סיקור מקיף

ריכוז גבוה ומסוכן של תרופות מזהמות בנהרות בעולם ביניהם נחל אלכסנדר הישראלי

המחקר דגם מעל 1000 אתרי בדיקה ומצא כי ב-25% מהם קיים זיהום מתרופות שפוגע באיכות המים. "גם מפעלי הטיהור היעילים ביותר אינם מסוגלים להעלים את המזהמים לפני שהם מגיעות לנהרות. הזיהום רק עתיד להחמיר כיוון שהשימוש בפתרונות תרופתיים לכל מחלה גובר"

העיר ורנאסי בהודו, על גדות הגנגס. . <a href="https://depositphotos.com. ">המחשה: depositphotos.com</a>
העיר ורנאסי בהודו, על גדות הגנגס. . המחשה: depositphotos.com

מחקר בינלאומי חדש, מהמחקרים הנרחבים ביותר על זיהום תרופתי של נהרות שנערך בעולם, מדד את הנוכחות של 61 תרופות שונות במים בנחלים שונים מ-100 מדינות, הכוללות 36 מדינות שלא נבדקו בעבר. החוקרים, ביניהם פרופ' בני חפץ, דיקן הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, מצאו כי נמצא קשר ישיר בין המצב הסוציו-אקונומי של המדינה ובין זיהום גבוה יותר של תרופות בנהרותיה.

מבין התרופות שנבדקו, שתי התרופות שהתגלו בתדירות הגבוהה ביותר היו קרבמזפין, המשמש לטיפול באפילפסיה וכאבי עצבים ומטפורמין, המשמש לטיפול בסוכרת. כמו כן נמצאו ריכוזים גבוהים של "מוצרים מתכלים" כמו קפאין וניקוטין וכן משכך הכאבים אקמול. באפריקה נמצא גם ריכוז גבוה של ארטמיסינין, המשמש כנגד מלריה. ההשפעה של רבות מהתרכובות הנפוצות ביותר בנהרות עדיין לא ידועה, אך מדענים חוששים שהנוכחות המוגברת של אנטיביוטיקה בנהרות עלולה להגביל את יעילותה כתרופה, כמו גם מהשפעת החומרים על התפתחותם ורבייתם של דגים.

במחקר נבדקו נהרות מוכרים כמו האמזונס, מיסיסיפי, התמזה והמקונג, ונהרות מוכרים פחות הנמצאים גם באזורים מוכי אסון. דגימות המים התקבלו ממגוון רחב של מקומות; החל מהערים המפותחות והמיושבות ביותר בעולם, כמו דלהי, לונדון, ניו יורק, לאגוס, לאס וגאס וגואנגז'ו, אך גם אזורים מרוחקים דוגמת כפר יאנומאמי בוונצואלה, ואזורים של חוסר יציבות פוליטית כמו בגדד, שכם ויאונדה שבקמרון. הנהרות המזוהמים ביותר שנמצאו במחקר נמצאים בפקיסטן, בוליביה ואתיופיה, בעוד שבנהרות באיסלנד, נורבגיה ויער הגשם של האמזונס היו האחוזים הנמוכים ביותר של תרופות מזהמות. בין הנהרות המזוהמים בעולם, נמצא גם נחל ישראלי. פרופ' חפץ: "לצערנו נחל אלכסנדר שנבדק במחקר הזה נמצא כאחד מהמזוהמים ביותר מכל האתרים. הדבר קשור גם לקונפליקט הפוליטי מדיני עם הפלסטינים ומחייד נחלים חוצי גבולות באזורי קונפליקט".

פרופ' חפץ מסביר כי "בדרך כלל אנחנו מכניסים לגוף שלנו את הכימיקלים האלה, מקבלים מהם את ההשפעות הרצויות עלינו ואז הם עוזבים את הגוף שלנו. כעת, אנחנו לומדים שאפילו מפעלי טיהור השפכים היעילים ביותר אינם מסוגלים לחלוטין להעלים את התרכובות הללו לפני שהן מגיעות לנהרות. הדבר צפוי רק להחמיר ככל שאנחנו משתמשים יותר ויותר בפתרונות תרופתיים לכל מחלה פיזית או נפשית. הדבר מדאיג עוד יותר בגלל שהאוכלוסיות הפגיעות ביותר, עם הכי פחות גישה לשירותי בריאות, הן האוכלוסיות שהכי חשופות לנזק". על מנת להתמודד עם התופעה, מציע חפץ "להגביל את השימוש בתרופות, כלומר להקשות על השגת תרופות כמו אנטיביוטיקה, ולשים הגבלות מחמירות על המינונים שלהן".

למאמר המלא

עוד בנושא באתר הידען:

דילוג לתוכן