פילוסוף בריטי סבור שחייבים לשנות את החשיבה הכלכלית מהטווח הקצר לארוך, אך להימנע מלהשתמש באותן אוטופיות טכנולוגיות שהביאו עלינו את משבר האקלים
מאת: רופרט ריד, מרצה לפילוסופיה, אוניברסיטת מזרח אנגליה
כפילוסוף שחושב על שינויי האקלים, חשש מרכזי שמניע את עבודתי בשנים האחרונות הוא חרדה שהמין האנושי והמערכות הפוליטיות-כלכליות שלנו חושבים באופן מסוכן לטווח הקצר. ואכן, ספר שלי שייצא לאור בקרוב עוסק בדיוק בזה: בספר “למה קריסת האקלים חשובה”, אני מציג את הצורך הדוחק שהאנושות תתחיל להיות יותר “חושבת לטווח הארוך” [long-termist].
אני מתכוון בכך פשוט לדברים כגון: צריך להיות אכפת לנו איך העולם יהיה בעוד אלף שנים, אחרי שרוב הקרח בעולם יימס (לפי מסלול האקלים הנוכחי שלנו). אנחנו צריכים חשיבה ארוכת טווח אמיתית, וצריכים אותה מהר.
אבל הסיבה שחשתי צורך להשתמש במירכאות קודם היא שהמונח “לחשוב על הטווח הארוך” נתפס למעשה על ידי פירוש ספציפי שבאופן אירוני לא מתייחס ברצינות לשינויי האקלים.
אני חושב על המצב שתיאר הסופר והפילוסוף פיל טורס במאמר מהזמן האחרון. הוא טוען באופן משכנע שמה שמכונה עכשיו חשיבה לטווח הארוך הוא “אמונה חילונית מסוכנת”.
מהי האמונה הזאת? היא הרעיון שמה שבאמת חשוב הוא הפוטנציאל לכאורה של האנושות בטווח המאוד ארוך. העתיד הזה הוא אחרי האנושות, או שיהיה כרוך בהקמת מושבות במערכת השמש, בגלקסיה וביקום. ברגע שמתחילים לחשוב כך, אפשר להצדיק כמעט כל הקרבה או אפילו פשע כדי שהמין האנושי ישרוד. ליתר דיוק: לשמור על הישרדותו של אותו החלק של המין האנושי שמהמר אך ורק על ביג טק, מסעות בחלל, הקפאה ועוד.
תמונה: החושבים לטווח ארוך הם לעיתים קרובות תומכים גדולים במסעות בחלל.
המאמר של טורס חושף איך חשש מוצדק לגבי הסכנות הקיומיות – סכנות לעצם קיומנו – שהאנושות יוצרת לעצמה יותר ויותר, משנה צורה לאופן של הנצחת אותה המערכת שיצרה את הסכנות האלה. נוצרה מערכת מורכבת של ביג טק/ תעשייה/ אקדמיה ששואבת כספים ותשומת לב שאפשר היה להפנות לחשיבה איך נוכל באמת לחשוב לטווח הארוך, ובמקום זאת היא ממקדת את תשומת הלב הזאת ברעיון שהדרך למנוע מאיתנו להשמיד את עצמנו היא שיהיו לנו הרבה יותר טכנולוגיה, הרבה יותר מעקב (לכאורה כדי לשמור מפני איומים קיומיים לאנושות המגיעים מטרוריסטים לא מדינתיים) והרבה יותר צמיחה כלכלית.
אם אתם חושבים שטורס ואני מגזימים, הנה דוגמה. האקדמי וה”חושב לטווח ארוך” המוביל מאוקספורד ניק בוסטרום מציע שכל אחד יענוד באופן קבוע התקן בעל השם האורווליאני “תג החירות” שינטר את כל מה שהוא עושה 24/7 לשארית חייו כדי לשמור מפני האפשרות הזעירה שהוא חלק מקשירת קשר להשמיד את האנושות.
זה אולי נשמע כמו סאטירה. כשקראתי בפעם הראשונה את המאמר של בוסטרום, הנחתי שהוא מציע את הרעיון של “תג החירות” רק לשם האפקט הרטורי, או משהו כזה. אבל לא – הוא רציני לגמרי.
וכאן הבעיה האמיתית: החושבים לטווח הארוך האלה, בתמיכתם המוחלטת ברעיון של עתיד עתיר ביג טק ותעשייה, נראה שהם מבקשים עוד הרבה יותר מאותם הדברים שהביאו אותנו למצב האקולוגי הנואש הזה.
עוד בנושא באתר הידען:
