נמצאה העדות הקדומה ביותר לשימוש בכלי אבן לשחיקה על ידי אבות אבותינו ההומנינים מלפני 350 אלף שנים

שינויים טכנולוגיים פורצי דרך: מבט מלפני 350,000 שנה

*הממצא, שנמצא במערת טבון שבכרמל על ידי חוקרי אוניברסיטת חיפה, מקדים את הממצאים שהיו ידועים עד כה בכ-150 אלף שנים*

תמונה 1 הפריט בן 350 אלף שנה ממערת הטבון. צילום דוברות אוניברסיטת חיפה
תמונה 1 הפריט בן 350 אלף שנה ממערת הטבון. צילום דוברות אוניברסיטת חיפה

מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Human Evolution על ידי ד"ר רון שימלמיץ, ד"ר איריס גרומן-ירוסלבסקי, פרופ' מינה וינשטיין-עברון ופרופ' דני רוזנברג, מהמכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, זיהה את הכלי הקדום ביותר עד כה, ששימש לשחיקה של חומרים שונים לפני כ-350 אלף שנים, עוד בטרם הופעתו של הומו-ספיינס. הכלי, חלוק דולמיט מעוגל ועליו סימני שחיקה מיקרוסקופיים, נמצא במערת טבון שבכרמל – מאתרי הדגל של הפרהיסטוריה בארץ ובעולם – והוא מקדים בכ-150 אלף שנים כל כלי אחר בעולם הנושא עדויות לשחיקה. "התגלית יוצאת הדופן ממערת טבון מלמדת כי הומינינים עיבדו חומרים שונים דרך שחיקתם כבר לפני כ-350 אלף שנים, כלומר, שכבר בשלב כה מוקדם נוספה ל'ארגז הכלים' שלהם טכנולוגיה משמעותית ביותר שמלמדת אותנו שהם יכלו ורצו לעבד חומרים שונים במגוון דרכים כדי לשפר ולמקסם את הדרכים בהם ניצלו את משאבי הסביבה" אמרו החוקרים.

מערת טבון, חלק מקומפלקס האתרים המרכיבים את אתר המורשת העולמית של אונסקו בנחל מערות שבכרמל, הוא אתר ייחודי בו נחשף רצף של שכבות ארכאולוגיות המעידות על פעילות הומינינים (מיני אדם, כולל מיני אדם קדמון) בחצי מיליון השנים האחרונות והמשמש כבר כ-90 שנה כאתר מפתח לחקר אבולוציית האדם.

הממצא הייחודי נחשף במסגרת פרויקט חדש אותו מוביל ד"ר שימלמיץ, יחד עם פרופ' מינה וינשטיין-עברון ושותפים נוספים בארץ ובעולם, במסגרתו נבחנים מחדש ממצאים מחפירות עבר באתר (המחקר נתמך על ידי הקרן הלאומית למדע, קרן גרדה הנקל וקרן דן דוד). בעת סריקת הממצאים שנחשפו בחפירות שערך במערה פרופ' ארתור ג'לינק מאוניברסיטת אריזונה בשנות ה-60 המאוחרות וטרם נחקרו ופורסמו, ד"ר שימלמיץ הבחין שעל אחת האבנים ניכרים סימני שחיקה ברורים, שמוכרים מכלי אבן מאוחרים הרבה יותר, אך לא מכלים קדומים, שגילם מאות אלפי שנים.

מחקר מדוקדק של הפריט במעבדות המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן אפשר אפיון שיטתי של הבליה ושל סימני השימוש שעל פניו. המחקר שבוצע יחד עם פרופ' דני רוזנברג, ראש המעבדה לחקר כלי אבן וטכנולוגיות עיבוד מזון עתיקות וד"ר איריס גרומן-ירוסלבסקי, ראש המעבדה לחקר סימני שימוש, התמקד בניתוח מיקרוסקופי של החלוק. תוצאות המחקר הראו שהחלוק אכן נושא סימנים אופייניים המעידים שהכלי הקדום הופעל בתנועה אופקית – מצד לצד, כלומר בתנועה של  שחיקה.

מערת הטאבון. צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה
מערת הטאבון. צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה

לשם הבנת ופירוש הדפוסים שזיהו מתחת למיקרוסקופ ערכו החוקרים סדרה של ניסויי שחיקה מבוקרים בעזרת חלוקי דולומיט שנאספו בכרמל והדומים במאפייניהם לחלוק ממערת טבון. במסגרת ניסויים אלה נשחקו חומרים שונים לאורך פרקי זמן שונים בעזרת החלוקים, שעברו מיד לבחינה מיקרוסקופית, בה תועדו דגמי השחיקה שנוצרו בניסויים. "בעוד שהתוצאות לא הראו התאמה מושלמת בין דפוסי השחיקה שתועדו על החלוק הייחודי ואלה שתיעדנו במחקר הניסויי שערכנו, איתרנו דמיון רב לסימני השחיקה שהתקבלו כתוצאה מהשחיקה של עורות בעלי החיים ומכך הסקנו כי האבן העתיקה שימשה לשחיקה של חומרים רכים, אם כי אנחנו לא יודעים עדיין איזה בדיוק", אמרה ד"ר גרומן-ירוסלבסקי.

            "בעוד הכלי 'פשוט', לכאורה, הופעתו הקדומה והעובדה שאין לו מקבילות בשלב כה קדום של האבולוציה האנושית מקנות לו חשיבות עולמית", אמרו החוקרים. לדבריהם, הופעתה הקדומה של טכנולוגיית השחיקה מדגימה את העומק והמורכבות של שרשרת החידושים הטכנולוגיים הקשורה באבולוציה האנושית. מתי התחילו הומינינים לשחוק מזון וחומרים אחרים? היכן זה קרה? ומדוע? אלה הן חלק מהשאלות שמעסיקות את חוקרי האבולוציה של האדם. "למעשה, האבולוציה של הטכנולוגיה הבאה לידי ביטוי בכלי האבן, משקפת ישירות את דגמי השינוי ביכולות של ההומינינים הקדומים לעצב את סביבתם", אמר ד"ר שימלמיץ והוסיף, "פרק הזמן שלפני 200-400 אלף שנים הוא תקופה של חידושים טכנולוגיים חשובים ושינויים משמעותיים בהתנהגות בני האדם. לדוגמא, ניצול האש הופך להיות חלק משגרת היום-יום, והשימוש באתרי בסיס מהם יוצאים לפעילויות שונות הופך לדרך חיים. בכך, טכנולוגיית השחיקה איננה מופיעה לבדה, אלא היא שלובה במערך של שינוי רחב יותר המבשר במידה מסוימת את ההתנהגות המורכבת המוכרת לנו מן ההומנינים המאוחרים יותר – הניאנדרטלים והומו-ספיינס".

            כאמור, העדויות הבאות לכלים ששימשו לשחיקה נמצאות רק כעבור כ-150 אלף שנים. האם היכולת הזו אבדה עד ש"נמצאה" שוב אחרי כל כך הרבה שנים? "למרות שלא הצלחנו לקשור בוודאות את הפריט לעיבוד מזון, יש סבירות גבוהה שלכך שימש. כך או כך, לנו שעוסקים בארכיאולוגיה של מזון ושיטות העיבוד שלו בתקופות השונות, מהפרהיסטוריה ועד ימינו אנו, החלוק הקטן מטבון הוא בעל חשיבות עצומה, משום שהוא מאפשר לנו לעקוב אחרי המקורות הקדומים ביותר של פעולת השחיקה ואיך יכולות קוגניטיביות ומוטוריות שהתפתחו במהלך האבולוציה של האדם התפתחו לבסוף לתופעות חשובות בתרבות האנושית עד היום, ושראשיתן כרוכה בשחיקה ובהתפתחות של טכניקות לייצור מזון כמו מעבר לישיבת ישיבת קבע, חקלאות, אחסון ובהמשך לעליה במורכבות החברתית והכלכלית", סיכם פרופ' רוזנברג.

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן