ניתוח השיח הגלובלי ברשתות בנושא משבר האקלים מגלה ציפיות גבוהות מן הסקטור העסקי למציאת פתרונות, בעוד שהסקפטיות בנוגע ל”גרינווש” תאגידי שולטת
דאסו סיסטמס, Capgemini ו- Bloom פרסמו את המחקר הראשון בסידרת המחקרים שלהן תחת הכותרת “אינטיליגנציה חברתית לפעולה אקלימית”, המנתחת את הסיבות לכך, שלא ננקטות פעולות אמיתיות כדי להתמודד עם משבר האקלים למרות הסימנים ההולכים וגוברים.
לפי מחקר זה, שנערך בחודשים פברואר-אוקטובר 2022, החסם המרכזי הוא ספקנות צרכנים שנוצרת כתוצאה מ”גרינווש”. בתקופה זו נרשמה עלייה גם בחרדה אקולוגית ובתסכול על רקע היעדר מידע אמין ורלוונטי, שינחה פעולה אקלימית.
המחקר המשותף מנסה להבין את המכשולים בפני פעולה אקלימית וכיצד אנשים יכולים להתגבר עליהם כדי לצמצם את השפעת ההתחממות הגלובלית. לשם כך, Bloom, פלטפורמת בינה מלאכותית שמנתחת רשתות חברתיות, ניתחה את השיח הגלובלי בנושא האקלים, ובמיוחד את המכשולים לפעולה אקלימית, תוך שימוש במטריצת התייחסות (Reference Matrix). במשך 8 חודשים, יותר מ-330 מיליון אנשים התבטאו בנושא בלהט. למרות שהספקנות בנוגע למשבר האקלים נחשבת תופעה שולית (שבנוסף, מייצרת הד לא פרופורציונלי, במיוחד בארצות הברית), הוויכוח נסוב על הדרך הטובה ביותר להתמודד איתה, וזאת בשנה שמתאפיינת בהחמרה בשיבושי מזג אויר עם מחירים דרמטיים בחיי אדם (גלי חום, בצורת, שריפות, שיטפונות, הוריקנים…).
להלן החסמים העיקריים לפעולה אקלימית כפי שעולה מן המחקר לפי סדר הבולטות:
- אופטימיות מנותקת של חברות ומוסדות לגבי ההתקדמות הסביבתית שלהם, בין אם משמעותית ובין אם מינורית. בעוד שאת השפעה האמיתית של ההתקדמות הזו, לרוב קשה למדוד, פרסום חיובי מופרז ונגוע באינטרס, שלפעמים גם עומד בניגוד לדעת המומחים (במקרה כזה ניתן להתייחס אליה כ”גרינווש”), יוצר דיסוננס שמוליד חוסר אמון ופוגע במוטיבציה לפעולה. צרכנים, במיוחד הצעירים שבהם, יודעים דבר או שניים בנושאים אלו ופיתחו רגישות מיוחדת. “אופטימיות מנותקת” נוגעת גם לאלה שסבורים, שטכנולוגיה היא הפתרון למצב החירום האקלימי עד כדי כך שאין צורך לפעול.
- היעדר מידע מהימן על פתרונות. אנשים, שמחפשים לפי תומם את “המידע הנכון”, משותקים ממידע סותר או מידע שגוי, המעורר חוסר אמון ותחושת חוסר אונים. במהלך שנת 2022 נרשמה עלייה במספר הפוסטים ובשיעור המעורבות בנושא זה, כולל רגשות שליליים עזים. בהקשר זה, מוסדות ורשויות כמו ה-IPCC, שפירסם את הדו”ח ה-6 שלו (דוח האקלים של האו”ם) באפריל 2022, נחשבים מהימנים, והציבור מצפה לפרסומים אלה.
- חשש שלצעדים אקלימיים יהיו השלכות חברתיות שליליות. מושג הצדק החברתי נמצא בלב שיח האקלים. בשנה שעומדת בסימן אינפלציה, יוקר המחיה הופך לנושא רלוונטי יותר ויותר בדיון על השינויים הדרסטיים הדרושים באורח החיים כדי להגביל את ההתחממות ל-1.5 מעלות צלזיוס (אנרגיה, תחבורה, מזון וכו’). קיים חשש שדווקא האוכלוסיות החלשות יותר יהיו הראשונות להיפגע.
- האצלת סמכויות. קיימת תפיסה, שפעילות אקלים היא משהו ש”מישהו אחר צריך לעשות. לאו דווקא אני”. הדו”ח מראה, שעסקים נתפסים כמי שיכולים לפעול בצורה יעילה בטווח הארוך, לפני פעולות אינדיבידואליות והרבה לפני ממשלות. צרכנים סבורים כי הפעולות האינדיבידואליות הקטנות לא יכולות עוד להספיק, נוכח הדחיפות וההיקף של משבר האקלים של ימינו וכי לעסקים, הנתפסים כאחראים לחלק מהבעיה, ישנה היכולת להשפיע באופן נרחב ומהיר יותר מאשר ממשלות.
- ייאוש משינויי האקלים. אנשים מרגישים חסרי אונים מול השפעת שינויי האקלים, עד כדי חוסר מוטיבציה מוחלטת. חסם זה, שזוהה במספר גדל והולך של פוסטים ותגובות במהלך 2022, זוכה לנתוני המעורבות הגבוהים ביותר ולשיעור הגבוה ביותר של רגשות שליליים מבין כל החסמים שנחקרו.
יש צורך במדידה מדעית מדויקת, כדי למנוע התהדרות ירוקה לשווא
“במאבק בשינויי האקלים, שני מרכיבים יעשו את ההבדל: מדידה מדעית מדויקת, ושיתוף פעולה ודיאלוג בין כל המעורבים. יכולות המדידה המדעיות, הסימולציה והבנת הכדור שלנו התקדמו בשנים האחרונות, מה שמאפשר יותר ויותר סימולציות והשערות מדויקות הודות ל-AI. יחד עם זאת, עלינו לחזק את היכולות שלנו להקשיב לכל הגורמים המעורבים, כולל האזרחים כך שכל אחד יוכל לתרום, מהמקום שלו, לשינוי הדרוש”, אמרה פיליפין דה ט’סרקלס, Chief Officer לקיימות, דאסו סיסטמס. “על מנת לצלוח את תמורות המאה ה-21, נצטרך לשמור ולחזק את הקשר בין מדע, אזרחים, עסקים ומוסדות ציבוריים. בעידן של פלטפורמות, אנחנו יכולים לרתום בחכמה יכולות חדשות של שיתוף פעולה, התבוננות ותקשורת, כמו מדיה חברתית, כדי להבין עמדות ולהתגבר על החסמים לפעולה אקלימית. הבנה זו תאפשר לתעשיות להשתמש בדמיון הקולקטיבי כדי להוביל חדשנות אחרת”.
“דעת הקהל מבוססת על ידע נרחב לגבי הפעולה האקלימית הדרושה והבנה של ההיקף שבו היא צריכה להתרחש”, מוסיפה סיריל גרסיה, ראש שירותי קיימות גלובליים ואחריות תאגידית ב-Capgemini וחברת הבורד של הקבוצה. “המחקר שלנו מראה שעסקים נמצאים בקו החזית, לא רק בדרישה להתאים את המודלים העסקיים שלהם לכלכלה בת קיימא יותר, אלא גם להיות ברורים ושקופים יותר לגבי ההשפעה של פעולותיהם. ברור, שכיום אין באמתחתם את הכלים לעמוד בדרישות אלה. האתגר עבורם יהיה כעת לעבוד בשיתוף פעולה הדוק יותר עם השותפים והלקוחות שלהם כדי להשיב את האמון ולהניע את כל בעלי העניין לכלכלה דלת פחמן”.
המחקר של Bloom מגלה כי המסע לפיתוח בר-קיימא אינו חסין מפני מידע מוטה והשפעה מטעה. היעדר טיעונים חזקים מוביל לספק, חשדנות וייאוש אל מול ההתחיבויות של חברות או ממשלות. זה חיוני למותגים לבנות נרטיב חדש ותקיף יותר”, מסכם ברונו ברטון, מייסד ומנכ”ל Bloom.
עוד בנושא באתר הידען:
9 תגובות
אתם מוכנים לשרוף את כל האנושות כולל אותכם בעצמכם. זו דוגמה חזקה לחוסר ראות רחוק.
מה זה להשתין מהמקפצה?
להשתין מהמקפצה זה להופיע לדיון על המזונות של הבת הקטנה שלך, שנולדה מחוץ לנישואין, בטיסה במטוס פרטי, ואז לטעון שאין לך כסף כדי לתמוך בה. זה מה שעשה האנטר ביידן, הבן המסומם של הנשיא הסנילי והמושחת של ארה”ב. זה, דרך אגב, לא הפרט הכי עסיסי בפרשייה הזו. כל זה היה יכול לפרנס שערוריית ענק באופן שרק התקשורת האמריקאית יודעת לחולל, אם היא רוצה. אבל היא לא.
מה אפשר ללמוד מכך? שאנשים מקבוצות מסויימות איבדו כל שמץ של בושה, ושלעיתונות יש סדר יום משלה, שאין לו שום עניין עם מה שחשוב, ואפילו לא עם מה שסנסציוני.
להשתין מהמקפצה זה גם לסתום שדות תעופה במטוסים פרטיים בדיונים של “הפורום הכלכלי העולמי” (שהוא גוף פרטי, של עשירי העולם) על מנת לנזוף באזרחי העולם על חוסר המשמעת האנרגטי שלהם, ולדרושם מהם לצמצם פליטות. הם גם משפיעים על הפוליטיקאים להעלות את מחירי האנרגיה (כפועל יוצא של שימוש באמצעים לא יעילים ויקרים להפקת אנרגיה) ולדחוף אוכלוסייות שמרחפות קצת מעל לקו העוני אל מתחתיו.
כל הצעדים האלו, הם כמובן חסרי תועלת, כי בשעה שפה מקצצים אחוזים בודדים בפליטת ההפד”ח, בהודו ובסין מקימים מאות תחנות כוח פחמיות חדשות – ואת זה לאף אחד אין יומרה (או כוח) לעצור.
ובינתיים, הטרמינולוגיה הזו של “מצב חירום אקלימי” ושאר ירקות מיוצרת ונדחפת גם באמצעות אמצעי התקשורת, שכבר מזמן פסקו מלהיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, ומצאו לעצמם אדונים חדשים ואג’נדות חדשות.
ה”נביא בעירו” מדבר על באג של פוליטיקאים? לא ולא. הבאג הוא שגם במדינות הדמוקרטיות הפוליטיקאים הפסיקו לשמוע לרחשי לב האוכלוסייה שבחרה בהם, ונתונים להשפעתם של קומץ מיליארדרים ולמכונת הרעל השתגייסה לעזור להם.
הפיתרון למצב החירום, אנרגיה גרעינית..
היו גם שנות לה ניניה ששברו שיאי חום, כך שהתיאוריה שלך לא מחזיקה אוויר כי אתם המכחישים מתעלמים מדבר פשוט – פחמן דו חמצני הוא גז חממה שכולא את החום בכדור הארץ ומעלה את טמפרטורת הקרקע והים. בגלל הפליטות שאתם מסרבים להפסיק לפלוט כמותו מתגברת, וכל התופעות הטבעיות נמצאות על רמת טמפרטורה בסיסית יותר גבוהה.אנחנו מגיעים כעת באוקיאנוסים לנקודת מפנה שלאחריה כל המערכת תקרוס ויהיו תופעות חסרות תקדים כמו החודש האחרון באירופה.
נראה שהמאמר הזה נכתב על ידי מערכת ai או תורגם על ידי גוגל טרנסלייט.
משפטים ללא משמעות ומילים שהתחברו להן בצורה לא הגיונית.
המון מושגים מעורפלים שנראה כאילו נלקחו מטור הורוסקופ.
אם רוצים להעביר מסר כדאי לכתוב בצורה ברורה
הונאת האקלים- האם אתם מכירים את אל ניניו? (עיינו ויקיפדיה)
כדי שלא יוכלו לעבוד עליכם, כדאי שתכירו את *אל ניניו*.
אל ניניו היא תופעה אקלימית המתרחשת *אחת לכמה שנים, של עלייה בטמפרטורת מי האוקיינוס השקט ממערב לפרו ואקוודור בדרום אמריקה לפרק זמן של כמה חודשים. לתופעה השפעה על האקלים באזורים נרחבים בעולם, בחלקם אף מרוחקים עד מאוד מהיבשת הדרום אמריקנית*.
*משך התופעה בדרך כלל הוא כחודש, אולם אחת לכמה שנים, באופן לא מוסבר, היא מתארכת מעבר לתקופה הרגילה.*
כלומר, בכל כמה שנים אנחנו נרגיש מזג אוויר חם מהרגיל, כולל התארכות שלו. אין בזה שום דבר חדש או מוזר, ואין כאן שום *התחממות*. אנשי התעמולה של המשטר מנצלים את זכרונו הקצר של העם ואת בורותו כדי לשקר שתופעה רגילה וטבעית לגמרי היא כביכול *התחממות*. המטרה של יצירת ה״משבר״ השיקרי החדש היא כרגיל: לנסות לקחת מאיתנו את כל מה שיש לנו בשקר שאנחנו האשמים ב״התחממות״ ולכן יש: לאסור עלינו, לקחת לנו, להגביל ולסגור אותנו. ועוד ועוד.
אל תתנו להם לעבוד עליכם בכל פעם עם ״משבר״ חדש.
הסיבה העיקרית לכשל בטיפול במשבר האקלים היא “באג” בחברות האנושיות:
כולם מודעים למשבר, וכולם מסכימים שפעולות האדם תורמות להחמרתו.
עם זאת, פעולות לצמצום פליטת הפחמן (כמו למשל הטלת מס כבד על אנרגיה) הן יקרות ויפגעו בכלכלה של המדינה הפועלת.
אז ראש המדינה חושב: אם אני אפעל, המדינות המתחרות שלי לא יפעלו וינצלו את החלשתי כדי להתחזק על חשבוני. אז כמובן שלא כדאי לי לפעול.
כך, כל המדינות נמנעות מפעולה, נמנעות מהפסד בטווח קצר ומתקדמות לתוך המשבר שיפגע בכולם.
הדוגמא הכי פשוטה היא עבודה מהבית: הוכח בתקופת הקורונה שחלק משמעותי מהמשרות מתפקדות היטב מהבית. חקיקה שמכריחה חברות להעביר את מרבית פעילותן למודל זה היתה מקטינה מאוד את צריכת הפחמן. למרות זאת זה לא קרה ואנחנו חוזרים למשרדים.
מדובר בעקרון מתורת המשחקים שנקרא “tragedy of the commons”
מה לעשות? המציאות מייאשת. גם בנושא האקלים.
אבי בליזובסקי
אתה אדם מייאש
בקטע רע אם לא הבנת