החשמונאים פרק ו' – שלום אדוני המלך

אולי אין להניח בוודאות כי מחולל המרידה, מתתיהו, התכון ליסד שושלת מלוכה. עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות שהלה ראה לנגד עיניו את האופציה להחזיר עטרת ליושנה, תרתי-משמע, ולחדש את ימי המקרא האבודים.

כתר מלכות. איור: shutterstock
כתר מלכות. איור: shutterstock

פרק זה יעסוק בראשית המלוכה ממש של בית חשמונאי. לאמיתו של דבר, כפי שהגדרתי את הכהונה הגדולה כמלוכה-ללא-כתר ואת המרד המקבי/חשמונאי כאוזורפציה בבחינת הדחת משמר הכהונה המכהן והמרתו במשמר חדש, הלוא-הוא משמר יהויריב והמשפחה היא משפחת חשמון, החלה יריית הפתיחה לכינון מלוכה בישראל כבר עם הנחת כתר הכהונה הגדולה על ידי יהודה המקבי והמשכה בימי יהונתן ושמעון כשזכו בכהונה הגדולה על ידי גושפנקה הלניסטית ברורה.
צעד משמעותי לקראת כינון המלוכה התגבש בימי יוחנן הורקנוס הן על רקע צעדיו ומדיניותו, הן על רקע התחזקות ההלניזציה בחצרו ואימוץ שם הלניסטי לצד שמו העברי והן בהיותו בנו של שמעון, כלומר פותח שושלת בבחינת אישור מלכותי.

 

אולי אין להניח בוודאות כי מחולל המרידה, מתתיהו, התכון ליסד שושלת מלוכה. עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות שהלה ראה לנגד עיניו את האופציה להחזיר עטרת ליושנה, תרתי-משמע, ולחדש את ימי המקרא האבודים.

 

יוחנן הורקנוס שלט 31 שנה ומת, בשונה מקודמיו, בשיבה טובה. במותו הניח אחריו חמישה בנים. בצואתו הורה שמשרת הכהונה הגדולה תימסר לבנו בכורו יהודה אריסטובולוס ושאר התפקידים והמשרות, קרי השלטון הממלכתי יעברו לידי אלמנתו. אולי חרד יוחנן מפני ריכוז הסמכיות בידי אדם אחד, בעיקר כשמדובר באישיות מפוקפקת כמו יהודה אריסטובולוס, שהיה רודף שררה ואכזר, ושעלול להרוס במחי-יד אחת את כל המפעל שבנו החשמונאים מאז פרוץ המרד בשנת 167 לפנה"ס.

 

ראוי לציין כי בשמו של הבן – אריסטובולוס – יווני קלאסי לחלוטין, בשונה מאביו מולידו – הורקנוס, ששמו נגזר מן היוונית, אך מחובר היה, איך שהוא, לשם מקום או לאמא-אדמה (חורה ביוונית), היה משום איתות מחד והוכחה מאידך עד כמה העמיקה ופשתה ההלניזציה בקרב משפחת מתתיהו, כמו גם בקרב האצולה הירושלמית בכלל.

 

אם כן, מדוע בכלל הפקיד את המשרה הבכירה כל-כך בידי אריסטובולוס המפוקפק? שמא ביקש הורקנוס להשריש ולבצר את משרת הכהונה הגדולה העוברת בירושה מאב לבן (בכור). ואולי נבצר ממנו מה שעשה מתתיהו בזמנו, שלא הצהיר על המועמד לראשות הכהונה הגדולה מתוך כוונת-מכוון ויהודה המקבי נטל כתר זה בכוח הזרוע.

 

ויתכן שהתגלגלה במוחו של הורקנוס הכוונה המקווה כי האם "הגבירה" (הכמעט מלכה) תפקח על הבן, שהרי מנועה היתה כאשה לשמש במשרת הכהונה הגדולה.

 

אריסטובולוס, נכדו של מתתיהו, נשא כאמור שם עברי ולצידו שם יווני, שפירושו "ראש טוב" ושמשמעו "בן אצולה טובה/משובחת". זאת עוד – הוא כינה עצמו בתואר "פילהלנוס", היינו אוהב יוונים, ללמדנו על מידת ההלניזציה שפשתה בבית חשמונאי. אריסטובולוס היה תאב שלטון ותאוו כוח ולא הסתפק בתואר כוהן גדול ונשיא כאביו, אלא הניח על ראשו כתר מלכות. היה זה, ללא ספק מהלך חסר-תקדים וסימל, כך דומה, מעבר לאופיו ולטבעו של אריסטובולוס, מין מהלך בר-הדרגתיות, החל משמעון והמשך לימי יוחנן הורקנוס אבי אריסטובולוס.
מעבר להתמלכותו של אריסטובולוס בהקשר התהליכי ההיסטורי, היה בכך גם משום איתות לגבי כוונותיו האישיות והפולייות, בבחינת "אני ואפסי עוד".

 

השאלה שנשאלת, אם כי ללא מענה, היא מה היתה עמדתה של סוריה הלניסטית מזה ושל רומא מזה. ועל כך אין לנו אף רסיסי מידע, לא אצל יסף בן מתתיהו ולא במקורות הלניסטיים ורומיים. סביר להניח כי שקיעתה ההדרגתית של הממלכה ההלניסטית הסלאוקית מזה וחוזי הידידות עם רומא מזה מבהירים את מהלך הנחת הכתר על ראשו של אריסטובולוס, כזה שטומן בחובו מעין חוצפתיות פוליטית.

 

מני אז, ואולי בעקבות התמלכותו, התנהג אריסטובולוס בטירוף מפלצתי. את ארבעת אחיו השליך לבור הכלא, וגורל זהה היה מנת חלקה של אמו רק משום שהעזה לחלוק על התנהגותו ובעיקר על דרכי שלטונו. זו נמקה בכלא ושם מצאה את מותה האומלל, משנמנע ממנה אוכל ושתיה.

 

היחידי שנמלט מחמת טירופו היה אחיו אנטיגונוס, שנולד אחריו. אריסטובולוס חיבב את העלם הצעיר ואף שיתף אותו במהלכי השלטון, אלא שחרושת שמועות איוולתית עוררה את קנאתו וקנאותו של אריסטובולוס והמירה את החיבה במחשבות רעות. ופעם אחת כשחלה אריסטובולוס ואנטיגונוס עלה לבית המקדש כשהוא מוקף בחייליו ומהודר בלבושו וזאת לאחר ניהול קרבות מוצלחים באזור הגליל וצבירת יוקרה רבה, העמיקו הלשונות הרעות וחדרו אל נפשו של אריסטובולוס החולה, כאילו אחיו חותר תחתיו, שמא בשל הפמליה הצבאית שהקיפה את האח הצעיר, ואולי אף חשש אריסטובולוס שאחיו מבקש את נפשו של המלך.
אריסטובולס קרא לאחיו, למגדל שרשון (לימים קיסריה) ובשעה שהאחרון עשה דרכו אליו הרגוהו, רצחוהו נפש, שומרי ראש המלך.

 

האם מהלך טירופי כזה נבע מהשפעת האינטריגות בבתי המלוכה ההלניסטיים על נפשו של המלך, ואולי לא, שהרי תופעות דומות היו מנת חלקם של מנהיגים יהודים קדומים בתקופת המקרא. בכל מקרה פרשה נואלת ונבזית זו רק הגבירה את מחלת הנפש של המלך.

אריסטובולוס המשיך במדיניות קודמיו בכל הנוגע למדיניות החוץ, כשהוא השתלט על אזור הגליל פרט לרצועת החוף המערבי, ובהשפעת אביו הורקנוס – מגייר האדומים- כפה אריסטובולוס את הגיור על שבט הייטורים הגלילי ובאופן זה ביצר את אחיזתו בגליל.מקץ שנה, בין 103 ל-102 לפנה"ס הלך המלך לעולמו לאחר מחלה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן