סוף לצייד הספורטיבי

אצלנו אין מצב בו אוכלוסיה חלשה מתגוררת בקרבת שמורה שתרוויח מהצייד. לכן יש צורך בניהול של אוכלוסית חיות הבר ואחת הצורות לניהול היא שליטה בגודל האוכלוסייה באמצעות ציד

השרה להגנת הסביבה חתמה היום על הוראת שעה שאוסרת את הציד של התור המצוי והשליו הנודד. בהודעה שפרסם המשרד היא מצוטטת: “אני גאה לחתום היום על הוראת השעה שתביא להצלת שני מינים של חיות בר, שלצערי נמצאות בסיכון כתוצאה מציד בישראל. אמשיך לפעול למען הגנה על חיות הבר ובהתאם לאמנות הבינלאומיות עליהן חתומה ישראל בנושא סביבתי חשוב זה. לקראת השנה החדשה, מן הראוי שנאמץ צעדים כאלה ונעשה את המירב על מנת להגן על חיות הבר ועל הסביבה.”

בזמן שאצלנו מתנהל מאבק להפסקת “ספורט הצייד” יש מדינות בהן הצייד מהווה מקור הכנסה חשוב. “צייד-פרסים” (trophy hunting), בעיקר במדינות אפריקניות, הוא צייד ברשיון שנרכש בממון רב כאשר הרוכש משלם על כל חיה אותה הוא רוצה לצוד. הרוכש מוגבל בגודל, גיל ומגדר החיה. “הצייד” מחויב להיעזר במומחה שיסמן עבורו את הפרט הניצוד ובליווי של צוות של פושטי-עור ומפחלצים ילידים. את הבשר מחלקים למקומיים.

אף על פי כן, ומאחר שעל-פי בעלי ענין הסכומים הגדולים שמשלמים ה”ציידים” משמשים לשמירת הטבע ולשיפור תנאי המחיה של האוכלוסיה המקומית, מזה זמן יש ויכוח על היעילות והתרומה לשמירת הטבע של “צייד-פרסים” במדינות רבות באפריקה בהן יש חיות גדולות שמצויות בסביבת אוכלוסיות חלשות ועניות  שאמורות לקבל חלק מדמי הרשיון. בעיקר חיות גדולות שהריגתן נותנת “סיפוק לצייד”.

כך בדרום אפריקה, זימבבואה, טנזניה, נמיביה, זמביה ובוטסואנה בה מהווה התיירות גורם כלכלי חשוב שמהווה כ-80% מההכנסות למדינה.

 כאשר רוב התיירים באים כדי לבקר בשמורות הטבע הנהדרות בה התברכה הארץ, לראות ולצלם חיות-בר. בו בזמן מתקיימת “תיירות” שמכניסה למדינה סכומים נכבדים והיא מה שמוגדר כ”צייד פרסים”. בבוטסואנה היו מועסקים כאלף בני אדם סביב אותו ענף כאשר כל שנה נמכרו מאות רשיונות צייד בסכום של כ-20 מיליון דולר לכ-350 ציידים שצדו כ-2500 חיות.

ההצדקה ל”צייד פרסים” היתה בכך שהממון הרב מיועד לתמיכה בשמירת הטבע ובאוכלוסיה המקומית, אלא שלאחרונה התרבו תלונות מצד התיירים שבאים כדי לראות את החיות בשמורות ולא מוצאים אותם. בו בזמן מתפרסמות תוצאות סקר שהראה פגיעה באוכלוסית המינים הניצודים .

בעקבות התלונות והסקר עצרו השלטונות את מתן הרשיונות. מאחר שעל-פי הסקר “אוכלוסיות המינים הניצודים נפגעות” נשאלת השאלה מה יקרה לתושבי האזורים שעבורם היה “צייד-פרסים” מקור הכנסה, כאשר ייעצר. לשם כך נערך סקר נוסף באזורים בבוטסואנה בהם היה נהוג “צייד פרסים”. נשאלו שאלות כמו: איך תרם הצייד לאוכלוסייה האנושית? מה האתגרים עכשיו שהצייד אסור? האם יש שינוי ביחס כלפי חיות בר?
רוב הנשאלים ענו כי איבדו הכנסה ובמקביל יש יותר נזקים מחיות בר ויותר מפגשים אלימים עימן. מקורות המחיה העיקריים באזורים הנבדקים הם עדרי צאן ובקר וחקלאות מקומית.  

מאחר שחיות בר פוגעות בשני הענפים הרי שברור כי כאשר נעלמת ההכנסה מצייד רבים הסיכויים שהמקומיים לא יתמכו (בלשון המעטה) בשמירה על הטבע. כלומר בעקבות איסור הצייד פוחתים סיכויי החיות להמשיך ולשרוד באזורים שנבדקו.

מאחר שהמזיקים העיקריים לחקלאות הם הפילים (בבוטסואנה אוכלוסית הפילים היותר גדולה באפריקה והנזקים לחקלאים בהתאם), הוחלט כי למרות עצירת מתן רשיונות ל”צייד פרסים”, מתוך הבנת המצב, בוטל איסור צייד הפילים והשנה (2020) נמכרו רשיונות כמעט לכל דורש.

בעקבות תשובות התושבים ויתר ממצאי הסקר על השפעת איסור הצייד ממליצים עורכיו להרשות “צייד-ספורט” של חיות נוספות כדי לשלב בין התמיכה הכלכלית באוכלוסיות לבין חיזוק גישתן החיובית לשמירת הטבע.

נדרשתי לדוגמה של בוטסואנה כדי להדגיש את ההבדל בין “צייד-פרסים” ל”צייד-ספורט” כיוון שאצלנו אין מצב בו אוכלוסיה חלשה בקרבת שמורה שתרוויח מהצייד. אין ציידים שישלמו סכומי ענק כדי לצוד חיית בר. יש נזקים לחקלאות מחיות בר וכן יש מינים פולשים ומתפרצים.

לכן יש צורך בניהול של אוכלוסית חיות הבר ואחת הצורות לניהול היא שליטה בגודל האוכלוסייה. יש מקרים בהם ניתן לעשות זאת ע”י צייד מבוקר שיעשה בידי מומחים שיקבלו רשיון יעודי, לא צייד לשם “ספורט” אלא צייד מקצועי יעודי לשם ניהול נכון של אוכלוסיה מסוימת ושמירת הטבע.

למרות הר”מ, ממחקרים מתברר כי יש מקרים בהם הצייד גורם לחיות הניצודות להמריץ התרבות וכך התועלת היחידה היא בהרגשת הנקם הרגעית של החקלאי ששומע יריות בשטח ומרגיש כי יש מי שבא לעזרתו. כך היה כאשר יריתי בטריסטרמיות בכרם של עין-גדי, או כשיריתי בארנבות ובדרבנים בשדות החקלאות של עין-יהב, חצבה ופארן. החקלאים ששמעו את היריות הרגישו הקלה רגעית אבל הנזקים נמשכו לכן גם כדי למנוע נזקים לחקלאות וגם כאשר מנסים לדכא מינים פולשים או מתפרצים ראוי לעשות זאת באמצעים יותר מתוחכמים מצייד.

כמו בנושאים אחרים כך גם בצייד, ההתקדמות הטכנולוגית מקדימה את התאמת האינסטינקטים האנושיים ביותר מ-50 אלף שנים. לכן כמו בנושאים אחרים כך גם בצייד יש צורך בחוקים ותקנות שיתאמו בין “תאוות הציד” (אפשר “יצר הציד”) לבין ניהול נכון של הסביבה הטבעית. אפשר לנצל נטיות תוקפניות של פרטים ואחרי אימון והכשרה להפנותן לצורך שליטה באוכלוסיות של מינים פולשים או מתפרצים, אבל לקרוא לזה “צייד ספורטיבי” זו בדיחה גרועה.

מי שרוצה לנהוג ב”ספורטיביות”, שיצא לשדה מצויד בידיו ובשיניו ויעסוק ב”ספורט הצייד” כדי להביא אוכל למשפחתו ואת ניהול שמירת הטבע יניח למומחים.

עוד בנושא באתר הידען:

• צייד פרסים לא עוזר למנוע הכחדת האריות
• צייד לבן, כסף שחור
• ציידי על