המחבר מציע הקבלה בין האבולוציה הביולוגית לבין התפתחותן של תיאוריות מדעיות: התיאוריה המוצלחת מקבילה ליצור החי, והידע שלנו על היקום מקביל לסביבה שבה הוא חי. בדרך הוא דן בניבוי החלקיק אומגה-מינוס ובמשנת ההפרכה של קרל פופר.
מאמר זה נכתב בעקבות ותוך כדי שיחות עם פרופסור יובל נאמן (Yuval Ne’eman), שהקדיש לי מזמנו ואף העלה רעיונות פוריים אשר שולבו, ברשותו, במאמר זה, ועל כך, תודה.
מאת: יהודה סבדרמיש
הקדמה
תחילתה של תורת האבולוציה עם ספרו של דרווין "מוצא המינים". בו התייחס רק לתחום הצר של אבולוציה ביולוגית. דרווין הראה כיצד בתהליך של התאמה ומאבק הצליחו המינים להשתנות ולהתפתח ולהגיע למגוון הגדול של בעלי חיים הקיים היום.
גישה זו, בה יצור פשוט מתפתח בתהליך טבעי, משכה את תשומת ליבם של המדענים שניסו לראות אם ייתכן תהליך מעין זה גם לגבי תופעות טבע אחרות.
וכך נעשינו מודעים לאבולוציות מסוגים חדשים כגון: אבולוציה של החומר, אבולוציה של כוכבים, אבולוציה של יקומים, אבולוציה חברתית ואף אבולוציה של רעיונות ועוד (יובל נאמן: סדר מן האקראי).
במאמר זה ננתח אבולוציה של תיאוריות. אך נגדיר קודם את האבולוציה הביולוגית, נסביר כיצד היא זורמת ונראה את הדמיון המפתיע והמדויק בין אבולוציה זו לאבולוציה של תיאוריות.
אבולוציה ביולוגית
בהגדרת אבולוציה ביולוגית אנו נדרשים לשני מושגים עיקריים:
א. יצור חי
ב. סביבה נתונה בה נמצא היצור החי.
התהליך האבולוציוני מתחיל כאשר בסביבה בה נמצא יצור חי (סביבה נתונה) מתחוללים שינויים. אם השינויים הם לא משמעותיים, אזי היצור החי ימשיך במסלול חייו הרגיל. אבל אם השינויים יהיו משמעותיים, יהיה חייב להיות שינוי משמעותי גם ביצור החי.
לדוגמה:
א. יצור חי – במקרה שלנו ארנבות בעיקר בצבע לבן.
ב. הסביבה הנתונה – הרים מושלגים ובהם זאבים.
במצב זה, הארנבת הלבנה לא נראית על רקע השלג ומצליחה לשרוד ולא להיטרף על ידי זאבים. נטרפות בעיקר אותן ארנבות מועטות ש"התמזל" מזלן להיוולד בצבעים חומים הבולטים על רקע השלג.
נניח כעת שקרה שינוי רציני בסביבה הנתונה ושלג לא יורד בהרים. כעת הארנבות הלבנות בולטות על רקע האדמה החומה, והן נטרפות בקלות. התוצאה תהיה שינוי בארנבות. הארנבות החומות תשרודנה יותר מהלבנות ולכן, אחוז הארנבות החומות יגדל, ובהדרגה, צבע הארנבות יהיה בעיקר חום.
ראינו אם כן ששינוי משמעותי בסביבה הנתונה (כמות השלג), גרם לשינוי משמעותי (צבע) ביצור החי (ארנבות).
למותר לציין שיחס השינויים פועל גם בכיוון ההפוך, כלומר מן היצור החי אל הסביבה הנתונה. לדוגמה: אם כתוצאה ממוטציה כלשהי הארנבות תהיינה מהירות יותר, חייב הדבר להשפיע על תכונותיהם של הזאבים, ואלו כידוע שייכים לסביבת החיים של הארנבות. ההשפעה אינה חייבת להיות דווקא במהירותם של הזאבים. היא יכולה להתבטא בגורם אחר שיתרום להם כגון: פיקחות, צבע (לבן) שהם יקבלו וכו'.
אבולוציה של תיאוריות
כפי שראינו, לצורך אבולוציה ביולוגית אנו זקוקים לשני גורמים:
א. יצור חי.
ב. הסביבה הנתונה בה חי היצור.
מנגד יהיו לנו שני גורמים תואמים באבולוציה של תיאוריות:
א. תיאוריה
ב. יקום עליו חלה התיאוריה.
כדי שתהיה לנו התאמה מלאה עם האבולוציה הביולוגית אנו חייבים להגדיר בצורה מדויקת וזהירה את שני הגורמים הנ"ל. לבעייתיות הנובעת מעצם הבחירה של שני גורמים אלה הפנה אותי פרופ' יובל נאמן:
תיאוריה זה דבר מופשט, ויקום זה דבר מוחשי, ולכן לא ניתן להשוות בין שני דברים שאינם מאותו סוג. במקרה הקלאסי של אבולוציה ביולוגית שני המושגים, היצור החי והסביבה בה חי היצור, הם דברים מוחשיים. הואיל ותיאוריה היא מושג מופשט אנו חייבים להשוותה רק עם מושג מופשט. ולכן נגדיר אם כך מושג חדש מופשט בשם "יקום ידוע".
הגדרה: יקום ידוע – כל מה שאנו יודעים על היקום ברגע מסוים.
באופן הגדרה זה, "כל מה שאנו יודעים" הוא מושג של ידע, שהוא מושג מופשט כמו גם "תיאוריה", ולכן ניתן יהיה להשוות ביניהם.
נעבור להגדרת המושג "תיאוריה".
התיאוריה חייבת להתייחס למושג של היקום הידוע, היא חייבת להיות נכונה, והואיל וישנן הרבה תיאוריות נכונות המסבירות את אותו יקום ידוע בדרגת מורכבות שונה (יוסבר מיד בהמשך), היא חייבת להיות גם הפשוטה ביותר (על פי התער של אוקאם, האומר: מבין מספר אפשרויות נתונות יש לבחור בפשוטה ביותר).
לתיאוריה כזאת נקרא: "תיאוריה מוצלחת", שהגדרתה תהיה: תיאוריה המסבירה את היקום הידוע בצורה נכונה ובאופן הפשוט ביותר.
כלומר שני הגורמים, התואמים ליצור החי ולסביבה בתיאוריה הביולוגית, יהיו במקרה של האבולוציה של התיאוריות:
א. תיאוריה מוצלחת – התיאוריה הנכונה הפשוטה ביותר המסבירה את היקום הידוע.
ב. יקום ידוע – כל מה שאנו יודעים ברגע נתון על היקום.
כעת נבדוק מה מספר התיאוריות המוצלחות שיכולות להסביר יקום ידוע נתון.
קל להראות כיצד מתיאוריה אחת נכונה ניתן לייצר הרבה תיאוריות אחרות. לדוגמה: ניקח תיאוריה בה מופיעה נוסחה כמו F=m*a (הכוח שווה למכפלת המסה בתאוצה). כאן אפשר לייצר אין־סוף תיאוריות בהן הנוסחה הנ"ל תהיה שונה באופן זעיר, והשינוי לא יוכל להתגלות אם הוא קטן יותר מטעות המדידה הקיימת תמיד במדידות. לדוגמה: תיאוריה עם 1.000001*F=m*a יכולה להיות נכונה אם הסטייה במדידות תהיה אלפית.
בשינוי זעיר בנוסחה הזאת משתמש פרופ' מרדכי מילגרום ממכון ויצמן בנסותו להסביר את בעיית החומר החסר בגלקסיות (ראה "סיינטיפיק אמריקן", ההוצאה העברית).
אולם, אנו מניחים שחייבת להיות תיאוריה נכונה לכל יקום ידוע. "האם לא ייתכנו יקומים ידועים שאין להם תיאוריה נכונה שתסביר אותם?" (יובל נאמן).
נראה בהמשך כיצד האבולוציה עצמה עוזרת להבהיר את העניין (ראה המסקנות בטבלה).
נעבור אם כן להשוואה בין אבולוציה ביולוגית לאבולוציה של תיאוריות ונראה את התאימות המושלמת בין שתיהן.
כל מה שצריך לעשות הוא להחליף את המילים:
יצור, חי, מותאם, סביבה, נתונה, באבולוציה ביולוגית,
במילים התואמות:
תיאוריה, מוצלחת, מסבירה, יקום, ידוע, באבולוציה של תיאוריות.
הסבר
נביא דוגמה שתראה לנו אבולוציה של תיאוריות, שלב אחרי שלב, כפי שזה מופיע בטבלה.
נתונה תיאוריה מוצלחת – התיאוריה של אריסטו, שהסבירה את היקום הידוע בזמנה. היא הייתה מוצלחת כי הסבירה בצורה מושלמת את כל מה שהיה ידוע בזמנה על היקום, ומשלה למעלה מאלף שנים! ההסבר התבסס על "שאיפותיהם" של עצמים שונים להגיע אל הריכוז של בני מינם. לכן האש עולה למעלה, לכוכבים, הנהרות זורמים לים, אבנים נופלות לאדמה וכו'. תיאוריה זו הסבירה גם שגוף כבד ישאף יותר מגוף קל להגיע לאדמה, ולכן הוא גם ייפול מהר יותר. כל עוד היה מוסכם שהיקום הידוע אז מתנהג כך, לא נוצרה שום סתירה והתיאוריה של אריסטו הייתה מוצלחת.
אולם ביקום הידוע (של אריסטו) קרה שינוי משמעותי: גליליאו גלילאי ביצע את הניסוי המפורסם שלו מהמגדל בפיזה (היסטוריונים מטילים ספק אם הניסוי אכן נערך במגדל; הסיפור מוכר רק מהביוגרפיה שכתב תלמידו וינצ'נצו ויויאני, לפי Physics World). שני הכדורים, הכבד והקל, שהוטלו מראש המגדל, הגיעו בו־זמנית לקרקע, בניגוד למה שנובע מתיאוריית אריסטו. וכמו במקרה של הארנבות הלבנות שחיות פתאום בסביבה חסרת שלג ולכן חייבות לעבור שינוי, גם התיאוריה של אריסטו, החיה פתאום בסביבה של גליליאו, חייבת לעבור שינוי או להיות מוחלפת. התיאוריות, כמו הארנבות, נכנסות לשלב של מצוקה ולניסיונות למצוא פתרונות למשבר.
כעת, מכיוון שתיאוריית אריסטו לא יכלה להתאים את עצמה ליקום הידוע החדש של גליליאו, היא הוחלפה כעבור כמאה שנה בתיאוריה של ניוטון.
מצד שני, כמו במקרה בו שינוי בארנבות משפיע על סביבתן הנתונה, כך גם שינוי בתיאוריה מוצלחת יכול להשפיע על היקום הידוע. לדוגמה: סיפור גילויו של החלקיק אומגה-מינוס.
אומגה-מינוס: כשהתיאוריה משנה את היקום הידוע
פרופ' יובל נאמן, עוד בהיותו באנגליה, בחר לתקוף בעיה סבוכה מאוד שלא נראה לגביה אז כל רמז לפתרון: בעיית חלקיקי היסוד. רשימת חלקיקי היסוד הלכה והתארכה ללא סדר. מה שהחל ב-1919 עם גילוי הפרוטון, ואליו התווסף ב-1932 הנויטרון, כחלקיקים המצויים בגרעין האטום, נמשך בגילוי המזונים (mesons) החל מ-1947 ובגילוי החלקיקים נושאי ה"מוזרות" (strangeness), כך שעד 1960 כבר היו כמאה "חלקיקי יסוד" שונים, ולא היה מושג אם זה הכול או שישנם נוספים ומה תכונותיהם.
יובל נאמן זיהה בשלהי 1960 את ה"סדר" העומד מאחורי הרשימה שנראתה כה מביכה (לסדר קראו מאז "דרך השמונה"). הוא הבחין במשבצת ריקה שנותרה באותו סדר, ופרסם ב-1962 ניבוי תכונות של חלקיק שעדיין לא התגלה וזכה לשם "אומגה-מינוס" – "אומגה" כי זו האות האחרונה באלפבית היווני, ו"מינוס" משום מטענו החשמלי, שלפי החישוב שווה למטען האלקטרון. הניבוי נתן את המסה, המטען החשמלי, הספין והמוזרות לחלקיק שעדיין לא התגלה.
כלומר מה שנעשה כאן הוא למעשה תרגיל מחשבתי לגבי אפשרות מציאת חלקיק מסוים. ניסוי מחשבתי זה, שהוא בתיאוריה, גרם לעשיית ניסוי ממשי, פיזיקלי, שגרם למעשה לשינוי היקום הידוע אז.
ואכן, בפברואר 1964, בעת שהיה יובל נאמן בקליפורניה, הודיעה מעבדת ברוקהייבן (Brookhaven) של הוועדה האמריקנית לאנרגיה אטומית שבניסוי שתוכנן לאפשר את היווצרותו של האומגה-מינוס הוא אכן נוצר, ובדיוק בתכונות שבניבוי. ונכון ל-2004, יש ברוב המאיצים קרני אומגה-מינוס.
יובל נאמן היה גם זה שפענח את הסיבה לסדר שמצא – סדר המנבא את קיומם של 3 תת-חלקיקים (לבני יסוד) מהם עשויים כל החלקיקים שנמצאו עד אז, וניתן להם השם קווארק (quark); בעברית הציע יובל נאמן את השם "קורט". אם נקרא לשלושה "א", "ב", "ג", הרי שהפרוטון הוא "אאב", הנויטרון "אבב" והאומגה-מינוס הוא "גגג" וכן הלאה.
את המיון לפי "דרך השמונה" הציע גם הפיזיקאי האמריקני מארי גל-מן (Murray Gell-Mann) כחודשיים לאחר יובל נאמן (אך הוא זכה על כך בפרס נובל ב-1969). את קיום הקווארקים הציעו גם גל-מן וג'ורג' צווייג (George Zweig) – שנתיים לאחר יובל נאמן, וקיומם הוכח ניסיונית ב-1969. שלושת הפיזיקאים שעשו את הניסוי (ריצ'רד טיילור, ג'רום פרידמן והנרי קנדל) זכו על כך בפרס נובל ב-1990.
דוגמה נוספת: אירוע דומה שקרה בכימיה, שם היו עשרות יסודות ללא הבנת הסדר, עד שהכימאי הרוסי דמיטרי מנדלייב הציע את "הטבלה המחזורית" של היסודות הכימיים – וגם שם היא אומתה עם גילוי יסוד שמילא משבצת ריקה, וסייעה להבין את מבנה האטום: המספר האטומי הוא מספר הפרוטונים בגרעין, ומספר המסה הוא מספר הפרוטונים והנויטרונים יחד.
העיקרון האנתרופי ותיאוריה מוצלחת
נחזור לטבלת האבולוציה: בסעיף ג' של ההערות בטבלה, בצד הביולוגי, נאמר: "הגורמים שיקבעו את מהותו של היצור החדש הם אופי המוטציות, סרנדיפיות (serendipity), השמדות, התכנסות וכו'". אם נצליח להגדיר ולהבין את המושגים מוטציות, סרנדיפיות, השמדות, התכנסות וכו' באבולוציה של התיאוריות, נקבל כלי אדיר שיאפשר לנו למצוא את התיאוריה המוצלחת החדשה. אבל זה נושא למאמר אחר.
בהמשך, מן המסקנות המופיעות בטבלה, אנו מקבלים שהעיקרון האנתרופי (anthropic principle) הוא זה המבטיח לנו תיאוריה מוצלחת. אמנם, המילה "אנתרופי" נובעת מהמילה "אדם", שהוא יצור חי, ולכן אם קיים עיקרון במקרה של התיאוריות הוא חייב לנבוע מהמילה "תיאוריה" ("העיקרון התיאורטי"?). אבל, אם נסכים שתיאוריה, באשר היא, נובעת מהיותנו "אדם", אזי ברור שהעיקרון האנתרופי הוא האחראי לעיקרון תיאורטי כלשהו, ובהכרח גם למסקנה:
אם העיקרון האנתרופי מחייב קיום יצור חי (עילי) באבולוציה ביולוגית, הרי שחייבת להיות תמיד תיאוריה מוצלחת (עילית) באבולוציה התיאורטית!
כלומר, קיומה של תיאוריה מוצלחת לכל יקום ידוע יהיה מותנה בשני דברים:
1. האם העיקרון האנתרופי באמת קיים.
2. האפשרות לטרנספורמציה בין אבולוציה ביולוגית לאבולוציה של תיאוריות. הסבר: גם אם בשלבים הראשונים יש טרנספורמציה כזאת, אין זה בהכרח שהיא תמשיך גם בשלבים הבאים (בעיית האינדוקציה של הפילוסוף דיוויד יום (David Hume)).
ההבדל מגישתו של קרל פופר
כאן אנו צריכים לשים לב להבדלים משמעותיים בין גישתו של הפילוסוף קרל פופר (Karl Popper) ומשנת ההפרכה שלו (falsification) בקשר לתיאוריות נכונות (ראה יובל נאמן, סדר מן האקראי) לבין הגישה במאמר זה.
פופר הדגיש את הדעה שגם אם נחזור וניווכח בניסויים רבים מאוד שתיאוריה נתונה עומדת בהם יפה, הרי שלעולם אי אפשר להוכיח את נכונותה. יתרה מזו, די בכישלון אחד שלה (בניסוי) כדי שתופרך!
הגישה במאמר זה טוענת אחרת:
א. כל תיאוריה מוצלחת המסבירה את היקום הידוע בזמנה היא מוצלחת ואפילו מושלמת לזמנה. היא לא אמורה ואף לא יכולה להוכיח את נכונותה לגבי מה שלא ידוע בתקופתה! אין בתקופתה שום תיאוריה המושלמת יותר ממנה. לבוא לדוגמה ולדרוש בתקופתו של ניוטון לדעת כיצד יהיה בנוי היקום הידוע במאה העשרים, לאחר ניסוי מייקלסון-מורלי (Michelson–Morley), ולהתאים תיאוריה מוצלחת לכך – זה דבר שגובל בנבואה ולא במדע.
ב. גם אם בתקופתו של ניוטון, באורח פלא, היה מגיע מישהו (נביא?) ומספר לכולם את נפלאות תורת היחסות, אף אחד לא היה מקבל זאת. נכון שזאת היא תיאוריה נכונה (כמו רבות אחרות!), אך היא לא הייתה הפשוטה ביותר, ולכן היא לא הייתה מתקבלת בגלל עיקרון "התער של אוקאם".
ג. גישתו של פופר לניסויים היא שמטרתם להפריך את התיאוריה הקיימת; הגישה במאמר זה היא שמטרת הניסויים לשנות את היקום הידוע. זה הבדל עקרוני! רק אם השינוי משמעותי, ידרוש הדבר שינוי בתיאוריה המוצלחת הקיימת.
ד. שלב ההפרכה אצל פופר הוא חד ומיידי; לדבריו די בכישלון אחד של התיאוריה (בניסוי) כדי שתופרך! אבל למעשה אין הדבר כך! אפשר להניח שכל תיאוריה קיימת תמצא הסברים על גבי הסברים שיסבירו את המדידה הבעייתית. לדוגמה: מדידת מהירות התנועה בגלקסיות ספירליות היא למעשה מדידה שאמורה להפריך את תיאוריית הכבידה הקיימת (נכון ל-2004), אך התיאוריה הקיימת, בקלות האופיינית לתיאוריות במצוקה, קובעת שהמסה של הגלקסיות הספירליות גדולה פי עשרה או פי מאה, ומיטב המדענים מחפשים מסה חסרה זו, ולא בהצלחה יתרה!
ה. אף על פי ששלב המצוקה של תיאוריה מוצלחת קיימת הוא הסימן הראשון לצורך להחליפה, בל נשכח שהסברי התיאוריה המוצלחת עשויים להיות נכונים ופשוטים (מוצלחים), ומספיקים להמשך קיומה של התיאוריה המוצלחת. לדוגמה: ייתכן שבאמת המסה בגלקסיות הספירליות גדולה יותר.
מאז פרסום המאמר התקבלה עדות תצפיתית חשובה בעניין זה: ב-2006 פרסמו דאגלס קלואו (Douglas Clowe) ועמיתיו בכתב העת The Astrophysical Journal Letters תצפיות בצביר הגלקסיות 1E 0657-558, המכונה "צביר הקליע", שלדבריהם מהוות "הוכחה אמפירית ישירה לקיומו של חומר אפל" (למאמר).
ו. לפי פופר אי־נכונות התיאוריה היא הגורם לרצות להחליפה, אבל אנו רואים שתיאוריה תמיד יכולה למצוא לנו הסברים. מה הוא אם כן הגורם שיניע אותנו להחליף את התיאוריה? והתשובה היא: הסיבוך שהיא מקבלת! כי תיאוריה מוצלחת צריכה לקיים שני דברים, נכונות ופשטות. התיאוריה המסתבכת לא תעמוד בעיקרון הפשטות הנדרש ממנה לפי "התער של אוקאם"!
פרופ' יובל נאמן הפנה את המחבר למאמר פרי עטו המביט על האבולוציה בצורה נרחבת יותר, כך שמשנת ההפרכה של קרל פופר, שתופסת לה מקום של כבוד בעולם הפילוסופי המדעי, נכונה ואף לא עומדת בסתירה לתהליך האבולוציוני. במאמר זה מסתכל פרופ' יובל נאמן על האבולוציה כמערכת חלקית של מרחב סיכויים לתופעות שונות, והרי גם האבולוציה עצמה היא מערכת של סיכויי יצורים חיים לשרוד. המאמר באנגלית ודורש ידע מדעי ומתמטי. המחבר מפנה את הקוראים המעוניינים אליו.
לסיכום
לא בטוח שצ'רלס דרווין עצמו, בפרסמו את "מוצא המינים", יכול היה לשער את היכולת התיאורטית העצומה הטמונה באבולוציה בכל תחום. בקלות אפשר להראות שימוש באבולוציה בכל נושא שמתפתח, לדוגמה אמנות, או אבולוציה בציור, אבולוציה בקולנוע, בתיאטרון. ודרך אגב, האם נוכל לומר שהתיאטרון היווני נכשל (מופרך לפי פופר) כי הוא לא ניצל אמצעים שמופיעים בתיאטראות מודרניים יותר (אלקטרוניים?) שמשתמשים בהם, או שהוא היה מושלם לתקופתו, כמו שנובע מדעתו של כותב מאמר זה?
בתחילת המאה ה-21 מדברים על אבולוציות מכל סוג שהוא, החל מאבולוציות חברתיות וכלה באבולוציות של יקומים. אבל כמובן שבגלל היות התיאוריות, באשר הן, הבסיס לכל פיתוח מדעי, אזי אבולוציה של תיאוריות היא הגורם המוביל במדע.
התאימות המופלאה בין אבולוציה ביולוגית לאבולוציה של תיאוריות, כששתיהן שזורות בעיקרון האנתרופי, נותנת מקום ומחשבה לפיתוחים נוספים מתוך היכרותנו את הידוע לנו על מושג ה"חיים".
ניתוח מושגים כגון מוטציות, השמדות, התכנסות וכו' לגבי אבולוציה של תיאוריות ייתן לנו כלי חשוב לגבי האופן בו נקבל תיאוריות מוצלחות חדשות.
תגובות: אי-מייל [email protected] טל' 09-9505072, 052-570989.
הכתבה עודכנה בנובמבר 2026 כדי לשקף מחקר מ-2006 שסיפק עדות תצפיתית לקיומו של חומר אפל בצבירי גלקסיות.
שאלות ותשובות
מה ההקבלה שהמאמר מציע בין אבולוציה ביולוגית לאבולוציה של תיאוריות?
לפי המאמר, היצור החי מקביל ל"תיאוריה מוצלחת", והסביבה שבה הוא חי מקבילה ל"יקום הידוע" – כל מה שאנו יודעים על היקום ברגע מסוים. כאשר היקום הידוע משתנה באופן משמעותי, התיאוריה חייבת להשתנות או להיות מוחלפת, בדומה ליצור חי שסביבתו השתנתה.
מהי "תיאוריה מוצלחת" לפי המאמר?
תיאוריה מוצלחת היא תיאוריה המסבירה את היקום הידוע בצורה נכונה ובאופן הפשוט ביותר. דרישת הפשטות נשענת על העיקרון המכונה "התער של אוקאם": מבין כמה הסברים אפשריים יש לבחור בפשוט ביותר.
כיצד מדגים גילוי החלקיק אומגה-מינוס את השפעת התיאוריה על היקום הידוע?
הפיזיקאי יובל נאמן מצא סדר ברשימת חלקיקי היסוד, זיהה בו משבצת ריקה, ופרסם ב-1962 ניבוי לתכונותיו של חלקיק שעדיין לא התגלה. בעקבות הניבוי נערך ניסוי במעבדת ברוקהייבן, ובפברואר 1964 הודיעה המעבדה שהחלקיק התגלה עם התכונות שנחזו. כך הניבוי התיאורטי שינה את היקום הידוע.
במה שונה הגישה במאמר ממשנת ההפרכה של קרל פופר?
לפי פופר, די בכישלון אחד של תיאוריה בניסוי כדי להפריך אותה. המחבר טוען שתיאוריה קיימת יכולה כמעט תמיד למצוא הסברים נוספים, ושמה שגורם בסופו של דבר להחלפתה הוא הסיבוך ההולך וגדל שלה, הפוגע בדרישת הפשטות.
איזו דוגמה מביא המאמר לתיאוריה שנמצאת ב"שלב מצוקה"?
המאמר מביא את מדידות מהירות התנועה בגלקסיות ספירליות, שאינן מתאימות למסה הנראית בהן. לטענת המחבר, תיאוריית הכבידה המקובלת מסבירה זאת במסה חסרה שעדיין מחפשים, ואילו פרופ' מרדכי מילגרום הציע שינוי זעיר בנוסחה של ניוטון כדי להסביר את הפער.
ביבליוגרפיה
יובל נאמן, סדר מן האקראי, הקיבוץ המאוחד (1999).
יובל נאמן, הפיזיקה של המאה העשרים, משרד הביטחון (1984).
יובל נאמן, מן הקורט ועד הקוסמוס, שבעים שנות פיזיקה בישראל (1998-1928), האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
יקיר שושני, מחשבות על המציאות, האוניברסיטה המשודרת (1999).
אינטרנט, www.shmone.co.il
צבי ינאי, יצירתיות עיוורת, מאמר מאת פרופסור אהרון קנטרוביץ.
מרדכי מילגרום, החומר האפל באור חדש, סיינטיפיק אמריקן, ההוצאה העברית, גיליון דצמבר 2002.
עוד בנושא באתר הידען
- כך פועלת השיטה המדעית: ראיות, ניבויים ומבחני הפרכה
- החומר האפל: האם עלינו להיות כל כך בטוחים שהוא קיים? כך הפילוסופיה יכולה לעזור
- המודל הסטנדרטי ומעבר – כל מה שצריכים לדעת
- יובל נאמן בגיל 80: ראיון על דרך השמונה, הצבא והמחקר בפיזיקה
- דיוויד יום והעיקרון הקוסמולוגי
2 תגובות
דארווין אולי פרסם יצירה קוהרנטית של הרעיונות לראשונה כספר אבל זה היה סוף של תהליך ולא תחילתו. תאוריית האבולוציה התפתחה והגיע לשיא מקומי במוצא המינים. אח"כ היו לה שיאים נוספים
אשמח לקבל תגובות למאמר
יהודה