הטקסטים במצודת תל ערד נכתבו על ידי 12 כותבים שונים

מומחית בעלת שם עולמי מהמחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל בחנה את שברי החרס הכתובים וזיהתה 12 כתבי יד שונים בדרגות וודאות שונות * המשמעות: רבים בממלכת יהודה ידעו קרוא וכתוב

דוגמאות לשברי חרס (כתובות בדיו על גבי חרסים). קרדיט צילום: מיכאל קורדונסקי, אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות
דוגמאות לשברי חרס (כתובות בדיו על גבי חרסים). קרדיט צילום: מיכאל קורדונסקי, אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות

כמה אנשים ידעו קרוא וכתוב בממלכת יהודה? ומה זה אומר על מועד חיבורם של ספרים מקראיים כמו מלכים א' ו-ב'? חוקרים מאוניברסיטת תל אביב נעזרו בטכנולוגיות חדישות של עיבוד תמונה ולמידה חישובית, ואף במומחית הבכירה להשוואת כתבי יד של משטרת ישראל, כדי לבחון 18 טקסטים עתיקים מהמוצב הצבאי תל ערד, שזמנם 600 לפסה"נ בערך, והגיעו למסקנה שכתבו אותם לא פחות מ-12 כותבים – ממצא המעיד כי בממלכת יהודה של אותה תקופה רבים מהתושבים ידעו קרוא וכתוב ואוריינות לא הייתה נחלתם הבלעדית של האריסטוקרטיה וקומץ סופרים מלכותיים.

את המחקר הבין-תחומי המיוחד ערכו ד"ר אריה שאוס, גב' שירה פייגנבאום-גולובין וד"ר ברק סובר מהחוג למתמטיקה שימושית, פרופ' אלי פיסצקי מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר ופרופ' ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ' אלקוב באוניברסיטת תל אביב. המומחית להשוואת כתב יד היא גב' יאנה גרבר, מומחית בעלת שם עולמי, אשר שירתה במשך 27 שנים במעבדה לבדיקת מסמכים מזויפים במחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ) וביחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובינלאומית (היאחב"ל) במשטרת ישראל.

"במחקר קיים ויכוח ער אם ספרי דברים, יהושע, שופטים, שמואל ומלכים חוברו בימיה האחרונים של ממלכת יהודה, או לאחר חורבן בית ראשון בידי הבבלים", מסביר ד"ר שאוס. "דרך אחת להכריע בשאלה היא לשאול מתי היה פוטנציאל לכתיבה של חיבורים היסטוריים מורכבים כאלה. אחרי חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס, אנחנו מוצאים עדויות ארכיאולוגיות דלות ביותר לכתיבה עברית בירושלים ובסביבתה, ואילו מפרק הזמן שלפני חורבן הבית יש שפע של תעודות כתובות. אלא שאז נשאלת השאלה: מי כתב את התעודות הללו? האם מדובר בחברה בעלת שכבה אוריינית רחבה, או שמא מדובר בקומץ של יודעי קרוא וכתוב?"

כדי לענות על שאלה זו, החוקרים בחנו את כתבי ערד: אוסטרקונים (שברים של כלי חרס ועליהם כתובות בדיו) שנחשפו באתר תל ערד בשנות ה-60 של המאה שעברה. תל ערד היה מוצב צבאי קטן על הגבול הדרומי של ממלכת יהודה, ששטחו הבנוי היה כשני דונם והוצבו בו בין 20 ל-30 חיילים.

"בחנו את שאלת האוריינות בדרך אמפירית, מכיוונים שונים של עיבוד תמונה ולמידה חישובית", מספרת גב' פייגנבאום-גולובין. "אלו תחומים שבין היתר מסייעים היום בזיהוי ובניתוח של כתבי יד, חתימות וכיוצא באלו. האתגר הגדול היה להתאים את הטכנולוגיות המודרניות לאוסטרקונים בני 2,600 שנה. לאחר מאמצים רבים, הצלחנו לייצר שני אלגוריתמים שיודעים להשוות בין אותיות ולענות על השאלה האם שני אוסטרקונים נתונים נכתבו על ידי שתי ידיים שונות".

ב-2016, החוקרים פרסמו ב-PNAS כי 18 טקסטים, הארוכים מבין כתובות תל ערד, נכתבו בסבירות סטטיסטית גבוהה לפחות על ידי ארבעה כותבים שונים מבחינה אלגוריתמית, ולאור הכתוב בהם – הגיעו החוקרים למסקנה כי מדובר לפחות בשישה כותבים שונים. המחקר הכה גלים ברחבי העולם.

כעת, בתקדים מחקרי, החליטו החוקרים מאוניברסיטת תל אביב להשוות בין השיטות האלגוריתמיות, ששוכללו מאז, לשיטה הפורנזית. לשם כך צורפה יאנה גרבר, מומחית להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים ממשטרת ישראל. לאחר בחינה מעמיקה של כתבי היד העתיקים מצאה גב' גרבר כי 18 הטקסטים נכתבו לפחות על ידי 12 כותבים ייחודיים בדרגות וודאות שונות. גרבר בדקה את האוסטרקונים המקוריים מתל ערד במוזיאון ישראל, במוזיאון ארץ ישראל, במכון לארכיאולוגיה ע"ש סוניה ומרקו נדלר של אוניברסיטת תל אביב ובמחסני רשות העתיקות בבית שמש.

"המחקר הזה היה מרגש מאוד, אולי המרגש ביותר בקריירה המקצועית שלי", אומרת גב' גרבר. "מדובר בכתובות עבריות קדומות אשר נכתבו בדיו על גבי שברי כלי חרס באותיות שלא היו מוכרות לי קודם. למדתי את מאפייני הכתב על מנת לערוך ניתוח והשוואה בין כתבי היד, ונעזרתי במיומנות ובידע שרכשתי במהלך לימודי ארכיאולוגיה קלאסית ויוונית עתיקה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. התעמקתי עד לפרטים המיקרוסקופיים בכתבים שנכתבו על ידי אנשים מימי הבית הראשון, החל בנושאים שגרתיים, כגון פקודות הנוגעות לתנועת חיילים ולאספקת יין, שמן וקמח, דרך התכתבויות עם מבצרים שכנים, וכלה בפקודות שהגיעו למבצר ערד מדרגים גבוהים במערכת הצבאית היהודאית. הרגשתי שהזמן עמד מלכת ואין פער של 2,600 שנה בין כותבי האוסטרקונים לביננו".

גרבר מסבירה: מאחר שפעולת הכתיבה היא תוצאה של מערכות מורכבות וייחודיות – מערכת הראייה, עיבוד הנתונים ופעולות מוטוריות של שרירים רבים, כתב ידו של כל אדם ייחודי – ואין שניים עם כתב יד זהה. השוואת כתבי יד מתייחסת למכלול תכונות הכתיבה, המאפשרות למומחה לקבוע שמסמך נתון נכתב בידי אדם מסוים: שטף הכתיבה, אופי הכתב, מיומנות הכתיבה, מהירותה, היחס לשורה ולשטח הכתיבה, הרווחים בין האותיות/המילים/השורות, גודל הכתב וגודלן היחסי של האותיות בתוך הכתב הם רק חלק מהפרמטרים המשמשים לזיהוי כתבי יד. יצוין כי על פי פסיקה של בית המשפט העליון, בישראל ניתן להרשיע אדם בפלילים על סמך חוות דעת של מומחה לכתבי יד.

אומר ד"ר שאוס: "ציפתה לנו הפתעה גדולה: יאנה זיהתה יותר ידיים כותבות מאשר האלגוריתמים שלנו. צריך להבין שכרגע, האלגוריתמים שלנו הנם בעלי אופי "זהיר" – הם יודעים לזהות מקרים בהם הטקסטים נכתבו על ידי אנשים בעלי כתב שונה באופן מובהק; ביתר המקרים הם נמנעים משיפוט. לעומת זאת, מומחית להשוואת כתבי יד יודעת לא רק לאתר הבדלים בין כותבים בצורה מדוקדקת יותר, אלא במקרים מסוימים גם להגיע למסקנה כי טקסטים שונים נכתבו דווקא על ידי אדם אחד. ומובן שמבחינת המסקנות, מאוד מעניין לראות מי הם הכותבים. כך, בזכות הממצאים בנינו עץ שלם של התכתבויות מהמצודה הצבאית, מי כתב למי ובאיזה עניין.

לדוגמא, באזור של ערד, אזור הספר בין ממלכת יהודה לאדום, הסתובב כוח שחייליו נקראים בכתובות 'כיתיים', ככל הנראה שכירי חרב יוונים. מישהו מטעם כוח הכיתיים, כנראה מפקד או קצין קישור יהודאי, ביקש אספקה. אז הוא כותב למחסנאי של המצודה בערד, 'נתון לכיתיים', כלומר תן לכיתיים, קמח, לחם, יין וכן הלאה. כעת, בזכות זיהוי כתבי היד, אנחנו יודעים להגיד בסבירות גבוהה שלא מדובר במפקד יהודאי אחד, אלא בארבעה מפקדים שונים לכל הפחות. נראה שבכל פעם קצין אחר נשלח להצטרף לפטרול, במשמרות".

לדברי החוקרים, הממצאים שופכים אור חדש על החברה היהודאית ערב חורבן בית ראשון – ועל הרקע לחיבור טקסים מקראיים.

"צריך לזכור שמדובר במוצב קטן, אחד מקו מוצבים, בגבולה הדרומי של ממלכת יהודה", אומר ד"ר סובר. "אם מצאנו לפחות 12 כותבים שונים מבין 18 טקסטים בסך הכול, אפשר להסיק מכך על רמת אוריינות גבוהה בממלכה כולה. דרגות הפיקוד והקישור במוצב, ואפילו מחסנאי המוצב אלישיב וסגן המחסנאי נחום, ידעו קרוא וכתוב. מישהו היה צריך ללמד אותם, כלומר עלינו להניח שבממלכת יהודה התקיימו מסגרות חינוכיות. כמובן, לא מדובר באוריינות כמעט אבסולוטית כמו היום, אבל נראה כי חלקים לא מבוטלים מתושבי ממלכת יהודה היו אורייניים. זה חשוב לדיון על חיבור טקסטים מקראיים. אם יש שניים או שלושה סופרים בכל הממלכה שיודעים קרוא וכתוב, אין סיבה אמיתית לכתיבת טקסטים מורכבים".

"מי שכתב את החיבורים המקראיים לא עשה זאת כדי שאנחנו נקרא אותם בעוד 2,600 שנה, הוא עשה זאת כדי לקדם את המסרים אידיאולוגיים של ימיו", מסכם פרופ' פינקלשטיין. "לגבי מועד חיבור טקסטים מקראיים יש דעות שונות. דעה אחת היא שהטקסטים ההיסטוריים במקרא – מיהושע ועד מלכים ב' – נכתבו בסוף המאה ה-7 לפנה"ס, דהיינו קרוב מאד לתקופת כתובות ערד. חשוב לשאול למי נכתבו טקסטים אלה. לפי דעה אחת, היו מעמדי קריאה – יודעי קרוא וכתוב בודדים עמדו והקריאו לציבור שלא יכול היה לקרוא. אוריינות גבוהה ביהודה מאירה את הדברים באור שונה".

פרופ' פינקלשטיין מוסיף: עד כה הדיון באוריינות בממלכת יהודה היה מבוסס על טיעונים מעגליים, כלומר על מה שנכתב בתוך המקרא עצמו, למשל על סופרים בממלכה. אנחנו העתקנו את הדיון הזה לפסים אמפיריים. אם במקום נידח כמו תל ערד יש בפרק זמן קצר מינימום של 12 כותבים על 18 כתובות, מתוך אוכלוסיית יהודה שמונה לפי הערכות לא יותר מ-120,000 איש, פירושו של דבר שהאוריינות לא הייתה נחלתם הבלעדית של קומץ סופרים מלכותיים בירושלים. לפיכך כתיבת טקסטים מקראיים לא נועדה לעיני האריסטוקרטיה בלבד. גם המחסנאי ממוצב ערד יכל לקרוא אותם".

המאמר יתפרסם ב-9 בספטמבר 2020 בשעה 14:00 שעון החוף המזרחי בארה"ב, כלומר ב- 21:00 שעון ישראל, ובזמן זה יהיה זמין בקישור:

עוד בנושא באתר הידען:

למאמר המדעי

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. אביתר סליחה שאני אומר אבל ההערה שלך ממש פלצנית. ברור מהפיסקה שהכותב מדבר על מה שהיה בעבר, מדוע נראה לך שאנשים לא מבינים את הכתוב בלי ניקוד? מה רצית שהוא ינקד בשבילך את המילה כדי שתבין אותה? נו באמת.

  2. שבט לווי היה חסר נחלה . חלק זעיר ממנו עבד ממש בקודש אבל הרוב היו מפוזרים בין שבטי ישראל כאשר תפקידם היה בעיקר הוראה….זו הייתה פרנסתם וממנה התקיימו והם אלה שהפיצו בין השאר את אומנות הכתובה ולמדו את חוקי התורה .בסוף ספר שופטים נמצא הספור הידוע על "הפילגש בגבעה :
    א וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל;
    ַויְהִי אִישׁ לֵוִי, גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר-אֶפְרַיִם,
    וַיִּיקַּח-לוֹ אִישָּׁה פִילֶגֶשׁ, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה.
    ב וַתִּזְנֶה עָלָיו, פִּילַגְשׁוֹ, וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל-בֵּית אָבִיהָ, אֶל-בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה; וַתְּהִי-שָׁם, יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים.
    ג וַיָּקָום אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ, לְדַבֵּר עַל-לִבָּהּ להשיבו (לַהֲשִׁיבָהּ), וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ, וְצֶמֶד חֲמֹורִים;
    איש משבט לוי "החי בגבול שבט אפרים"
    על לימוד הכתיבה יש לנו ממצא מעניין כמו האוסטרקון ( שבר חרס עליו נהגו לכתוב פשוטי העם ) מחירבת צרבטא :
    http://hebrewarchaeology.blogspot.com/search/label/%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%9F %D7%A2%D7%96%D7%91%D7%AA %D7%A6%27%D7%A8%D7%98%D7%94

    בארץ ישראל כתבו ע"ג חרסים מה שמדהים באוסטרקון מחירבת צרבטא שמדבר בילד המתרגל כתיבה…..בשורה התחתונה של האוסטרקון (לצערי אי אפשר להכניס "בתגובה" תמונות ) רשומים כול סמני האלפא –בית העברי העתיק ומהם הילד המתרגל מרכיב את המילים הנמצאות בחלק העליון של האוסטרקון . מעל האותיות של הכתב העברי העתיק סימן המפענח של האוסטקון את האלפא בית האשורי בו אנו משתמשים כיום מעל לכל אות .

    בכתב העברי הקדום משתמשים עד היום השומרונים ואין שומרוני שאינו יודע להשתמש בו . כול ספרי הקודש שלהם כתובים בכתב זה…..כמובן….שגם לוחות הברית שנתנו בסיני….

    על האוריינות ניתן ללמוד מספור גם בספר שופטים שמכסה את אחת התקופות הקשות שעברו על ישראל שלאחר יהושע ולפני שמואל :
    בספר שופטים ח' מסופר על הקרב בין גדעון והמדיינים . במהלך המרדף אחרי המדיינים ביקש גדעון מזון מאנשי סוכות ואנשי פנואל אולם נענה בלעג . לאחר הקרב מסופר :
    יג וַיָּשָׁב גִּדְעוֹן בֶּן-יוֹאָשׁ, מִן-הַמִּלְחָמָה, מִלְמַעֲלֵה, הֶחָרֶס.
    יד וַיִּלְכָּד-נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת, וַיִּשְׁאָלֵהוּ; וַיִּכְתֹּוב אֵלָיו אֶת-שָׂרֵי סֻכּוֹת, וְאֶת-זְקֵנֶיהָ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה, אִישׁ.
    טו וַיָּבֹא, אֶל-אַנְשֵׁי סֻכּוֹת, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע: אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹור, הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ, כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים, לָחֶם.
    טז. וַייִּקַּח אֶת-זִקְנֵי הָעִיר, וְאֶת-קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת-הַבַּרְקֳנִים; וַיֹּדַע בָּהֶם, אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת.
    יז וְאֶת-מִגְדַּל פְּנוּאֵל, נָתָץ; וַיּיַהֲרֹג , אֶת-אַנְשֵׁי הָעִיר.
    המעניין בסיפור שהנער הנלכד נתפס מחוץ לעיר כנראה רעה שם את צאנו או עבד בשדה והנער הזה כותב בעצמו את השמות של הנכבדים בכפר . באומה אחרת באותה תקופה ספק אם ניתן היה למצוא בין כול אנשי הכפר אחד שיכול היה לכתוב…..

    בספר דברים משה מנחה את יהושע על טכס ההשבעה על הר עיבל כדלהלן דברים פרק כז :
    ה וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹוהֶיךָ: מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. ו אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת-מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹוהֶיךָ; וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת, לַיהוָה אֱלוֹהֶיךָ. ז וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים, וְאָכַלְתָּ שָּׁם; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹוהֶיךָ. ח וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת–בַּאֵר הֵיטֵב. {ס} באר היטב – "באותיות ענק" .
    ואכן יהושע מבצע את הטכס בשינויים קלים בהתאם לטופוגרפיה שהשטח מכתיב :
    ל אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל
    לא כַּאֲשֶׁר צִיווָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, אֲשֶׁר
    לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל; וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה, וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים (ראה מאמר שלי לזבח "שלמים").
    לב וַיִּכְתָּוב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִים–אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה ( ספר דברים ) , אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
    אם נכתבו החוקים והמצוות על הכתלים כנראה שבמדבר גם למדו לכתוב ולקרוא והתורה עם החוקים והמצוות אכן ניתנה בסיני…..או שמא התורה היא נוסח קדום של הפרוטוקולים של זיקני ציון…..מרבית החוקרים חושבים כך… אבל גם לכתוב כאלה פרוטוקולים צריך להיות גאון כדי לשזור לאורכם ולרוחבים סטואציות כמו אלה שתארתי להלן.
    ביחס לגודל האוכלוסייה לדעתי המספרים בהם נוקב פינקלשיין מוטים מאוד כלפי מטה…..באותה תקופה אשור כבר ריחפה באזור והאנלים האשורים נוקבים במספרים הבה יותר גבוהים ביחס לאוכלוסיה בארץ ישראל .
    סרגון צר על שומרון במשך 3 שנים עד שכבש אותה והגלה 27 אלף איש . בכתובת של סנחריב נאמר:"ואשר לחזקיהו היהודי, שלא נכנע לעולי: 46 ערים בצורות, והערים הקטנות שהיו רבות באזור, בהרסם עם אילי ניגוח, על ידי הבאת כלי מצור ובהתקפות רגלים, ועל ידי חפירות וחורים תחת לחומה, צרתי עליהן ולקחתיהן. 200,150 אנשים, גדולים וקטנים, נשים וגברים, סוסים, פרדים, חמורים, גמלים בקר וכבשים ללא מספר, הבאתי משם וספרתי כשלל. התנך מאשר שרק ירושלים החזיקה מעמד לאחר ששלוש המצודות האחרונות נפלו הידי סנחריב – עזקה , מרשה ולכיש .שגם עליהם יש תאורים פלסטיים על ההרג והביזה .לכן לדעתי פינקלשטיין ממעיט בגודל האוכלוסייה .

  3. רק הערה: קשה לי לקרוא את דבריו של אדם המדבר על היכולת האוריינית של אנשים אחרים, ובה בשעה כותב דברים כמו, "גם המחסנאי ממוצב ערד *יכל* לקרוא". צורת העבר בפועל זה, נבדלת מצורת ההווה רק בניקוד, "יכֹל" (חולם חסר) בעבר ו"יכוֹל" (חולם מלא) בהווה, אך שתיהן נהגות בצורה זהה. בכתיב חסר הניקוד גם הכתיב זהה, "יכול". על יוסף נכתב בתנ"ך "ולא *יכֹל* יוסף להתאפק…", יכֹל בעבר. גם אני לא יכולתי להתאפק.

  4. יכול מאוד להיות שאלה היו ה"לימודים האקדמיים" להם זכו אלה המשרתים במקומות נידחים

  5. מעניין מאוד
    ויכול להיות שכחלק מההכשרה הצבאית של מוצבניק – מלמדים אותך קרוא וכתוב? אתה מגיע למקום כמו תל ערד שזה באמצע שום מקום, ויש עוד המון אמצע שום-מקומים כאלו, יושב במשך שנים על גבי שנים, מקבל משכורת כמוצבניק מקצועי. כמה זמן כבר לוקח ללמד את החבר'ה להשתמש בטכנולוגיה החדישה והאפקטיבית הזו שקוראים לה כתב?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן