סיקור מקיף

לא משחק ילדים

התשלום האמיתי עבור משחקי המחשב הפופולריים והחינמיים הוא דאטה ונתונים ביומטריים על השחקנים

דמות במשחק מחשב. <a href="https://depositphotos.com. ">המחשה: depositphotos.com</a>
דמות במשחק מחשב. המחשה: depositphotos.com

שיחקתם לאחרונה במשחקי מחשב המבוקשים שמוצעים בחינם? קחו בחשבון שנתתם במתנה לחברות שמפתחות אותם מידע אישי יקר. המשחקים הגדולים, שנקראים בתעשייה "משחקי AAA", מוצעים בחינם, אבל מרוויחים ממכירת מוצרים נלווים ומכריית מידע אישי על השחקניות והשחקנים. כך עולה ממחקר חדש שערכו ד"ר אלכס גקר מהחוג לתקשורת ע"ש דן בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, ואלכסנדר ברנווגה מאוניברסיטת אמסטרדם.

 

מחיר שקוף וגבוה

"אחד המושגים החשובים היום בעולמות המדיה והכלכלה נקרא 'הנכסה' (assetization)", מסביר ד"ר גקר. "בתהליך זה הופכים מוצרים שמשלמים עליהם פעם אחת לנכסים שאפשר להפיק מהם הכנסה מתמשכת, כמו שכר דירה. בילדותנו היינו קונים משחק מחשב בקופסה סגורה בקניון, או מורידים אותו מהאינטרנט, וזהו. המשחק היה שלנו. היום, חברות המשחקים הגדולות מציעות לנו את המשחק חינם אין כסף, כשהמודל העסקי שלהן הוא רווח מתמשך: המשחק הופך לפלטפורמה, כמו פייסבוק למשל, שמייצרת עוד ועוד רווח".

 

במסגרת המחקר החדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת הנחשב Games and Culture, ערכו ד"ר גקר ותלמיד המחקר ברנווגה קריאה מדוקדקת בתנאי השימוש של שלושה משחקי מחשב פופולריים וחינמיים: פורטנייט, אייפקס לג'נדס וקול אוף דיוטי: וורזון. יחד עם תנאי השימוש המשפטיים, החוקרים בדקו והשוו את ממשקי המשתמש של שלושת המשחקים, ובפרט את ה"לאנצ'רים" שלהם, כלומר את מסכי הכניסה למשחק, שמאפשרים לשחקנים לקנות ציוד נוסף או להעצים את חוויית המשחק בכסף ממשי. ממצאיהם מצביעים על כך שלמשחקים החינמיים עלולים להיות מחירים שקופים וגבוהים מאוד.

 

מידע תמורת משחק

"הופתענו לגלות שבמקרים רבים שחקן שמוריד חינם את אחד המשחקים נדרש לחתום על הסכם שבו הוא מאפשר לחברה לאסוף עליו דאטה, כמו מיקום, דפוסי משחק ואפילו נתונים ביומטריים. כלומר, ייתכן שהמצלמה שהוא משתמש בה כדי לשחק אוספת עליו מידע כמו גיל, מוצא ומגדר", אומר ד"ר גקר. "הנתונים האלה נמכרים אחר כך לגורמים אחרים, בהתאם לתנאי השימוש עצמם, או שהם משמשים את חברת המשחקים למקסם את הרווח ממוצרים נלווים. בחלק מהמשחקים במחקר אפשר לשחק בלי לשלם, אבל נוצר פה לחץ חברתי, ממש כמו  כשילדים לא רוצים שחבריהם לכיתה יראו אותם ב'בגדים' זולים – כך הם משקיעים בבגדי הראווה של דמויות המשחק שלהם. למי להציע לקנות, מה ומתי – את זה החברה יודעת לפי הדאטה שהיא אוספת על השחקנים, בהסכמתם המלאה".

 

לדברי ד"ר גקר, המודל העסקי החדש של חברות המשחקים הגדולות בא לעיתים קרובות על חשבון השחקנים. "צריך להבין שהמשחקים האלה מלכתחילה מפותחים אחרת: הם לא מכוונים לחוויית משחק אופטימלית אלא לעידוד קנייה מתמשכת. האינטרס הכלכלי של חברת המשחקים הוא שהשחקנים ימשיכו לשחק, ירכשו הטבות שונות וימשיכו לשתף במידע אישי. לכן המשחקים עצמם מתמשכים ומעודדים חזרתיות, וזאת על חשבון חוויית המשחק ועל חשבון הפרטיות כמובן".

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook
לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן