רק כ- 5% מבין קרבנות הסחר בעולם טופלו. מרבית הנפגעים נותרו ללא מענה וסיוע
קבוצת מחקר בינתחומית פורצת דרך באוניברסיטת תל אביב בוחנת ומפתחת דרכי התמודדות אפקטיביות למיגור תופעת הסחר בבני אדם בישראל ובעולם. המחקר סוקר את המגמות השונות שמאפיינות את המאבק העולמי בסחר בבני אדם, מאז כניסתו לתוקף של החוק האמריקני ופרוטוקול האו"ם להגנה, מניעה, דיכוי והענשה על סחר בבני אדם בתחילת שנות ה-2000. על פי המחקר, רק כ- 5% מבין קורבנות הסחר בעולם זוהו ככאלה, כאשר מרבית הנפגעים נותרו ללא מענה וסיוע.
המחקר נערך בהובלת פרופ' הילה שמיר, חוקרת ראשית בקבוצת המחקר טראפלאב בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, והיה מועמד לפרס ENGAGE של מועצת המחקר האירופית (ה-ERC), פרס יוקרתי המוענק לחוקרים שעבודתם הינה בעלת השפעה חברתית. פרופ' שמיר טוענת שבניגוד למקובל לחשוב, סחר בבני אדם למטרות זנות הוא רק חלק קטן מהתופעה, ואילו עיקר הסחר מתאפיין בניצול כלכלי ובפערי כוחות בשוק העבודה. כמו כן, אף על פי שהמאבק נהנה יחסית מתשומת הלב הציבורית, הכלים המשפטיים המרכזיים שהמדינות השונות פיתחו כדי להילחם בתופעה אינם מספקים ואינם מצליחים להביא להפחתה משמעותית של מספר הנפגעים.
"סחר בבני אדם מהווה הפרה של חמורה של זכויות אדם בסיסיות, ובהן שלילת הזכות לחירות ולכבוד," אומרת פרופ' שמיר. "עם זאת, לצערנו במקום לטפל בגורמים המבניים שמאפשרים ניצול חריף וסחר המוני של בני אדם בשוק העבודה, מעצבי המדיניות, בישראל ובעולם בוחרים להתמקד בסחר למטרות זנות ובשימת דגש הפללה של סוחרים בבני אדם, הידוק הפיקוח על הגבולות והקשחת המגבלות על הגירה. זוהי גישה שמסייעת למעט קורבנות סחר ומונעת את פיתוחה של מדיניות אפקטיבית למאבק בסחר בבני אדם".
ניצול לרעה של פערי כוחות בשוק העבודה
שמיר מתמקדת במחקרה בגישה אותה היא מכנה "גישת העבודה". גישה זו רואה את שורשי תופעת הסחר בבני אדם במאפיינים כלכליים, שעניינם ניצול לרעה של פערי כוחות בשוק העבודה. פרופ' שמיר מסבירה: "כשאנחנו חושבים על סחר בבני אדם אנחנו נוטים לחשוב על ניצול של נשים בתעשיית המין, סוגיה שחשוב לעסוק בה, אך ממעטים להתמודד עם תופעות של ניצול חריף של מהגרי ומהגרות עבודה אחרים, כאלה שישראל, ומדינות אחרות, מזמינות אליהן במטרה לעבוד בסקטורים כגון סיעוד, בניין וחקלאות. ביחס לאלה המדינה היא זו שמייצרת את ה"אקלים" שמעודד ניצול חריף בשוק העבודה על ידי כבילת העובדים למעסיק אחד, העלמת עין משטרי חוב כבדים שהעובדים משלמים, העדר אכיפה של זכויות אדם בסיסיות וביניהן תנאי מחייה הולמים, חופש תנועה, בטיחות בעבודה ומניעה מפגיעות פיזיות, וכן ניצול מיני של עובדות. כל אלה תופעות שמדיניות ההגירה של ישראל כרגע לא רק שאינה מנסה להפחית אלא אף מעצימה".
לדבריה של פרופ' שמיר בעוד שבישראל מערכות אכיפה השקיעו משאבים רבים במיגור תופעת הסחר בבני אדם למטרות זנות, הרי שבכל הקשור לסחר על פי "גישת העבודה", מספר קורבנות הסחר שטופלו באמצעות הרשויות הוא נמוך ביותר. כך למשל, בין השנים 2011-2019 הוכרו 538 קורבנות סחר בבני אדם, מתוכם רק 265 קורבנות קיבלו אשרה לשנת שיקום. כמו כן רק במקרים בודדים בית המשפט הרשיע נאשמים ההרשעות בהחזקה של מהגרי עבודה.
פרופ' שמיר מסכמת: "במסגרת המחויבות החברתית שלנו להיאבק בתופעת הסחר בבני אדם אנחנו נדרשים לשנות את אופי המאבק ולאמץ דרכים יעילות להתמודדות כנגד "גישת העבודה". ההתמקדות של רשויות השלטון וגורמי האכיפה בישראל בתופעת הזנות, תופעה יחסית קטנה, התעלמה כמעט לחלוטין, מבחינת משאבי אכיפה, תביעה, זיהוי קורבנות ופעולות מניעה, מהתופעה ההמונית של סחר בבני אדם למטרות ניצול בשוק העבודה. בכך נוצרה האשליה כי המדינה פועלת נגד הניצול, בעוד שבפועל המציאות העגומה כמעט ולא השתנתה".
עוד בנושא באתר הידען: