יותר מ-40 שנה לאחר שננקטו היזמות הראשונות לאיסור את השימוש ב-PCB (Polychlorinated biphenyl), המזהם הכימי הרעיל נותר איום קטלני על בעלי החיים שבראש שרשרת המזון. מחקר חדש מראה כי הריכוזים הנוכחיים של PCBs יכולים להוביל להיעלמות של מחצית מאוכלוסיות הלווייתנים מהמין קטלן מן האזורים המזוהמים ביותר בתוך תקופה של 30-50 שנים
יותר מ-40 שנה לאחר שננקטו היזמות הראשונות השימוש ב-PCB, המזהם הכימי הרעיל נותר איום קטלני על בעלי החיים שבראש שרשרת המזון. מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת Science מראה כי הריכוזים הנוכחיים של PCBs יכול להוביל להיעלמות של מחצית מאוכלוסיות הלווייתנים מהמין קטלן מן האזורים המזוהמים ביותר בתוך תקופה של 30-50 שנים.
חוקרים מאוניברסיטת Aarhus יחד עם עמיתים ממגוון רחב של אוניברסיטאות ומכוני מחקר בינלאומיים גילו שמספר הקטלנים יורד במהירות ב-10 מתוך 19 האוכלוסיות שנחקרו, וכי המין עשוי להיעלם לחלוטין ממספר אזורים בתוך כמה עשורים.
הלוויתנים מסוג קטלן (Orcinus orca או Killer Whales ) מהווים את החוליה העליונה בשרשרת מזון ארוכה והם בין היונקים עם הריכוז הגבוה ביותר שלPCBs ברקמותם. החוקרים מדדו ערכים של עד 1300 מיליגרם לקילוגרם משקל גוף ברקמת השומן של קטלנים. לשם השוואה, מספר רב של מחקרים מראים כי בעלי חיים עם רמות נמוכות של PCB (פחות מ-50 מיליגרם לקילו של משקל הגוף), סובלים מבעיות פוריות וגם המערכת החיסונית שלהם נפגמת.
סוגים שונים של תרכובות PCB היו בעבר בשימוש נרחב, במיוחד כחומר מבודד בשנאים, קבלים ונוזלי צינון, ובארצות הברית גם לבידוד וצינון משנקים להפעלת נורות פלואורסצנטיות. בשל רעילותו של ה-PCB וסיווגו כמזהם אורגני עמיד, ייצור PCB נאסר על ידי הקונגרס של ארצות הברית בשנת 1979, ועל ידי אמנת שטוקהולם למניעת זיהום אורגני בשנת 2001. החששות לגבי רעילותם של חומרי PCB מבוססים במידה רבה על הדמיון בין המבנה הכימי של תרכובות אלה למבנה הכימי של החומר הרעיל דיוקסין. הוכח שלתרכובות PCB יש השפעות רעילות, ביניהן שיבוש במערכת העצבית ובמערכת ההורמונלית.
הקטלנים מאוימים במיוחד באזורים בהם הזיהום גבוה כמו חופי ברזיל, מיצרי גיברלטר וסביב בריטניה. החוקרים מעריכים כי האוכלוסיה סביב האיים הבריטיים מונה פחות מעשרה לווייתנים קטלנים. גם לאורך החוף המזרחי של גרינלנד, הקטלנים סובלים משום שהם חיים שם על ציד יונקים ימיים גדולים.
הקטלן הוא אחד היונקים הימיים הנפוצים ביותר על כדור הארץ והוא נמצא בכל האוקיינוסים בעולם מקוטב לקוטב. אבל כיום, רק האוכלוסיות המתגוררות באזורים הפחות מזוהמים מונות מספר רב של פרטים. דייג יתר ורעש מעשה ידי אדם עשויים גם הם להשפיע על בריאותם של בעלי החיים, אך ל-PCBs יש השפעה דרמטית על מערכת הרבייה והמערכת החיסונית של הקטלנים.
קטלנים הניזונים בין היתר מיונקים ימיים גדולים, ודגים גדולים כמו טונה וכרישים עלולים לספוג עם המזון גם ריכוזים גבוהים של חומרים שהצטברו לאורך שרשרת המזון. באוכלוסיות אלה של קטלנים יש ריכוז גבוה של PCB והן נמצאות בסיכון גבוה של הכחדה. באזורים בהם הלווייתנים הקטלנים אוכלים בעיקר דגים קטנים כמו מטיאס ומקרל, פחות בסכנה וגם נמדדו אצלם ריכוזים נמוכים של PCB. PCBs שימשו ברחבי העולם מאז שנות השלושים של המאה ה-20. במהלך התקופה יוצרו יותר ממיליון טון של PCBs ששימשו, בין היתר, ברכיבים חשמליים ופלסטיק. יחד עם DDT וחומרי הדברה אורגניים אחרים ה-PCBs התפשטו ברחבי האוקיינוסים .
PCBs מתפרקים לאט בסביבה. כמו כן, PCBs מועברים מן מהאם של לווייתן הקטלן לצאצאיה דרך חלב האם העשיר שלה. משמעות הדבר היא כי החומרים המסוכנים נשארים בגופם של בעלי החיים, במקום להשתחרר לסביבה שבה הם בסופו של דבר מתפרקים.
מחקר גלובלי על קטלנים
“אנו יודעים כי PCBs מעוותים את איברי הרבייה של בעלי חיים כגון דובי הקוטב. היה זה אך טבעי לבחון את ההשפעה של PCBs על אוכלוסיות נדירות של לווייתנים קטלנים ברחבי העולם”, אומר פרופ’ רון דיץ מהמחלקה למדעי הסביבה ומרכז המחקר הארקטי באוניברסיטת ארהאוס, שיזם את המחקר והמחבר הראשי של המאמר.
קבוצת המחקר, הכוללת משתתפים מארצות הברית, קנדה, אנגליה, גרינלנד, איסלנד ודנמרק, סקרה את כל הספרות הקיימת והשוותה את כל הנתונים עם תוצאות הבדיקות בשטח. המחקר סיפק מידע על רמות PCB ביותר מ-350 קטלנים ברחבי העולם – המספר הגדול ביותר של לווייתנים קטלנים שאי פעם נחקר.
החוקרים בדקו את השפעות ה-PCB על מספר הצאצאים כמו גם על המערכת החיסונית ושיעורי התמותה של קטלנים במשך תקופה של מאה שנים.
יותר מ-50% מהאוכלוסייה בסכנה
“הממצאים מפתיעים, אנו רואים כי למעלה ממחצית מאוכלוסיות הלוויתנים שמתו ברחבי העולם מושפעות קשות על ידי PCB”, אומר ז’אן-פייר דספורג’ס, פוסט-דוקטור מאוניברסיטת Aarhus, שהוביל את המחקר.
“באזורים המזוהמים אנחנו רואים רק לעתים נדירות קטלנים צעירים, אומרת אליסה הול, אשר יחד עם ברני מקונל פיתחה את המודלים המשמשים את יחידת המחקר הימי בסקוטלנד.
” מפחיד לראות כי המודלים צופים סיכון גבוה להתמוטטות האוכלוסייה באזורים אלה בתוך תקופה של 30-40 שנים”, אומר דספורג’ס.
נקבת קטלן יכולה לחיות 60-70 שנים. במשך 40 שנה הן צברו PCBs ועדיין יש בגופן רמות גבוהות של החומר הרעיל.
“משמעות הדבר שהמאמצים למנוע את תפוצת ה- PCBsלא הספיקו, לפחות מבחינת הטורפים שבראש שרשרת המזון. לכן יש צורך דחוף ביזמות נוספות לאלה שנוסחו באמנת שטוקהולם”, מסכם פול ד’יפסון, המכון לזואולוגיה, האגודה הזואולוגית של לונדון, אנגליה, מומחה ללוויתני הקטלן ושותף למאמר.
באוקיינוסים סביב איי פארו, איסלנד, נורבגיה, אלסקה ואנטארקטיקה, העתיד איננו כה קודר עבור הקטלנים. כאן, אוכלוסיות הקטלנים גדלות והתחזית היא שהן תמשכנה לגדול במהלך המאה הבאה.
עוד בנושא באתר הידען:
