חקלאות, מלריה וצרות אחרות

ממשלות אפריקה נמצאות במירוץ של הקמת מיזמים חקלאיים כדי להזין את האוכלוסיה הגדלה במהירות, אך האם פגיעה בסביבה כדי לפתח חקלאות ובפרט הגדלת הסיכון למלריה יכולה להימנע?

בימים בהם בעלי ההיגיון נאבקים על המשך קיומה  של החקלאות וזכותם של החקלאים לקיום נאות כדאי גם לדעת ולהכיר את הצדדים הפחות זוהרים של החקלאות כאשר  היא אינה בת-קיימא.

אוכלוסית העולם גדלה והולכת (“מתפוצצת”). כך למשל הצפי הוא כי אוכלוסית אפריקה תשולש עד 2100.

כדי להאכיל יותר אנשים יש צורך ביותר שטחי חקלאות, ובהתאם לכך ממשלות וסוכנויות מתכננות מיזמי ענק לפיתוח חקלאות.

במקביל לכך שקצב גידול האוכלוסיה באפריקה  הוא הגדול ביותר,  גם ההשפעות ההרסניות של ההתחממות הגלובלית פוגעות בעיקר ביבשת השחורה ולכן היא הראשונה בה מוקמת ״קואליציה לפיתוח גידולי האורז״,

כאשר המטרה היא להגיע ל-56 מיליון טון בשנה  עד שנת 2030. בו בזמן ממשלות אפריקאיות מגדילות את יצוא המוצרים החקלאיים.

פיתוח חקלאות משמעותו גידול שטחי העיבוד  הזקוקים להשקיה ודישון כדי לשפר את היבולים. כאשר יש יותר יבול, ניתן לשפר את תנאי המגדלים: שרותי בריאות , חינוך והעלאת רמת החיים,

אבל כאשר אותו פיתוח חקלאי נעשה באופן שגוי תהיה פגיעה בסביבה, שכן פיתוח חקלאי לא בר-קיימא  גורם להשמדת יערות, פליטת פחמן, זיהום אוויר ומים ואובדן המגוון הביולוגי וכן פגיעה ואובדן שפוגעים באנשים ובבריאותם, כי מחלות מדבקות כמו  מלריה, בילהרציה, זיקה, כיב-בורולי ועוד מחלות רבות קשורות לחקלאות.

חקלאות ומלריה היו תמיד שזורות זו בזו, למרות ההבנה כי המהפכה החקלאית הביאה אנשים  לחיים בצפיפות וקרוב למקורות מים לא תמיד   הצליחו חוקרים להבין, לצפות או לכמת את הקשר בין חקלאות למלריה. כדי לנסות ולהסביר את הקשר וההשפעה וכדי לבחון איך שיטות העיבוד וההשקיה השונות , כמויות הגשם, סוגי הגידולים וכיסוי הצמחיה הטבעית משפיעים על תפוצת המלריה,  נבדקו מקרי מלריה באזורים שונים בתת-הסהרה ובחלקות חקלאיות מסוגים שונים. תוצאות הבדיקה הביאו למציאת תבנית משופרת לניהול שטחי חקלאות, תבנית שתכוון להפחתת הסיכונים הבריאותיים. העובדה כי יותר מ90% ממקרי המוות ממלריה  בעולם קורים באפריקה  מהווה אתגר וצורך למגר את המחלה, אך יש רק התקדמות מועטת בשנים האחרונות.

לצורך הבדיקה שולבו נתוני מלריה מ-12  מדינות בתקופה של חמש שנים (2010 – 2015) מול נתונים גיאוגרפיים ואקלימיים,  ובמקביל נבדקו דיווחים על כמויות היתושים בבתים.

כך אותרו שטחי החקלאות שבסביבתם גדלה הסכנה להדבקות במלריה: גידולי בעל (מבוססי גשם) באזורים כפריים, גידולי שלחין (מושקים) ליד אזורים עירוניים וכן אזורים מיוערים. כמו כן נמצא כי באזורים בהם סביב השטחים המעובדים יש צמחיה טבעית מצטמצמת ההדבקה במלריה.

מסתבר כי הרחבת שטחי חקלאות הבעל או השלחין מגבירה את הסיכונים למלריה אבל השארת צמחיה טבעית סביב השטחים המעובדים תפחית את הסיכונים. בנוסף, השארת צמחיה טבעית בשטחים המעובדים  תורמת להגנה על המגוון הביולוגי ולשמירת הסביבה הטבעית מה שהופך את החקלאות לבת-קיימא.

בסקר נוסף בשילוב AfricaRice והמכון לחקלאות משוונית https://www.iita.org נבדק הקשר בין גידולי אורז ומלריה בתת-הסהרה.  למרות ששדות אורז מהווים סביבת  גידול ליתושים, נטען כי האוכלוסיה בסביבת ה״פאדיס״ (paddies – שדות אורז)  לא סובלת ממלריה, מה שמכונה ״פרדוקס הפאדיס״, אלא שמסתבר כי אוכלוסיות בקרבת שדות-אורז  חשופות יותר ליתושים ולכן למלריה, כך שה״פרדוקס״ מוסבר בחלוקה מוגברת של אמצעים להגנה מפני מלריה באזורים אלה, שהפחיתו את ההדבקה.

השילוב של שני הסקרים מראה את הקשר בין חקלאות לתפוצת המלריה. שלושה כיווני פעילות ופיתוח מעורבים כאן:  תכניות משרדי החקלאות לפיתוח והרחבה של שטחי חקלאות, תכניות משרדי הבריאות למיגור המלריה ומשרדי הסביבה שנאבקים בשינויי האקלים, ןמכאן  שההצלחמה  מחייבת שילוב ושיתוף  בין כל המשרדים וכל הרשויות.

כדי לבחור בין שיטות השימוש והעיבוד השונות בקרקע באזורים כפריים ועירוניים כאחד מחליטנים זקוקים לנתונים  על הנפגעים מהקשר בין מלריה וחקלאות., שילוב מדדים ואמצעים שונים כמו זמינות מים , מגוון-ביולוגי, פליטות פחמן, בריאות ופריון הקרקע, יהוו מפתח למיגור המלריה ולפיתוח בר-קיימא.

אצלנו את השטחים ששרצו יתושים הפכנו לשדות חקלאות פורחת  שמספקת את צרכי היושבים כאן, ומן  הראוי שמנהיגים ורשויות ילמדו ויפנימו  את חשיבותה של חקלאות, בד בבד יש צורך  שהחקלאים שלנו יישמוו חקלאות בת-קיימא.כמו שבמשך שנים רבות היתה החקלאות בישראל דוגמא ומופת תהיה כך גם חקלאות בת-קיימא.

עוד בנושא באתר הידען:

• יתוש בראש
• דלק צמחי ( biofuel ) טוב או רע
• תרכובת נוגדת-פטריות כנגד מחלת המלריה
• מייבשים את אפריקה
• חוקרים מת”א זיהו קבוצה מיוחדת של תאים במערכת החיסון המשותפת לחולי מלריה, איידס וזאבת