סיקור מקיף

פלסטיק סביבתי בניחוח ים

חברה ישראלית הציגה לאחרונה תחליף חדש סביבתי ומתכלה לפלסטיק – מאצות. האם מדובר בפתרון אמיתי לבעיית פסולת הפלסטיק?

מאת יהונתן שר, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

החברה ממצה מהאצות סוכרים, שבהם היא משתמשת כדי להאכיל את המיקרואורגניזמים, שנמצאים במכלי תסיסה. צילום: Biotic
החברה ממצה מהאצות סוכרים, שבהם היא משתמשת כדי להאכיל את המיקרואורגניזמים, שנמצאים במכלי תסיסה. צילום: Biotic

חדשות מעולות לכדור הארץ – המס על החד-פעמי הביא לירידה של 50 אחוז ברכישת כלים חד-פעמיים ברשתות השיווק, זאת לפי פרסום של המשרד להגנת הסביבה. אבל מה אם הייתם חיים בעולם שבו כמות הפלסטיק החד-פעמי שאתם צורכים לא באמת הייתה משנה, כי במקום להצטבר בכל רחבי הטבע, ולהתפרק במשך מאות או אלפי שנים לחלקיקים מיקרוסקופיים שפוגעים בבריאותם של בעלי חיים וייתכן שאף של בני-אדם, כל מוצר פלסטיק שהשלכתם לפח היה הופך בתוך חודשים ספורים לפחמן ומים? זה החלום שהציגה בשבוע שעבר החברה הישראלית ביוטיק (Biotic) בכנס הבינלאומי "Rethinking Materials", שהתקיים בלונדון.

למרות השיפור שמדווח בעקבות המס החדש בישראל, פסולת פלסטיק היא עדיין בעיה כלל-עולמית משמעותית. לפי דו"ח שהוגש לאו"ם, מתוך כ-9.2 מיליארד טון פלסטיק שיוצר מאז 1950, לפחות 7 מיליארד טון הפך לפסולת שמצטברת בסביבה הטבעית, באוקיינוסים, על פסגות ההרים הגבוהים ביותר ואפילו בפירות שאנחנו אוכלים. פלסטיק "רגיל" מיוצר מדלקי מאובנים מזהמים (כיום תעשיית הפלסטיק צורכת כ-8 אחוזים מהנפט העולמי) ומתפרק באופן איטי וחלקי בלבד.

עם זאת, בשנים האחרונות מתגברים המאמצים למצוא חלופות ידידותיות יותר לסביבה, ולייצר ביופלסטיק: תחליפי פלסטיק מחומרים מתכלים שמיוצרים מהצומח ועל ידי יצורים מיקרוסקופיים. שני הסוגים הנפוצים ביותר של ביופלסטיק שנמצאים בשימוש כיום הם PLA ו-PHA. ה-PLA מיוצר מסוכר שמופק מגידולים כגון תירס או קנה סוכר, ו-PHA מיוצר ממיקרואורגניזמים – יצורים מיקרוסקופיים שונים שאפשר לגדל במכלים סגורים.

לכל אחד משני סוגי הביופלסטיק הנפוצים יש יתרונות שונים. PLA מיוצר באותם מפעלים שבהם מיוצר אתנול (שמוכר לנו כאלכוהול שנמצא במשקאות חריפים, ומשמש גם כדלק ביולוגי) ומאותם גידולים חקלאיים, ולכן הוא הביופלסטיק הזול יותר (מחירו עומד על כעשירית ממחירו של ה-PHA). יחד עם זאת, PLA עושה שימוש בגידולי מזון ודורש שטח חקלאי נרחב – משאבים קריטיים נוכח העלייה באוכלוסיית העולם וצמצום שטחי החקלאות. לכן, צפוי קושי לייצר PLA בכמות שתאפשר להחליף את ייצור הפלסטיק ה"מסורתי".

מסיבות אלה, על אף המחיר היקר יותר כיום, PHA – שאפשר יהיה לייצר בעתיד במכלי ענק, נחשב לאופציה המבטיחה יותר עבור תומכי הביופלסטיק. אם כך, מה עדיין מונע מתעשיית הביופלסטיק לפרוח, ומדוע הן PLA והן PHA נותרו יקרים מהפלסטיק המסורתי, ומהווים רק כ-0.75 אחוז משווי השוק העולמי שלו?

החברה שמייצרת פלסטיק בעזרת אצות

המטרה שהציב לעצמו עדי גולדמן, מנכ"ל ומייסד ביוטיק, היא לענות על השאלה הזאת. לפני כשנתיים וחצי הוא החליט לעשות תפנית סביבתית, ולנסות ולייצר יחד עם שותפו עתיד טוב יותר עבור ילדיו (וילדינו) באמצעות מציאת תחליף לפלסטיק. "התחלנו להסתכל על התחליפים שקיימים בשוק ועל הבעיות של כל אחד מהם, כדי להבין מה צריך לעשות כדי שאפשר יהיה לייצר פתרון מוצלח בצורה תעשייתית", הוא מספר.

מכיוון שגם המיקרואורגניזמים שמשמשים לייצור PHA צריכים לאכול משהו כדי לגדול – סוכרים – וכדי שהתהליך שלה לא ייתקל גם הוא בצורך להשתמש בתוצרים ושטחים חקלאיים כדי להפיק את המזון הזה, חברת ביוטיק החליטה לפנות לסוג אחר של גידול חקלאי, שלא דורש שימוש בשטחי אדמה נרחבים – אצות. האצה שבה ביוטיק עושה שימוש כיום נקראת אולווה (Ulva), או חסת ים, והיא מגודלת בישראל בבריכות מלאכותיות ביבשה. מהאצות הללו החברה ממצה סוכרים, שבהם היא משתמשת כדי להאכיל את המיקרואורגניזמים, שנמצאים במכלי תסיסה. בשלב האחרון, מופק מגופם של האורגניזמים פולימר ביולוגי שנקרא PHBV, שהוא חלק ממשפחת פולימרי ה-PHA. "כל החברות האחרות משתמשות במשאבי שדה, שיש להם מגבלות", הוא אומר. "אצות, לעומת זאת, גדלות מהר מאוד בכל מקום בעולם, ללא תלות בעונה. בנוסף, בפיתוח שלנו נעשה שימוש במים מלוחים, מה שמצמצם משמעותית זיהומים אפשריים בתהליך הייצור".

חומר מתכלה לחלוטין?

בעיה נוספת שגולדמן זיהה בפתרונות הקיימים כיום בשוק היא מחירו של חומר הגלם הביופלסטי, שגבוה לטענתו פי 4-3 ממחירו של פלסטיק "רגיל". "מעבר לכך, רבים מהפתרונות הקיימים מצריכים קומפוסט תעשייתי להתכלות או שהם ייחודיים לשימושים ספציפיים בלבד – כמו ייצור שקיות", הוא אומר. "הם גם לא מתאימים לקווי הייצור של החברות הקיימות – ולכן, כדי להטמיע אותם, החברה תצטרך לערוך שינויים שעלותם גבוהה".

לפי גולדמן, ביוטיק יודעת לייצר ביופלסטיק עם תכונות תרמיות (עמידה בתנאי חום וקור) שדומות לאלו של הפלסטיק ה"רגיל", שאפשר להשתמש בו כחומר גלם בקווי הייצור הקיימים. בנוסף, לדבריו, באמצעות הנדסה גנטית של המיקרואורגניזמים, החברה תדע לשלוט על מידת הקשיחות והגמישות של המוצר הסופי. לטענתו, ההבדל היחיד בין פלסטיק "רגיל" לבין הפלסטיק של ביוטיק הוא שהמוצר של ביוטיק מתכלה לחלוטין, בכל סביבה. "לא עשינו את הבדיקה על החומר שלנו, אבל ביצעו בתעשייה בדיקות רבות על חומרים כאלה", הוא אומר. "בסביבת ים הוא מתכלה באופן מלא תוך חודשיים וחוזר להיות פחמן ומים. בסך הכול, מדובר על התכלות מהירה מאוד". חשוב לציין שאין להניח שהפירוק של הביופלסטיק על היבשה יהיה זהה לזה שמתרחש בסביבה הימית, ויש לקחת זאת בחשבון, יחד עם שיקולים נוספים.

לדברי גולדמן, ביוטיק כבר ביצעה הוכחת היתכנות בסביבת מעבדה, ובנתה מכל בגודל של עשרות ליטרים שיכול לייצר כמה מאות גרמים של תחליף הפלסטיק – וכעת הם עמלים על מעבר למכלים גדולים יותר. בשנה וחצי הקרובות הם שואפים להגיע לבדיקה של המוצר בקו ייצור בפיילוט עם לקוחות מעולם אריזות המזון, הטקסטיל והביו-רפואה. בתוך שלוש שנים, הם מתכננים להגיע לייצור בסדר גודל תעשייתי של כמה עשרות אלפי טונות בחודש, תוך הגברת וייעול יכולת הייצור הרציף בתוך המכלים, שצפויה להוזיל עוד יותר את העלויות, ותשווה לטענתם את עלות המוצר לעלותו של הפלסטיק ה"רגיל" שזמין בשוק.

עדיף לצמצם מראש את הצריכה

למרות שהמוצר של ביוטיק, אם הוא אכן יעמוד בציפיות, יוכל לצמצם לפחות במעט את המראות המוכרים של איי הפלסטיק שצפים באוקיינוסים, חלק ממומחי הסביבה טוענים שביופלסטיק מהווה פתרון שווא. ראשית, לא ברור עד כמה מחירם של המוצרים השונים אכן יצליח להתחרות עם המחיר של פלסטיק "רגיל". שנית, לא קיים תקן אחיד לבדיקת טענות יצרני הביופלסטיק בנוגע לכושר ההתפרקות של מוצריהם בסביבות שונות, ולא ברור עד כמה הם שונים מפלסטיק "רגיל" מבחינה זו – והאם הם עלולים לגרום לנזק אחר (למשל, פליטה של גז החממה מתאן שמקורו בפירוק החומר האורגני).

"הדבר שצריך לתת עליו את הדגש הוא לא שימוש בתחליפי פלסטיק – אלא צמצום של הצריכה שלו", מסביר ד"ר נועם ואן דר האל, חוקר מיקרופלסטיק ועמית מחקר באוניברסיטת חיפה. "זה חשוב, כי אם רק שמים דגש על תחליפים אז לא ממש מייצרים פתרון לבעיית הפסולת הכללית – צריך להתחשב גם בתהליכי מיון הפסולת והעיבוד שלה. הפתרון הטוב ביותר הוא להימנע משימוש במוצרי פלסטיק שאפשר לוותר עליהם, כמו אריזות או מוצרים כגון צעצועים זולים שנשברים לאחר דקות משחק בודדות".

האצה שבה נעשה שימוש בפיתוח. קרדיט Biotic
האצה שבה נעשה שימוש בפיתוח. קרדיט Biotic

היבטים נוספים בהתמודדות עם בעיית הפלסטיק שוואן דר האל מציין הם מיחזור וטיפול נאות בפסולת. "המוצרים האורגניים החלופיים הטובים ביותר הם אלה שגם יחסכו משאבים בייצור וגם אפשר יהיה להפריד אותם במקור ולעשות בהם שימוש חוזר או להשתמש בהם בתור קומפוסט", הוא אומר. לדבריו, קיים קושי מובנה שיש לשנותו בסימון הביופלסטיק. "כיום, כל סוגי הפלסטיק החלופיים מסומנים תחת אותו קוד. הסימון האחיד הזה לא מאפשר למיין אותם ליעד הנכון כדי שהם יתכלו כראוי, ולכן לרוב הם הולכים להטמנה".

בהתחשב בעובדה שפלסטיק ממשיך להגיע לאוקיינוס, אפשר לקוות שהביופלסטיק יוכל להוות לפחות חלק מהפתרון לפסולת הפלסטיק שמאיימת להמשיך להיערם ולהטביע את כולנו תחתיה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook
לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן