סיקור מקיף

לאורך 1.5 מיליון השנים האחרונות האדם הכחיד את בעלי החיים הגדולים ביותר בסביבתו

פרופ' שי מאירי מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. צילום: דוברות אוניברסיטת תל אביב
פרופ' שי מאירי מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. צילום: דוברות אוניברסיטת תל אביב

מחקר פרה היסטורי פורץ דרך של חוקרים באוניברסיטת תל אביב סוקר את התפתחות הרגלי הציד של האדם הקדום ב-1.5 מיליון השנים האחרונות – כפי שהיא משתקפת בבעלי החיים שצד ואכל. לטענת החוקרים בני האדם הקדומים בכל עת העדיפו לצוד את בעלי החיים הגדולים ביותר בסביבתם, אלה שהניבו את כמות המזון הגדולה ביותר תמורת המאמץ הקטן ביותר.

בדרך זו, משערים החוקרים, בני האדם הקדומים הכחידו שוב ושוב את בעלי החיים הגדולים, ובכל פעם עברו לבעל החיים הבא בתור בגודלו, מה שאילץ אותם לשכלל את טכנולוגיית הציד בהתאם. עוד טוענים החוקרים כי לפני כ-10,000 שנה, כשבעלי החיים היו קטנים מדי והציד אולי כבר לא 'השתלם', עבר האדם לביות בעלי חיים וצמחים שיספקו את צרכיו, ואולי משום כך התרחשה המהפכה החקלאית באזורנו בדיוק במועד הזה.

המחקר חסר התקדים בהיקפו נערך בהובלת פרופ' רן ברקאי וד"ר מיקי בן-דור מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום, פרופ' שי מאירי מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע"ד שטיינהרדט, וג'ייקוב דמביצר תלמיד מחקר של פרופ' ברקאי ופרופ' מאירי שהוביל את המחקר. המאמר פורסם בכתב העת היוקרתי Quaternary Science Review.

במסגרת המחקר, החוקרים ביצעו ניתוח סטטיסטי מקיף של נתונים על עצמות בעלי חיים מעשרות אתרים ארכיאולוגיים פרהיסטוריים בישראל ובסביבתה, ומצאו כי גודלם של בעלי החיים שסיפקו לאדם את מירב מזונו הלך ופחת בהדרגה – מפילי ענק שהיוו את עיקר בסיס התזונה לפני 1.5 מיליון שנה ועד לצבאים לפני כ-10,000 שנה. הממצאים, לטענתם, מציירים תמונה מאירת עיניים של האינטראקציה בין האדם לבעלי החיים בסביבתו לאורך מיליון וחצי השנים האחרונות.

ציד או שינויי אקלים?

פרופ' ברקאי מסביר כי ישנן שתי סוגיות עיקריות שמעסיקות את חוקרי הפרהיסטוריה בכל העולם: מה גרם להכחדות המוניות של בעלי חיים גדולים בעשרות ומאות אלפי השנים האחרונות – האם היה זה ציד-יתר בידי אדם, או אולי שינויי אקלים שפקדו את כדור הארץ? וכן, מה הניע את השינויים הגדולים – הן פיזיים והן תרבותיים – שעבר המין האנושי במהלך האבולוציה?

"לאור מחקרים קודמים, בנה הצוות שלנו השערה מקורית המקשרת בין שתי הסוגיות: אנו סבורים שבעלי חיים גדולים נכחדו בעקבות ציד-יתר בידי האדם, ושהשינוי בתזונה והצורך לצוד בעלי חיים שגודלם הלך וירד הם הגורם המניע בשינויים שעבר האדם." אומר פרופ' ברקאי. "במחקר הנוכחי ביקשנו לבחון את השערותינו לאור נתונים מחפירות שנערכו כאן באזורנו ומתייחסים לכמה מיני אדם לאורך תקופה ארוכה של 1.5 מיליון שנה."

דרום הלבנט נחשב למעבדה ארכיאולוגית

מוסיף ג'ייקוב דמביצר: "האזור בו אנו חיים, המכונה דרום הלבנט (ישראל, הרשות הפלסטינית, דרום מערב סוריה, ירדן, ולבנון) נחשב למעין 'מעבדה ארכיאולוגית', מכיוון שהוא עשיר מאוד בממצאים פרהיסטוריים מתקופה ארוכה במיוחד, ומספק מסד נתונים שאין באף מקום אחר בעולם. חפירות שהחלו כאן כבר לפני כ-150 שנה העלו עדויות לנוכחותם של בני אדם קדומים החל מההומו ארקטוס שהגיע לכאן לפני 1.5 מיליון שנה, דרך הניאנדרטלים שלא ברור מתי הגיעו, אך נעלמו מהאזור לפני כ-45,000 שנה, ועד אדם המודרני (כלומר אנחנו) שבא מאפריקה בכמה גלים, הראשון כנראה לפני כ-180,000 שנה."

במסגרת המחקר אספו החוקרים את כל הנתונים הקיימים בספרות אודות עצמות בעלי חיים שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים מתוארכים באזור דרום הלבנט, מרביתם בישראל. החפירות, שבוצעו משנת 1932 ועד היום, סיפקו רצף ייחודי ברמה עולמית של ממצאים ממיני אדם שונים, על פני תקופה של 1.5 מיליון שנה. חלק מהאתרים כללו מספר שכבות מתקופות שונות, לעתים בפער של אלפי שנים בין שכבה לשכבה, ובסך הכול נכללו במחקר 133 שכבות מ-58 אתרים פרהיסטוריים, בהן זוהו אלפי שרידי עצמות של 83 מיני בעלי חיים. לאחר מכן חישבו החוקרים את הגודל הממוצע של בעלי החיים שעצמותיהם נמצאו בכל שכבה בכל אתר.

פרופ' מאירי מציין כי "בניגוד למחקרים אחרים, שהתבוננו בגודל בעלי החיים על פני טווחי זמן קצרים הרבה יותר, מחקר זה עקב אחר שינויים ברזולוציה גבוהה לאורך זמן רב. התוצאות היו מאירות עיניים: נצפתה ירידה מתמשכת ומשמעותית מאוד בגודל בעלי החיים שניצודו לאורך 1.5 מיליון שנה. כך לדוגמה, שליש מהעצמות שהותיר אחריו ההומו ארקטוס באתרים מוקדמים מאד, מלפני  כמיליון שנים, השתייכו לפילים ששקלו עד 13 טון – יותר מכפול מהפיל האפריקאי של ימינו – וסיפקו לאדם כ-90% ממזונו. המשקל הממוצע של בעלי החיים שצד האדם באותה עת היה שלושה טון. למעשה, עד לפני כחצי מיליון שנה נמצאו עצמות פילים כמעט בכל האתרים.

החל מ-400,000 שנה לפני זמננו, תקופה בה חיו כאן אבותיהם הקדומים של הניאנדרטלים וההומו ספיינס, היוו איילים את רוב בעלי החיים הניצודים, אך לצד שרידיהם נחשפו גם עצמות של בעלי חיים גדולים שמשקלם קרוב לטון, כמו בקר בר וסוסים. ולבסוף, באתרים של האדם המודרני, החל מ-50,000 שנה לפני זמננו, מהוות עצמות הצבאים – בעל חיים שמשקלו כ-30-20 ק"ג בלבד, כ-70% מהממצאים. שאר הממצאים באתרים מאוחרים אלה מורכבים מעצמות יחמורים (כ-20%) ולצידן שרידים של בעלי חיים קטנים יותר כמו ארנבות וצבים."

תמיד ההתקדמות האנושית פגעה בסביבה – מחץ וקשת ועד לגזי חממה

ג'ייקוב דמביצר: "השאלה הבאה ששאלנו היא מה גרם להיעלמותם של בעלי החיים הגדולים. תיאוריה נפוצה טוענת שהכחדת בעלי חיים נגרמה בעיקר על ידי שינויי אקלים, וכדי לבחון זאת אספנו נתוני אקלים שכיסו את התקופה כולה. חלקם קבעו את הטמפרטורה בתקופות שונות על פי רמתו של האיזוטופ חמצן 18. אחרים בחנו ערכי פחמן 13 שנלקחו ממערת שורק המקומית, המעידים על כמות המשקעים וסוגי הצמחייה – כלומר על הסביבה בה חיו בני האדם בכל תקופה. בדרך זו כיסינו מחזורי תקופות קרח ותקופות בין-קרחוניות רבות. מגוון ניתוחים סטטיסטיים שהשוו בין גודל בעלי החיים לבין האקלים, המשקעים והסביבה בכל תקופה, העלה שלאקלים ולשינויי האקלים הייתה השפעה מזערית, אם בכלל, על היכחדות בעלי החיים.

לדברי ד"ר בן-דור, "הממצאים מאפשרים לנו להעלות השערה מרתקת על התפתחות המין האנושי: בני האדם העדיפו תמיד לצוד את החיות הגדולות ביותר בסביבתם, עד שנכחדו או שמספרן ירד לרמה שאילצה את בני האדם לעבור לבעלי החיים הבאים בתור בגודלם. כתוצאה מכך, כל מין אנושי חדש שהופיע באזורנו נאלץ לצוד מיני בעלי חיים קטנים יותר מקודמו, כדי להשיג את אותה כמות מזון. לשם כך נדרש כל מין אנושי לפתח טכנולוגיות חדשניות ויעילות יותר. כך לדוגמה, ההומו ארקטוס הסתפק בחניתות כדי לתקוף פילים מטווח קצר , ואילו האדם המודרני פיתח חץ וקשת כדי לפגוע מרחוק בצבאים הזריזים שברחו מפניו."

פגיעה סביבתית משחר האנושות

מסכם פרופ' ברקאי: "אנו סבורים שהמודל שלנו רלוונטי לתרבות האנושית בכל מקום בעולם, וטוענים לראשונה שהירידה בגודל בעלי החיים היא היא הגורם המניע מאחורי השתכללות הטכנולוגיה האנושית. בסופו של דבר, יתכן שלפני כ-10,000 שנה באזורנו, בעלי החיים היו קטנים או נדירים מכדי לספק לאדם את מזונו, וייתכן שהדבר קשור להופעת החקלאות. בנוסף איששנו את ההשערה שהאדם הוא שגרם להיכחדות בעלי החיים הגדולים, ובמובן זה הוא שוב ושוב 'כרת את הענף שעליו הוא ישב'. ניתן להסיק, אם כן, שמאז ראשית ימי האדם אנו מחריבים את סביבתנו. עם זאת, מסתבר שהמין האנושי בתחכומו מוצא פתרונות לבעיות שהוא עצמו יצר – מחץ וקשת שאפשרו ציד מרחוק ועד למהפכה החקלאית, בעוד הסביבה תמיד משלמת את המחיר."

עוד בנושא באתר הידען:

5 תגובות

  1. אני לא מומחה בנושא אבל לא נשמע לי רציני או משכנע. האדם לא קיים מיליון וחצי שנה ומינים גדולים נכחדו מנסיבות של גורמי טבע ולא בידי האדם הקטנטן שמעצימים את מורשתו או יכולותיו בשם המדע ההיפוטתי לתפיסתי, האדם שייך ליצורים הקטנים, ולא ליצורי העל הגדולים. עניין של השקפה עכשווית ולא תיאוריה באספמיה המתבשלת משעשועי לגו של חלקי עצמות.

  2. לא יכול להיות שהעולם היה קיים לפני מיליון וחצי שנים רק במאה האחרונה השמדנו חצי מבעלי החיים בעולם עוד מאה מאתיים שנים כבר לא יהיה עולם אז מה כל הקישקושים האלו וגם שמתי לב שיש סתירות מטורפות ביחס הגיל של העולם על פי מחקרים שהן למעשה בכלל תאוריות סטיות של מאות מיליוני שנים לא הגיוני בעליל

  3. בסוך תקופת הקרח האחרונה היו שינויי אקלים גלובליים שקשה לתאר, לשם דוגמא מדבר סהרה לא היה מדבר אלא יער טרופי, הים התיכון היה הרבה יותר מצומצם והים השחור היה בכלל נהר. שינויי מזג האוויר היו ככל הנראה בחלק מהמקרים מאוד מהירים, למשל ממוטות שנמצאו קפואות בסיביר כאשר בבטנם עלים לא מעוכלים. ההכחדה של החיות התרחשה מסביב לעולם, במקומות אליהם בני אדם עוד לא הגיעו או שמספרם היה ממש מצומצם כמו דרום אמריקה.

    עובדה נוספת שיש לקחת בחשבון זה שהיו קבוצות של אנשים שחיו פחות או יותר באיזון אם הסביבה שלהם כמו האינדיאנים באמריקה, דבר נוסף זו העובדה שכמות האנשים שחיו בסוף תקופת הקרח היו הרבה פחות מאשר כמות האנשים שחיו במצריים העתיקה, יוון, אשור, פרס, רומא וכ"ו. אם ציד בתקופת האבן ולפני הביא להכחדה כזו המונית, אז איך ציד בתקופות יותר מאוחרות כאשר היו הרבה יותר אנשים לא הביא להמשך ההיכחדות במינים השונים כמו פילים, נמרים אריות וכ"ו? כאן ניתן גם לציין את העובדה שהחיות הגדולות לא בדיוק נכחדו לגמרי, בחלק מהמקרים הם "הוחלפו" בזנים קטנים יותר אם פחות פרווה (אבל עדיין מספיק גדולים כדי להיות ניצודים) מה שאולי מרמז יותר על התאמה לאקלים מאשר תוצאה של ציד יתר.
    וכמובן שאירועי הכחדה המונית הם דבר ידוע בהיסטוריה של כדור הארץ, למעשה כ 7 מהאירועים הגדולים מסוג זה קרו הרבה לפני הופעת בני האדם, כאשר יש תאוריה הטוענת שלפי נתונים גנטיים בסוף תקופת הקרח האחרונה המין האנושי עצמו היה קרוב להפוך לחלק מהסטטיסטיקה. כמובן שאני לא בא לטעון שבני אדם לא יכלו, באזורים מסוימים, לגרום לתמותה מרובה של זן כזה או אחר עד להכחדתו המלאה, אבל מכאן ועד לטענה ש ש"שמאז ראשית ימי האדם אנו מחריבים את סביבתנו…בעוד הסביבה תמיד משלמת את המחיר." המרחק גדול מאוד.

    להיפך, אם נסתכל על ההיסטוריה האנושית ועל ההרס שהאדם גורם לסביבה (במיוחד מאז המהפכה התעשייתית עם זיהום הסביבה וההתחממות הגלובלית) ונשווה עם ההכחדות ההמוניות בהיסטוריה של כדור הארץ, נגיע למסקנה המתבקשת שלמרות שההרס הרב שגורם האדם, גם "הסביבה" היא לא בדיוק טלית שכולה תכלת, ועד היום דווקא היא, רוצחת ההמונים הכי גדולה.

  4. מעיסוקי בחיי לקטים צידים אני מסכים עם התגובה. תרבויות מקומיות שלא ציתו לחוקי הקיום הנוקשים וכרתו ענפים עליהם ישבו, התרסקו עמם…אבל הן היוצאות מהכלל. לקטים צידים יצודו תמיד כזאבים את החיות הקטנות והחלשות. בטח לטורך רוב ציר ההתפתחות שלנו בו היו כישורינו די מוגבלים. בתקופה המודרנית – נאנדרטל וספיינס יש לבדוק נתונים אמיתיים על הקבלת תקופות קרח להכחדויות והצלבה עם יתרונות אבןלוציוניים שהפגינו מינים אילו בתנאים קשים…רק אחר כך ניתן יהיה להגיע למסקנות אמת.

  5. קראתי בענין את המאמר
    על ״העדפות הצייד״ של האדם הקדמון,
    לעניות דעתי יש במאמר חוסר דיוקים ,
    התיחסות שגויה לממצאים
    ולכן מסקנות שגויות.
    להלן :
    כתוב : ״העדיפו לצוד את בעלי החיים הגדולים
    ביותר בסביבתם, אלה שהניבו את כמות המזון
    הגדולה ביותר תמורת המאמץ הקטן ביותר״.
    לא מדויק:
    שכן כדי לצוד חיות גדולות יש צורך בקבוצה גדולה של ציידים
    ואילו הלקטים ציידים הקדומים חיו בקבוצות משפחתיות קטנות.
    כל מי שמכיר את הציידים-לקטים היום יודע שהם צדים עופות
    וחיות קטנות פשוט כי אין ביכולתם לצוד חיות גדולות,
    כתוב :
    ״בדרך זו, משערים החוקרים, בני האדם הקדומים
    הכחידו שוב ושוב את בעלי החיים הגדולים״,
    אין ספק כי בני אדם ״תרמו״ להכחדת חיות גדולות
    אבל על-פי רוב ומיטב המחקרים הגורם העיקרי להכחדה
    היו שינויים סביבתיים ואקלימיים,
    כתוב :
    ״לפני כ-10,000 שנה, כשבעלי החיים היו קטנים מדי
    והציד אולי כבר לא ‘השתלם', עבר האדם לביות
    בעלי חיים וצמחים שיספקו את צרכיו,
    ואולי משום כך התרחשה המהפכה החקלאית באזורנו
    בדיוק במועד הזה.״
    שוב ,
    רוב המחקרים מראים כי המהפכה החקלאית
    התרחשה בעקבות שינויים אקלימיים וסביבתיים
    בעקבות סוף תקופת הקרח האחרונה,
    כתוב :
    ״מצאו כי גודלם של בעלי החיים שסיפקו לאדם את מירב מזונו
    הלך ופחת בהדרגה – מפילי ענק שהיוו את עיקר בסיס התזונה
    לפני 1.5 מיליון שנה ועד לצבאים לפני כ-10,000 שנה. ״
    שוב :
    כאשר בגלל תנאי סביבה ואקלים יש פחות חיות גדולות
    ברור שיהיו פחות שרידים.
    נוסף לכך ראוי לדעת כי אז כמו היום יש קבוצות
    ש״מתמחות״ בגניבת צייד מטורפים
    ובאיסוף מזון מפגרים (של חיות גדולות).
    ההמשך מדגיש את עובדת הקשר
    בין ההכחדה לאקלים ולסביבה
    שכן אם:
    ״שליש מהעצמות שהותיר אחריו ההומו ארקטוס
    באתרים. מוקדמים מאד,
    מלפני כמיליון שנים, השתייכו לפילים…….״
    ידוע כי להומו ארקטוס לא היו כישורים לצייד חיות גדולות
    לכן השרידים הם של פגרים ולא של צייד.
    לקראת הסוף כתוב :
    ״איששנו את ההשערה שהאדם
    הוא שגרם להיכחדות בעלי החיים הגדולים״,
    בעוד שמספר משפטים קודם כתוב :
    ״תיאוריה נפוצה טוענת שהכחדת בעלי חיים
    נגרמה בעיקר על ידי שינויי אקלים״,
    לכן עולה אפשרות כי החוקרים נמנעים משילוב הנתונים
    שיראו על ״תרומה״ מזערית של האדם להכחדה
    מול שינויי האקלים,
    אין ספק כי :
    ״אנו מחריבים את סביבתנו.״
    אבל ליחס את עיקר הכחדת החיות הגדולות לאדם
    על סמך פרוש שגוי של נתונים …
    לא מדויק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן