקיים כמות פרטים מינימלית לטובת יצירת מגוון גנטי. בקרב הבלנה השחורה, קצב הילודה נמוך משמעותית מבשנים עברו, עדות המעוררת שאלה בנוגע לסיכוייה הממשיים של האוכלוסייה להשתקם.

מדענים, פעילי סביבה ואנשי שמירת טבע מקווים כי המעבר המצער של לווייתני הבלנה השחורה לקטגוריה של "מין בסכנת הכחדה חמורה", יסייע להביא את מצבו החמור להכרה בינלאומית, להעלאת המודעות וגיוס משאבים הכרחיים נוספים לטובת שיקום אוכלוסיית הבלנה השחורה בטבע.

איומים גם בים התיכון

מי הים התיכון מהווים אזור מחייה למינים של יונקים ימיים רבים: לוויתנאים, ביניהם הלוויתן המצוי, הלוויתן האפור, דולפינן מצוי וסטנלה מפוספסת.

"קיים מידע רב על מינים שנעים לאורך חופי ישראל בים התיכון כמו הדולפינן המצוי -Common bottlenose dolphin (Tursiops truncatus), או מינים שמגיעים למזרח הים התיכון בתקופות קבועות כמו הלוויי תן המצוי. עם זאת, מינים ששוהים במים העמוקים קשים יותר לניטור ולא קיים עליהם מידע רב, בעיקר משום שבאזורים אלו יקר יותר לבצע סקרים", אומר ד"ר אביעד שיינין, מתחנת מוריס קאהן לחקר הים, בית הספר למדעי הים ע"ש צ'רני, אוניברסיטת חיפה.

על פי שיינין, האיומים שאתם מתמודדים המינים המקומיים דומים לאיומים על יונקים ימיים בכל העולם. "רמת הסיכון והחשיפה של מיני יונקים ימיים לציוד דיג עולה ככל שתפוצת המין קרובה יותר לאזור החוף. ככל שמעמיקים, הסיכון להסתבכות בציוד דיג יורד בהדרגה. כמו כן, גם זיהום המים משפיע יותר על יונקים ימיים חופיים כמו הדולפין המצוי (Delphinus delphis) שנצפה בשנים האחרונות רק מדרום לקו תל אביב, הדולפינן המצוי (Tursiops truncatus) וכלב הים הנזירי הים תיכוני. יש מפגעים גלובליים, כמו רעש אוניות, אך הסיכון משתנה בהתאם לאזורים מסוימים".

שיינין מסביר כי התמודדות עם כלל האיומים היא מורכבת, משום שהיונקים הימיים מאופיינים בשטח מחייה חוצה גבולות. "הים התיכון הוא לא ישות אחת, על כן, מידת ההשפעה של תקנות דיג או רעש בשטח שיפוטה של מדינה אחת, לא תמיד תקפה בשטח שיפוטה של מדינה שכנה. בנוסף, איומים כמו רעש, טרם הוגדרו כמפגע או זיהום כתוצאה מקושי בהגדרת ספי רעש פוגעניים עבור המינים האינדיקטורים (השימוש במינים אינדיקטורים הינו כלי לבחינת שינויים במגוון הביולוגי לטובת נקיטת פעולה מהירה כנגד אבדן מינים).

כיום, מבין היונקים הימיים בים התיכון, יש כמה מינים שמופיעים ברשימה האדומה של ה-IUCN: הדולפין המצוי נמצא בסכנת הכחדה והדולפינן המצוי מוגדר כ"פגיע". אוכלוסיות כלב הים הנזירי הן מעטות, אך הן משתקמות באזור יוון וטורקיה, לכן, המין שינה לאחרונה את ההגדרה שלו מ"סכנת הכחדה חמורה" ל"סכנת הכחדה". עם זאת, מיני הים העמוק כמו הדולפין ממין סטנלה מפוספסת לא מנוטרים כראוי ואין עליהם מידע מספיק בישראל.

במסמך תכנית הפעולה ליונקים הימיים בישראל שפירסמה מחמל"י בשנת 2017, מסבירים כי "הפעילות האנושית משפיעה באופן דרמטי על המגוון הביולוגי הימי ועל מנת למנוע נזק בלתי הפיך למערכות אקולוגיות ימיות, נדרשת אחריות מוסדית וציבורית מעמיקה. יונקים ימיים נחשבים כ׳מינים סמליים לשימור עולמי׳ והדאגה להם חשובה ולגיטימית, שכן רוב הגורמים האנושיים הרבים המאיימים עליהם צפויים לגדול בעתיד. במימי הים התיכון, מספר אוכלוסיות ימיות במצוקה קשה מוגדרות ברשימה האדומה של ה- IUCN כאוכלוסיות מאוימות. כישלון לעצור את הידלדלותן, יהיה בכיה לדורות".

"ב-20 השנה האחרונות נעשה בישראל מאמץ רב לסיקור היונקים הימיים בים התיכון. אנחנו בשאיפה להמשיך ולבצע סקרים למטרת איסוף מידע שחסר כיום על מיני יונקי הים העמוק ועל ייצוגם ברשימה האדומה של הIUCN", מסכם שיינין.

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן