מה יש במשקה העתיק שהפך לחלק מתרבות המזרח והמערב, והאם סכנת משבר האקלים מאיימת גם עליו?
הוא ריחני ומגיע בצבעים שונים, מלכת אנגליה לא מוותרת עליו, ההודים אוהבים אותו בחלב ותבלינים ואנחנו שולפים אותו מהארון בעיקר כשהחורף עושה סימנים שהוא פה. האם התה באמת מגיע אלינו מסין? כיצד ישפיע עליו משבר האקלים ומדוע כדאי לשתות אותו? החוקרים שלנו מסבירים, מפתיעים ומפריכים כמה מיתוסים.
כשהמיסטיקנים הסיניים פגשו את צמח התה
לא נחזיק אתכם במתח: מסתבר שהמשקה העממי נלגם על ידי הנזירים הבודהיסטים ההודים כבר לפני אלפיים שנה, עוד הרבה לפני שהפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות הסינית ולאחר מכן גם מתרבויות המערב.
“צמח התה היה מוכר בסין כבר במאות הראשונות לפנה”ס, אבל המחקרים האחרונים מראים שהמנהג של שתיית תה הגיע לסין מהודו”, מסביר פרופ’ מאיר שחר מהחוג ללימודי מזרח אסיה בפקולטה למדעי הרוח ע”ש לסטר וסאלי אנטין, שחוקר בין השאר את השפעתה של התרבות ההודית על הדת והספרות הסינית.
“במאות הראשונות לספירה הבודהיזם הגיע לסין מהודו והנזירים הבודהיסטים, שרצו להישאר ערים בזמן המדיטציה, נהגו לשתות תה. הנזירים הסיניים ראו כי טוב ואימצו את המנהג, שהתפשט משם לכלל האוכלוסייה הסינית. כך שהמסורת הסינית של שתיית תה מקורה בהודו. אם כן, השיר ‘תה ואורז יש בסין’ לא לגמרי מדויק”.
מה שכן, מקורה של המילה תה ברוב שפות העולם הוא סיני. “בצפון סין הוא נקרא צ’אה, ומכאן הצ’אי הרוסי, ובדרום סין מבטאים אותו כת’אה, ומכאן הגיע התה לעברית ולאנגלית”, מגלה פרופ’ שחר.
לוגמים ונהנים. נזירים בודהיסטים בהפסקת תה
תה זה תה?
הנזירים הבודהיסטים הבינו מזמן שהתה מחזיק אותם ערים, והיום, בזכות המדע, אנחנו יודעים להסביר כיצד החומרים הפעילים של הצמח משפיעים עלינו.
“בניגוד למה שרבים חושבים, כל סוגי התה מופקים מאותו הצמח – מהעלים ומהניצנים של צמח הקמליה סיננסיס (Camellia sinensis). אומנם קיימים מספר זנים לצמח הנוכחי, אך סוגי התה שאנו מכירים: לבן, ירוק, אולונג ושחור נבדלים על פי החלק מהצמח שממנו הם מופקים ומאופן העיבוד שלהם. בתה ירוק למשל יש פחות קפאין מאשר בתה שחור. העלים המיועדים לתה הירוק עוברים תהליך ייבוש מינימלי והעלים המיועדים לתה שחור עוברים ייבוש ותסיסה”, מסביר גיא שלמון, דיאטן קליני וספורט, איש חינוך גופני ופיזיולוג מאמץ במכון סילבן אדמס לספורט.
בריא או לא?
“עלי התה מכילים חומרים הידועים בשם פלבנואידים (ויטמין P), אך הרכבם שונה בין תה אחד לאחר. למשל, בתה ירוק קיים ריכוז גבוה יותר של חומר הנקרא אפיגלוקטכין 3-גאלאט, הידוע בקיצור EGCG, מאשר בתה שחור שעובר תהליך עיבוד ממושך. חומר זה הוא בעל פעילות נוגדת חמצון (אנטי אוקסידנט), ומייחסים לו השפעות בריאותיות שונות”, אומר גיא.
“מצד שני, תה עלול להפחית ספיגה של מינרל ברזל שמקורו מהצומח. הפוליפנולים (תרכובות בעלות תכונות נוגדות חימצון), הקיימים בעלי התה עלולים לקשור מינרל ברזל אנ-אורגני ולהרחיקו עם הצואה. כדי למנוע את זה, לא צריך לוותר על שתיית התה, אלא פשוט להפריד את מועד השתייה מאכילת מזון צמחי עשיר בברזל”, הוא מוסיף.
האם זהו הסוף של עידן התה?
משבר האקלים מביא אתו שינויים רבים ואזורים שונים בעולם חווים תופעות הפוכות. ממכות חום, יובש ובצורות ועד לשיטפונות, סופות ומכות קור קיצוניות, שעלולים לאיים על המשך הישרדות הגידולים החקלאיים כפי שהם מוכרים לנו היום. ישנם צמחים שחצו אוקיאנוסים ונקלטו ביבשות אחרות, אבל מה קורה עם אלו שצריכים תנאים מיוחדים כדי לשגשג? האם צמח התה יכול לשרוד את השינויים שמתחוללים סביבו?
“צמח יכול להסתגל לתנאים חדשים עד גבול מסוים”, אומר פרופ’ ילובסקי מבית הספר למדעי הצמח ואבטחת מזון בפקולטה למדעי החיים ע”ש ג’ורג’ ס’ וייז, שחוקר מנגנוני התפתחות בצמחים ותגובתם לעקות סביבתיות. מעבדתו של פרופ’ ילובסקי הצליחה לפתח זני עגבניות שצורכים פחות מים, ועדיין לספק את אותן כמויות פרי תוך שמירה על איכותו.
“התה הוא גידול שגדל באזורים גשומים מאוד. לכן אי אפשר לגדל אותו באזור כמו ישראל למשל. לרוב אפשר לראות מטעי תה על גבעות, שמזג האוויר בהן לח וקריר במידה המתאימה ועומק הקרקע בהן עמוק מספיק”.
כמו צמחים רבים, גם התה דורש מהקרקע שעליה הוא צומח תנאים שמותאמים לו אישית: קרקע עמוקה ואוורירית ועשירה במינרלים, וטווח טמפרטורות מיטבי בין 18 ל 20 מעלות. “התה רגיש לקור, יובש, לחות ותנאי תאורה. למשל, לחות גבוה פוגעת באיכות התה ואילו תקופות יובש מעלות את איכותו, וגידול בגבהים גדולים מעלה את איכות התה אך מורידה את כמות היבול, מסביר פרופ’ ילובסקי.
התה גדל באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה. שש יצרניות התה הגדולות בעולם הן סין, הודו, קניה, סרי לנקה, וייטנאם וטורקיה. אז מה יקרה אם תנאי הגידול במזרח ודרום מזרח אסיה ישתנו? פרופ’ ילובסקי מסביר שנדרשת התאמה של זנים לאזורי הגידול שלהם. “מה שנכון לפה לא בהכרח נכון למקום אחר, ומה שנכון למזרח ולדרום מזרח אסיה לא יתאים בהכרח לקניה או לטורקיה למשל. גם אם נצליח להעתיק גידול ממקום למקום – לא בטוח שנצליח לשמור על האיכויות ועל הטעם שלו”, הוא מוסיף עוד נתון למשוואה.
כשאנו שותים תה ארל גריי אנחנו מצפים לטעם מסוים מאוד, ואם אותו עץ יגדל במקום אחר, שאולי תנאי הטמפרטורה שלו זהים לבית הגידול המקורי אך הקרקע לא – נהיה עדים לשינוי בטעם של התוצר. זו גם אחת הסיבות שתה ירוק יפני שונה בטעמו מתה ירוק סיני לדוגמא.
לשאלה המותחת אם בעוד כמה שנים נוכל רק לספר לילדים שלנו שפעם היה משקה שקראו לו תה עונה פרופ’ ילובסקי שאפשר להירגע. “גם אם אזורי הגידול יחוו שיטפונות – מטעי התה נמצאים על הגבעות וההרים כך שהצפות לא תהיה הבעיה שלהם”. בשורה טובה נוספת היא שבניגוד לגידולים רבים שתלויים בהאבקה כדי לפתח פרי – צמח התה פחות נשען על דרך ריבוי זו. “השימוש נעשה בעלים שלו ולא בפרחים או בפירות וניתן להרבות אותו באמצעות ייחור (חיתוך ענף מצמח בוגר הקרוי ‘צמח אם’ ויצירת צמח חדש באמצעות השרשה). השיטה הזו גם מבטיחה אחידות גנטית של ‘צמח הבן’, עם כל המשתמע מכך”, הוא מסכם.
לסיכום, שאלנו את גיא שלמון על איזה תה (אם בכלל), הוא ממליץ לסטודנטיות ולסטודנטים לקראת תקופת המבחנים. “למען האמת אין יתרון ייחודי או צורך הכרחי בשתיית תה בתקופת מבחנים. ניתן לשתות כל סוג תה שרוצים וכדאי לגוון כל פעם בסוג אחר. אם הצורך בקפאין הוא השיקול אזי בחירה בתה שחור תהיה המתאימה, כי יש בו את ריכוז הקפאין הכי גבוה. בעוד שתה שחור מכיל 60-40 מ”ג קפאין בכוס משקה, תה ירוק מכיל 20-15 מ”ג קפאין בלבד. אבל בהשוואה לקפה כמות הקפאין בתה נמוכה יותר. כמות הקפאין במשקאות הקפה נעה בטווח של 60 מ”ג ועד 150 מ”ג לכוס משקה, כתלות בסוג הקפה, ולכן השפעת הקפאין במשקאות הקפה חזקה יותר מאשר זו הקיימת במשקאות התה”.
אז אם המבחנים הם לא תירוץ, בואו נשתמש ביום סגרירי כדי למזוג איזה צ’אי מסאלה טוב או ספל ארל גריי טוב, כדי לקחת 5 דקות הפסקה מהמרוץ היומיומי המטורף. יום התה הבינלאומי שמח!
עוד בנושא באתר הידען:
