סיקור מקיף

מהו עתידו של מוסד המלוכה בבריטניה?

האם מוסד המלוכה הבריטי נמצא בעיצומו של משבר קיומי? חוקרי אוניברסיטת תל אביב בודקים את הנושא

המלך צ'ארלס השלישי והמלכה הרעיה קמילה.  <a href="https://depositphotos.com. ">איור: depositphotos.com</a>
המלך צ'ארלס השלישי והמלכה הרעיה קמילה. איור: depositphotos.com

70 שנות שלטונה של המלכה אליזבת השנייה הגיעו לסיומן. תקופה עצובה עבור רבים, ורוב הבריטים אינם מכירים תקופה שבה המלכה אליזבת השנייה לא שכנה בארמון בקינגהאם. המלך צ'ארלס השלישי (73), בנה הבכור ויורשה של המלכה, הוא, ללא ספק, פחות פופולרי מאמו, והמעבר הדרמטי בא בצל המהומות האחרונות סביב הפיצול המתוקשר של הארי ומייגן מבית המלוכה, מה שמביא חלק מן האומה הבריטית לפקפק בעתידו של מוסד המלוכה הבריטי. האם הגיע הזמן להעניק למוסד המלוכה פרידה מלכותית? ביקשנו מכמה מהחוקרים שלנו לחלוק את מחשבותיהם בנוגע למצב המלוכה בבריטניה כיום.

בלגן מלכותי?

לקבלת פרספקטיבה תרבותית והיסטורית, פנינו לפרופ' נועם רייזנר, מומחה לספרות ולתרבות אנגלית מתקופת הרנסנס מהמחלקה לאנגלית ולימודים אמריקאיים בפקולטה למדעי הרוח. רייזנר לא חושב שהמונרכיה הבריטית נמצאת בעיצומו של משבר קיומי כלשהו. הוא מסביר כי "למעט כהונה קצרה ולא מוצלחת של 11 שנים תחת השלטון הרפובליקני, שהסתיימה ב-1660, בית המלוכה באנגליה התקיים באופן רצוף ויוצא דופן. לאחר הניסוי הרפובליקני הכושל שנמשך 11 שנים, הוחזרה המלוכה במהירות והבריטים מעולם לא הביטו לאחור".

כשמביטים קדימה, האתגר עבור יורשיה של אליזבת, הוא אומר, יהיה לפרש מחדש את החוזה של בית המלוכה עם העם, כדי לשמר את הרלוונטיות שלו. אולם בסיסה איתן: "עבור הבריטים, המלוכה אינה מסורת מומצאת, אלא חלק מהדנ"א של המדינה, ומושרשת היטב בתרבותה. הפופולריות של בית המלוכה נותרה גבוהה, שכן הוא מסמל עבור הבריטים את מה שהם, כעם: יציב, מאוחד וקבוע".

צלחות מלכותיות ונטפליקס

"יציב, מאוחד וקבוע" היא סיסמה מצוינת עבור בית המלוכה. האם אפשר לראות במוסד המלוכה הבריטי סוג של מותג? שאלנו את פרופ' שי דנציגר מהפקולטה לניהול ע"ש קולר, שחוקר בין היתר את האופן שבו צרכנים מעבדים מידע ומקבלים החלטות.

פרופ' דנציגר טוען כי ניתן למדוד את הצלחתה של משפחת המלוכה הבריטית כמותג באמצעות השוואתה למותגים ארוכי-טווח אחרים, שהצליחו לשמור על נאמנות הצרכנים שלהם במשך עשרות שנים: "אני רואה מותג מצליח כבעל תכונות ייחודיות וברורות וכבעל מערך אסוציאציות חזקות, חיוביות וספציפיות במוחם של בעלי העניין העיקריים שלו (בדרך כלל – הצרכנים). ככל שהמותג נגיש יותר לדעת הצרכנים, וככל שיש אסוציאציות טובות וחזקות יותר המקושרות אליו, כך יהיו הצרכנים מוכנים 'להשקיע' במותג משאבים כמו זמן וכסף. האם הצרכן יהיה מוכן לשלם יותר עבור צלחת ממותגת עם תמונת המלכה עליה, מאשר על צלחת שאינה ממותגת? או בהקשר של צריכת המדיה, האם יהיו הצרכנים מוכנים לצרוך יותר מדיה כשהם יודעים שמדובר במשפחת המלוכה – כמו למשל לקרוא כתבות בצהובונים על וויליאם וקייט ולצפות בסדרות נטפליקס כמו "הכתר"?" אם לשפוט על פי מיליונים רבים של משקי בית ברחבי העולם (בריטניה וארה"ב הם השווקים החזקים ביותר) שצפו בדרמה המלכותית מאז החלה לרוץ ב-2016, המותג המלכותי נותר חזק.

כיצד נראה עתידו של מוסד המלוכה הבריטי כמותג תאגידי? לדברי דנציגר, "רק העתיד יגלה האם הצרכנים הצעירים עדיין יחשיבו את משפחת המלוכה כרלוונטית ומעניינת או כשריד מן העבר. בעולם שבו הערכים משתנים תדיר ובמהירות רבה, ופופולאריות מוכתבת על ידי הרשתות החברתיות, ייתכן שיהיה קשה למוסד כה מסורתי, כמו משפחת המלוכה, לעמוד בשינויים שמכתיב הזמן".

הדבק שקושר את הכול יחד

ביקשנו מד"ר אלון יקטר מבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, לשתף אותנו בידיעותיו על אודות המשך הרלוונטיות והסיכויים של מוסד המלוכה הבריטי. תחומי המחקר וההוראה של יקטר כוללים כלכלה פוליטית השוואתית ומדיניות חברתית, פוליטיקת זהויות והתנהגות אלקטורלית במהלך סכסוכים.

יקטר מציין כי בעולם המערבי, נותרו המונרכיות פופולריות והן פועלות ככוח מאחד וסמלי. הוא אינו מאמין שהמונרכיות הולכות לאיזשהו מקום בזמן הקרוב. עם זאת, הן תיאלצנה להסתגל לחיי היומיום של המאה הנוכחית: "אירופה הופכת הטרוגנית יותר מבחינה אתנית, ולכן בני המלוכה יצטרכו להיות מכילים יותר, כדי שגם אנשים מתרבויות מגוונות בארצותיהם ירגישו שבני המלוכה מייצגים אותם. זו הסיבה שבגינה דאגת בית המלוכה הבריטי לגבי צבע עורו של בנם של הארי ומייגן, ארצ'י, שטרם נולד, הייתה ונותרה עניין רציני."

"יתר על כן, בני המלוכה יצטרכו לנקוט צעדים כדי להפוך דומים יותר ל'אנשים רגילים' – למשל, הם צריכים להקדיש מחשבה להמשך הסתמכותם על מיסים. עם זאת, בעוד אנו חשים כי עולמנו פחות יציב כרגע, הדבר עשוי אף לתרום לחיזוק המלוכה, במיוחד במונרכיות פרלמנטריות דמוקרטיות, כל עת שבני המלוכה דואגים להישאר אל מחוץ לפוליטיקה ומשחקים נכון בקלפים שלהם."

יקטר לא נרתע מנישואיהם של הדוכסית מייגן והנסיך הארי ומהמחלוקות שהתעוררו בעקבותיהם, ומציין כי דרמה מסוג זה אינה דבר חדש: "מהומות דומות התרחשו במונרכיות אחרות ועם בני מלוכה אחרים בעבר – והמונרכיות הללו שרדו. המפעל המשיך לעבוד. כי זהו אכן מפעל – וכזה שמצטיין ביחסי הציבור שלו. הנסיך פיליפ פתח את הטירה לציבור. הוא רצה שמשפחת המלוכה תייצר מעורבות גדולה יותר עם העם, והתעקש שהכתרת המלכה (ב-1953) תוקרן בטלוויזיה. בני המלוכה המציאו את עצמם מחדש כסלבריטאים וכסמלים. והם אכן התקרבו אל העם. זוהי מגמה חדשה שהחלה להתרחש לאחר מלחמות העולם, יש הבנה בקרב המונרכיות המערב אירופיות בפרט שתפקידן השתנה. מה שיש לבני המלוכה להציע לאנשים, זה היותם הדבק שקושר הכול יחד".

עוד בנושא באתר הידען:

דילוג לתוכן